שו"ת מהרש"ם חלק ב ל״וTeshuvot Maharsham Volume II 36
א׳ב"ח א' ער"ח תמוז תרנ"ח:
1
ב׳להרב וכו' מו"ה אליקום געציל הורוויץ נ"י מק' קארעליץ פלך מינסק. ליטא:
2
ג׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שביתו חוץ לתחום מהעיר ויש בית באמצע הדרך והוא של ישראל ומניח שם תמיד עירובו ופ"א שכח מלהניח שם עירובו ובא לעיר בע"ש סמוך לביה"ש שא"א לבא עוד למקום הנחת עירובו עד ביה"ש והישראל השני ג"כ בעיר והורה רו"מ שיוכל הישראל השני להקנות לו פת שבביתו שיהי' לעירוב ויברך עליו ואף שיברור אח"כ הפת הרי בדרבנן יש ברירה ורמז להמג"א סי' תצ"ה סק"י:
3
ד׳הנה טפי הו"ל להביא מדברי מג"א סי' ש"ז סק"ל ומנ"מ פי"א ממעשר שני ונטע רבעי הי"א בשם ריטב"א אבל בעיקר הדבר בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ט נשאל באחד שישב בביהכ"נ ונזכר שלא עשה עירוב תבשילין ובירך שם בביהכ"נ על מצות עירוב ואמר בתבשיל פ' שבביתי יהא שרא לי לאפויי וכו' ושפך סוללה בחימה וקצף, על מי שעושה מעשה זר והלך חשכים ובירך ברכה לבטלה ובישל מיו"ט לשבת שלא כדת דלא דמי להא דפ"ה דמע"ש שאמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד וכו' דהתם בקריאת שם ויחוד מקום סגי אבל הכא צריך מעשה שיהא כמתחיל לבשל מעיו"ט על שבת ויו"ט ביחד ובאמירה לא סגי והרי מטבע חכמים שיאמר בהדין עירובא הלשון הזה מורה שאוחז בידו ואומר בהדין וכו' והרי המג"א רס"י תקכ"ז כתב דמי שהוא בביהכ"נ ואם ילך לביתו להניח ע"ת יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת שיכול להקנות קמחו לאחרים וכ"ה בא"ר ומוכח דס"ל דא"י לעשות העירוב בביהכ"נ ע"ש ובעקרי הד"ט חא"ח סי' כ"ד אות ח' רמז לזה בקצרה והעלה עפ"ז דגם בעירובי תחומין שגם אם יש לו פך שמן בבית א' שבתוך תחום ביתו א"י לעשות העירוב מרחוק כיון שתקנו חז"ל שיאמר בהדין עירובא וכו' ובכה"ג ל"ש לומר כן ע"ש ובאמת שיש לפקפק בזה דאמירת נוסח בהדין עירובא הרי אינו מעכב גבי ע"ח כמ"ש המג"א סוס"י שס"ו ועמג"א סי' תקכ"ז סקכ"ג שביאר החילוק בין ע"ח לעירובי תבשילין בזה דשאני התם דמ"מ הם משותפין יחד ואף דגבי עירובי תחומין מעכב האמירה היינו שיקרא עליו שם עירוב אבל אין הנוסח מעכב ועמג"א סי' תט"ו סק"ה והגהת נת"ח שם ובסי' תט"ז סעי' ב' ומ"מ קשה להקל נגד הגדולי' הנ"ל ורו"מ הביא בשם תפאי"ש על משניות פ"ב דביצה שהקיל בזה ואין הספר ת"י ולא אדע אם ראה דברי הח"ש ועקרי הד"ט נחלק עליהם או שלא ידע מהם:
4
ה׳זו"ז מ"ש בהא דחיישי' שמא ימות דמשמע אפי' לרגע א' מהא דאר"ש שלא יאמר לד' קרבן יעוין בנח"ק עה"ת ר"ת בראשית שאין הטעם משום שמא ימות אלא שלא יזכיר השם ריק ע"ש מכמ"ק בזה:
5