שו"ת מהרש"ם חלק ב ז׳Teshuvot Maharsham Volume II 7
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל מנחם הכהן טאראווער נ"י אבד"ק סאכטשאב. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בחליצה שחלץ לה גדול האחים ואחר איזה ימים נודע אשר א' מהשלשה דיינים הוא סומא בעין אחת והביא מדברי יש"ש ונו"ב מ"ת א"ע סי' קנ"א ומדברי הק"נ ריש פמ"ח שהשיג ע"ד רש"ל ומסיק להקל בדיעבד:
2
ג׳הנה מ"ש רו"מ מדברי הד"מ בסדר חליצה המעיין שם ימצא שסיים דלפמ"ש מהרי"ל להחמיר לענין גיטין י"ל דה"ה לענין חלוצה והגם די"ל דהיינו רק לכתחלה מ"מ אינו מוכרח והנה מה שהקשה היש"ש דהש"ס דפוסל סומין בעכצ"ל דהיינו סומא בעין אחת דבב' עיניו ל"צ קרא דגם בד"מ פסול י"ל בפשיטות דהתוס' לשיטתם אזלי שכתבו בנדה (ד' נ' ע"א) ד"ה ור"מ דגם סומא בב' עיניו כשר לד"מ לרבנן דר"מ דלא היקישו ריבים לנגעים לכן שפיר אצטריך קרא בחליצה דפסול אך לפ"ז י"ל דלדידן דקיי"ל דגם בד"מ פסול בע"כ דקרא אתי לפסול בחליצה גם בסומא בעין א' אבל יפה כ' רו"מ די"ל דאצטריך קרא להיכי דקבלוהו עליהם דגבי ד"מ כשר ובחליצה פסול כמ"ש התה"ד ובאמת שגם לשי' הרא"ש שהוכיח בישויע"ק דלא ס"ל כהתה"ד יש לקיים דבריו דקמ"ל קרא דפסול כמו פסול גר וכן מ"ש די"ל דקמ"ל דגם היכי דליכא כתובה למישקל דלא הוי כד"מ מ"מ פסול בסומא מנין והנה רו"מ העיר בזה מהירושלמי שהובא בתוס' חגיגה (ד' ג' ע"א) דפליגי ר"י ורבנן בקרא דלבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי ב' כתונת לכל א' ורי"א כתונת לכל א' והביא גם מהא דמגלה (ד' ב' ע"א) דפליגי ר"י ורשב"נ בכה"ג הנה בד"ז זכיתי זה כמה שנים בימי ילדותי והבאתי גם מדברי פר"ח א"ח סי' תרצ"ד לענין מתנות לאביונים ובליקוטי פר"ח שם מהא דיומא (ד' ל"ז) וכתבתי מזה להגאון מהרי"ש ז"ל אבד"ק לבוב ונדפס בספרו תשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ה בשמי והיא השיב דהירושלמי הא בעי לענין חרש באזנו אחת ותלי לה בפלוגתא דר"י ורבנן והרי הש"ס דילן סובר כר"י דהא לא בעי למילף מאזניהם דחרש באזנו א' פטור וכמ"ש הט"א שם וגם באב"מ שבסופו למגלה ועפ"ז כתב לדחות ראיית יש"ש ונו"ב מהירושלמי דהירושלמי לשיטתו אזיל ע"ש באורך וע' בס' התוה"מ על פ' אחרי סי' כ"ג שהעיר ג"כ מהא דמגלה (ד' ב') שהביא רו"מ והעלה ג"כ דר"י ורשב"נ פליגי בזה דר"י סובר כרבנן ורשב"נ סובר כר"י אבל העיר מהא דנדרים (ד' ע"ח) והא ראשי המטות כתיב א"ר יוחנן ביחיד מומחה הרי דר"י גופי' סובר דמכל שבט ראש א' וזה סותר לשיטתו במגלה אבל י"ל דלשון תורה לחוד ולשון כתובים לחוד כמ"ש התוס' קידושין (ד' ל"ז סוע"ב) וכבר כתב הברכ"י א"ח סי' תרצ"ד ליישב הא דשבועות (ד' ל"ח) שבועה שאין לך בידי ולא לך וכו' שסותר להא דקידושין (ד' י"ז) גבי הענקה השתא דכתי' ריקם מעיקרא וכו' שדי ריקם על כל מין ומין ותי' דלשון תורה לחוד ולב"א לחוד וכ"ה בתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ל"ד וה"נ י"ל בזה ועכ"פ להלכה מוכח מהא דמתנות לאביונים דשני מתנות לשני אביונים דסגי לכל אביון מתנה א' וה"נ סגי בעין אחת לזקן א' וע"ש בהתוה"מ שהביא מפסחים (ד' פ"ו) על הבתים אשר