שו"ת מהרש"ם חלק ב ו׳Teshuvot Maharsham Volume II 6
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה ישראל אברהם לערניר נ"י אבד"ק טיראספאל. ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שבא מעיר סמוכה לקהלתכם שאין מסדרין שם גיטין עם שליח לקהלתכם וסידר כת"ר הגט ונמסר להשליח שיוליכנו לאשתו שבעירו והבעל נסע ביחד עם השליח לעירו וטרם מסר הגט נודע להרב דשם שהשליח פסול בעבירה של תורה ולא רצה הרב דשם לסדר נתינת הגט וכתב לרו"מ דאף שהבעל לא זזה ידו מיד השליח וליכא חשש זיוף מ"מ הרי הרמב"ם פוסל בפסול לעבירה אף שנתקיים בחותמיו כמ"ש בסי' קמ"א סל"ג ובט"ז שם דגזרי' נתקיים אטו לא נתקיים א"כ ה"נ יש לגזור גם בנ"ד אטו היכי שלא הלך הבעל יחד דלא עדיף ידיעת הבעל מנתקיים בחותמיו ורו"מ צידד שיועיל מה שיחזיר השליח הגט ליד הבעל והוא ימסרנו לאשתו אף שהוא עתה מוקדם והרמ"א סי' קכ"ז ס"ה החמיר שלא ליתנו גם לשליח אחר שכבר נעשה מוקדם מ"מ הרי כמה אחרונים מקילים גם בבעל המוליך גט כמ"ש בפת"ש שם סק"ה דאית לי' קלא ומכ"ש בנ"ד ששם מקום שאין מסדרין גיטין והבעל הלך עם השליח ובודאי אית לי' קלא שכבר הוחזק הקול ע"י הולכת השליח ומחזירו ליד הבעל:
1
ב׳הנה בגוף מחלוקת רמב"ם וש"פ בדין נתקיים בחותמיו הנה בסי' קמ"ב סי"ב מבואר בסתם כדעת המקילים וכבר תמה בזה בתשו' ב"ח הישנות סי' ק"ב ובעיקר הדין הנה לפמ"ש המל"מ פ"ו מה"ג ה"ז דטעמו של רמב"ם הוא דאף שנתקיים הגט בחותמיו מ"מ פסול מדרבנן מצד מינוי השליחות שאין קיום הגט מוציא מחשש זה וגבי שליח בעלמא כמו שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ה"נ נאמן לומר הבעל מינה אותי לשליח כמ"ש הרא"ש פ"ק דגיטין משא"כ בפסול לעבירה ע"ש וע"ש בשעה"מ שחיזק דבריו בראי' וכתב שהדברים ראוים אליו וא"כ בזה"ז שיש לו הרשאה מקוימת וגם כותבים סימנים בהגט בהמכתב ששולחים להב"ד שבמקום הגט גם הרמב"ם מודה וכבר כתב בתשו' ח"ס ח"ב סי' נ"א ששמע מהגאון האדיר ר' משולם איגרא שגם אם השליח פסול לעבירה ד"ת כשר בהרשאה מקוימת וסיים וז"ל והנה מדברי הגאון למדתי דעכ"פ לא חשש לדעת הרמב"ם הנ"ל עכ"ל ושם צידד עפמ"ש הג"פ סי' קכ"ז סק"ז דטעם רמב"ם דחיישי' שמא פגע הבעל בשליח וביטל השליחות וזה השליח רשע יתנהו להאשה לפיכך פסול אפי' מקוים ואפי' אם הלך בשיירות אנשים שלא זזה ידם מתוך ידו ויעידו שלא הגיע הבעל בהשליח ולא ביטל שליחותו מ"מ לא פליג רבנן כמ"ש רש"י בגיטין (ד' ט"ז ע"ב) גבי שנים שהביאו ולפ"ז בזה"ז שמקבל הבעל עליו בחרם ושבועה שלא יבטל שליחותו אחזוקי ברשיעי לא מחזקי' וגם הרמב"ם מודה ע"ש ובתשו' ברכת יוסף חא"ע סי' פ"ז העלה דאם בא הבעל קודם שנתן הגט ואמר שהוא שליחו גם רמב"ם מודה דבצירוף קיום יוכל למסרו לה ע"ש וה"נ בנ"ד וגם לפמ"ש בתשו' ב"ח שם להחמיר כדעת רמב"ם הרי ביאר טעמא כיון שבאים לעקור התקנה שתקנו לומר בפ"נ ובפ"נ וכיון שזה רשע הרי עוקרים התקנה בידים לכן ס"ל