שו"ת מהרש"ם חלק ב רמ״וTeshuvot Maharsham Volume II 246
א׳להרה"ג מו"ה שאול משה זילברמאן נ"י אבד"ק וויערישאב במדינת פוילין סמוך לפרייסען:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות עירו סמוך להגבול והאנשים שיש להם מסחר יי"ש מביאים להם ערלים י"ש מחו"ל בהעלמת המכס בתוך נודות של שלחופות של מ"ר מן חזירים והם מייבשין השלחופיות מקודם ומדיחין אותם מבפנים במים וגם עם יי"ש להעביר הזוהמא שבתוכן אבל אינם יבשים גמורים אלא מעט ולפעמים נמצא מעט שומן דבוק מבחוץ ובפרט פי השלחופות הוא כבשר ממש ודרך שם שופכין לתוכן היי"ש וע"פ רוב שוהה שם היי"ש יותר מכדי כבישה ולפעמים שוהין מעל"ע אבל אין דרכן למלאותן אלא עד חציין אבל דרכו לקפלן ועי"ז נקל להטמינם והיי"ש נוגע עי"ז בכל העור ורו"מ העיר דהא עור השלחופית הוא בכלל הדקין כמ"ש התוס' בפא"ט דמה"ט לא תני במתני' ניקב השלחופית וא"כ דינו כבשר טמא ובדבר חריף א"צ כבישה מעל"ע וגם אינו יבש ממש וכפי הנראה אין במה שבתוכו עד חצין שיעור ס' נגד כל העור וגם אם יש ס' הרי אסור לכתחלה והאריך בזה. והנה מעין שאלה זו כבר נדפס בחיבורי שו"ת מהרש"ם ח"א סוס"י קי"א וסי' קי"ב אבל שם הי' ספק אם הם מנבילות וטרפות וגם הי' שיעור ס' ושם הבאתי מהזכל"א יו"ד אות נ' שכתב דבשר פוגם ביין וכל מ"ש בחיבורי שם ל"ש בנ"ד שהוא ודאי איסור וליכא שיעור ס' אולם יש לצדד לפמ"ש הש"ך סי' צ"ח ועוד בכמ"ק דגם בזה"ז יש לסמוך על טעימת ישראל וכ"פ בכרתי שם והשפ"ד ובחג"ש שעל הלבוש ומה שהשיג הבכ"ש לחולין (ד' צ"ו) מהא דסי' מ"ב עי' במש"ז סי' מ"ב דלק"מ ובתשו' רמ"א סי' נ"ד התיר השמן מפני שהכל משתמשין בו ומעולם לא טעמו בו טעם חזיר וביארתי בדע"ת סי' ח"י סקט"ו דאף דהוי מלתא דלא רמיא סמכי' על הרבים ושגם בשנים יש להקל וע"ש סי' ל"ו סקע"ב ושכ"פ הרא"פ והבאתי מכמ"ק בזה ויש להביא עוד ראי' מדברי הב"י בא"ח סי' תמ"ז בד"ה ומ"ש רבינו בשם רש"י וכו' בשם מ"כ בשם תשו' ר"ת בדין כלים המחומצים שמבשלין בהם העכו"ם מי תותים אין לחוש אפי' אין להם כלים מתוקנים לכך וכו' ועוד דהא טעמו להו כולי שתא וליכא טעם חמץ עכ"ל. הרי דיש לסמוך על טעימת ישראל ואף שכל השנה לא רמיא עלייהו ועכ"פ בתשו' רמ"א מפורש כן ומזה יש לדון במ"ש ספר יהושע סי' ס"א (הנכפל) בעובדא שבשלו בכלי העור בשוגג בשר ששהה ג"י בלא מליחה ונאכל ואח"ז נודע להם והעיר לצדד מפני שכל בה"ע אכלו ולא טעמו טעם דם ודחה דהא הוי מלתא דלא רמייא עלייהו ע"ש ולפמ"ש יש לצדד בזה ואף שאין ישראל יודע טעם דם מ"מ הרי לא הרגישו שינוי טעם ואכמ"ל בזה. וא"כ בנ"ד שכל בני העיר שותים היי"ש