שו"ת מהרש"ם חלק ב רמ״זTeshuvot Maharsham Volume II 247
א׳להרב המאוה"ג מו"ה משה שפיטצער נ"י מו"צ דק' מונקאטש:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנעשה כעת בעירו מכונה להמציא אור העלעקטרי בכל העיר וגם בביהכנ"ס וביהמ"ד וכפי דברי האומן מסיקין האש כ"ד שעות מקודם וכפי רוב המשתחשין בו יתרבה ההיסק ועי"ז נעשה כח העלעקטרי בחוטי הברזל הנמשכין מן המכונה לכל הבתים ובהגיע זמן ההדלקה יחבר החוטין ומוציא האור עד שעה המיוחדת עד אשר יסיקו ועי"ז מתכבה האור וא"כ בליל ו' מסיקין האש לצורך ההדלקה של ליל ש"ק וביום ו' לעת ערב יעשה ברגע א' פתיחת האור ובליל ש"ק מסיקים לצורך הדלקת ליל מוש"ק וע"ז נסתפקו אם מותר להשתמש בהאור בלילי מוש"ק כיון שלצורך זה עושים ההסקה בליל ש"ק וצריך להמתין בכדי שיעשו ההסקה או דסגי בכדי שיעשו גוף ההדלקה ע"י חיבור החוטין שהוא כרגע ממש. עכת"ד שאלתו:
2
ג׳והנה כפי שהציע רו"מ דבקהלתכם אם יחשבו גם הלאמפין שברחובות ושווקים הם רוב עכו"ם א"כ לכאורה אין חשש כלל וגם אם רוב הבתים של ישראל הדבר תלוי אם רוב המשתמשים בהאור הם ישראל כדאי' פ"ב דמכשירים מ"ז ומ"ח ועמג"א סי' ל"ב סקס"ו מ"ש ע"ד הע"ת בזה וע"ע בח"ס יו"ד סי' ס"ג אבל באמת ז"א דבנ"ד שהישראל משלמים בעד זה הרי עושה גם לצרכם ובפרט אם צריך להרבות ההיסק עי"ז פשיטא דאסור וע' במש"ז סי' שכ"ה סוס"ק י"א ואף דגוף המעשה אין בו איסור שהרי היהודים אין מצווים לעשות ההיסק בליל ש"ק ומצדם נכון לפניהם שיקדים להסיק ביום ו' מבע"ד ודמי להא דסי' רמ"ז וסי' רנ"ב דבקצץ ולא אמר בפירוש לעשות בשבת אף שידוע שהעכו"ם יעשהו בשבת שרי אך דמ"מ י"ל דאסור לישראל ליהנות מהאור עד מו"ש בכדי שיעשה כמ"ש הט"ז סי' ש"ז סק"ג ובסי' רע"ו וסי' רנ"ב ס"ד ומג"א סקי"א ופמ"ג בא"א שם ועתו"ס שבת (דף קכ"ב ע"א) ד"ה ואם בשביל וכו' יעו"ש בסוה"ד:
3
ד׳ואולם נ"ל לדון בזה בדבר החדש דהנה בגוף ענין האיסור ליהנות מן האור הנעשה בשביל רוב עכו"ם ומיעוט ישראל בידועה שנעשה גם לצורך ישראל כפי שנתבאר יש להעיר כיון דליכא בגוף המעשה איסור כיון שהוא בקבלנות ורבים לא חשידי ואינו אומר לעשות בשבת כמש"ל אלא דמ"מ אסור להישראל ליהנות מהנעשה בשבת בשבילו וכיון שהאש הבוער לעשות ההכנה למאור רובו של עכו"ם אמאי לא נימא שיתבטל חלק הנעשה לצורך הישראל ברוב הנעשה לצורך רוב העכו"ם (ועי' בחוו"ד סי' ק"א סק"ה ושו"ת ב"א יו"ד סי' ע' ושפ"ד סי' ק"ה סק"ל) וכמ"ש בס' חמד משה א"ח סי' תמ"ח כה"ג לענין חשעה"פ דאם הי' רוב של עכו"ם ומיעוטו של ישראל בטל ברוב ומותר הכל וע"ש בהגהותי לס' אר"ח שנדמ"ח סי' תמ"ח בזה ורמזתי גם למ"ש בזה בשו"ת אריה דב"ע א"ח סי' ו' וגם מה שפקפקתי שם בדברי הח"מ ל"ש בנ"ד וגם מ"ש הארדב"ע שם מהא דממונא לא בטל ל"ש