שו"ת מהרש"ם חלק ב מ״חTeshuvot Maharsham Volume II 48
א׳ב"ה. מטות מ' כ"ה תמוז תרנ"ח להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלום גאלדענבערג נ"י אבד"ק סוואליוול בארץ הגר:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד האשה בלומא אשת ר' מענדל שטערנבוך בר"א מכפר הלאוויא אשר נחלה בעלה, בחורף העבר ואחרי שנחלש מאוד הובילהו רש"ל ברי"צ להשפיטאהל למונקאטש ביום ג' דחוהמ"פ העבר ואחר שמנה ימים בא מכתב מהשמש דח"ק דשם שמת איש א' מהלאוויא בשפיטאהל ושמו בעריל ושם אשתו אסתר ביום 17 אפריל למספרם ונסע כת"ר בעצמו למונקאטש להשפיטאהל לחקור על ענין שינוי השם והכותב דשם יהודי מחלל שבת והראהו הפנקס שנכתב יום בואו ביום 11 אפריל שהוא יום ג' דחהמ"פ וכי הוא מכפר הלאוויא בקאמיטאט בערעג ושם אביו אברהם וכ"ז אמת ושם אמו רעזי' ובאמת שמה רבקה אלא דאפשר שבלשונם כינוה רעזי' ומת ביום 17 אפריל ושמו בעריל ושם אשתו אסתר וביום 11 אפריל לא בא יותר שום אדם לשם זולת האיש הנ"ל וערלית אחת והכינוי אשכנזי נכתב שטערנבוך כפי שהוא האמת ואחרי שחקר עוד נודע לו שהי' בהשפיטאהל עוד ערל א' מכפר הנ"ל בזמן שהי' ר' מענדל הנ"ל שם והעיד ר' משה בר"ש ששמע מהערל הנ"ל שסיפר כי ר' מענדל הנ"ל מת בשפיטאהל ובתחלה טרם שעשה רו"מ הגב"ע בב"ד של ג' אמר ר"מ הנ"ל שהוא שאל את הערל ואמר דא"כ אין ממש בהערות וחזר ואמר שאינו זוכר אם שאלו או לא ובפני ב"ד של ג' באליו"ע אמר ג"כ שאינו זוכר אם שאל מהערל או סיפר לו מעצמו וסיפורו הי' שהוא הי' שוכב בשפיטאהל ביום שמת ר' מענדל ובאו משמשי הח"ק ונשאוהו משם לחדר המתים וקללו לבני כפר הלאוויא שגרמו להם טרחא והוצאות ואח"ז בא לפניכם עוד בחור א' צבי בר"ז והעיד באליו"ע שהי' בשדה ובא אליו ערל א' אחיו של הערל שהי' מוטל בשפיטאהל ואמר לו שמת מענדל ומפני טרדתו לא הי"ל פנאי לשאול הערל מהיכן נודע לו עכת"ד הגב"ע:
2
ג׳והנה רו"מ חקר על עדות הכותב יהודי הנ"ל יען שנחשד שכותב בש"ק וא"כ פסול לעדות אשה אך שהרי כתב בפנקס וגם כתב להשמש דח"ק במסל"ת ואף שאח"כ שאלוהו י"ל דנאמן והביא מהא דא"ע סי' י"ז סט"ו ואחרונים שם וגם הביא מתשו' עבוה"ג סוס"י פ"ו כי פסול המארקיטער אינם אלא חשודים בחילול שבת והחשוד אינו פסול מה"ת וה"נ בנ"ד:
3
ד׳הנה אני מוסיף שהרי מבואר בב"י א"ע סי' מ"ב בשם מ"כ שאין לפסול בעדים משום חילול שבת דשמא לא חילל אלא בדבר האסור מדרבנן ואפי' בפסול דאורייתא אם לא נתקבל העדות בפניהם אינם פסולין מה"ת ע"ש ובב"ש שם סקי"ט הביא ג"כ מזה וגם הביא בשם הש"ג דכל פסול עבירה אינו חשוד אלא לדבר זה והגם שכתב שהוא נגד הפוסקים הנה גם בנימוק"י פז"ב כתב דרשע דאינו דחמס נאמן בכל דבר שע"א נאמן וכשר לעדות אשה ועקצה"ח סי' מ"ו סקי"ז וסי' נ"ב ותשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז בזה ובפרט דלשי' כמ"פ כתב שלהם אינו אלא מדרבנן ואף דהמג"א סי' ש"מ תמה ע"ז הנה בא"ז הגדול הל' שבת סי' ע"ו הביא כן בשם ר' יואל ור' יודא ותי' קושית המג"א ע"ש וגם בא"ר סי' ש"ו הביא כן בשם אגודה וא"כ הי' מקום להקל בנ"ד ע"פ עדותו ומכ"ש שהי' מסל"ת בתחלה וזה לא כבר כתבתי בתשו' למעדיניצא דבממונה יש להאמינו יותר דלא מרע נפשי' [ע"ל סי' ל"ב]:
