שו"ת מהרש"ם חלק ב רס״גTeshuvot Maharsham Volume II 263
א׳להרה"ג מו"ה בנימין שור נ"י אבד"ק קופין ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה באחד ששמו דוד שנשא אשה מגרידונג ושמה נחמה והי"ל אח א' בעיר הסמוכה ואביו מת זה ט' שנים ובמשך ד' חדשים אחר הנשואין הלך ר' דוד לעולמו ונשארה אשתו בלא בנים והאנשים זכרו כי אביו ר' איציא שארגיס הי"ל ב' בנים מאשתו ראשונה וזה מג' שנים הלכו לקאמוניץ ואח"כ נשמע שהאחד נהרג בקאמוניץ והשני הלך משם לבעסארביע והזהיר חו"מ את האלמנה והודיע לה שהיא זקוקה ליבם ואסורה להנשא וכן הזהיר לה הרב מגרידונג והיא ע"י פיתוי אנשים נסעה לסמאטריטש והעלימה הדבר ונשאת לחייט ע"י שסידר ש"ץ א' הקידושין אבל הגם שאספה לביתו אבל מפני שלא טבלה עוד לא בא עלי' וכשנודע להרב מסמאטריטש פירש אותם זמ"ז ואחר החקירה ודרישה שעשה רו"ב בהכרזות באו עדים כשרים בפני ב"ד והעידו בתו"ע אחר האיום והעיד א' שזה יותר מן ך' שנים שמע מפי ר' איצי' הנ"ל אחר ששאלו מעסק בניו והשיב א' מהם נהרג בקאמוניץ והשני הלך שם ומת ג"כ והעד השני העיד ששמע מפיו ששני בניו אינם עוד בעולם א' נהרג והשני מת והר' ר' איצי' הנ"ל הי' ע"ה ובור אבל הי' אדם כשר עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה בגוף הדין אם ע"א נאמן ביבמה כבר נודע מחלוקת הראשונים שבאה"ע סי' קנ"ח ס"ג ורוב הפוסקים ס"ל דאפי' ע"א ואפי' אשה ועבד ושפחה ואפי' עד מפ"ע נאמן אבל דעת הרא"ש והוא דעת י"א שהביא רמ"א דאין עא"נ בזה והאחרונים הסכימו להקל במקום עיגון כדעת רוב הפוסקים גם בעד מפ"ע ובד"מ וב"ש הביאו בשם רמ"פ ג"כ להקל והמעיין שם ימצא דהשואל הגאון מו"ה נתן בתשו' סי' כ"א סיים דכיון דהה"מ והר"ן מבאים דיעות רבות שהסכימו עם הרי"ף ורמב"ם להקל והם בתראי יש להקל אפי' שלא במקום עיגון ומכ"ש במקום עיגון והרמ"פ סי' כ"ב העלה ג"כ להקל ומ"מ צירוף שם עוד והוכיח מהתוס' יבמות דדוקא היכי דחשוד לקלקלה חיישי' לנאמנות עד א' וכיון דשם העידו העדים קודם שנצטרכה האשה לזה ועוד קודם שלקח אחיו אשה א"כ אין לחוש עוד לקלקול ושפיר יש להקל לכ"ע ע"ש ועי' תשו' ג"פ סי' ח' שפקפק בדברי רמ"פ וחזר ליישבו על נכון ופסק ג"כ להקל דבכה"ג לא הוי נגד חז"א וגם ליכא חשש קלקול ויש להקל ע"ש וא"כ בנ"ד שהעידו ב' עדים דלא חשידי ב' עדים לקלקל ונאמנים בכל דבר וליכא חששא אלא מפני שכל עדותם הוא רק מה ששמעו מפי אבי האח והוא אמר ד"ז לפי תומו עוד קודם שנשאת אשה זו לבנו שהי' בעלה וליכא שום חשד שנתכוין לקלקל א"כ לכ"ע נאמן ע"א וממילא דה"ה קרוב נאמן כיון דאפי' אשה ועבד ושפחה נאמנים ובגוף הדין אם עא"נ ביבמה הנה מצאתי בתשו' מהר"ם זיסקונד רוטנבורג סי' כ"א בעובדא שהעיד הר' משולם ששמע מפי ע"א שמת היבם והשיב שהי' השאלה לפני חכמי הישיבה דק' פ"פ וגם הוא הי' באותו מנין והעלו הלכה למעשה להתיר והקיפו