בנ"ד דהא עדיין הכל של העכו"ם אך דבאמת ז"א דהא הוי דשיל"מ שהרי סופו להיות היתר אחר השבת ושיעור כדי שיעשו ול"מ ביטול ואף שנולד בתערובות כבר כתב המהריט"א והובא בדע"ת סי' י"ד דהיכי דמתהוה יחד האיסור וההיתר ל"מ ביטול בדשיל"מ וע"ש מדברי כמה מחברים בענין זה ועוד שהרי כיון שנעשה כן בתמידות לצורך ישראל הרי קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה ועי' בשפ"ד יו"ד סי' ק"ג סוס"ק י"ד בשם מהרמ"ל ומ"ש עליו מהא דש"ס דחולין דבא"ל עשו לי משליכי כמאן דערב בידים דמי וכדבריו מפורש בתה"א להרשב"א שהובא בב"י סי' קכ"ב והביא ג"כ מהש"ס הנ"ל וע' בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תע"א וסי' תקמ"ז ותשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קכ"ב ואכמ"ל ובפרט שבדבר הרגיל גם בדיעבד דינו כלכתחלה כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא בב"י וש"ע או"ח סי' תקי"ז ס"ב ובמהרי"ק שהובא בד"מ יו"ד סי' ע"ו. ולכאורה יש לדון מהא דביצה (ד' ד') דהיכי דמיקלי קלי איסורא ליכא משום דשיל"מ וכן באיסור דרבנן מבטלין בכה"ג גם לכתחילה כמ"ש הרא"ש שם וכ"ה ביו"ד סי' צ"ט אבל ז"א דגבי נר ל"ש הא דמיקלי קלי כמ"ש המג"א סי' תק"ז סק"ג והוכיח כן גם מהתוס' ב"ק (ד' ק"א) דלגבי מאור הוי כבעין ע"ש וכן יש לדון גם במחצה עכו"ם ומחצה ישראל הרי לפמ"ש השאג"א סי' צ' דגבי חמץ של שותפים עכו"ם וישראל גם במע"מ יש להקל גם לענין חלק הישראל לאחה"פ משום דלהקל בדרבנן אמרי' אין ברירה ושמא הוא חלק העכו"ם ע"ש באורך א"כ גם לענין איסור הנאה ממלאכת שבת הנעשה ביחד בתערובות לצורך עכו"ם וישראל נימא כן דהישראל לא נהנה ממה שנעשה בשבולו אלא ממה שנעשה לצורך העכו"ם כיון דכל איסור כדי שיעשה הוא רק מדרבנן נימא להקל דאין ברירה ואף דהמק"ח רס"י תמ"ח השיג ע"ד השאג"א ודחה דבריו בשתי ידים הרי כבר באו אחריו בתשובה אריה דב"ע חא"ח סי' ו' ומהר"ם מרוט"ב האחרונים סי' ט' וקיימו דברי השאג"א והסירו כל תלונות המק"ח ע"ש באורך אך דג"ז ליתא שהרי השאג"א שם הוכיח בעצמו דגבי דשיל"מ א"א להקל בכה"ג ותולין להחמיר גם בדרבנן ע"ש וה"נ בנ"ד. וכן אין לעשות סד"ר לכתחלה כנודע. וא"כ לפ"ז בנ"ד שהאור של האש מן ההסקה כולו חליף הלך לו אלא שנכנס לתוך החוטי ברזל לעורר בהם כח העלעקטרי וגם הם אינם מאירים עד שיגעו החטים זב"ז בשעת ההדלקה ועי"ז יוצא הכח אל הפועל להאיר את האורה א"כ פשיטא דהוי בכלל מיקלי קלי איסורא ומהני שפיר הביטול ברוב וגם י"ל דאין ברירה וגם ליכא בזה איסור דאין מבטלין לכתחלה ואין הישראל נהנה כלל מן האיסור של מעשה שבת ואין שום מקום לאסור על הישראלים ליהנות מן האור במוצ"ש ע"י ההסקה שנעשית לצורך הכנת הכח ההוא בליל ש"ק:
4
