שו"ת מהרש"ם חלק ב מ״הTeshuvot Maharsham Volume II 45
א׳ב"ה ג' פנחס תרנה להרב הה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב:
1
ב׳קונטרסו הגיעני וע"ד שאלתו בהגט שחתם, העד בשם אביו כתב צד"י הפוכה דהיינו שרגל הצד"י נכתבה לצד ימין ורו"מ צידד דגם אות הפוכה נקרא אות כדמצינו בנו"ן הפוכה דויהי בנסוע וגו' והה"ג מבראדשין כ' דשא"ה שהוא קבלה לכתוב כן. הנה לענ"ד צדקו דברי הרב מבראדשין וראי' מהתוס' מ"ק (דף י"ט ע"א) ד"ה וטווה על יריכו וכו' גם ע"י הפוך שהוא נקרא מצד אחד לא הי' מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אסרינן אפי' טרחא דלאו מלאכה בפ"ק מיהו נהגו לומר דמתני' לא מיירי ע"י היפוך וכו' והיו"ד שאי אפשר הי' כותב בכתב היפוך עכ"ל ומבואר דאותיות הפוכין אינו בכלל כתב וליכא משום מלאכה בחוה"מ וגם להאוסרים הוא רק משום טרחא ולא משום מלאכה ומהא דלא יכתוב טיתין פיפין שכתב הרא"ש משום שצריך שיהא צד ימין כפוף למטה כמ"ש ר"ת ואם תטה אותה לצדה השמאלי תדמה לפ"א וכן מ"ש הר"ן בהא דלא יכתוב אלפין עיינין שלא יכתוב האלף בענין שיראה ממנו צורת עי"ן הפוכה שאם ירחיק הרגל השמאלי מן הקו האמצעי יראה כאלו הוא עין הפוכה אין ראי' דהתם להחמיר הוא דחיישינן גם שלא יראה כמו אות אחר ע"י היפוך דאל"כ אינו בכלל כתיבה תמה כיון דאיכא למיטעי אבל אם כתב אות הפוך ג"כ אינו בכלל כתיבה תמה:
2
ג׳ומ"ש רו"מ שמצא כן בשם הגה"ק מבוטשאטש ז"ל שהסכים להקל בדיעבד הנה מדברי התוס' שהבאתי מוכח להיפוך וא"א להקל נגד דבר המפורש בתוס' וכן אין ראי' מהא דכתב הרשב"א והובא בב"י יו"ד סוס"י רה"ע בנון דוימת תרח בחרן שיש לכתוב הפוכה ע"פ דברי רש"י בחומש ס"פ נח היינו נמי לפי שהי' הדבר מקובל כן משא"כ בעלמא אין זה בכלל כתב כלל:
3
ד׳ובדבר המים הנמשכין ממעיין והולכין דרך בריכה להריחים ונקרא מליניווקא שחקר אם נקרא נהר או שנכלל בכלל מעיינות כבר הארכתי בנידון כזה בתשובה להרב, אבד"ק פראבוזנא (ע"ל בחלק ראשון סי' כ"ו] בדברי הג"פ שהביא מרש"י ביצה דאם נמשך להלאה ממקום המעיין נקרא נהר והג"פ כתב דגם בנמשך להלאה ע"י, צינור ולפני הצינור בונים שוקת לקבל המים נקרא מעיין והבאתי מהא דתענית (דף י"ט ע"א) בעובדא דנקדימון בן גוריין שלוה י"ב מעיינות מים ונתמלאו ע"י גשמים ונדחק רש"י לפרש שהמעיינות לא הי' נובעין שיתמלא מהנביעה ובע"י שם הביא הכותב בשם תוס' שהי' בריכות מלאות מים שנמשך לתוכן מי המעיין ולכן נקראו מעיינות ע"ש ומבואר שהבריכות שנחשך לתוכן מי מעיין נקראים מעיינות ואף די"ל דבנ"ד שהמעיין רחוק מן העיר והבריכה נמשכת בתוך העיר הוי נהר מ"מ אין סברא לחלק וע"ש בג"פ סוסקנ"ב בשם ר"מ מינץ בעיר אופנהיים שהמים באים לעיר מהנהר ע"י בריכות וצינורות ונסתפק אם הם בכלל בארות או מעיינות ולא רצה שיסדרו שם גט ומשמע שאם הי' באין ממעיין בודאי הם בכלל מעיינות אבל נראה דזה דוקא אם מתקבצין המים אח"כ לתוך בריכה גדולה אבל אם נמשכין והולכין להלאה ובסופן נופלים לאיזו נהר שפיר הוא בכלל נהר כמ"ש התב"ש סי' י"א סקי"ג להוכיח מכמה מקומות כן וגם הוכיח מהא דב"מ (דף ק"ג סוע"ב) ורש"י דגם אמת המים נקראת נהרא זוטא ואולי יש לחלק דבלשון חכמים הוי בכלל נהר משא"כ בלשון ב"א וגבי גט תליא בלב"א אבל מ"מ בנ"ד שנקרא מיליניווקא אם כתבו בשם נהר לענ"ד אין מקום לפסול דיעבד כמ"ש כה"ג הג"פ סקכ"ו לענין תוך התחום וע' בת"ש סק"א וסקל"א ע"ש ותבין ואף שהב"ש סקי"ג כתב דהיכי שהעיר אין לה נהר וכתבו דיתבא על נהר פסול היינו בדליכא נהר כלל אבל בנ"ד שיש עוד נהר שנקרא עכ"פ בלשון חכמים ופוסקים כן ליכא חשש לעז לטעות עי"ז שהוא עיר אחרת:
4
ה׳ולכתחלה נ"ל לכתוב ועל מי מליניווקא ובזכרוני שבעיר פאטק כותבין בהגטין על נהר פאטק ועל מי קאפיעטשקא ועל מי מעינות וספרו לי זקנים מופלגי תורה שנתייסד כן ע"פ הגאון מליסא שצוה לכתוב כן מפני שהוא רק אמת המים קצרה ולא רצה להשמיט ולכלול במי מעינות אף שהמים נמשכין ובאין מן המעיין וכן ה"נ בנ"ד ואף דבתשו' מהרי"ל שבב"י וריק"ש וג"פ סק"ב פסקו דאם יש בעיר מעינות ונהר קטן יכולין לכתוב על מי מעינות והוי האי נהר קטן בכלל היינו היכי שאין שם נהר גדול כלל אבל בדאיכא נהר וכותבים אותו בהגט ולא יזכירו הנהר קטן יהי' נראה שאין שם יותר כלל מים המושכין לכן נ"ל שיש לכתוב לכתחלה כמ"ש אבל בדיעבד בודאי כשר דגם בדאיכא ב' נהרות וכתב רק נהר א' כשר בדיעבד כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' נ"א ע"ש:
5
ו׳אך במ"ש על מי מעינות ואין שם רק מעין א' ועוד בארות חפורים בזה צ"ע כי הנה בב"י בהביאו דברי מהרי"ק דאם יש מעין רחוק מהעיר יותר משני מילין והעיר מלאה בארות דדבר פשוט שיש לכתוב בארות ולא מעינות ואם כתבו הגט פסול כתב הב"י וז"ל ומ"מ בטעם הפיסול סתם דבריו ולא פירש אם הוא מפני שהמעין רחוק אבל אם היה קרוב הי' מכשיר או אם הטעם מפני שרוב סיפוק העיר הי' מבארות וא"כ אפי' אם הי' המעיין בתוך העיר הי' פוסלו או אם הטמא מפני שכתבו מעינות לשון רבים ואינו אלא אחד עכ"ל. ובתשו' נו"ב מ"ח חא"ע סי' קט"ו הוכיח דמהרי"ק מיירי שכתב רק מעינות ולא בארות ובזה פסול ע"ש א"כ כיון שהב"י נסתפק דטעמו מפני שכתב מעינות לשון רבים ואין שם אלא א' מוכח מזה דאף דאיכא נמי בארות מ"מ כיון שהמעין רק א' וכתב מעינות פסול אך לפמ"ש בתשו' ב"ח סי' צ' וז"ל ועוד דכל מי בארות רובם יוצאים ונובעים ממעינות שתחת הקרקע וא"כ בכלל מי מעינות הם ג"כ מי בארות משא"כ להיפוך ולכן בכל הקהלות כותבין מי מעינות ואין כותבין מי בארות אע"פ שמשתמשין רובן מבארות כו' זולת בלובלמא, דאין משתמשין אלא בבארות בלבד אין כותבין אלא מי בארות אבל במקום דאיכא ג"כ מעינות כותבין מ' מעינות בלבד אע"פ שרוב תשמישן בבארות וכו' עכ"ל והיינו משום דודאי בארות אין נקראין בלשון ב"א מעינות אלא דמ"מ כיון שגם הם רובן יוצאין מנביעת שתחת הקרקע נכללים בתוך מעינות וכמ"ש כה"ג גם בב"ש סקט"ז אבל בדליכא אלא בארות אין לכתוב עליהן מעינות וכה"ג כתבו התוס' קידושין (דף י"ג ע"ב) ד"ה חדא וכו' דבמקום שמדבר מכל אדם גם יבם בכלל אחר אבל הכא דבעי למימר דמותרת רק ליבם א"כ הוה יבם אחר ויבם לבד לא מקרי אחר וכה"ג כתב בחידושי הר"ן לחולין י' ע"ב) לענין יציאה דרך אחוריו וברש"י ב"ק (ד' מ"א ע"א) דהנאה בכלל אכילה אבל הנאה לבד לא מקרי אכילה א"כ עכ"פ בדאיכא מעין א' שוב י"ל דגם בארות שיש להם קצת שם מעין