שו"ת מהרש"ם חלק ב נ״טTeshuvot Maharsham Volume II 59
א׳להרב וכו' מו"ה אלי' הלוי הורוויץ מק' לאבאווא הסמוך לצאנז חדש:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר המקוה שבקהלתכם שבעת החום והיובש נחסר מהמקוה השיעור שיהי' זרת למעלה מהטבור מה לעשות עם הטבילה כי המכשלה גדולה אם יצטרכו ליסע למק"א וגם א"א להשכיב א"ע על קרקע המקוה יען כי בתחתונה המים קרים והחמין ששופכין לתוכה עומדים ממעל וגם להוסיף מים שאובין הרבה עד שיהי' כשיעור הנ"ל א"א כי כשפותחין הסתומה למטה יהי' זוחלין וניכר זחילתן לעין ובמעינות שלנו אין להתיר בזחילה כנודע מדברי מהרי"ט והביא מדברי הט"ז סי' קצ"ח סקל"ח להקל אם תלחלח תחלה כל גופה במים אבל בנה"ך חולק עכת"ד שאלתו:
2
ג׳הנה גם הט"ז אינו מיקל אלא בדיעבד שכבר טבלה אבל לסמוך ע"ז לכתחלה קשה מאוד כי מי יודע אם יזהרו בזה וגם לענין זחילה הגם שבשו"ת נט"ש סי' כ"ג הוכיח דדוקא אם לפעמים מתייבש לגמרי ולא נשאר בו מים כלל יש לחוש שמא אינו מעיין משא"כ אם תמיד נשאר בו מים מועטין עכ"פ גם מהרי"ט מודה וגם בהא דהחופר בצד הנהר הארכתי במק"א בדברי מהרי"ט שלא הזכיר מדברי רמב"ם פ"ו מפרה ופ"ט דמקואות ה"ג והבאתי מתשו' הרא"ש כלל ל"א ודברי הגי"ט ונח"א שבאשכול סי' נ' ומהירושלמי פ"א דמ"ק ה"א וע' שו"מ תליתאה ח"א סי' כ"א אבל מלבד זה החמיר בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' פ"ח וסי' צ' וסי' צ"ג במעיין העומד ואינו מושך דפסול בזוחלין לשי' כמ"פ. ולכן נראה שישפכו המים שאובין בכלים נקובים לתוך סילון שימשכו המים אל התיבה עד שיהי' כשיעור זרת למעלה מהטבור ויפתחו הנקב המחבר לחבר עם המקוה רגע א' ויחזרו ויסתמו ויטבלו כראוי ויסמכו ע"ד המקילים שבסעי' נ"ב ואף דהש"ך ס"ק קי"ב כתב דטוב להחמיר לכתחלה מ"מ כבר העלה בתשו' כ"ס סי' צ"ט להקל במיעוט שאובין דהוי רק דרבנן ומכ"ש בכה"ג שישפכו רק בכלים נקובים וגם יעשו בהמשכה ג"ט אף שהצינור אינו בולע מים הרי יש מקילים גם בזה וכמ"ש בסעי' מ"ו ובמק"א הבאתי מהתוס' ב"ב (דף ס"ו) בשם ר"מ מפינטוזא דע"ג רצפה א"א שלא יהי' נמשכין וכ"ה בא"ז סי' של"ד ומוכח ג"כ כהמקולים ובדבר הוייתו ע"י אדם כבר האריך הט"ז סקמ"ז וע' בשו"ת אמרי אש סי' פ' שהעלה לחלק לענין ניצוק וגיד אחות בין דאורייתא לדרבנן וע"ש סי' פ"א וסי' פ"ו אבל בתשו' הזה התנופה סי' נ"ב המיוחס להרא"ש ונדפס בשו"ת חיים שאל ח"ב מבואר דבשעה"ד יש לסמוך לעשות כל המקוה ע"י כלי שניקב בשוליו וע' תשו' ב"א ס' נ"ג והארכתי בכמה תשובות והבאתי גם מהירושלמי פ"ב דחגיגה ואכמ"ל ועכ"פ בשעה"ד כזה יוכלו לסמוך ע"ז וע' תשו' ח"ס סי' רי"ב ותשו' ב"ש ח"ב סי' ס"ג ואין עת האסף פה ועי' בכנה"ג הגה"ט אות ל"ה בשם משבית מלחמות ומהר"ן טרגיסו דבכ"מ שהחמירו הפוסקים לכתחלה אם כבר נעשה המקוה וא"א לתקן בע"א טובלין בזה לכתחלה והגם שיש סתירות לזה מ"מ בכה"ג שיש חשש מכשולות יוכלו להקל בכה"ג אבל לא הודיענו רו"מ אם יש רב אב"ד בקהלתכם ואם יש רב ידי מסולקת והוא יורה כדת . תורה:
3
ד׳והנה אח"ז הגיעני מכתב מהרב הה"ג וכו' מו"ה צבי אלימלך בצייך נ"י אבד"ק לאבאווא כי השואל הציע השאלה שלא כדת כי המקוה היא ממעין הנובע מקור המקוה ועומדת סמוך לנהר אבל הנביעה אינה מהמקור של צד הנהר אלא מצד השני אבל מ"מ המים בהמקוה שוים תמיד בגבהם עם מי הנהר וכפי הנראה מי המעין נוזלים דרך נקבי הקרקע אל הנהר ויען כי לפעמים נחסר משיעור זרת למעלה מהטבור לכן ממשיכים מים מהנהר דרך צינור של עץ למען יגביהו מי המקוה כראוי בשעת טבילה ולערך ב' שעות או יותר אחר הטבילה חוזרים ומתמעטים המים אבל אין הזחילה ניכר כלל למראית עין אלא שאחר איזו שעות רואים שנתמעטו ובתוך המקוה תלוי תיבה בשלשלאות והמים נכנסים מהמקוה להתיבה דרך נקובים שבשולים וא"א לחפור המקוה יותר בעומק ובודאי זהו בכלל אין זחילתן ניכר וכבר הארכתי בזה בתשו' בכמה ראיות דבכה"ג לא מיקרי זוחלין ובפרט שהזחילה רק במה שלמעלה משיעור מ"ס בשיעור הזרת שלמעלה מהטבור ונודע שיש בזה ב' דיעות וגם י"ל דהוי מעיין ואף דמהרי"ט מחמיר הרי בשו"ת נט"ש סי' כ"ג חולק עליו:
4
ה׳ומ"ש מתשו' ד"ח בשם הר"ש דמעין שאינו זוחל בטבעו אינו מטהר בזוחלין כבר כתבתי בתשו' הנ"ל דהר"ש אינו פוסל אלא הזוחל חוץ ממקום המקור אבל המים שבחלל מקור המעין אף שהמים זוחלין מודה דכשר כמבואר להמעיין בר"ש שם פ"א מ"ז בשם תוספתא ובפ"ה מ"ג ע"ש ותבין א"כ אין שום מקום להחמיר בכה"ג עפ"י תשו' ד"ח ובפרט שדעת רמב"ם וריב"ש דלא כהר"ש וע' תשו' משיב כהלכה סי' ח"י באורך בזה להקל בכה"ג אבל מ"ש רו"מ דבנ"ד ממ"נ אם נחשוב זאת לזחילה ניכרת מה שנבלע בקרקע א"כ הרי המעיין זוחל תמיד וממ"נ כשר הוא תמוה שהרי אם המים מועטין ואינו גבוהים כשיעור זרת למעלה מהטבור המים עומדים במצב א' ואינם מתמעטים אלא כשמביאים מים בהצינזר להגביה מי המקוה אז זוחלין א"כ אין המעיין בטבעו זוחל ואף שרו"מ כתב דמסתמא המים יוצאים תמיד מהמקוה לצד הנהר אלא שחוזרים ומתמלאים ממקור הנביעה אבל כיון שלפי ראות עינינו אין מתמעטין מגובהן הרגיל בהם א"כ לכ"ע אין זה זחילה ניכרת ולא מקרי זוחלין וכשמגביה המים ע"י מים הבאים דרך הצינור וחוזר ומתמעט י"ל שפיר דאז מקרי זחילה ניכרת ופסול לשי' הר"ש והד"ח:
5
