שו"ת מהרש"ם חלק ב ס׳Teshuvot Maharsham Volume II 60
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה נפתלי הירץ הכהן נ"י מו"ץ דק' טאלנא. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר האשה שנסתמית בשני עיני' ר"ל ואין לה תרופה וגם היא חולנית גדולה בחולי הגוף ומונחת בעיר אומאן והרופאים מייאשים אותה מרפואה והבעל יש לו ילדים קטנים מאשתו ראשונה וגם ילדה א' מאשה זו וזה ג' שנים הוא מעוגן וגם הוא מוטרד גדול בעסקיו ואין לו מי שישמור את ביתו ולהשגיח על ילדיו ומבקש ליתן לה מעות הרבה ואינה רוצית לקבל גט. ורו"מ הביא מדברי רמ"א סי' קי"ז דבמום שכופין באיש ה"ה באשה ובסי' קנ"ד ס"ד הובא ב' דיעות אם כופין באיש בנסתמא בב' עיניו ובפת"ש בשם ג"א והגר"א דאין לכוף אבל בס' עמודי אש הביא מהאס"ז לכתובות (ד' ע"ז) בשם תלמודי ר"י והמאירי בשם הרב ר"מ בר"י וחביריו שעשו מעשה בלוניל לכוף הבעל לגרש בנסתמא בב' עיניו ומ"מ סיים בצ"ע א"כ באשה שהוא רק משום חדר"ג יש להקל בזה. עכת"ד:
2
ג׳הנה בגוף הדין מצאתי גם בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תש"ס וסי' תשס"א ששאל ד"ז להרא"ש ודעת הא"ז הי' נוטה שאין כופין והשיב לו דכופין לגרש בנולדו בו אח"כ והוכיח מהירושלמי דאפי' בנולד בו מין שחין עשו מעשה לכוף וקרוב בעיניו לומר דגם בהיו בו מקודם נישואין כופין אותו ע"ש וא"כ לענין חדר"ג דהוי רק מדרבנן כמ"ש בד"מ וב"ש סי' ע' יש להקל ועמ"ש בחיבורי משפט שלום בקת"ע לסי' רל"א אות י"ט שהבאתי מכמ"ק וכן מצאתי אח"כ בתשו' הרי"ף סי' רצ"א וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' צ"ו וגם לפמ"ש בתשו' רא"ס מרגליות סי' כ"ג כ"ד להשיג ע"ד הד"מ וב"ש ופסק דהוי מה"ת וכ"ה בח"ס ח"א סי' ב' וסי' ג' מ"מ בנ"ד דרוב הפוסקים ס"ל כן פשיטא שיש לפסוק כן וגם יפה הביא רו"מ מדברי בדה"ב שבב"י דהעיקר כפסקיו אבל מ"ש מדברי הב"י בח"מ סי' קכ"ו לענין מעמ"ש בע"כ שנראה מדבריו דפסקיו עיקר נגד תשובותיו ליתא שהרי בב"י יו"ד סי' קס"ט וסי' ר"א מבואר דדבריו בתשובה עיקר ורמז להא דחו"מ סי' ע"ב וע"ש בב"י דפסקיו עיקר וגם בב"י שם סי' שמ"א הביא בשם תשו' רי"ן הרא"ש דפסקיו עיקר והא דסי' קס"ט וסי' ר"א הייינו דלפעמים התשובה מאוחרת כמ"ש בהגהת מהרל"ח לא"ע סי' ל"ד אות ב' וע"ש מדברי הב"ח בזה וע"ע בב"ח יו"ד סי' רצ"ג שכתב ג"כ דפסקיו עיקר וכ"ה בתשו' פמ"א ח"ב סי' קמ"ד ע"ש. שכתב בפשי' דדבריו שבפסקיו עיקר וגם יפה כתב רו"מ דהכא הרי העתיק הב"י מסידור תשו' הרא"ש שדבריו בפסקיו כתב אח"כ א"כ פשי' דפסקיו עיקר ועוד דגם לשי' הא"ז בשאלתו שהי' דעתו שלא לכוף הרי ביאר טעמו מפני שאין זה עיגון שהרי ראוי הוא לביאה ואשכחן אהבת נשים לבעליהן סומין כעובדא דגרושת ריה"ג ע"ש וי"ל דזה דוקא בנשים דטב למיתב טן דו וכו' ועוד דגבי אשה שא"א לבדוק א"ע רק ע"י נשים אחרות י"ל דלכ"ע איכא עיגון דלא ימצאו בכל עת נשים פקחות ויתעגן מביאה או שיבא לידי מכשול:
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי הט"ז סי' קי"ט ורשד"ם יו"ד סי' ק"מ דיש לחוש לעיגון האיש יותר משל האשה כ"ה להדיא בש"ס דכתובות (דף ס"ד ע"ב) מה בין מורד למורדת א"ל וכו' מי שוכר את מי וכו' (שוב עיינתי ברשד"ם שם וראיתי שהביא באמת הש"ס הנ"ל ואף דגבי באו להנשא משיאין את היתומה ואח"כ היתום שבושתה של אשה מרובה משל איש כדאי' בכתובות (דף ס"ז) היינו לענין להקרא עלי' שם נשואה וע' תוס' גיטין (דף ט' ע"א) בד"ה שוו וכו' דגם בעבד שמותר בשפחה מקרי עיגון מה שאסור בבת חורין ע"ש ומכ"ש בנ"ד ובפרט דבנ"ד היא ג"כ חולנית בחולי ארוך וכבר הביא רו"מ מהא דא"ע סי' ע"ט וש"ע הרב ביו"ד סוסי' קפ"ז וגם הוא לטובת בנים הקטנים שהתירו לישא תוך ג' רגלים בשביל כך כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ב ואני מוסיף שהרי התירו להלוות באבק ריבית לטובת יתומים וכבר נודע דעת השבו"י ח"א סוס"י צ"ה להתיר תקנת מינקת לטובת יתומים ואף שרבים חלקו עליו מ"מ בשו"ת מים חיים סי' י"ד החזיק בדעת שבו"י והביא ראי' זו. ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים עמו אחר שיקיים לנגדה בנדוניא וכתובה כראוי להתיר לו לישא אחרת ולהצטרף בצירוף מאה רבנן. והנלע"ד כתבתי:
4