יאכלו וכו' יכול יהא אוכל בשני בתים ת"ל בבית א' יאכל ד"ר יודא רש"א מלמד שאוכל בב' מקומות וכן וכן בפסחים (ד' ס"ז) ולא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה רש"א א"צ והיינו משום דר"י סובר כרבנן ור"ש סבר כר' יוסי ע"ש עוד בזה וגם בפ' בהר סי' ס"ב גבי בתי החצרים ב' חצרות של ב' ב' בתים ובערכין (ד' ל"ג ע"ב) פריך ואימא בית וחצר א"כ לכתוב רחמנא חצרים ע"ש בהתוס' דמוכח מזה דבסתמא דרשי' בית לכל חצר וצ"ל הא דקיי"ל בפסחים (דף פ"ו) כר"י ולא כר"ש משום דפשטא דקרא דבבית א' יאכל משמע כן:
3
ד׳ומ"ש רו"מ שבזכרונו שראה בתשו' ג"פ לצדד דיש לצרף ראיית הנוספים אמת שכ"ה שם סי' מ"ג בדין אם לא ראה א' מהדיינים חליצת המנעל והאריך בצדדי קולא והאריך גם בדברי ראבי' ויש"ש לפקפק על דבריהם ובסוף התשו' סיים דראוי א' מן הנוספים אבל יפה העיר רו"מ דא"כ כיון דנמצא הו"פ כל הדין בטל ומ"ש מדברי מל"מ וקצה"ח סוס"י ל"ו דבדינים ל"ש זה וגם מהתומים סי' מ"ו סוס"ק כ"ח אבל הנה בברכ"י לח"מ סי' ז' סקל"א הביא מתשו' רשב"א כת"י כלל ה' סי' ס"א דמפורש דגם למ"ד שנים שדנו דיניהם דין מ"מ אם דנו ג' ובתוכה קרוב א' בטל כל הדין כמו בעדים ע"ש ובתשו' פאה"ד להרמב"ם סי' קפ"ו באמצע התשו' כתב וז"ל אלא שצריכים אותם ג' לחתום בסוף כדי שלא יצטרפו עם מי שא"ר משום קרבות או פסלות שכן שנינו מה שנים נמצא א' קא"פ וכו' וכיון שהטעם מצוי בין בעדים בין בדיינים וכו' הא למדת שהדבר אחד בין לדון בין להעיד וכו' עכ"ל וגם נ"ל להוכיח כן מדברי רש"י בסנהדרין (ד' כ"ג ע"א) בהא דפליגי ר"מ ורבנן בזבל"א וזבל"א דלר"מ הבע"ד בוררים להם עוד א' ולרבנן הדיינים בוררים ובש"ס שם נימא בדר"י אמר רב קמיפלגי דאמר אין העדים חותמים על השטר אא"כ יודעים מי חותם עמהם (וברש"י ד"ה אא"כ וכו שמא יחתמו עמהם עד פסול ומבטל עדות כולם) ר"מ ל"ל דר"י ורבנן אית להו דר"י ומוכח דגם בדיינים שייך הך טעמא אך מדברי רש"י יבמות (דף ק"ד ע"ב) ד"ה חלצה בשנים וכו' מוכח להיפוך כמ"ש המל"מ וצ"ע ועכ"פ קשה להקל נגד הראשונים הנ"ל:
4
ה׳ומ"ש רו"מ דלפמ"ש בכנה"ג סי' ל"ו ונו"ב מ"ת א"ע סי' ע"ו בשם תשו' ב"י דבפסול דרבנן לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ וה"נ הוי רק פסול דרבנן הנה בתשו' מבי"ט ח"א סי' רפ"ז באמצע התשו' ובתשו' רשד"ם יו"ד סי' נ"ג מפורש להיפוך דגם בפסול דרבנן עשמב"כ ובתשו' ב"י איננו תשו' הב"י עצמו אלא תשו' רב א' ואני מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש סי' פ"א שהביא דברי החולק שהמציא לומר דבדרבנן לא אמרי' כן והוא דחה דבריו בשתי ידים והטיח עליו דבריו שידוע לכל באי עולם דאין חילוק בזה ע"ש וגם מה דפשי' לי' דבנ"ד לכ"ע רק פסול דרבנן לא אדע מהו דלשי' יש"ש הרי ס"ל דתרתי ש"מ מקרא דלעיני א"כ הוא פסול דאורייתא. וע' בר"ן פ"ק בגיטין בסוגיא דפ"ד במ"ש דגבי קרוב אמרי' פ"ד ולא אמרי' דעשמב"כ משום דגילוי מלתא בעלמא הוא לאפוקי מחששא דעלמא דחיישי' בה אבל אין מזה ראי' לכל פסול דרבנן ואדרבא נראה מזה כדעת מבי"ט ורשד"ם הנ"ל. ומ"מ להלכה נראה להקל בנ"ד בדיעבד שכבר חלצה וכדאי הם הראשונים הנ"ל לסמוך עליהם כמ"ש הק"נ. והנלע"ד כתבתי:
5