שו"ת מהרש"ם חלק ב ל״בTeshuvot Maharsham Volume II 32
א׳ב"ה ג' שלח תרנ"ח להרב המאוה"ג וכו' מוה' אשר הלוי נ"י אבד"ק מעדוניץ. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק האשה סערקא בת רא"מ מקהלתכם שנלקח בעלה לחיל הצבא בארץ פולין גדול ומולדתו מעיר קאמוריב ולאשר הי' חולה שלחוהו לעיר סמאלינסק לבית החולים ופ"א בא ממנו מכתב איך שהוא חולה ונתנוהו לביה"ח בעיר הנ"ל ואח"ז נשמע שמת שם ואח"ז כתב איש א' (ושמו בנימין שאט מוחזק בכשרות שהי' ג"כ מאז מאנשי הצבא) לחבירו אשר עודנו בחיל הצבא בסמאלינסק שילך להרב דממשלה דשם ויקבל ממנו מכתב תעודה וקיבל מכתב מחבירו שעשה מבוקשו ותוך מכתבו רצוף מכתב הרב דממשלה ונדפס בראשו שמו וכינויו ושם עירו בלשונם וגם היום נכתב למספרם כתב וז"ל כבוד הרב וכו' אזו וויא מען האט מיר געבראכט אבריף בחת"י הר' בנימין שאט מבקש מאתו הודעה מפטירת מרדכי (מאטיל) זיידיל וכותב שיש לו אשה ושני בנים נמצאתי מחויב להודיעם ולבאר הידוע לי והנכתב אצלי 29 בחודש דעקאב שנת 895 למספרם היינו כ"ד טבת תרנ"ו קבלתי נייר ידוע מוואיענעס הספיטאל דפה סמאלינסק, שמת בהשפיטאהל איש חיל שעבד בהפאלק פלוני ושם הגובערניא שיצא משם לובלינסקע פאוויאט טאמושאב ושמו מרדכי זיידיל שנותיו 23 שנים ושלחתי תיכף אנשי ח"ק והובילוהו לבית עלמין דפה ונקבר יום כ"ה טבת ונרשם אצלי בהמעטריקא כנימוס ובלי ספק גם לזוגתו ולאביו ידוע שם פאלק שעבד בו לזאת לדעתי אין לפקפק בזה יעקב חפץ רב דממשלה פה סמאלינסק והניח גם החותם ואח"כ באו לקהלתכם להקאנצלרייא בגדים של הנפטר והתפילין והכירה האשה הכל ואח"כ נסעה האשה לקאמוריב והביאה גב"ע בזה"ל במותב תלתא כחדא הוינא ואתו לקדמנא ר"ג בר"מ ור"א בר"י והעידו בתו"ע באליו"ע שבעצמם ראו וקראו המכתב שבא מהנאטשעלניק מפאווייאט טאמושאב להקאנצלירייא גמינא דפה רזונדאווא אוך שהר' מרדכי בן צבי זיידיל מת בסמאלינסק ביום פלוני (כפי שכתב גם הרב הנ"ל) ור"ג ראה בעצמו אשר ע"י מכתב הזה נמחק בספר הזכרונות של אנשי הצבא מן החיים והמתים ונכתב בשני מקומות לראי' שמת ושם הי' כתוב כי מרדכי בן צבי זיידיל נלקח לצבא בשנת 895 ל' וכפי החקירה ודרישה לא נמצא פה"ק שום איש ששמו ושם אביו כזה ובפרט שנלקח לצבא רק זה האיש שהי' בעלה של סערקא בת מרדכי ובהמכתב מהנאטשעלניק כתב ג"כ שהאיש המת הוא מפה"ק ונלקח לצבא שנת 895 וע"ז באנו עה"ח יום א' ח"י מרחשון תרנ"ז פה קאמירוב וע"ז תתמו הרב אב"ד דשם ועוד ב' דיינים וכל הכתב הוא של הרב אב"ד הנ"ל. עכת"ד השאלה:
1
ב׳והנה מה שנשלח מהשפיטאהל לרב הממשלה בודאי מועיל כיון שהי' במסל"ת ואף שהה"מ החמיר בעדות בכתב דבעי' שידע שהוא כתב ישראל כבר העלה בשו"ת תפארת צבי חא"ע סי' כ"ב דדוקא היכי שיש לתלות שכתבו דרך שחוק כמההל החמיר משא"כ היכי שידוע שכתב במתכוין לאיזה דבר לכ"ע יש להקל ובפרט בערכאות הרי עדיף טפי עדותן בכתב מעדות בע"פ כמ"ש הרא"ש פ"א דגיטין סוס"י י"א והארכתי בזה בתשו' לק' טארנא [ע"ל ח"מ סי' ו'] והבאתי מתשו' צ"צ סי' מ"ב וסי' מ"ה ושו"ת ב"א חא"ע סי' ל"א ופרשת מרדכי סי' כ"ה כ"ו כ"ז ואמרי אש סי' כ"ה וכתב סופר סי' כ"ג ומהר"ם שיק סי' מ"ב ופלפלתי בדבריהם וגם לדעת המחמירים שם מ"מ היכי שנכתב בפנקס שלהם וראה ישראל הכתב לכ"ע נאמנים וא"כ בנ"ד ששלחו כן להמעטריקא להכתב שם לכ"ע אך לענין תעודת רב הממשלה שיש לחוש שהוא חשוד לעבירות וגם אינו מסל"ת הנה לדעת המקילים בערכאות משום דלא מרעי נפשייהו שייך גם בזה כן ובפרט שהרי פס"ע דרבנן הרי הם כשרים לעדות אשה ומאן יימר שהרבנים הללו הם פסולים דאורייתא ולפמ"ש בקצה"ח סי' מ"ו סקי"ז ובסי' נ"ב ובתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז כל רשע שאינו של חמס כשר לעדות אשה וגם כיון שכתב שכן נכתב בהמעטריקא הרי הוה מלתא דעל"ג מיד ובבירור לכ"ע לא עביד דמשקר ועוד דבנ"ד הרי העידו ב' אנשים שנכתב כן בספר הזכרונות ונמחק מספר החיים ובכה"ג עדיף מעדות ערכאות כמש"ל דבנכתב בפנקס שלהם לכ"ע נאמנים וזה לא כביר כתבתי בתשו' לקראקא דבדבר שמזיק העכו"ם לעצמו אפי' רק פתיחות הכבוד עדיף ממסל"ת ואפי' בשל תורה נאמן והבאתי ראי' מתשו' מהרי"ק ומהט"ז יו"ד סי' שט"ז סק"ד ולכן בכה"ג שמחקוהו מתוך מספר חיל הצבא אין לחוש כלל שמא לא דקדקו בדבר או שמא משקרים:
2
ג׳וראיתי בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' נ"ה שהחמיר שלא לסמוך על עדות ערכאות שמעידים על איש הצבא שמת דבעינן שידעו דלא מקבלו שוחדא וגם כי הערכאות שואלים מאנשי המלחמה והם מעידים על מיתתו א"כ הוי מסל"ת ע"י שאלה דלא מקרי מסל"ת והביא ששמע מחותנו הגאון רב"פ כי הגם שכמה גדולי דורו הקילו בזה אבל הוא לא רצה להקל אך בנ"ד הרי לא הי' שעת מלחמה ובנ"ד מסתבר כי הפקודים בבתי החולים מודיעים מעצמן מיתת החולה להשרים הממונים או שהשרים בעצמן באים לבקר החולים ורואים מיתתם ועוד דגם אם מודיעים להם ע"י שאלה כיון שאין ידוע להם שיש נ"מ לישראל איננו יוצא מגדר מסל"ת כמ"ש בתה"ד והובא בהג"ה סעי' ט"ו דבעכו"ם ששאל לעכו"ם אינו יוצא מגדר מסל"ת וע"ש בחמ"ח סקל"ב ואף שהר"ן חולק כמ"ש בב"י הרי בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ז' והובא בקו"ע סי' ש"ט הכריע כדעת תה"ד וגם לפמ"ש הב"ש דהר"ן אינו חולק אלא דשאלת השופט שאני ששואל אותו שיגיד לשם עדות וע"ז בנה הד"ח שם יסודו אבל התם מיירי שבא השליח לשאול על מיתת המומר לצורך ידיעת ישראל אשת המומר הקודמת ולצורך זה שלח השופט לחקור מהעכו"ם שיגידו עדותן ולא לצורך תועלת השופט והעכו"ם עצמן לכן י"ל שאין זה מסל"ת אבל הכא שהוא לצורך ידיעת עצמן לכ"ע הוי בכלל מסל"ת ומצאתי בתשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' קל"א באמצע התשו' שהביא ג"כ דברי תה"ד ובשם יש"ש פט"ו דיבמות סי' י"ט שכתב עליו דלא נהירא דסתם גוי מוחזק לשקר וכל שמשיב דבר לשואלו אינו נאמן ושכ"ה בתשו' הר"ן והביא גם מתשו' מ"ב סי' ק"ה (והובא בקו"ע סי' שצ"ח) דכל שהעכו"ם השואל יש לו נפ"מ בדבר לכ"ע אינו מסל"ת וגם הביא מדברי הב"ש הנ"ל והוכיח כדעת תה"ד מש"ס דגיטין (דף י"ט ע"ב) והביא מהש"ך יו"ד סי' סקמ"ג וסי' צ"ח סק"ב ועפ"ז העלה דדוקר ביודע העכו"ם שיש נ"מ לדת ישראל אז ע"י השאלה אינו בכלל מסל"ת דשמא משקר אבל באינו לצורך ענין דת ישראל רק לצורך אחר גם ע"י שאלה מהני וגם הר"ן לא החמיר אלא משום דאזיל לטעמי' דס"ל דבמסל"ת בעינן קישור דברים אבל לדידן דקיי"ל כהריב"ש והאריך להוכיח שכן עיקר לדינא לכן יש לדידן בזה עש"ה וע"ש עוד סי' קל"ב בזה. והן אמת כי מ"ש מהש"ך סי' ס"ט דבא"י אם. או"ה תלוי בו שרי גם ע"י שאלה לא נזכר שם ובתשו' מיי' להל' אישות סי' ט' כתב דלענין מסל"ת אין חילוק בין אם מכיר דת ישראל או לא אך בזה י"ל דהיינו דבלא שאלה גם במכיר דת ישראל מהני מסל"ת אבל ע"י שאלה יש לחלק שפיר כדעת הח"ס וגם מ"ש הח"ס דטעמו של הר"ן משום דס"ל דבעינן קי"ד המעיין בתשו' הר"ן סי' ג' ימצא שכתב טעם זה בפ"ע אבל מ"מ בכה"ג שלא שאלוהו לצורך עדות נגד התרת דאשה אלא לצורך חיל הצבא י"ל דלכ"ע מהני וראי' לזה מתשו' מהר"ח א"ז סי' ע"ו וז"ל מסל"ת כל היכי שאינו מתכוין להודיע מיתת הישראל שמת נראה דהוי מסל"ת וכן כל הנהו דסוף יבמות וכו' והנהו עובדא דאבא יודן איש ציידן להודיע לישראל שעמו שמת פלוני ועוד שהי' נראה שלא אמר כן אלא כדי להאהיב א"ע לישראל שעמו וכו' או בשביל רשע כאשר בושים עוד היום כשרואים יהודים אומר יהודי מת וכן הפונדקית להאהיב א"ע הי' נראה שאמרה וכו' אבל כשאין הגוי מתכוין להודיע מיתת המת אפי' אם שאל מהגוי