שו"ת מהרש"ם חלק ב מ״זTeshuvot Maharsham Volume II 47

א׳ב"ה ב' מטות מ' כ"א תמוז תרנ"ח להרב המאה"ג וכ' מו"ה אפרים אויערבויך נ"י אבד"ק הארחיב. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו באחד שמסחרו לעשות מנעלים עבור ערלים ותנהגו לקצוץ מקח עם בע"מ ערלים עבור כל זוג מנעלים כו"כ והם עושים המלאכה בבית היהודי מפני שהסחורה הוא עור הלעדיר הוא של היהודי ומתיירא שלא יגנבו ואינם מתרצים אא"כ יעשו מלאכתם גם ביום ש"ק ואם לאו ילכו למק"א והמלאכה ידועה ומפורסמת שנעשית בקבלנות ולא בדרך שכיר יום כלל:
2
ג׳הנה מ"ש רו"מ ראי' מהא דמכס דסוס"י רמ"ד אין משם ראי' דהתם אין העכו"ם עושה מלאכה דאורייתא רק מו"מ משא"כ בנ"ד אבל מ"ש מתשו' רש"ל שהובא במג"א הנה המג"א קיצר בהעתקתו ובגוף התשובה מבואר שהשאלה יהי' באחד שקנה מהשר בעד סך קצוב לשנה לבשל לו מלח והישראל שכר פועלים עכו"ם בקבלת שאם יעשה כו"כ מלח יתן לו כו"כ והכלים הם של ישראל ונסתפק השואל די"ל דלא דמי נדון נתינת עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי דמותר בקבלנות דהתם אין להישראל ריוח מהמלאכה שעושה בשבת שאם לא יעשנו בשבת יעשנו ביום אחר אבל הכא הרי אם לא יעשה בשבת יפסיד הישראל הריוח ממלח זה או יהא מותר משום פסידא כמו במכס אף דלפעמים יש בו כתיבה ועוד דהמלאכה חוץ לתחום ממקום ישראל אע"פ שיש לו שם משרת ישראל הרי ליכא חשדא שהרי הם יודעים שהעכו"ם עושה המלאכה בקבלת והשיב דכל מלאכה בקבלת שרי בתלוש דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ותדע שהרי ביום א' שהוא איד שלהם אינו עושה ואף דבנ"ד א"י להשלים המלאכה ביום אחר מ"מ י"ל דמשום פסידא שרי כדקיי"ל גבי נותן כיסו לנכרי דאי לא שרי לי' אתי לאתויי ד"א דאדם בהול וכו' אך י"ל דהכא לא מקרי פסידא דהוי רק מניעת הריוח משא"כ במכס מפסיד המכס שכבר נתחייבו לו ועוד דבשמירת המכס יוכל להיות שלא יצטרך לכתוב ורק שמירת המכס משא"כ בבישול המלח הוי מלאכה דאורייתא. אכן נראה דכל קבלת שרי גם במלאכה גמורה אלא דגבי מכס אינו קבלת גמור אלא שיתן לו מ' זהובים כו"כ וז"א קבלת ממש ואדרבא מזכיר לו סכום מעות שדומה יותר לאיסור ועוד מאחר שמשכירו רק ליום השבת שהרי כל ימי השבוע הוא בעצמו מקבל המכס א"כ מוכח דאדעתא דישראל קעביד משא"כ בבישול מלח ואינו דומה לתנור של ישראל שנקרא על שמו משא"כ הכא אפי' בתוך התחום שרי אבל ההיתר של חוץ לתחום של בעל הכלים והוא תוך התחום של יהודים אחרים אינו כלום ועוד דחיישי' לאורחים אבל כיון שהוא קבלת יש להתיר עכת"ד הרש"ל שם. אך דהתם אינו עושה בבית ישראל בנ"ד הרי המלאכה בבית ישראל והרי במפורסים מלאכת ישראל גם במטלטלין דינו כמחובר כמ"ש בש"ע ואף דבנידון רש"ל