מצטרפין עכ"פ להיות נקראין בלשון רבים כדאי' כה"ג בברכות (ד' ג' ע"א) משמורה ופלגא משמורות קרי להו וע' בשו"ת שבסו"ס מנח"י סי' י"ב שצידד כן לענין לחם משנה וע' בח"ס א"ח סי' מ"ו מ"ש בזה ואף דמבואר ברש"י ערכין (דף ט' ע"א) ד"ה ואכתי חד יומא ואע"ג דיומא ופלגא הוא חד יומא קרי לי' י"ל דנקרא חד וגם נקרא תרי גם י"ל דהך מ"ד לא ס"ל כשינויא דר"א בברכות שם ועוד דהכא הרי גם הבאר הוא שלם אלא שבפ"ע נקרא באר ומ"מ בצירוף מעין נקראו שפיר מעינות אף שהמעין רק אחד ומצאתי בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' ק"ה שכתב דגם במעין א' בצירוף בארות יש לכתוב מעינות ובארות די"ל הכוונה מתחלתו שישיבתו על המעיינות שהם הבארות אף שמוסיף לכתוב גם בארות והוא פי' דחוק לענ"ד ובמק"א כתבתי לדחות דבריו והוא ז"ל בעצמו לא החליט אא"כ יסכימו עמו ב"ד חשוב ועכ"פ פשיטא לי' דבמעין א' יתכן לכתוב מעינות בצירוף הבארות וגם סיים דמסתמא במקום שהמעין הולך נפתחים עוד מעינות ע"ש ולכן אם יסכים רו"מ לכתוב כן יש לו ע"מ שיסמוך וכן אם לא יזכיר רק נהר טאלמיטש ולא מלינייווקא ויכללה במי מעינות ג"כ נכון:
6
ז׳והיותר נכון לכתוב כפי שסידר מכבר מחשש לעז כי הנה בתשו' ב"ח סי' צ' שם בדבר עיר טיקטין שכתב הרב טיקטין דמתקריא טיקאטשין כפי שכותבין העכו"ם ומקודם נהגו לכתוב רק טיקטין לבד והשיב דכיון שהרב עשה כן לתומו שלא מצא שום גט מגיטין הקודמין מכמה שנים ואין בזה לעז לגיטין הקודמין שהרי גם בשם כשר והרי כתבו שם היהודים א"כ מהיום והלאה לא יסדרו שום גט בשינוי מכפי הגט זה שיסדר הרב בשני השמות שלא יהי' לעז על הגט הזה וגם אם יבא רב אחר לעיר לא ישנה דגם מרב לרב איכא הוצאת לעז עכת"ד הרי דאף דבדיעבד כשר וגם מקודם כתבו רק שם א' אפ"ה יש ליזהר להלאה שלא ישנו מכפי שכתב הרב ולכן נראה גם במ"ש רו"מ מאז דמיתקריא ניזנאב שלא ישנה עתה ואף דבתשו' מהרי"ל שהובא בב"י מבואר דבמה שמוסיפין לשופרא דשטרא ליכא חשש לעז כיון דבדיעבד כשר מלבד די"ל דדוקא מצירוף כל הטעמים פסק כן ועיקר טעמו לפי שנתהוה שינוי שנתוסף נהר ובב"ש סקי"ז בשם לבוש לפי שנהר יש לו קול משא"כ בלא נתהוה שינוי וגם י"ל דדוקא בהוספה משום שופרא דשטרא מותר ולא לפחות או לשנות ובזה מיושבים דברי תשו' ב"ח הנ"ל שלא יסתיר א"ע מני' ובי' דו"ק ותשכח (ובתשו' א' הבאתי מכמ"ק בזה להיפוך) וע' בג"פ סי' קכ"ה סקל"א (הנכפל) כמה חילוקים בדיני חשש לעז ורמז שם גם לתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ו ועוד לכמ"ק ולא אכחד כי גם לדעתי ראוי לכתוב דמתקריא ניזניאב כי כן נקרא בפי העכו"ם והערכאות ועל הבאהן בקריאת שם השטאציע וכן נכתב הזיגעל שבהפאסט בהמכתב שבא אלי אם כן כשכותבין דמתקריא על שם העכו"ם יש לכתוב כפי שהם כותבין וכיון שיש שינוי בהמבטא אין לחוש ללעז ויכתוב דמתקריא ניזניאב ואף דבלשון אשכנז נקראת ניזנאב הנה מדינתינו הוא מדינת פולין והם אדוני הארץ וכל הערכאות נמשכין אחר לשונם לכן יש לכתוב כפי לשונם אך לפמ"ש בתשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' ק"ד דבשמות עיירות יוכלו לסמוך על וא"ו במקום קמ"ץ א"כ מהני לכתוב דמתקרי ניזנויב. והנלע"ד כתבתי:
7