ה׳ועוד אני אומר דגם אי נימא דגם בנ"ד איכא משום גזירה דשמא יאמר לו לעשות בשבת מ"מ יש להקל שהרי מבואר בתשו' שב"י ח"ב סי' מ"ב דגם אגרת בע"ש על הבי דואר ומשלם עבור שישלחו מהב"ד שליח מיוחד ומוכרח לשלחו בשבת דוקא והישראל משלם תשלומי השליח מ"מ כיון שהוא מדבר עם האדון הממונה והאדון שולח השליח מידו והשליח עושה רק בשביל פקודת האדון יש להקל לצורך גדול ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שהיהודים שוכרים המאור והוא העומד על הפקודים והפועלים העושים ההסקה עושים פקודת אדונם הרי יש להתיר לצו"ג בכל גווני ועי' בשד"ח מערכת א' סי' ש"ס שחידש מדנפשי' סברא זו ליישב דברי מהרמ"ל שבשפ"ד סי' ק"ג הנ"ל שהתיר בשוכר גבינות מן השר אף שהפועלים עושים לצורך הישראל דכיון שהם עושים רק לעשות רצון אדונם שרי ע"ש ולא ידע מדברי השב"י הנ"ל וא"כ עכ"פ לא שייך למיגזר בזה בנ"ד ששוכרים מהאדונים ואין אומרים לעשות בשבת וניחא להם שיעשו ההכנה ביום ע"ש מבע"י כיון דאפי' כשיאמרו לעשות בשבת וישלמו בעצמם להפועלים יש להקל לצו"ג ואם באנו לגזור שמא יאמרו בליל שבת עצמו לעשות כן בודאי אין לגזור בנ"ד כי כבר אין הזמן פנוי אז בבתי הפקודים ואין הזמן מוכשר עוד כמובן מאליו. וגם בלא"ה י"ל מסברא דגם אי בעינן שיעור כדי שיעשו אין להחמיר אלא כשיעור שעת ההדלקה שהיא כרגע ולא כשיעור ההסקה הנעשית לצורך הכנת הכח העלעקטרי כיון דפנים חדשות באו לכאן וכלה הפעולה של האש ונשארה רק טמון בכח הטבעי אשר שם הש"י בקרב חוטי הברזל ועודו חשך ואפילה עד שידבקו החוטי ברזל ויפגשו זב"ז יחד וכל האיסור רק משום קנס וגזירה ליהנות ממנו והבו דלא לוסיף כדאי' בירושלמי פ"ב דשביעית הלכה ד' אין מחדשין על הגזירה וכו' ואין מוסיפין על הגזירה וכו' עיין שם ולכן יש להתיר לעניות דעתי להשתמש באור ההוא בליל מוש"ק:
5
ו׳ומ"ש במכתבו השני אם יש להאמין להאומן האומר שעושים ההכנה מקודם כ"ד שעות לענין שימוש האור בליל ש"ק לענ"ד כיון דאומן הוא והוא דבר שאפשר להתברר ע"י אומנים שבשאר מקומות הוא נאמן ועי' תשו' נוב"י מ"ת או"ח סוס"י ע"ב מ"ש ע"ד המג"א רס"י כ' וע"ע במש"ז או"ח סי' רנ"ג סקי"ח בדברי הש"ך סי' ש"ב ותשו' ח"צ סי' ל"ט וח"ס א"ח סי' קל"ה ותפארת צבי א"ח סי' י"ט ושב"י ח"ג סי' ע"ב ומנ"י כלל ל"ב סקמ"ו ואכמ"ל:
6
ז׳ומ"ש בדבר כיבוי המאור בליל ש"ק שבביהכ"נ ע"י עכו"ם והעיר דלא דמי לכיבוי הנרות שהתירו השב יעקב ושאר אחרונים משום דאיכא סכנת דליקה משא"כ בנ"ד שאין בו אלא הפסד ממון בתשלומי דמי האור כל הלילה וכפי הנראה אין העכו"ם מושכר מבעלי המכונה אלא מיד הישראל גבאי דביהכ"נ. אך דבאמת השב"י שם כתב רק לסניף מה שיש חשש שרפה וגם בלא"ה התיר משום דהוי רק שבות דשבות דכל כיבוי הוי משאצל"ג ובמקום פסידא יש להקל ובפרט שההפסד יגיע