איש פלוני והוא אומר ואינו נראה שהגוי מתכוין להאהיב א"ע על ישראל ולא בשביל רשע נראה דהוי מסל"ת וישראל שהי' תפוס ביד גוי ורצו לפשר עבורו עם השר ולא עלה בידם ושוב חזרו אצל השר וכו' ואמרו אנו רוצים לדבר עמך עבור יהודי התפוס וכו' השיב השר מת וכו' נראה דהוי מסל"ת וכו' ונראה כאשר כתבתי מדפירש ר"י ביבמות (דף קכ"א ע"ב) נתכוין להתיר בא לב"ד משמע דבלא בא לב"ד אפי' נתכוין להגיד רק שלא נתכוין להודיע מיתתו לבני ביתו וכו' וכ"נ פי' הירושלמי כל ששואלין אותו והוא משיב דוקא בב"ד ור"י אמר כל שמזכירים בב"ד אבל שלא בב"ד וגם במקום שאין הגוי יודע כלל בטיב ישראל הי' נראה להתיר אפי' שואלין אותו והוא משיב וקצת נראה דאמר בגיטין (דף כ"ח) מקומטריסין של אה"ע איש פ' מת וכו' אין משיאין וכו' והא קיי"ל מסל"ת כשר וכו' ולמה לא נעמיד כששואלין אותן וכו' א"ו כה"ג הי' קרוי מסל"ת וכו' ומשם נראה ראי' דדייקא ומינסבא אפי' שהוא תפוס ביד גוים וכו' עכ"ל ומכ"ש בנ"ד שהשיבו כן לפני השרים הממונים ע"ז לצורך המלך וחילו ולא לצורך ישראל כלל ולכן הגם שהמהר"ח א"ז סיים שם בצ"ע היינו במשיבין לישראל משא"כ בנ"ד וע"ע בתשו' תפארת צבי א"ע בקו"ע סי' כ' שכתב ג"כ כעין זה ע"ש וע"ע בתשו' ד"ח ח"ב בהשמטות סי' כ"א וסי' ל"ט שצירף עדות הערכי:
3
ד׳וגדולה מזו מצינו בנדה (דף ל"ג) במעשה בצדוקי אחד שסיפר עם כ"ג בשוק ונתזא צנורא מפיו ונפל על בגד כ"ג וקדם אצל אשתו אמרה לו אע"פ שנשי צדוקים הם מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים ובחידושי הר"ן הביא בשם הרשב"א שהקשה איך האמינה הא החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ועוד לישיילי' לדידי' ול"נ דכיון דמדרבנן הוא סמך עליה במסל"ת דבפ' הגוזל מוכח דבדרבנן אפי' עכו"ם מהימן כל שהוא מסל"ת והיינו דתניא והוריקו פניו של כ"ג ולמ"ל למתני הכי לומר דמש"ה לא הכניסו בדברים לצדוקי עצמו שיהא מסל"ת לפי שחשש שמתוך שהוריקו פניו הרגיש בדבר ולפיכך קדם אצל אשתו קודם שיבא בעלה וישוח לה כל המאורע עכ"ל. הרי שאף שהיא השיבה כן ע"י סיבוב דבריו ע"י שאלה מ"מ כיון שלא ידעה שיש נ"מ להישראל הוי בכלל מסל"ת ומכ"ש בנ"ד שהודיעו כן לשרי הערכאות לצורך ידיעת חיל הצבא אפי' אם הי' ע"י שאלה בודאי יש לו דין מסל"ת. וגם מ"ש הד"ח דבעינן דלא מקבלי שוחדא הנה בזה יש לצרף עדות רב הממשלה שנמסר המת מהצבא להח"ק לקבלו והוא מלתא דעל"ג וגם הוא מנהיג המעטריקא אשר שומר נפשו לבל יענש אם יעשה שקר בנפשו והוא אומר תא ואחוי לך ספר המעטריקא לכ"ע בהצטרף שניהם בודאי אין ספק שדבריהם אמת ובפרט שיש ספק אולי אינו פסול מדאורייתא וכשר לעדות אשה:
4
ה׳ובדברי הר"ן הנ"ל יש לי לדון במ"ש הב"י סי' י"ז דהר"ן בתשו' חולק ע"ד תה"ד בדין מסל"ת ע"פ שאלה מעכו"ם דא"כ יסתרו ד' הר"ן א"ע וא"ל דשאני בהא דנדה דהוי בדרבנן דז"א שהרי לגבי עדות אשה הקילו כמו בשאר איסורים בדרבנן ומזה נראה דהר"ן בתשו' מיירי שהעדים ידעו שאין שום צורך בשאלת השופט לעצמו רק לצורך השליח שבא מישראל לכן ס"ל דע"י שאלה כזו לא מקרי מסל"ת משא"כ היכי שהעכו"ם אינו מרגיש אם יש צורך לישראל בזה כהא דנדה שם גם ע"י שאלה מקרי מסל"ת ומכ"ש בנ"ד שכל שאלתם לצורך עצמן בודאי מדקדקים לומר כפי ידיעתם והוי בכלל מסל"ת גם ע"י שאלת השרים ובפרט דקיי"ל דגם במקום פלוגתא אי מיקרי מסל"ת מקולים בעגונה כמ"ש הט"ז והב"ש ואני מצאתי בתשו' גאו"ב סי' י' תשו' התוי"ט שהעלה דלדידן קיי"ל כלישנא דאב"א בבכורות (דף מ"ו) דגם בתחלת עדות מקילים בעגונה ודלא כהריב"ש והמרדכי ע"ש ובתשו' עבוה"ג סי' ע"א פסק להחמיר אבל מצאתי גם בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א דיש להקל בספק פלוגתא ואף שסיים דאין להקל למעשה רק בצירוף עוד סניפים הנה גם בנ"ד יש סניפים וכמ"ש:
5
ו׳והנה רו"מ חקר לאשר שמע כי אחי המת שאל מהגדוד ע"י ט"ג על אחיו והשיבו לו א"כ אולי גם להרב דממשלה ולהפאווייאט השיבו אח"כ ולא אדע מהו שהרי מבואר במכתב הרב כי תיכף כשמת הודיעו לו להוציא את המת ולקברו א"כ בודאי הי' קודם ששאל עליו אחיו ע"י ט"ג וגם מסתמא עשו כפי הנימוס להודיע למעטריקא ולפאווייאט כפי חובתם בדקדוק וחקירה ולא יכריע לזה מה ששאל אחי המת מהם לשנות תעודתם בזכרון ספרי הצבא כמובן:
6
ז׳וכה ראיתי בתשו' רע"א מ"ת סי' ע"ו שכתב ג"כ דאמירת נכרי הראשון שהודיע להשר ממיתתו הוי כמתכוין להעיד כמ"ש הב"ש דשאלת השופט הוי כמכוין לעדות ושר הצבא מחיוב להודיע יום יום מאנשיו מה שמודיעים לו ובכה"ג לא מקרי מסל"ת וגם הוי כשייך בגוה דמלתא כיון שמספר אנשי הצבא בידו והוא מוכרח לתרץ עצמו מה שנחסר מאנשיו אבל כבר נתבאר בראיות דכל שאינו לצורך דת ישראל גם ע"י שאלה מקרי מסל"ת מכ"ש בהודיע בלא שאלה וגם נראה דלא מקרי שייך בגווה שהרי אם נחסר ע"י בריחה ג"כ אחריותו עליו ובפרט בנ"ד שהודיעו כן לרב הממשלה בעל המעטריקא שיוציאו מידם ויקברוהו בודאי הוי מסל"ת במלתא דעבידא לגלויי מיד דעדיף ממלתא דאפשר שלא יתגלה וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' פ"ג דבכה"ג מקרי גילוי מלתא בעלמא ועדיף ממלתא דעבידא לגלויי ע"ש באורך:
7
ח׳ומ"ש שלא הוזכר במכתב הרב דממשלה לא שם אביו ולא שם עירו אלא שהוזכר שם הכינוי הנה הגם שבתשו' ד"ח ח"א א"ע סי' ל"ז וח"ב סי' מ"ו פסק דכינוי שם לעז גרע משם משפחה אבל מ"מ כינוי המשפחה מהני שפיר כמ"ש רו"מ מדברי הב"ש סקנ"ח בשם רשד"ם ובאמת שכ"ה גם בקו"ע סי' ש"ל ובתשו' ב"י דיני משאל"ס סי' ב' כתב דיחוס משפחה עדיף משם אביו והח"ס סי' מ"ה וכ"ס סי' כ"ג פסקו דדמי לשם אביו ובפרט בנ"ד שנכתב שם הפאלק ושם הפאווייאט ומספר שנותיו במכוון כפי שהוא בודאי מהני וגם הלא שלחו בגדיו בחזרה וניכרים שהם שלו וגם ידוע שהי' מונח שם חולה. ז"ז מה שפלפל בדברי תה"ד בדין אם אומדנות המוכיחות הוי כמשאל"ס ואפי' במסל"ת ע"י שאלה אם ניסת לא תצא ובט"ז וב"ש דעכ"פ בספק מסל"ת יש להקל וה"נ בנ"ד שהי' חולה בשפיטאהל הזה וזה יותר מן ב' וחצי שנה שאבד זכרו וגם שלחו בגדיו לעירו יש להקל גם בספק מסל"ת אך שהקשה ע"ז מעובדא דפונדקית דשלהי יבמות שהוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת ולדעת הרשב"א והרא"ש טעמא דהתם משום דהוי מסל"ת ובאמת שכבר האריך בזה בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"י והביא מדברי תוס' שם דגם למאי דמשני כיון דחזיתינהו בכיא ל"ה מסל"ת ממש וגם לשי' ש"פ בעכצ"ל דהא דכיון דחזיתינהו בכיא לא מקרי מסל"ת ממש דאל"כ למ"ל לר"ע להשיב לחכמים דהפונדקית הוציאה מקלו ותרמילו וס"ת הול"ל בקיצור מסל"ת היתה ובע"כ דרק בצירוף הוכחות אלו נחשבה למסל"ת והביא כן בשם מהרי"ק ע"ש. ולפ"ז מה שהוכיחו הרשב"א והרא"ש מהתם דהיכי דהוה מסל"ת מתחלה אע"ג דאח"כ שאלוהו לברר דבריו מקרי מסל"ת היינו משום דודאי באינו מסל"ת כלל לא מהני צירוף שאר אומדנות רק במסל"ת קצת ואף דהתה"ד פסק דגם ע"י שאלה אם ניסת ל"ת מ"מ לכתחלה לא תנשא ובפרט לפמ"ש בתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' ז' דהא דבכיא קמייהו אין מזה הוכחה שרצתה לומר שמת אלא שמא צרה אחרת רצתה לספר להם ולכן בכתה רק ממה שהוציאה מקלו ותרמילו ונשארו בידה איכא הוכחה שרצתה לומר שמת והויא שפיר מסל"ת גמור ע"ש א"כ פשיטא שצדקו דברי הרשב"א והרא"ש וע"ע בתשו' זכרון כהונה (דף כ"ז ע"ג וע"ד) בשו"ת נט"ש סי' נ"ז באמצע התשו' ותשו' פרמ"ר סי' כ"ה וסי' כ"ו מ"ש בזה סוף דבר הכל נשמע כ' בצירוף כל הצדדים הנ"ל הנני מסכים עמו להושיב ב"ד של ג' ויתיר העגונה סערקא בת רא"מ מקהלתכם מכבלי העיגון. והנלע"ד כתבתי:
8