ו׳גם מ"ש רו"מ עפ"ד הש"ך סקל"ג לתרץ הסתירה מהא דסעי' ח' לסעי' י"א דשא"ה דהמים שבכלי ג"כ הם ממעין לכן מהני ההשקה וביאר עפ"ד הרא"ה ואס"ו ביצה (דף י"ח) דהשקה ל"מ אלא מב"מ ועפ"ז חידש דבנ"ד שהמים הנשפכין באים מנהר שיש לו ג"כ דין מעיין מהני השקה כבר העיר בעצמו דלשי' הר"ש דמעין שאינו זוחל בטבעו אינו מטהר בזוחלין ל"ה מב"מ ויש לדון ולומר דהמים הנשפכין הם הם היוצאים וזוחלין וכיון דהנהר יש לו דין מעין וזוחל בטבעו שפיר כשר בזוחלין אבל ג"ז ליתא כדמוכח מדברי הראב"ד שבש"ך סקנ"ו וגם יבואר לקמן דהר"ש והרא"ש לא ס"ל כהרא"ה וע' ברש"י ותוס' מכות (דף ד' ע"א) ד"ה אמר ר"י וכו' ו' האשכול ה' מקואות סי' נ"ח בשם ר"מ הדרשן דמפורש דלא כהרא"ה:
6
ז׳והנה עוד חידש רו"מ דאפי' מי תמצית דאין מטהרין בזוחלין היינו דוקא בזחילה גמורה כנהר המושך אבל דרך זחילה ע"י בליעתו בנקבי הארץ לכ"ע יש להקל שהרי דעת הרא"ש דזוחלין לא מקרי אלא במושך כנהר אבל אם נפרץ בהכותל מעט וזוחל דרך הסדק אינו בכלל זוחלין וכל הפוסקים לא ס"ל כן אלא גם בכה"ג מקרי זוחלין ואין מי גשמים מטהרין אלא באשבורן ממש אבל מי תמצית שלא פסקו שדרכן וטבען שמבצבצין ונוזלין תמיד דרך נקבי גודי הארץ א"כ בזחילה כזו מטהרין ובתשו' ח"ס סי' רי"ג הביא בשם קדמון א' דכל הפסוק אך מעין ובור וגו' לא מיירי לענין הטובל אלא לענין טומאת המים עצמו אלא דממילא ל"מ טבילה בהם לפ' שהמים מיטמאין מהטובל בהם ואיך יטהרוהו ובפ"א דמקואות מ"ג למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו ופי' הרע"ב דאלו מבטלין הטפה הטמאה וסיים דעלתה טבילה ור"ל דודאי מכח ביטול ברוב ל"מ דחוזר וניעור אלא שע"י הביטול עלתה טבילה דהוי כשתולי תרומה טמאה שזרען בקרקע דטהורים וה"נ הוי כנזרעו וא"כ ה"נ בנ"ד גם המים הנשפכין לתוכן דמי לנזרעו בקרקע וטהורים וממילא מהני הטבילה עכת"ד:
7
ח׳הנה בגוף סברתו יש להביא סיוע מדברי התוס' בשבת (דף ק"ט ע"א) ד"ה ר' יוסי כל הימים מטהרין בזוחלין נראה לריב"א דטעמא משום דכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן והוי כזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינו נובעים וכו' עכ"ל וכ"ה בר"ש פ"ח דפרה מ"ח ובאשכול סי' נ"ח הרי דכיון שבטבעו זוחלים תמיד דינם כזוחלין אף שאינם נובעים א"כ י"ל דה"נ מים המבצבצים ונוזלים בנקבי הקרקע אינם נפסלין בזחילתן באופן כזה כיון שדרכן בכך אבל יש לפקפק בגוף סברתו דאף דטבען לזחול בתוך נקבי הקרקע שאין זחילתן נראה לשום אדם מ"מ כשמתקבצים בגומת המקוה וניכר שמתמעט משם ויוצא הרי ניכר הזחילה במקום מגולה ע"י שהולכין ומתמעטין משם ואין זה דומה לזחילה שבתוך נקבי הקרקע המכוסים מכל עין רואיהם דהכא הזחילה ניכרת בתוך גומת המקוה העומדת בגלוי:
8