למעות ביהכ"נ וביהמ"ד שיש בהם צרכי מצוה ועוד דבנ"ד אם לא יתירו לכבות ימנעו מלהדליק אור זה בלילי ש"ק ויתמעט כבוד ביהכ"נ וידליקו נרות פשוטים וגם אותם יכבו ע"י עכו"ם מפני שי"ב חשש סכנת דליקה ולא יהי' שום תועלת למעט בשבות דאמירה, לעכו"ם כלל ועוד דבכח"ק התירו סופן משום תחלתן שלא ימנעו א"ע מלעשות כדאי' בר"ה (ד' כ"ג ע"ב) ובתוס' שם ד"ה שהי' מהלכין וביומא (ד' ע"ז ע"ב) רב יוסף שרא וכו' וע' בט"ז א"ח סי' ש"א סק"ג שהניח בצ"ע אמאי לא חשיב לה בביצה (ד' י"א) בהנך שהתירו סופן משום תחלתן אבל בתוס' עירובין (דף מ"ד ע"א) ד"ה כל וכו' כתבו דלא קחשיב אלא מה שיש בו חידוש ע"ש וה"נ י"ל בזה ולכן גם בזה יש להקל ולא אכחד כי אני חוכך בלבי אם בההבערה וכיבוי של העלעקטריציסעט יש בו מלאכה דאורייתא כיון שלא הי' כמוהו במשכן כמ"ש כה"ג הח"ס א"ח סי' ע"ג לענין מכסה הגשמים דכיון שלא הי' אוהל כזה במשכן אין בו מלאכה של תורה ועמ"ש בהגהותי לאו"ח סי' ש"א מדברי התוס' בכמ"ק בענין זה ויש לדון משם גם לנ"ד (ועי' היטב בשו"ת הלק"ט ח"א סי' קפ"ט ותבין) ואת"ל דחייב גם בכה"ג וכהא דאין מוציאין האש מן האבנים העפר ומן המים דפ"ד דביצה וא"ח רס"י תק"ב משום שמוליד האש מ"מ י"ל דליכא משום הבערה וכיבוי בכה"ג שהרי אינו אש ממש ואינו שורף החוט ברזל כאש דידן שאוכלת ואינה שותה והוא מעין דוגמת אש שלמעלה דכתיב גבי סנה שנתפלא מרע"ה מדוע לא יבער הסנה וע' יומא (דף כ"א ע"ב) ורע"מ שבזה"ק פ' צו ובנ"ד איננו אש ממש רק אור האשיי הטמון בטבע חוטי הברזל אבל בהא דפ"ד דביצה יוצא אש ממש ודולק בעצים שמתדבק בהם וגם אי נימא דשייך בי' הבערה מ"מ י"ל דליכא משום כיבוי שהרי נשאר שם כח האשיי אם יחזר החוט ויתחבר בחוט השני ובמק"א כתבתי כי כח העלעקטרי מרומז במשלי כ"ז ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו עפמ"ש חכמי הטבע כי גם שני אנשים יתדבקו בכח העלעקטרי להוציא מה שטמון בלבו אשר יהי' נאלץ להוציא בפיו ולגלות סודו והאריכו למעניתם בהראות נפלאות בחכמת היצורה אשר שם השי"ת בבריאתו ואמרתי שזהו מרומז במקרא הנ"ל וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. ויהי מה כי אם אמנם לא אוכל להחליט אבל אני חוכך מאוד בזה. ולכן יש לצדד להקל בכה"ג דנ"ד שהוא לצורך כבוד ביהכ"נ ונוגע להפסד מעות מקומות המקודשים. ידידו"ש:
7
ח׳סימן רמז להרב המאוה"ג החסיד מו"ה אברהם לאנדמאן נ"י אבד"ק סטרעליסק:
8
ט׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנשתטית אחר לידתה וכל השכנים העידו שהיתה משוגעת גמורה והלכה מבית אביה וא"ז ראו אותה בלבוב וכל רואי' הכירו בשטותה וכן בבואה אחר ט' שבועות לביתה היתה במצב זה ואח"ז הובאה לבית בעלה ואח"ז הכירו בה שהיא מעוברת והבעל אומר שאיננו ממנו כי לא בא עלי' כלל ואחר שחזרה לבריאותה אומרת שנתעברה באונס ועוד כמה פרטי השאלה שהאריך בהם רו"מ:
9
י׳והנה רו"מ האריך בדברי רמב"ם וש"פ שנחלקו בדין פיתוי קטנה אי מיקרי אונס ובדין שוטה שנסתפקו קצת אחרונים ורבים ס"ל דלכ"ע הוי אונס וגם הרמב"ם מודה ויש שחששו להחמיר אולי בזה לכ"ע לא הוי אונס והנה מ"ש רו"מ דטעמו של רמב"ם משום דהוי כמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמדרבנן מהני ולכן חילק הרמב"ם בין זינתה תחת בעלה דגם קטנה אסורה משא"כ בממאנת דהוי רק דרבנן יש להקל ולענ"ד ז"א דגם בדרבנן מהני מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו להחמיר כמ"ש הפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט ח"ב אות ו' להוכיח כן מהא דפ"ד דמעשרות וע"ש בר"ש פ"ד מ"ב בשם ירושלמי דמפורש כן דמהני משום שלקטו עם דמדומי חמה דמחשבתן ניכרת מתוך מעשיהן והרי שבת קובע רק מדרבנן ובע"כ דגם בדרבנן מהני להחמיר ועלה בלבי דלפמ"ש רו"מ דהש"ס דילן וירושלמי פליגי בזה אם מחשבתו הניכרת מתוך מעשיו מהני מה"ת או רק מדרבנן ולש"ס דילן הוא רק מדרבנן ולהירושלמי הוא מה"ת וא"כ הירו' לשיטתו דס"ל דהוי מה"ת לכן מהני גם בדרבנן אבל להש"ס דילן לא יועיל להחמיר בדרבנן אבל באמת ז"א שהרי ד"ז משנה מפורשת והובא גם בש"ס דילן בביצה (ד' ל"ד) ובפרט לשי' הסוברים דכל תרומת ומעשרות של תאנים רק מדרבנן הרי הוי תרי דרבנן ואפ"ה מהני מחשבת התינוקות הניכרת מתוך מעשיהם:
10
י״אוגם מ"ש מדברי הרא"י חולין דגבי שוטה ל"מ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו עיינתי ברא"י וכל ראיותיו הם רק דקדוקים בעלמא ויפה העיר רו"מ שמדברי הירושלמי דרפ"א דתרומות שהובא בתוס' חולין שם מוכח להיפוך שהרי הקשה אהא דדריש אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן ובודאי אין הקושיא על קטן דממעט לי' מאיש פרט לקטן ומ"ש רו"מ דהתוס' שהקשו דהא דריש לה מקראי בע"כ דס"ל דהקושיא קאי על קטן ולזה הקשו דהא דרש לה מקרא הוא תמיה לענ"ד שהרי בירושלמי שם איתא וז"ל ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן תמן העלו חש"ו אע"ג שחישב שירד הטל עליהן אינו בכי יתן מפני שיש בהן מעשה ואין בהן מחשבה ואיזהו מעשה שלהן ר"ח אמר בתופש בהן בטל ותנינן תמן הורידה חש"ו אע"פ שחשב שיודחו רגליה אינן בכי יתן שיש להן מעשה ואין להן מחשבה ואיזו מעשה שלהן אר"ח במשפשף בהן במים ואמר אף הכא ויוכיחו מעשה שלהן על מחשבתן עכ"ל. הרי דמייתי ראי' שיועיל מחשבה ניכרת מתוך מעשה מהנך מתניתין וגם בחרש ושוטה דינא הכי וגם בש"ס דילן דאר"י אהא דתני במתני' העלום חש"ו וכו' ל"ש אלא שלא הופך בהן אבל הופך בהן ה"ז בכי יתן והש"ס קחשיב לי' דהוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מוכח