4
ה׳אבל דא עקא שהרי עדותו הוא בשינוי השם על בעריל ושם אשתו אסתר ואף דבתשו' הר"ן סי' ל"ג מוכח דעביד להשתנות היינו בדאיכא גי"ד שרצה לשנות שמו משא"כ בנ"ד והנה אף דבתשו' גא"ב סוס"י כ"ז בתשו' הגאון מוהר"י מלובלין מבואר לחלק כן אבל היינו כשהועד שהבעל עצמו אמר שמו בשינוי אבל הכא אפשר שהכותב שמע וטעה בשמיעתו או בכתובתו והבעל אמר כהוגן וכדקיי"ל כה"ג בחו"מ סי' מ"ט ס"ב בהג"ה דכל דמוכח שטעה הסופר השטר כשר ואמרי' דטעה או אפשר מפני שהי' חולה נטרפה דעתו או שגמגם בלשונו ע"י חולשה ואמר שמו ושם אשתו בשינוי וכבר כתבו בעל ספ"י והקצה"ח בתשו' שבסוף ספר אב"מ ח"א דבדאיכא הוכחות תלינן בשינוי מקום שאמר נגד האמת וגם בלא גי"ד מקודם שישנה שמו יש לצדד להקל וגם בתשו' רח"כ סי' נ"ז הוכיח מהמראה מקום שבתשו' הר"ן שכתב וז"ל אם יש אמתלא על שינוי השם וכגון שקודם שיצא אמר שרצונו לשנות כו' וכיוצא בזה הוי שמו סימן שעשוי להשתנות עכ"ל הרי שכתב כגון וכו' וכיוצא בזה וכו' א"כ בכל מה שיש לתלות תולין ע"ש ואני מוסיף דלשון כגון משמע ג"כ דגם באמתלא גרועה מזו אלא שדומה קצת לאמתלא זו תולין בו וכמ"ש בחיבורי דע"ת ליו"ד סי' ט"ו סק"כ כמה ראיות לזה ובפרט מהגמי"י פ"ד משותפין דכל לשון כגון היינו אף שאינו דומה ממש אלא. הדומה קצת לזה ע"ש וה"נ בזה יש לתלות בט"ס או שהחולה בחליו ע"י טירוף הדעת או גמגום הלשון גרם הטעות כיון שיש עדות ישראל שהוליכו לשם ביום הנ"ל ולא הובא אז יותר שום ישראל וגם נכתב שם אביו ושמו האשכנזי ושם הכפר והקאמידאט כפי האמת ולא יצא משם איש כזה א"כ איכא כמה הוכחות שזהו שמת שם:
5
ו׳ובדבר מה שהעיד ר"מ בר"ש בשם הערל וחוץ לב"ד אמר שהוא שאלו מקודם ואח"כ בפני ב"ד אמר שאינו זוכר ורו"מ הביא ממ"ש בש"ע סעי' כ' דאמירה שלא בפני ב"ד אינו כלום ומדברי רשד"ם שבקו"ע סי' שנ"ב אך דגם עכשיו הוא מסופק בזה אבל הנה בתשובתו הנ"ל למעדיניצא הבאתי כמה ראיות דגם ע"י שאלה כל שלא ידע העכו"ם שיש נ"מ בזה להשואל לענין דת ישראל הוי בכלל מסל"ת כמ"ש בכנה"ג ובאה"ט סוס"ק מ"ז ואני הבאתי ראיות לזה מתשו' מהר"ח א"ז סי' ע"ו ומדברי חידושי הר"ן לנדה (דף ל"ג) וגם מדברי הח"ס א"ע סי' קל"א באמצע התשו' וסי' קל"ב ואכמ"ל. ועכ"פ כפי שהי' העכו"ם מונח בשפיטאהל וזה נכנס לשם גם אם שאלו על הישראל שהי' שם ג"כ בשפיטאהל וזה סיפר לו ענין קבורתו וקללת בני הכפר נראה מזה שלא ידע כלל אם יש נ"מ לדת ישראל בזה וא"צ שיהי' מסל"ת ובפרט בצירוף דברי הט"ז וב"ש סקמ"ט שהביא רו"מ דבדאיכא אומדנות תלינן שיהי' מסל"ת גם מספק ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א דיש להקל בספיקא בדאיכא סימנים וה"נ בנ"ד:
