שו"ת מהרש"ם חלק ב רס״בTeshuvot Maharsham Volume II 262
א׳נשאלתי אם שייך בחלב דין בישולי עכו"ם והשבתי דכיון דראוי לשתותו חי' ליכא משום בש"ע ואף דביצה ראויה ג"כ לגמעה חיה ואפ"ה שייך בש"ע כמ"ש ביו"ד סי' קי"ג סי"ד ועתו"ס שבת (דף קמ"ג ע"ב) ד"ה הלכה שכתבו דדרך לגמעה חיה וע"ש בתוס' (דף מ"ח ע"א) ד"ה דזתים וכו' מ"מ חלב עדיף ומצאתי הדבר מפורש ברמב"ם פי"ז ממ"א הי"ד דמפורש דחלב נאכל חי וליכא בי' משום בש"ע ועדיף מביצה וגם מהתוס' תענית (דף ל' ע"א) ד"ה ערב ט"ב וכו' מפורש כן וכ"ה ברא"ש וש"ג שם (וע"ש דבצלים אינן נאכלין חיים משום דקשין לגוף כחרבות וא"כ אם טיגון עכו"ם אסורים וגם בתוס' שבת (דף מ"ח) שם מבואר כן ועמג"א סי' רנ"ד סקי"ג בדין טרדעפיל נראה דבבישול כיון שעולין בזה"ז על שלחן מלכים אסור משום בש"ע אבל בצלוים ע"י עכו"ם יש להקל כמ"ש כה"ג הפר"ח סק"ה בדין אפונים ועדשים שבסעי' ב' בהג"ה דבקלוים מותרים ומ"מ בבישול אסורים וה"נ בזה ועי' בשו"ת נחלת שבעה סי' ע"א שפסק דהיכי דע"י הבישול עדיין אינו ראוי לאכילה אא"כ כובשין אותו אח"כ אפי' נעשה הכל ע"י עכו"ם שרי והוכיח מהא דסי' ל"ו ס"ב בהג"ה דונגביל יבש אין בו משום בש"ע אף שאינו נאכל חי כיון דדטיבתא נאכל חי אף שאינו נאכל לרוב ב"א אלא לצורך רפואה וכדומה מ"מ גם היבש מותר מה"ט וכן בכל כה"ג ע"ש לענין הליטווערק ועי' בתורת חיים לע"ז (דף נ"ט) שהעלה דמרקחת כיון שאין מלפתין בו פת ליכא משום בש"ע ועס"י צ"ו ס"ב בהג"ה וש"ך סקי"ז אם דינו כדבר חריף וע' בט"ז א"ח סי' תמ"ז סוסק"י בזה ובמש"ז שם בשם הת"ח כלל ס"א דין ז' דהדבש מבטל התכיפות וע"ש במנ"י בזה וכ"ה בתר"י פ"ו דברכות ד"ה ומרקחת וכו' ובד"מ סי' קכ"ב ועי' תשו' משיבת נפש סי' ו' בדין הקאלמיסען דכיון שמבשלים אותם מקודם למתק המרירות ואינן עולין עש"מ אף שמבשלין אותו אח"כ שנית עם צוקר ליכא משום בש"ע ועמג"א סי' ר"ג סק"ד דגם היכי שאינו נאכל בעצמו חי אלא עם דבר אחר יחד הוי בכלל נאכל חי וליכא משום בש"ע ועי' בת"ח כלל ע"ה דין י"א בשם או"ה ובסלת למנחה בדין עעש"מ ע"י תיקון לפרפרת ועי' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ל"א דגם במומר לחלל שבת בפרהסיא בישולו אסור משום בש"ע ועי' פת"ש רס"י קי"ב בשם תפל"מ ועפמ"ג א"ח סי' שכ"ה סיס"ק כ"ב מ"ש בזה] ובדין הקאווע כבר הביא בפת"ש רס"י קי"ד בשם פמ"א להחמיר ואני מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"נ סי' תרל"ז שפסק להקל וז"ל חקרתי על פרי זה ואינו נאכל כמו שהוא חי וכו' רק קולין אותם בכלים מיוחדים לכך ומתרכך מעט ואוכלין גם המלכים וכו' וכן שותים המשקה וכו' אבל אינו עעש"מ ללפת בו הפת ולפיכך אין בו בש"ע ואי משום גיעולי נכרים הרי יש להם כלים מיוחדים לזה שלא יהי' בהם טעם כלל שלא יפגום ואע"ג דלא סמכי' אסתם כלים אב"י לכתחלה ובנ"ד לכתחלה הוא [עי' בט"ז סי' ק"ח סק"ד בשם ת"ח להיפוך וכ"ה בסי' קכ"ב ס"ו בהג"ה ואולי בנידון הרדב"ז שעושין כן לכתחלה לצורך הישראל הוי לכתחלה וע"ש בש"ע בסוף הסעיף ותבין דבע"נ יש לו ליזהר בזה] הא ל"ק דהם עצמם זהירין שיהי' נקיים מכל טעם וא"כ מותר לאכול ולשתות הקאווה מ"מ לשתות במסיבת עכו"ם אין להקל לפי שנמשך מזה כמה תקלות וכו' עכת"ד ובתשו' באר עשק סי' ק"ה פסק ג"כ להקל שאינו עעש"מ ללפת בו הפת וגם אם מקצת ב"א טובלין בו פת הבב"כ אין רוב העולם עושים כן ועוד דאיסור בש"ג הוא רק במה שמבשלין לאכילה כגון שכר וכדומה ולא ע"מ שיהי' לשתי' ועוד דכל מיני משקין מותרין חוץ למסיבתן וקביעותן ואפי' בביתו של עכו"ם דרך ארעי שרי והחנות ששותין בו הקאווע אינו מקום קביעות שיהי' שייך חשש חיתון ועוד שהם רוב מים אלא שטעם הקאווע בו ועוד שהקאווע כבר צלויה ולויה מקודם שטחנוה ואז מותרים שאינן נאכלין כן ושוב אין הבישול אוסר עכת"ד. וטעמים האמצעים יש לפקפק בהם ובפרט מ"ש דשכר עומד לאכילה הוא תמוה וכבר רמז ביא"פ קצת שאין דבריו נכונים ומ"מ טעם העיקר הרי הרדב"ז פסק כן ואף שמלפתין בו הפת כשמעורב עם חלב הרי כבר נתבאר דבחלב ליכא משום בש"ע א"כ אין לאסור הקאווע משום תערובות החלב ומצאתי בחידושי ח"ס לע"ז (דף ל"א ע"א) שהעלה דגם להסוברים דבשכר אין השעורים בטלים לגבי המים כדעת הב"ח מ"מ בקאווע שהגרעינין עצמן אינן נמוחים רק הטעם נכנס לכ"ע אין בו בש"ע ולכן שלא במסיבה ומושב לצים אין בו שום איסור וכן בטשיקילאדע ליכא איסור שהרי נאכל חי ודלא כתשו' פמ"א שהחמיר בזה ע"ש ונודע כי הטשיקילאדע בזה"ז יש בה חשש תערובות איסור ואין לאכלה ולשתותה בלא הכשר מרב יר"ש:
1