דבכולהו מהני ומ"ש הרא"י דזה קאי רק על קטן הוא דוחק גדול ומלשון הש"ס נראה דקאי אכולהו ותדע שהרי הר"ש פ"ו דמכשירין מ"א ביאר דהופך בהן היינו נמי כהא דאר"ח בירושלמי והוא שתפוס בהן בטל והרי ר"ח מפרש לישנא דמתני' שיש להן מעשה דהיינו בכה"ג וזה קאי אכולהו ושם בר"ש הביא מהתוס' פ"ג המעלה פירותיו לגג וכו' חש"ו שהעלה פירותיו לגג ללותתן בטל ובגשמים ה"ז בכי יותן וכו' שיש להם מעשה וכו' הרי דשלשתן שוים בזה וז"ל הר"ש פ"ח דטהרות מ"ו העלהו היינו מעשה ולא דמי להעלהו חש"ו דפ' בתרא דמכשירין גבי הכשר דלא חשיב מעשה אא"כ הופך בהן כדאי' בפ"ק דחולין משום דאיכא למיתלי דמפני הכנימה עביד ולא שירד עליהן טל וכו' עכ"ל. הרי דקאי אכולהו והרמב"ם פי"ד מטו"א ה"ב שכתב הפכו בהן קטנים חדא נקט וה"ה חו"ש ומה שהקשו התוס' בחולין דהא דריש מקרא ר"ל דכיון דקרא אתי למעט חרש ושוטה מאשר ידבנו לבו מה פריך מהא דיוכיח מעשה על מחשבתן דלמא גזיה"כ הוא שלא יועיל כאן מעשה המוכיח על המחשבה ובפרט לשי' הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ועוד בכמ"ק דבדבר המפורש בתורה אין ביד חז"ל לגזור וכ"ה להדיא בירושלמי פ"ג דסוטה הלכה ז' בסופה דגם בדיוקא דקרא אין ביד חז"ל לגזור א"כ פריך שפיר הירושלמי לשיטתו וע' בר"ש פ"א דתרומות שהקשה אהא דאיש פרט לקטן דהא קטן אין לו מחשבה ותי' דמיירי בהגיע לעונת נדרים דיש לו מחשבה ומ"מ אימעט מאיש וע"ש בר"ש מ"ג באורך בזה ובאמת שבגוף הענין שכתב רו"מ דבזנות הוי מחשבה ניכרת שנעשה ברצון מלבד דיש לפקפק בו אף גם י"ל דגבי שוטה הוי מחשבה ניכרת יותר מבקטן שהרי מבואר בתוס' קידושין (דף מ"ג סוע"ב) דקטנה אין לה תאוה אבל שוטה יש לה תאוה ובני אדם להוטים אחרי' ע"ש א"כ י"ל דגבי שוטה מעשיו מוכיחים על מחשבתה טפי מקטנה:
11
י״באבל בגוף דברי רמב"ם הנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ס"ג העלה דכל הפוסקים לא ס"ל כהרמב"ם וגם הרמב"ם שחילק בין איסור דאורייתא לדרבנן כמ"ש הר"מ פ"ג מאי"ב היינו משום דבירושלמי פ"ג דסוטה נראה דהוי פלוגתא דאמוראי דלמאן דדחי פשיטותא דכיון שהשיאה לו כבר יצאה מרשות אביה ס"ל דשייך סוטה גבי קטנה ויש לה רצון להאסר על בעלה לכן הכריע הרמב"ם להחמיר בשל תורה ולהקל בדרבנן או דמדאורייתא לכ"ע פיתוי קטנה אונס אלא דרבנן גזרו בקטנה דמתחלפא בנישואין דעלמא כיון דקטנה שהשיאה אביה הוי ג"כ נישואין של תורה ולכן אסורה לבעלה משא"כ לענין מיאון דרבנן מודה להקל וסיים דלא שבקינן מאי דפשיטא לכולהו רבוותא דפיתוי קטנה אונס ומותרת לבעלה ע"ש באורך ולפי טעם ב' שכתב הרדב"ז יש לדון דגבי שוטה גם הרמב"ם מודה לפמ"ש התוס' בנדה (דף ג' ע"א) בד"ה מרגשת וכו' דהא דאמר מודה שמאי בשוטה ובמוך משום דהנהו חלוקות