ט׳וגם גוף סברתו שע"י חיבור המים להמים המבצבצים בגידי הקרקע דמי לזריעה הנה גם מים במים היינו זריעתן כמ"ש רש"י נדה (דף י"ז ע"א) ד"ה נטהר מקצתו וכו' וע' בר"ש פ"ב דט"י מ"ב בשם תוס' א"כ תיקשי לשי' הסוברים דגם אם הזוחלין רק למעלה משיעור מ"ס פסול והא התם המים העליונים הזוחלין אינם מקב"ט שהרי מיטהרים בהשקה בהמים שי"ב מ"ס שעומדים באשבורן ואמאי יופסלו ויש לדון דס"ל כדעת הרא"ה ואס"ז הנ"ל דל"מ השקה במבשא"מ ואף דלפמ"ש בהגהת י"ש לסעי' נ"ד דדוקא חיבור כשפ"ה ל"מ א"כ בנ"ד שפיר מהני השקה גם לשי' הרא"ה אבל באמת דבריו תמוהים דהמעיין בדברי הרא"ה שמתרץ בזה הא דפ"ג דבור שהי' מלא שאובין והאמה נכנסת לו הרי הוא בפיסולו הרי דבכל גווני ל"מ חיבור והא דגבי ים של שלמה שאני דכיון שהי' נקב כמ"ר ובטל מתורת כלי לא הי' על המים שבתוכו דין שאובים כלל וע' בס' שי"ט שנדמ"ח פ"ו דמקואות מ"ה שהעיר בזה אבל המעיין בר"ש פ"ג דמקואות מ"ג בהא דבור שהוא מלא שאובים והאמה נכנסת וכו' שפי' דהיינו חרדלית של גשמים ובע"כ דהיינו משום דאי במי מעיין הרי ניטהר בהשקה כמ"ש הרא"ש הל' מקוואות סי' י"ב י"ג להדיא כן א"כ ס"ל דלא כהרא"ה ואפ"ה ס"ל להרא"ש דאפי' יש מ"ס שאינם זוחלין רק למעלה זוחל פסול ומוכח היפוך דברי רו"מ:
9
י׳והנה עוד הביא רו"מ מתשו' ד"ח ש סי' מ"ו וסי' מ"ז מחמיר בזחילה שמתוך התיבה אל המקוה שתחתי' ובח"ב סי' צ"ג מיקל בזה וסותר א"ע ותי' רו"מ דבסוס"י מ"ו שם מבואר דלענין חשש דרבנן מיקל ולא בשל תורה משום דהוי קטפרס א"כ לענין זוחלין דאורייתא מחמיר אבל בסי' צ"ג דהוי החיבור בשטח השוה לכן מיקל א"כ בנ"ד אי נימא דמקרי זחילה ניכרת ל"מ החיבור כלל בשולי המקוה הנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' א' מכבר והבאתי מדברי רמב"ם פכ"ב משבת ומג"א סי' ש"כ סקכ"ז ומחה"ש שם ומקורו מהתוספתא דמפורש דגם בשל תורה מהני חיבור כזה ואינו בכלל קטפרס וגם הבאתי ראי' מהא דפ"ו דמקואות מ"א עוקת המערה וכו' דאם יש כשפ"ה מטבילין בה ע"ש ותבין לכן המקוה כשרה בלא פקפוק:
10
י״אומה שתמה רו"מ ע"ד הפוסקים שכתבו שתשכב על הארץ כדג והא קיי"ל דלא תשחה יותר מדאי ולא תזקוף יותר מדאי אלא כאיש המוסק זתים וכו' א"כ אדרבא כשתשכב כדף יתהוי בה קמטים לק"מ דדוקא כשזוקפת יותר מדאי אזי הדדים ושאר אברים התלוים בגופה נדחקים אל הגוף וחוצצים אבל בשוכבת אדרבא כל אבר התלוי בגוף מתפרד מהגוף כנראה בחוש. זו"ז מה שכתבתי בתשו' הקודמת להשואל לשאוב בכלים נקובים ולהמשיכם הוא כי דמיתי שכל המים שבהתיבה ממלאים בשאובין ומפני שהקלתי לסמוך על חיבור המים בשולי התיבה ולחזור ולסתום הנקב לכן כתבתי כן. והנלע"ד כתבתי:
11