שו"ת מהרש"ם חלק ב ט׳Teshuvot Maharsham Volume II 9
א׳להרב המאה"ג וכו' מוה'. אפרים סטאניסלאפסקע ג"י מו"ץ דק' מיאסקיפקע ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנמצא שם איזו פעמים אווזות שהגרגרת, שלהם במקום שחיטה כמו ב' אצבעות נתאחדו כל החוליות לאחדים עד שאין עור כלל המחבר בין חוליא לחוליא וגם נשתנה עד שאין ניכר כלל שהוא גרגרת רק כעצם של רגל לבן אלא שהוא דק ובצד העורף הוא כדרכו ופ"א בא לפני רו"מ שאלה כזו שהשו"ב לא יכול לחתוך הסימן עד שהוצרך להוליך ולהביא כמ"פ ורו"מ בדק וראה שנחלק החיבור לב' צדדים למעלה הי' כאצבע כאחד ממש ואח"כ מעט עור ולמטה מהטור קצת הי' ג"כ כאצבע לאחדים וגם העור המחברם הי' בשינוי מכפי ההרגל שע"י חיבור העצמות נעשה העור מתוח הרבה ורו"מ הביא ראי' מדברי הבל"י ס' ל"ג סק"י שכתב ע"ד פר"ח בדין אם באמצע הקנה יוצא כעין קנה אחר אלא שאינו עשוי חוליות כדרך הקנה וז"ל ול"נ להתיר מזה הטעם כיון דאין בו חוליות כדרך הקנה לא נקראת גרגרת והובא גם בש"ע הרב ז"ל סי' ל"ג סקט"ז א"כ מה"ט אם הקנה הוא כן יש לאסור:
2
ג׳הנה בראשית השקפה עלה בלבי דיש לפקפק בזה דאף דבאין לו חוליות איננו בכלל יתרת מ"מ י"ל דאינו מעכב בהקנה וכמ"ש כה"ג בשמ"ח סי' ל"ה סל"ד לענין יתור כיס שאין לו גיד שפה דכשר ומ"מ בכיס הורדא כשר גם כשאין לו גיד שפה אף דקיי"ל דחסר הכיס טרפה אך לפמ"ש הל"ש שם סקל"ט וסקע"ד י"ל דדוקא התם דרבים מכשירים בכל ענין יש להקל בזה משא"כ בנ"ד שהוא טרפות מדינא דהש"ס י"ל דדין היתרת והעיקרית שוים ואם מועיל להקל מכ"ש דמועיל להחמיר ושו"ר שגם רו"מ העיר מהא דיתיר כיס ותי' דשא"ה דעכ"פ הכיס מגין כמ"ש התב"ש סק"נ אבל יש לפקפק אמאי ל"ה בכלל יתרת אבל לדינא צדקו דברי רו"מ דכיון דצורתו מפורש בש"ס מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא וכמ"ש גם בר"מ פ"ג מה"ש וכל הפוסקים (ובדף כ"ז) מקום ששח חטהו דהיינו שיהי' כפוף וכאן א"י לשחות שהרי נתקשה כעצם א"כ כיון שנשתנה במראה ובמישוש מכפי רגילותו הוי בכלל חלוף דבכל האברים פוסל וגם מ"ש רו"מ דהא לדעת הסובר דבעינן שחיטה מפורעת וכתבו התוס' (דף ל') דביה"ש מירוח רווח ובכה"ג לא רווח הוא נכון ואף דאנן לא קיי"ל כן הרי בזה לא פליגי אם בעינן שיהי' הקנה מרווח מרווח דלא פליגי במציאות וגם הרי מבואר כה"ג ברא"ש פ"א דקידושין סוס"י כ"ה וז"ל ואפי' לית הלכתא כריב"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מ"מ מייתי שפיר ר"נ סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שהיא מתקדשת בשיור פרוטה שעלי' מדעת אביה לא אשכחן מאן דפליג עלי' בהא דהאי דקאמרו רבנן מעות הראשונים לקידושין נתנו לאו מה"ט קאמרו עכ"ל הרי דיש ללמוד הלכה ממ"ד דלא קיי"ל כוותי' במה שלא מצינו חולק עליו ועוד דכבר העליתי בדע"ת סי' כ"ד סק"ו דגם לדידן קיי"ל דבעינן שחיטה מפרעת אלא דלדידן אין מפרעת כזאת פסולה ע"ש וגם מ"ש רו"מ דכיון דאיכא שינוי במשמושו ומראיתו וגם העור שבין הדביקים נתפשט והוא תלוי ועומד ולא מתוח ניכר שנעשה ע"י חולי הוא נכון ומ"ש מדברי מק"מ רס"י ל"ד וכבר קדמו השפ"ד סי' כ"א דעיקר הטרפות תלוי בעור שבפנים שנקרא קנה הרי יש לחוש דגם הקרום נפסק ונתרפא כיון שהוא עור דק וכבר האריך הל"ש בטה"ע סי' ט"ו סק"ח בביאור דברי הראשונים ולכל הטעמים יש לחוש הכא שמא ניקב גם הקרום ונתרפא כיון שיש בו ג"כ שינוי שהוא תלוי ועומד שלא כדרך הקנה בשאר עופות ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ג סקמ"ב וע"ש סי' ל' סקי"ד בענין העצם שנתרפא אך לפמ"ש מדברי ערוגת הבושם דגם בנקדרה כאיסור מועיל סתימה יש לצדד גם בנ"ד וכבר העליתי בדע"ת סי' ל"ג סקי"א דבסתימה מתקיימת ואין סופו ליסתר בכל גווני יש להקל ועוד דלפמ"ש בתשו' מהר"י הלוי והובא בט"ז סוס"י כ"ז אין לחוש בכה"ג שמא נתרפא אבל כבר הביא מערה"ב עצמו שכתב דלרש"י ורמב"ם ל"מ סתימה ועכ"פ מטעמים הראשונים בודאי אין מקום להקל:
3