הזה ולא טעמו בשום פעם שום שינוי טעם ומסתמא היובש הוא תמיד בסגנון אחד א"כ יש לסמוך להקל. והן אמת דבתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ו כתב דיש ראיות דהא דבעינן קפילא זהו רק בעכו"ם דמשקר אבל ישראל אע"ג דלאו קפילא נאמן כיון דטכ"ע ורבנן וסד"ר להקל א"כ לדידן דקיי"ל טכ"ע מה"ת אין ראוי לסמוך על טעימת ישראל שאינו קפילא אבל הנה בתה"א בית ד' מוכח דגם לדידן דטכ"ע מה"ת וכ"פ הרשב"א שם כמ"ש הש"ך סי' צ"ח סק"ב בשמו אפ"ה פסק שם דהא דבעי' קפילא היינו רק מפני שאינו נאמן אבל אם הוא נאמן א"צ שיהי' קפילא. ועוד דכבר הביא רו"מ דברי הפמ"ג בשם בית ישראל דכבוש בציר כדי שיתחיל להרתיח הוא רק מדרבנן ואף שבשפ"ד סי' ק"ד סק"ב נראה כמסופק בזה ועיין במש"ז סי' ק"ה סק"א אבל בשפ"ד סי' פ"ג סקכ"ג כ"כ בפשי' ולענ"ד יש להוכיח שכ"ה דעת הדרישה שבש"ך סי' ס"ט סקס"ח דהנה בפי"פ פ' מטות תמה בהא דכתוב בקרא דכל אשר יבא באש ומדוע לא אסרה תורה גם משום כבוש מעל"ע בצונן והוכיח מזה כדעת הט"ז והש"ך דכבוש מעל"ע בכלי כיון דאינו מפליט אלא אחר מעל"ע ונעשה נטל"ת ע"ש. ואכתי תיקשי אמאי לא אסרה תורה גם בצונן בכבוש בדבר חריף כמו ציר וחומץ וכדומה בכדי שיתחיל להרתיח ובשלמא לשי' הש"ץ דכבוש כזה אינו מפליט מכלי ניחא אבל לשי' הדרישה קשה ובע"כ דכבוש כזה הוא רק מדרבנן וא"כ בנ"ד שע"פ רוב הוא רק כבוש כשיעור שיתחיל להרתיח ואסור רק מדרבנן ושוב נאמן גם ישראל שאינו קפילא בטעימתו. אך דמ"מ איכא חשש דאין מבטלין לכתחלה כיון דהוי ודאי איסור ול"ש בזה טעמא שכתבתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קי"ב שם אך דלפמ"ש בתשו' צ"צ סי' נ"א להתיר את היי"ש שעושין מפירות שי"ב תולעים ע"י שמתבטל בס' וליכא משום מבטל איסור לכתחלה דהא אינו מכוין לבטל וליכא בעין אלא טעם ע"ש באורך וע' בש"ך ליו"ד סי' פ"ד מ"ש ע"ד הנוב"י והוכיח דגם לערב לכתחלה מותר בכה"ג ע"ש וה"נ בנ"ד ועוד דכבר העליתי בפניו דבדבר הפוגם דאיכא הוכחה דאינו מכוין לבטל כיון דלשי' כמ"פ הם בשאר איסורים בפ"ר דלא ניחא לי' שרי לבטל א"כ בנ"ד דטעם בשר פוגם ביי"ש מותר לבטל לכתחלה:
2
ג׳והנה עוד עלה בלבי דאם השלחופיות הם של עכו"ם והם קודם היי"ש שמביאים מחו"ל י"ל דכבר הוא מבוטל ביד העכו"ם כמ"ש בתשו' מהרמ"ל והובא בשפ"ד סי' ק"ג סקי"ד אבל מלבד דבתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז מבואר להיפוך אבל בסי' תע"א כתב בעצמו להיפוך וע' תשו' מהרי"א יו"ד סי' קכ"ב אבל הרי בשפ"ד שם סיים דאם א"ל הישראל לעשות כן לכ"ע אסור וה"נ בנ"ד ולכן אי מזה שיש צד להקל בזה ידידו"ש:
3