שו"ת מהרש"ם חלק ב רנ״גTeshuvot Maharsham Volume II 253
א׳עוד להרב הנ"ל ומה ששאל בדין ראובן שהי' שענקיר כמה שנים בכפר אצל ערל רינדאר ואח"ז שכרו שמעון ולוי הראנדע ולא רצו ליתן לו שענק והוא מכר י"ש בהעלמה והפסיד להם הרבה והעריכו ד"ז לפליליהם ומענישים אותו בסך עצום והוא תובע מהם שיתנו לו השענק להלאה שיש לו חזקה בזה וגם תובע מה שמסרוהו והזיקו לו סך העונש והם תובעים מה שהפסיד להם כמה שנים במכירת י"ש ורו"מ כ' דכיון שהחזיק בזה כמה שנים בפני העכו"ם ובפני אביו ואמו וגם אצלם לסירוגין הוי אומנתו בכך ואין בידם להשיג גבולו והנה הגם שמבואר בשו"ת ד"ח ח"א חח"מ סי' כ"א דמי שהוא שענקיר אצל האדון יש לו חזקה אבל היינו שאסור ליהודי אחר להשיג גבולו ליקח השענק מהאדון אבל אם יהודי שוכר אח"כ הראנדע נלע"ד שאין להשענקיר עליו חזקה שהרי גם מצרנות קיי"ל דבמוכר בהמתנה ליכא דדבמ"צ שביד מוכר לומר שזהו אינו בטוח אצלו וכן אפי' בהבטיח ללוה ללות לו וכתב השט"ח יוכל לחזור בו לשי' הרשב"א דיוכל לומר שאינו מאמין לו כמ"ש בסוס"י ל"ט וע' תשו' פ"י ח"ב סי' צ"ב דלא קיי"ל כהרמב"ן החולק ודלא כהש"ך שם ומכ"ש בנ"ד שהם חכרו העסק בהיתר איך יתכן שיוכל השענקיר לכופם ליתן לו שענק אם אינם מאמינים לו שלא יעלים מהם וחושדים אותו בזה ובפרט שכבר עשה כן לנגדם ומכר י"ש בהעלמה לפי דבריהם והרי אפי' במשרת תו"ז כשחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו כמ"ש רסי' תכ"א ס"ו בהג"ה וע' מל"מ פ"ג מעבדים הל' ה' ושאילת יעב"ץ ח"ב סי' ל"ח ומכ"ש בנ"ד שהוא בא רק מכח חזקה ומעולם לא החזיק רק באופן אם יהי' נאמן בעיני החוכר ולפי דבריהם עבר לנגדם והעלים שלא כדת שגם אם הי"ל טו"ת לנגדם מכח חזקת המזיגה לא הו"ל למיעבד דינא לנפשי' בלא רשות ב"ד ולכן לענ"ד אין לו טענת חזקה לנגדם על להלאה:
1
ב׳ומה שתבעוהו שהעלים י"ש משך כמה שנים ורו"מ הביא מ"ש בחיבורי בקת"ע אות י"ב וצידד דבנ"ד הוי רק טענת ספק והנה במה שחקרתי שם אם חלים התשלומין של הראנדע לכל יום בפ"ע ומיקרי הפסד מכיסו מצאתי אח"כ ראי' דמיקרי הפסד מדברי מג"א סי' רמ"ד סקי"ח ובענין הבירור מצאתי בתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' קי"ט דבכפרים שא"א לברר ע"י ישראל נאמנים העכו"ם אבל אני מצאתי בסהי"ש לר"ת סי' תרי"ב ותרי"ג דמפורש דגם בדליכא ישראל אין שמאים עכו"ם נאמנים כי ימינם ימין שקר ע"ש וזהו כדברי הח"ס יו"ד שהבאתי שם אבל אין נ"מ כ"כ דהא גם בטענת ספק יוכלו להטיל עליו עכ"פ קב"ח כנודע. ובגוף דין המכס של הפר"פ שרמזתי בקת"ע לסי' רל"א אות ל"ג שיש בו עיון רב הנה בענין זה ראיתי תשו' בכת"י מהגאון מהרש"ק ז"ל מבראד שהעלה דדינו כמכס שיל"ק והביא מפיהמ"ש להר"מ פ"ו דב"ק דדוקא היכי דהמלך עשה קצבה מתחלה אלא שנתן רשות להמוכס ליקח גם יותר אז הוי מוכס שאל"ק אבל היכי דמתחלה הוא בלא קצבה דדמ"ד וגם הגאון בעל שו"מ ז"ל השיב כן מטעם אחר וגם בשו"ת, בר ליואי ח"מ סי' ט"ז כ' בפשי' דהראנדע הוא כדין שהאדון יש לו זכות בעירו שלא להניח למזוג י"ש לאחרים זולת אם ישלמו לו כו"כ ככל אדם שיש לו סחורה שיוכל לוקח כמה שירצה ואח"ז מצאתי בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ל' שהעלה כן שביד האדון לגזור שלא ידורו בארצו עד שיתנו לו ממשקין כו"כ ע"ש והנה מה שיש לדון דמ"מ א"י לתבוע על העבר ראיתי בשו"ת מגדל השן סי' מ"ח תשו' הגאון מוהר"נ ז"ל אבד"ק ראווא שפסק בפשי' שיוכלו לתבוע גם על העבר אך בנ"ד יש לדון דכיון שהחיוב משום דד"ג ודעת הש"ך סי' שפ"ו דבשוגג פטור ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רכ"ג שנראה מדבריו להדיא כהש"ך דכל דבשעת מעשה עביד בהיתרא. אף שאח"כ בירר חבירו שעשה שלא כדין אין בו משום דד"ג וע' מח"א הל' נזקי ממון סי' ו' בשם רמב"ן ותשו' שאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ה באמצע התשו' א"כ י"ל דבנ"ד שהוא תבע חזקתו ולא שמעו לו ולא רצו ליתן לו שענק ולהציל א"ע עשה י"ל דלא מיחייב מדר"ג ובדבר מה שמסרוהו הנה הגם דקיי"ל גם בקנס דדמ"ד כמ"ש בתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סי' קנ"ח ותשו' ח"צ סי' ע"ב ואני מצאתי מפורש כן בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרי"ב ומפורש שם דגם אם דד"מ ליתן הקנס לאחרים למי שירצה דדמ"ד ע"ש מ"מ בנ"ד שעשו כן בלא רשות ב"ד בודאי מחויבים לפצותו אבל מעתה והלאה יהי' מותרה ועומד בב"ד שאם יוסיף להזיק להם יהי' להם רשות לאסרו:
2