6
ז׳ומ"ש רו"מ מפלוגתת הר"ן וריב"ש אי בעינן קישור דברים מלבד שיפה כתב דבנ"ד הוי שפיר קי"ד כיון שסיפר עוד איך שקללו בני הכפר וכדומה ומ"ש מתשו' שער אפרים סי' ק"א דכל שלא הקדים הנכרי דברים אחרים רק מענין היהודי לא מקרי מסל"ת ותמה עליו מדברי רמב"ם וש"ע סי"ד יפה תמה אבל מלבד שכבר הכריע הב"ח להקל במקום עיגון הנה בשו"ת אמרי אש חא"ע סי' י"ט העלה דגם להסוברים דבעינן קי"ד מ"מ בדאיכא רגל"ד לכ"ע א"צ שיהי' קי"ד והוכיח כן מהש"ס ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט שהרי בנ"ד סיפר שהח"ק נשאוהו לקבורה וכבר ביאר הנו"ב מה"ק סי' מ"ב בדעת רמב"ם דהיכי דאמר קברתיו א"צ יותר קי"ד ע"ש וה"נ בנ"ד וע' במהריט"א פ"ג דבכורות אות כ"ט בסופו שהוכיח מדברי התוס' דס"ל דא"צ קישור דברים ושכ"ה דעת רש"י שם אך מ"ש שם דגם באמר שיצאה מהסכנה לא מקרי קי"ד אלא צריך שיאמר דברים אחרים כגון שהי' בלדתה דבר תמוה וכמו דגבי אשה צריך שיאמר אוי לפלוני כמה נאה וכו' או שיאמר במיתתו דבר תמוה לא אדע מהו דגם מה שאמר שיצאה מהסכנה הוי קי"ד אך דהתם גם באמר רק שילדה סגי ומוכח דרש"י ס"ל דאינו נאמן לגבי בכור במסל"ת דאשתבוחי משתבח דאי נימא דבאמר רק שילדה לא מקרי מסל"ת בלא קי"ד מנ"ל להתוס' דלרש"י א"נ במסל"ת דלמא מיירי באמר רק שילדה ומשום שלא הי' קי"ד לא מקרי מסל"ת ובע"כ כמ"ש וא"כ גם מהרא"ש שם שכתב כהתוס' מוכח כן וכיון דהתוס' והרא"ש ס"ל דלא כהר"ן פשיטא שאין לחוש לדעת יחידאה במקום עיגון וע"ע בקו"ע סי' שס"ח בשם מהר"י לבית לוי שפסק ג"כ כהריב"ש. וחוץ מכל זה הנה בתשו' מ"ב סי' ס"ח והובא בקו"ע סי' שצ"ד מבואר דכל שיש לנו הוכחות ברורות על מיתתו יש לסמוך על עדות העכו"ם אפי' אמר ע"י שאלה דלא הוי בגדר מסל"ת וגם בסי' ק"ה פסק כן וא"כ ה"נ בנ"ד שהובילהו ישראל להשפיטאהל חולה מסוכן ולא יצא משם וכמש"ל דאיכא כמה הוכחות ברורות שוב יש לסמוך על אמירת העכו"ם גם אם הי' ע"י שאלה ואף דבתשו' עה"ג סי' ע"ג כתב דיש להשיב עליו אבל כבר כתב בתשו' כנ"י סי' נ"ג שאין להשגיח בפקפוקו של עה"ג כיון שגם מהרמ"ל וצ"צ הסכימו עמו בהך עובדא וגם בשו"ת אמונת שמואל סי' ט' הביא דברי המ"ב להלכה וגם בתשו' נטע שעשועים סוס"י פ"ב האריך לפסוק כדעת מ"ב והעלה דגם בישראל מומר יש להקל בכה"ג ע"ש:
7
ח׳ועוד יש לצרף עדות הבחור מפי אחי העכו"ם הנ"ל ואף שהזכיר רק שם מענדיל כבר הביא רו"מ מהחמ"ח סקל"ח להקל בכה"ג ואני מוסיף שכ"ה במהרי"ט סי' כ"ג והובא בקו"ע ס' ש"ע מדאמר באלי מת ולא אמר איש א' ששמו באלי מוכח שהוא באלי הידוע וכ"ה במהרי"ט סי' ל' וקו"ע סוס"י שע"ה גבי דוד טובי דודאי על דוד הידוע להם שאל דאל"כ הול"ל איש א' ששמו דוד טובי ע"ש וה"נ בנ"ד ומכל הלין טעמי הנני מסכים עמו להתיר האשה בלומא מכבלי העיגון ויושיב ב"ד של ג' ויתירוה והנלע"ד כתבתי
8