דהגט פסול ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דבנ"ד שלא נודע פיסול השליח בשעה שנתנוהו לידו ואדרבא הזהירו להשגיח בשעת כתיבה וחתימה כדי שיקיים התקנה לומר בפ"נ ובפ"נ א"כ אמאי יופסל שליח זה וע' תשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ה בשליח שהוחזק לגנב מכמה שנים והשיב דחוזר לכשרותו גם אם אינו מחזיר הגניבות וסגי בקבלתו בדברים ועוד דיש להקל כדיעה א' שבש"ע דסגי בקיום בחותמיו וליתר שאת כתב שיש סי' בגט ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד כשיש הרשאה מקוימת וכתב במכתב סימנים בהגט אין לחוש יותר:
2
ג׳ומ"ש הט"ז ובאה"ט דגזירה נתקיים אטו לא נתקיים הדבר יפלא מנ"ל לרמב"ם לחדש גזירות וכבר אמרו בירושלמי פ"ב דשביעית ה"ד אין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה וגם מ"ש הג"פ דאפי' אם הלך בשיירות אנשים מ"מ לא פליג והביא מרש"י גיטין (ד' ט"ז) הנה הרשב"א ובשי"ק פ"א דגיטין ה"א דחו דברי רש"י וגם לפי דבריו י"ל דדוקא בהלכו שיירא אנשים שאין להם עסק בזה י"ל דל"פ כמ"ש רש"י שם שאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מלתא משא"כ בכה"ג דנ"ד שהבעל שכר את השליח ומוליכו על הוצאותיו להוליך הגט לאשתו ל"ש לומר דלא פלוג שהרי אם הבעל עצמו מוליך הגט אצ"ל בפ"נ כדאי' בגיטין (ד' ה' ע"א] דטעמא מאי אמור רבנן דצ"ל בפ"נ ובפ"נ דלמא אתי בעל מערער ופסיל לי' השתא מינקט נקט לי' בידי ערעורי קא מערער וה"נ אם הוא מוליך שליחו עמו למקום האשה ועכ"פ במקוים בחותמיו בכה"ג אין לחוש יותר ובפרט לפי פי' המל"מ ושעה"מ שהבאתי פשיטא דיש להקל ואף דבתשו' פמ"א ח"ב סי' ע"א השיג על פי' זה דלשון מקוים בחותמיו היינו נמי בסתמא שיקוים בעדים גם מינוי השליחות הנה בטוש"ע סי' קמ"ב סעי' י"ב איתא וז"ל אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגירושין כשר שהרי כיון שיש עדים אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו ואם נתקיים בחותמיו כשר בכל גוונא עכ"ל. הרי מבואר דנתקיים בחותמיו היינו בדליכא קיום עדים על מינוי השליחות וכיון דרוב הפוסקים פסקו דלא כהרמב"ם והמחבר בש"ע והרמ"א בסי' קמ"ב לא הזכירו דעתו כלל ומוכח דס"ל שאין לחוש לזה וכבר האריך במכתב מאליהו דיני שליחות הגט סי' י"ז בזה והביא מדברי הרשב"א והר"ן והרא"ש וריא"ז שהובא בש"ג שחלקו על הרמב"ם ומ"ש הב"י שגם דעת רמ"ה כהרמב"ם הוא תמוה ודחה דברי הב"י וסיים בזה"ל באופן דכולהו רבוותא חלקו על הרמב"ם בזה וכו' וגם הרמב"ם גופי' בפי' המשנה בשילהי פ' המביא תנן גבי מתני' דקיבל הקטן והגדיל כתב וז"ל וכל הפסול לעדות בעבירה מן העבירות של תורה פסול להבאת הגט שלא נתקיים בחותמיו ואין סומכין אפי' על מאמרו בנו"נ אבל אם נתקיים בחותמיו ה"ז כשר עכ"ל. הרי בהדיא שגם הוא ז"ל מסכים הולך שפסול בעבירה מה"ת כשר להבאת הגט היפוך ממ"ש בחיבורו עכ"ל ובמ"ש לדחות דברי הב"י במ"ש שגם הרמ"ה סובר כרמב"ם גם הב"ח דחה דברי הב"י בזה וא"כ דעת רמב"ם יחידית וסותר למ"ש בעצמו בפיה"מ וכל חומרת רמב"ם רק מדרבנן וגם בטעמו נחלקו האחרונים ולדעת מקצתן אין חשש בנ"ד גם לשי' רמב"ם א"כ פשיטא דיש להקל בהרשאה מקוימת וסימני הגט ליתן הגט ע"י השליח בכה"ג שהבעל בעצמו נסע עמו ולא זז ידו מידו:
3
ד׳ומ"ש כת"ר שיחזיר השליח הגט לבעל הנה אמת שרבים מקילים גם ע"י הבעל עצמו אף שנתאחר הזמן כמ"ש רו"מ וע"ע בשד"ח מערכת גט סי' י"ח אות ו' בשם תשו' מים חיים שכתב שהוא לא נהג לעשות כן לכתחלה אלא בעובדא שלא מצא כתב שיפה הורה השואל להתיר לשליח ע"י הבעל ושכ"ה דעת כמה אחרונים ואין לחוש לדעת החולקים אבל מ"ש שם מדברי מכתב מאליהו סי' מ"ד הוא תמוה דהתם מיירי רק מדין אם הבעל צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ולא הזכיר שום רמז מדין נתאחר ובשד"ח שם הביא גם מתשו' מהר"ם מרוטנבורג האחרונים סי' כ"ג ועוד מחברים שהקילו בזה ולעומתם הביא בשד"ח בשם קצת אחרונים שאין לעשות מעשה גם בשעה"ד ע"ש וכן מצאתי בשו"ת שערי צדק חא"ע סי' צ"ז שאין להקל אלא בשעה"ד ועבור איזה הוצאה קטנה אין לחשבו שעה"ד ע"ש וכה ראיתי בשו"ת ספר יהושע בפו"כ בסוף הספר שהביא ראי' מרש"י גיטין (דף ה' ע"א) בהא דבעל שהביא גיטו דאצ"ל בפ"נ וכתב רש"י שהביא גיטו שכתבו במדה"י ובא לכאן לגרשה ומוכח להקל דסתם מדה"י הוא רחוק ע"ש וכבר קדמו הרדב"ז ח"ד סי' רע"ד (אלא שנרשם בפת"ש בטעות ח"ג כי הוא בחלק ד') בראי' זו וגם בתו"ג סי' קמ"ב ופת"ש שם סקכ"ה פסק בפשי' כדעת יש"ש ובפרט בנ"ד שנשלח ע"י שליח צדקו דברי רו"מ שכבר הוחזק הקול וגם לשי' המחמירים יש להקל בכה"ג. ומ"ש רו"מ מדברי תשו' מ"ח שהובא בפת"ש סי' קמ"א סקט"ו שנראה גם בכה"ג להחמיר ישכ"ה בשו"ת צ"צ החדשות סי' רפ"ב הנה תשו' צ"צ אינו בידי אבל דברי המ"ח נ"ל דמיירי שהבעל בעירו במקום כתיבת הגט ואין רצונו בא לעיר האשה ליתן לה הגט אלא שיחזור וימנה בעירו שנית את השליח בזה י"ל דכיון שיחזור השליח ויבא לעיר הבעל מתבטל הקול הראשון שהרי נודע ג"כ לאנשי העיר שהחזיר הגט א"כ מינוי השני' הוא שלא כדין וע' בשו"ת חא"ש סי' י"ח דבאותה העיר גם ע"י שליח ל"ל קלא וגם אחר שהלך הבעל למק"א אין להשליח למסור גט מוקדם ואף שבכני"ח סי' צ"ז אות ג' סק"ה פקפק עליו מ"מ י"ל דגם המ"ח ס"ל כן לכן החמיר בכה"ג ותדע שהרי המ"ח עצמו מיקל גבי בעל המביא גט מוקדם כמש"ל בשמו ושאין לחוש לדעת החולקים ואף שהוא לא נהג לעשות כן לכתחלה הוא רק מצד חומרא בעלמא. לכן נראה כמ"ש ואולי גם בצ"צ החדש מיירי בכה"ג אבל בנ"ד שכבר הביא השליח הגט למקום האשה והוא מקום שאין כותבין גיטין וכבר הוחזק הקול בשליחות ממקום למקום אף שנפסל השליח מ"מ יכול להחזיר להבעל הגט שיתנהו בעצמו להאשה ויפה הורה רו"מ ולענ"ד יוכלו להקל בשני הדרכים אם שיתנהו השליח באם שנתקיימו החתימות של הגט וגם הי' סימנים בהגט או שיחזיר לבעל והוא בעצמו יתן הגט. והנלע"ד כתבתי:
4