שו"ת מהרש"ם חלק ב מ״טTeshuvot Maharsham Volume II 49
א׳להרב הנ"ל ומה ששאל בדבר א' שהיתה אשתו מקשה לילד והוליכה השפיטחה. דק' מונקאטש ומתה שם והוא רוצה לישא אחותה ויש ע"א גיסו שראה שמתה ובפנקס נכתב שם יום בואה וגם שמה ושם אביה ואמה ושם בעלה ושם מקומה ויום מותה אבל נכתב רק ע"פ הבעל וגם הועד ששילם בעלה הוצאות קבורה ולהח"ק ורו"מ הביא מדברי הב"ש סי' ט"ו סק"כ דלגבי אחות אשה אין עא"נ דהוי דבר שבערוה והאריך כיון שכבר הוחזק שם ל' יום שהם אשה ובעלה כמ"ש בסי' י"ט וע"י מעשה גם בפחות מל' יום סגי וה"נ הרי שילם הוצאת קבורתה ולא שדי אינש זוזי בכדי כדאי' בכתובות (דף ל"ו) והביא ממהרי"ק שרש פ"ז וגם מהנו"ב מה"ק א"ע סי' נ"ד נ"ה דבדאיכא רגל"ד גם עא"נ עכת"ד:
1
ב׳הנה לענ"ד הדבר פשיט כן חדא דהיכי שהבעל אומר ברי הרי נאמן גם נגד רוב וחזקה כמ"ש הרשב"א ומהרש"א יבמות (דף פ"ח) ופ"י כתובות (דף כ"ב) וכמ"ש גם בתשו' ב"א חא"ע סי' א' וע"ע בתשו' השיב משה חא"ע סי' ס' דרך ראשון נתיב י"ט לחזק הדבר בראיות ע"ש. ועוד נראה בדברי הרי"ף והרא"ש פ' החולץ גבי אשתמודעינהו דהיכי דבשעת מעשה אין נ"מ לענין איסור גם קרוב ואשה נאמנים וכיון דביום בואה לשם נכתבה כן בהפנקס ע"י דברי הבעל ולא הי' אז שום נ"מ ורוב חולים לחיים ומי ידע שתתרצה אחותה להנשא לו וכבר הוחזקו כן והוא רק גילוי מלתא בעלמא א"כ פשיטא דעכ"פ בצירוף העד אין לחוש יותר וע' בב"י א"ע רס"י קנ"ז מ"ש בשם הריב"ש ומ"ש עליו ובג"פ סי' ק"כ סקי"ד ופת"ש סי' קמ"ב סק"ז סי' קנ"ז סק"ב וסי' קס"ט סקי"א ואף די"ל דבנ"ד שנכתב כן ע"פ הבעל לכ"ע אינו נאמן גם שלא בשעת מעשה מ"מ י"ל עפ"ד מהרי"ק וט"ז יו"ד סי' שט"ז דגם היכי דאין עכו"ם מסל"ת נאמן מ"מ היכי דמפסיד לעצמו באמירתו לכ"ע נאמן והביא מהא דגיטין מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' ואף דבתשו' רב"ץ והובא בקו"ע סי' רפ"ד פקפק עליו מ"מ הרי הט"ז הביאו להלכה א"כ ה"נ הרי קיבל ע"ע הוצאתה וגם יצאה מביתה בחזקת מסוכנת והוליכה לשם וגם הקול מפורסם שמתה והרי מבואר בב"י ח"מ סי' קי"א מחודש י"ג י"ד בשם תשו' הרא"ש דכל דבר המפורסם מהני כמו עדות גמור דסוקלין ושורפין עה"ח ע"ש לכן מכל הלין טעמי הנני מסכים עמו להתיר לו שישא אחותה. והנלע"ד כתבתי:
2