שו"ת מהרש"ם חלק ב ח׳Teshuvot Maharsham Volume II 8
א׳להרב הה"ג וכו' מוה' שלום צבי גאלדבוים אבד"ק יאנאווצא בפולין רוסיא. בעהמח"ס ברכת שלום:
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו במנהג שנהגו הנשים שאם שכחו לרדות פת מתנור ולן שם כל הלילה שיש בו משום סכנה ואין לאכלו אם יש לחוש לזה:
2
ג׳הנה לענ"ד אין בזה ממש וש"ס ערוך במנחות (ד' נ"ה) דלחה"פ ושתה"ל אפייתן מע"ש וקיי"ל דאין נפסלין בלינה כמ"ש הרמב"ם ובירושלמי סופ"ד דסוכה ה"ז שהמים ויין המגולים פסולים מע"ג המזבח מ"ט וכו' ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל וכו' ע"ש הרי שדבר האסור משום סכנה אינו ממשקה ישראל ובתוס' חגיגה (דף כ"ו ע"ב) ד"ה סילוקו וכו' צדדו שהלחם נשאר בתנור לשמור חומו עד הבקר ולכן הי' הלחם חם ע"ש וא"כ מפורש שאין בזה משום סכנה דאל"כ היכי תליא בפלוגתא אם נפסל בלינה הרי בלא"ה פסול משום שאינו ממשקה ישראל ובע"כ כמ"ש:
3
ד׳ובדבר הנשים אלמנות שנגזר עליהם להתגרש מתוך נ' פרסאות הסמוכים לגבול והמציאו להם עצה להנשא ע"פ נימוסיהם לזקנים הדרים בתוך הגבול ברשות הממשלה ועי"ז יהי' גם להם רשות לדור שם ועשו חופה וקידושין ע"פ רב הממשלה אבל לא הכניסה הבעל לרשותו ולא הי' חופה ראוי לביאה כלל כי עשו כן רק לפנים אם מחויבות להתאבל על בעליהן הזקנים שמתו והביא מהפת"ש סי' צ' בשם רש"ל וישויע"ק ושו"מ רביעאה ח"ג סי' פ"ח וח"ס א"ע סי' קכ"א ושו"ת נר למאור סי' י"ז והנה שו"ת נל"מ אינו ת"י כלל ובגוף דברי רש"ל יעוין בשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' ל"ט שצידד דהרש"ל פטר רק מלישב ז"י אבל יום א' של אבילות חייב בו אבל, חזר ודחה ע"ש עוד בזה אבל באמת גם להחולקים על רש"ל, נראה דמודים בנ"ד דכיון דמעיקרא נעשה רק לפנים ומעולם לא נקשרו זע"ז ואין לב של זה דוה על זה הגם דנחשבת א"א כדאשכחן בירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב שהערים ר"ט וקידש שלשה מאות נשים בערמה בימי רעבון כדי להאכילן תרומה הרי דקידשן בערמה אדעתא שלא לדור עמהם כלל ואפ"ה הו"ל רשות לאכול בתרומה ובע"כ דמ"מ הוי קידושין גמורים וגם צ"ל שהו"ל דין נשואות שהרי ארוסה אינה אוכלת בתרומה ואף שלא הי' הנישואין אדעתא לבעול אותן אך דמ"מ י"ל דהתם לא הי' חופת נדה וגמר וקידש וקנה כדי להפקיע מהם איסור תרומה אבל בנ"ד שהי' חו"נ ולשי' הח"צ ופמ"א וב"מ גם בידע הבעל מזה אין חו"נ קונה ודינה כארוסה וגם י"ל דבכה"ג שיעשה רק מפני חק הממשלה ולא גמר וקידש לכ"ע הוי רק כארוסה והרי ארוסה אינה מתאבלת כמ"ש ביו"ד סי' שע"ג לכן גם בנ"ד א"צ להתאבל והנלע"ד כתבתי:
4