משאר נשים ול"ש בהו למימר לא פלוג רבנן ע"ש א"כ י"ל דלא מיחלפא בשאר נשים ואין לגזור גם מדרבנן לאסרה על בעלה וגם לפמ"ש בתשו' ח"ס חיו"ד סי' קמ"ד באמצע התשו' ובפרט בחא"ע ח"ב סי' קע"ב לבאר דעת רמב"ם משום דגבי קטנה הוי ספיקא אם היא בת דעת ע"ש ובתשו' א' להה"ג אבד"ק קריסניפאלי הארכתי ליישב קו' הש"ש ש"א פט"ז שתמה ע"ד רמב"ם דהא דין ס"ט ברה"י ילפי' מסוטה ובדבר שא"ב דעת לישאל טהור והבאתי מדברי הח"ס יו"ד סי' קמ"ד וסי' שי"ז לחלק בין הגיע לפלגות ראובן או לא והבאתי ממהרי"ט בחידושיו לכתובות (דף ט') שתי' ג"כ דברי רמב"ם לחלק בין יש בו דעת או לא וכדאי' גם בסוכה (דף מ"ב) דגם בקטן משכח"ל שיש בו דעת לישאל ובתשו' בר"א א"ע סי' ע"ז אות ז' ותשו' מהר"ם שיק יו"ד סי' קכ"ו השיגו ג"כ על הש"ש בזה וגם במרה"פ על הירושלמי פ"א דסוטה הלכה ב' העלה כן וע"ש רפ"ב דסוטה בשם הגאון מו"ה ליב ז"ל בישוב ד' רמב"ם ושם הבאתי מירושלמי פ"א דחגיגה הלכה א' דמפורש אם הקטן תופש ביד אביו יש בו דעת לישאל ואם אביו תופש בידו אז אין בו דעת לישאל וע' רמב"ם סו"פ ט"ז מאה"ט שפסק דדוקא ביכול להלך יב"ד משא"כ בתופש ביד אביו והוא מתוספתא ועתו"ס סוטה (דף כ"ח) ותשו' בר"א סי' פ' אות ו' וכולם לא הביאו מהירושלמי דחגיגה ופלפלתי שם בישוב ד' רמב"ם ואכמ"ל והנה מש"ס דסנהדרין (דף נ"ה ע"ב) דאמר דבקטנה שבא עלי' א' מכל העריות איכא תקלה דמזידה היא יש סיוע לדברי רמב"ם וכדעת הח"ס חא"ע שהבאתי אבל גבי שוטה דודאי אינה בת דעת י"ל דגם הרמב"ם מודה דאונס הוא ובתשו' הנ"ל הבאתי מהרשב"א כתובות (דף ל"ז) שכתב להדיא דפיתוי שוטה אונס הוא ואף דמיירי לענין מחילתה דגם במפותה אונס הוא מ"מ פשטות הלשון הוא דפיתוי שוטה אונס הוא ומוכח כמ"ש:
12
י״גוהנה בגוף הנידון הרי לא נודע לנו אם זינתה ברצון או באונס ואף דרובא ברצון מ"מ עכ"פ מיעוטא איכא והנה בתשו' מהרי"ק שרש קע"א הוכיח מהש"ס דבדאיכא ספק א' הרגיל להיתר שוב מצרפין ספק ב' גם אם רגיל יותר לאיסור וכ"ה בתשו' גאוני בתראי סי' ס' בתשו' הגאון בעל עבה"ג ובתשו' רח"כ יו"ד סוס"י י"ט אלא שלא הביאו מדברי מהרי"ק הי"ל וע"ע בש"ע הרב לא"ח סי' תל"ג סכ"ו בהג"ה בזה וא"כ כיון דרוב הפוסקים ס"ל דפיתוי קטנה ושוטה אונס הוא וע' בשיו"ק על הירושלמי פ"ח דפסחים הלכה א' שהוכיח מהירושלמי שם דפיתוי שוטה אונס הוא וא"כ אף דיש להחמיר כדעת מיעוט פוסקים מ"מ הרי איכא ספק שמא הי' באמת באונס והוי ס"ס וא"ל דשם אונס חד הוא ז"א דהיכי דספק א' הוא פלוגתא דרבוותא וספק זה כולל גם היכי שידוע שנעשה ברצון א"כ אינו בכלל ס"ס משם א' כמ"ש בשו"ת שער אפרים סי' ע"ט והובא בדע"ת סי' נ"ה סקס"ז ובתשו' מהר"י לבית לוי סי' ח"י והובא בדע"ת סי' נ"ז סקנ"ג ובתשו' רע"א מ"ת סי' נ"ו וע"ע בתשו' פנ"י ח"ב ח"מ סוסי' צ"ה בשם מהריב"ל וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט כיון שהיא אומרת שהי' באונס הרי כבר האריך בתשו' בר"א סי' ע"ח בשם תשו' פמ"א ונוב"י מ"ת סי' י"ד וסי' ט"ז דנאמנת בכה"ג ועי' בתשו' ברכת יוסף חא"ע סי' י"ג באורך שהעלה ג"כ דדעת רוב הפוסקים דבשוטה אונס הוא וגם יש לצרף עוד ספק וע"ש מהא דס"ט ברה"י גם בס"ס טמא אך דבספק רשויות טהור ויש לדון מזה דלפי מאמרה שבא עלי' הבועל בביהכ"ס א"כ הוי ס"ט ברה"י אך דבאמת הרי לפנינו לא נולד שם הספק ועי' תשו' תועפות ראם חא"ע סי' מ"ג שהעלה דגם בספק כגון עתים חלים ועתים שוטה יש להקל דמוקמי' לה בחזה"ת וחזקת צדיקת וע"ש שהעלה ג"כ דגבי שוטה גם הרמב"ם מודה והביא מש"ס דסנהדרין (דף ס"ו) ראי' להרמב"ם ע"ש באורך וגם בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קי"ג פסק דבשוטה לכ"ע אונס הוא וגם מ"ש רו"מ די"ל דבזה"ז אינו נאמן לומר שלא בעל אותה נגד חדר"ג והביא מדברי נוב"י וח"ס גם מזה העירותי בתשו' הנ"ל והגם שבתשו' פרשת מרדכי להג' מהר"מ בנעט חא"ע סי' ט"ו העלה דבשניהם מודים על הזנות נאמן גם בזה"ז וע"ש עוד סי' י' אבל בתשו' רח"כ חא"ע סי' י' וסי' י"ב מבואר דגם בכה"ג אינם נאמנים ע"ש ומ"מ קשה לסמוך ע"ז כי הנה מצאתי בתשו' ר"י הלוי אחי הט"ז ס' מ' שהעלה בדעת רמ"א דבאומר שמאמין לה ולא חזרו מדבריהם חייב לגרשה ע"ש באורך וגם בסי' מ"א במ"ש ע"ד תשו' רש"ל ומ"מ בנ"ד שהיא אומרת שזינתה באונס ובזמן שטותה דאיכא כמה צדדי היתר יש לצרף גם ד"ז לסניף וי"ל דבכה"ג גם החולקים מודים דאיכא חדר"ג כיון שלפי דברי' אינה אסורה לו כלל. גם אבאר דאין לחוש שמא היתה שפוי' בדעתה בשעת זנות דכיון שהלכה ללבוב בזמן שטות וגם ראוה שם כן וגם חזרה לביתה בשטות אין לחוש שמא הי' שינוי בינתים כדאי' כה"ג ביבמות (דף פ' ע"א) וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' ועמ"ש בדע"ת סי' ח"י סק"ט וסי' ל"ט ס"ק קי"ג וסי' מ"ו סוס"ק י"א מכמה מקומות בזה ואף דיש לפקפק דבנ"ד שאירע לה כמ"פ שנשתטית וחזרה לבריאותה ליכא לאוקמה אחזקה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"א) גבי נכסי דבר שטיא ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקמ"ג מ"מ הרי מקודם כשחזרה לבריאות נמשך כן זמן רב ולא אירע לה לחזור מיד לשטות א"כ אין לחוש בנ"ד לשינוי בנתים בזמן השטות שנמשך בפעם זה משך זמן רב וביתר תוקף מזמנים הקודמים ובפרט שכבר הבאתי מתשו' תועפות ראם להתיר גם בע"א וע"ש וספק שמא זינתה בעת חלימותה ומכ"ש בנ"ד. לכן באם יסכים רו"מ להתירה לבעלה גם אני אצטרף עמו וכבר כתב בתשו' תוע"ר א"ע סוס"י נ' דאם חכמי הדור מתירים אפקעינהו חז"ל לקידושין וגם אם הדבר אמת ליכא חששא ע"ש וה"נ בנ"ד. ידידו דו"ש:
13