ראיות ותשובות חבילות שיש בהם ממש אלא שחזר ופקפק מפני שנראה מעדות העד שע"י ששמע שירד לנחלה הוא משער שמת ועוד משום שהי' במלחמה והביא בעצמו מדברי הה"מ סוף הל' גירושין ותשו' מהרמא"ל סי' ח' דכשהעד אומר סתם שמת תולין שעדותו מבוררת ובודאי ראה שמת כיון שא"א לשאלו ואין דנים אפשר מא"א וכל פקפוקו רק מפני טעמים הנ"ל וא"כ בנ"ד שפיר יש להקל ואף בנ"ד גם האב לא ראה שהרי הלך בנו למרחקים מ"מ תולין ששמע דבר ברור ואין הבדל בעדות עד מפ"ע בין ב' או ג' עדים והן אמת דבתשו' נו"ב מ"ת העיר דמהרי"ף לא נשמע להקל בעד מפ"ע ואשה ועבד ונשאר רק הרמב"ם נגד הרא"ש אבל הנה בתשו' ב"א חא"ע סי' קל"ח תמה עליו שהרי בתשו' הרשב"א סי' אלף רנ"ב שרמז הב"י כתב להדיא שגם עמפ"ע וכל הנאמנים בעדות אשה נאמנים גם ביבמה ושריא לאנסובי ושכ"ה דעת בה"ג ע"ש וגם בשאר סברות הנו"ב שם שרצה לחדש ע"פ דברי בעה"מ דבזמה"ז דליכא יבום אין כאן חומר ולא דייקא האריך שם הב"א לדחות דבריו וגם העלה דאם לא נודע מקומו של יבם י"ל שעולה בדעתה אולי הוא במקום שנוהגים ביבום ותלך אחריו לשם והביא בשם תשו' מהרי"ו סי' פ"ח שכתב דגם בעמפ"ע איכא טעמא דעל"ג וזהו דלא כהנו"ב מה"ק סי' כ"ז כ"ט לג' שהעלה דטעמא דעל"ג שייך רק בעד שהעיד שראה מיתתו ולא בעמפ"ע וגם הביא הב"א מתשו' הר"ן סי' מ"ז שפסק ג"כ להתיר בעמפ"ע ביבמה ובשו"ת ב"י כתב דגם הרא"ש כתב רק דקשה להקל ולא פסק איסור ורמז לתשו' כנ"י סי' מ"ה וסיים דגם הרמ"א לא הביא דעת הרא"ש אלא להחמיר שלא במקום עיגון ובנקל לחקור על הדבר וגם צידד לצרף דברי מהר"י מינץ דבזה"ז שאין מייבמין יש להקל יותר ע"ש ואף דבשו"ת ספר יהושע סי' צ"ו דחה דבריו בשתי ידים הנה בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' ב' וסי' ק"כ החזיק בדעת הצ"צ ודחה כל ראיות העה"ג סי' ע"ז ע"ש באורך:
3
ד׳ועי תשו' ג"פ סי' ח' דאפי' מפי כתב בלא חתימה יש להקל בכה"ג שהי' העדות מקודם שנשא האשה וגם בלא מגו נאמן וגם העלה דכיון שלא הכירתו ליבם מעולם ל"ש דמיסני סניא לי' ולכ"ע יש להתיר ע"פ ע"א ע"ש ועי' תשו' תפ"צ חא"ע סי' כ"ז שהוכיח ג"כ מהש"ס דגם בעמפ"ע הוי מלתא דעל"ג ע"ש ואף שבנ"ד עדות האב שהוא חמי' יש לפקפק בו עפ"ד הסוברים דגם בזכרים איכא דינא דה' נשים השונאות מ"מ בנ"ד שאמר עדותו מאז קודם שנשאת לבעלה ליכא חשש זה וכבר כתב הב"ש סי' י"ז סקי"ד בשם הה"מ דסוברים ל"ש לומר לא פלוג כיון דאינו מבואר בש"ס וגם כבר אה האריך בשו"ת ברכת יוסף סי' ק"ב להקל גם בעדות חמותה בזה"ז דאין מייבמין והעלה דבעגונה ל"ש לומר לא פלוג והביא כמה ראיות וגם העלה דבאמרה עדותה כשהי' בעלה חי אין לחוש לכונת קלקול מפני שנאה והאריך לרביא ראיות ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיא חמי' ואמר זאת קודם נשואין בודאי נאמן וגם הרי דעת חמ"ח סי' י"ז דבזה"ז שאין מייבמין דגם היבם נאמן וכמה אחרונים הסכימו עמו דלא כהב"ש וע"ש בפת"ש סקכ"ז:
4
ה׳אך דרו"מ העיר דכיון דטעמא דעא"נ משום דדייקא ומינסבא ובנ"ד הרי חזינן דלא דייקא שהרי הזהירוה שלא תנשא לאיש והיא עברה ע"ז ונשאת אבל נראה לפמ"ש בתשו' רע"א סי' קכ"ה בתשובת הגאון מליסא דגם היכי דל"ש סברת דייקא בדידה מ"מ דייקא שלא תעשה בני' ממזרים וכו' א"כ בנ"ד שידוע שלא נבעלה עוד יש לתלות שלא נשאת אלא מפני שחשבה שעי"ז יתירוה לבעלה שיוחשב לדיעבד ורו"מ כתב כי אנשים השיאוה לזה ויש לדונה כשוגגת וי"ל שלא היתה נבעלת לבעלה שלא יהי' ספק ממזרים כדין יבמה לשוק דלחד דיעה הולד ממזר מדרבנן וכולהו נשי לאו דינא גמירי ועוד דעכ"פ הולד פגום ועוד די"ל שהיא דקדקה באמת ויודעת שמת היבם ולכן נשאת ולא השגיחה על אזהרת הרב מפני שידעה בנפשה שהרב טועה וחושש שמא חי והיא יודעת שמת ועוד והוא העיקר דכבר הבאתי מתשו' ג"פ דהיכי דהאמירה הי' קודם שנשאת ולא הי' עוד שום חז"א העד נאמן גם בלא סברת אשה דייקא וראיתי בתשו' ברכ"י סי' צ"ט שהאריך לצדד דבאמר הבעל קודם נישואין דרך שיחה בעלמא ל"ש מגו ואינו נאמן והאריך בדברי הריב"ש סי' מ"ז דבאמר על ראובן שהוא קרובו בעת שהי"ל בנים ראוים לירש דאין לסמוך ע"ז לעשותו יורש דשמא אמר מלתא דכדי דלא רמיא עלי' והביא מהתשב"ץ ח"א סי' נ"ח וקצה"ח ונה"מ סי' רפ"ד והאריך בזה ולענ"ד דבאמר שמת אחיו דקיי"ל אל יפתח אדם פיו לשטן לא חיישי' למלתא דלא רמיא ומילי דכדי ובפרט באב על בנו ועוד דהתם שאינו נאמן אלא במגו בכה"ג ליכא מגו כמ"ש בקצה"ח שם ואף שבנה"מ חולק עליו כבר כתב בתשו' ברכ"י שם לקיים דברי קצה"ח אבל בנ"ד הבאתי בשם הג"פ דא"צ למגו כלל:
5
ו׳וגם יש לדון בזה מדברי הריב"ש סי' קפ"ב בדברי הרי"ף דיבמות גבי אשתמודעינהו דשלא בשעת מעשה העד נאמן גם במקום שצריכים ב' עדים ואף דהב"י סי' קנ"ז כתב דש"פ לא ס"ל כהריב"ש היינו במ"ש דבהעידו בשעת מעשה אינם נאמנים אבל בסברא זו לא נחלקו וע"ש בתשו' ברכ"י. מ"ש בזה אך די"ל דהיינו באמר דרך עדות משא"כ בשיחה בעלמא בלא שום כונה כלל ואף דגבי עדות א"צ כונה ולא קיי"ל כתוס' כריתות (ד' י"ב) מ"מ י"ל דבכה"ג שלא הי' שום נ"מ בדבריו ל"מ דרך שיחה ומ"מ נראה כמש"ל דגבי אב על בנו מדקדק שלא לפתוח פיו לשטן ואף שהי' האב ע"ה ואפשר שלא ידע מזה מ"מ גם בלא"ה אין לחוש לזה כי הנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקס"ד שהביא דברי הריב"ש ותמה עליו וכתב תמהתי פה קדוש יאמר ד"ז ודחה כל ראיותיו ובאמת שהריב"ש עצמו לא כ"כ אלא כמסתפק וע"ש ברדב"ז שהריב"ש כ"כ רק דרך סניף ועיקר טעמו מפני שאין עא"נ בזה ע"ש באורך וכבר כתב בקצה"ח שגם דברי מהרי"ק שרש קמ"ה הם נגד דברי ריב"ש וע"ע בתשו' רשד"ם חי"ד סי' קע"ט וחח"מ סי' שי"ט ותשו' מבי"ט ח"א סי' פ"ז ותשו' בגדי כהונה ח"מ סי' י"א ותשו' ב"ש חו"מ סי' ק"י והג"ה שם ומכל הלין טעמי יוכל להתירה:
6