הכלים של ישראל הרי ביאר שם דקיי"ל כב"ה דא"א מצוה על שביתת כלים אבל לא נזכר שם שהי' הכלים ניכרים ומפורסמים שהם של ישראל ובתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' ל"ח האריך בחקירה זו אם מותר בקבולת היכי דהישראל מרויח ע"י שעושה בשבת והשואל צידד להחמיר בכה"ג דדוקא היכי דאפשר להשלים ביום אחר שרי והוא חולק עליו ולא הביא מתשו' רש"ל שנשאל בזה ופסק דאין חילוק וכדעת הנו"ב ועכ"פ גם הנו"ב לא התיר אלא כשהפאבריק הוא ברחוב עכו"ם ופלפל שם רק אם יש לחוש לאורחים ע"ש משא"כ בנ"ד. ועוד דגם בגוף הדבר מצאתי בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ח שהאריך בדין חופרי עפר הברזל או עושי זכוכית והאריך להוכיח דהיכי דהישראל מרויח ע"י שהעכו"ם עושה בשבת גם בקבלת אסור כיון שצריך למה שיעשה העכו"ם בשבת ואם לאו יתמעט הריוח והאריך בזה וגם העלה דמניעת הריוח לא דמי להפסד מכיסו ולכן פסק דאין להתיר אא"כ ימכור קודם שבת כל ההוט והסחורה והעכו"ם יעשה לנפשו ובדידי' יטרח ואין כאן משום מ"ע דהורמנא בעלמא שיש לו מן השר מכר לו והישראל יקבל לעצמו בעד החוב הזכוכית שנעשה עכת"ד שם. אולם הנה בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' י"א האריך לפלפל בענין זה והשיג ע"ד הפמ"א דהיכי דהעכו"ם לא ציית שלא לעשות מלאכתו אף דחלק הישראל מתרבה עי"ז אמרי' דהעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד אך דמ"מ יש לאסור משום מ"ע ומ"ש הפמ"א דכשמוכר הורמנא דמלכא ליכא משום מ"ע הוא תמוה ואין לדמות כל עניני הפסד זל"ז ולהקל ואין להתיר אא"כ יעשה שותפות ממש בדרך היתר ושם סי' י"ב כתב דבמה שמוכר הבית לגוי ושם יעשו פועלים נכרים מלאכת ישראל בדבר תלוש כיון שהדבר מפורסם שהוא מלאכת ישראל מה מועיל המכירה הרי מ"מ הדבר מפורסם ע"ש:
3
ד׳ולכן ידי אל תהי בזה להתיר לעשות המלאכה בבית הישראל גם ע"י מכירה בהערמה וכה הראוני בפת"ש החדש סי' רמ"ד שהביא בשם שמלת בנימין להתיר באומן שיש לו בביתו פועלים עכו"ם שדרכן לעבור בקבלנות דבר קצוב מכל כלי והעכו"ם אין רוצים להתבטל בשבת ויש בזה הפ"מ ופסק להתיר ע"י הכרזה ג"פ שנעשה בקבלנות יען כי היא עיר קטנה ואנשים בה מעט וגם יעשו בחדר מיוחד למלאכתן באזהרה שלא יבא הישראל לאותו חדר בשבת כלל ובדלת סגור וחלונות סגורים באופן שלא יראו ולא ירגישו העוברים בשוק שעושים מלאכה בשבת ע"ש וידוע שהדבר קשה להסתיר הדבר ובפרט שלא יבא הישראל לאותו חדר אם רק יתירו לא ישמעו לנו בזה והגם שהט"ז התיר ביושב ומשמר כבר כתב הח"ס סי' נ"ח שאין להקל ובפרט בכה"ג שהוא רק מניעת הריוח ומלאכה דאורייתא לכן כפי מצב פרצות דורינו זה בעוה"ר אין רצוני להסכים להתיר דבר זה. והנלע"ד כתבתי:
4