שו"ת מהרש"ם חלק ב ע״דTeshuvot Maharsham Volume II 74
א׳ב"ה ג' חיי תרנ"ט ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יאקיל סאוועק נ"י אבד"ק טיטשין. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שעוד קודם פסח העבר נולד אצל בעה"ב א' עגל לפרתו וא"ל בנו הנה נולד אצלינו קרבן פסחיל והשיב לו אביו בזה"ל עס וועט טאקע זיין א גוט קרבן פסחיל וזה הי' במעמד כמה אנשים והבעה"ב אומר שנתכוין לשחוק ורו"מ הביא מדברי התב"ש סי' ה' סקכ"ג וח"ס או"ח סי' קל"ט וטטו"ד מ"ג ס' נ"ט ומבואר דגם בעגל אסור אך בתשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' ס"ה מיקל דנאמן לומר שנתכוין לשחוק כיון דאסור להקדיש והביא מחבורי דע"ת סי' ה' סקי"ד ושם הבאתי מרמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"א מאי"מ ה"ג בדין אומר מותר להקדיש בע"מ דלהראב"ד הוי הקדש טעות וא"כ עכ"פ נאמן לומר שכיון לשחוק דאיכא אומדנא להאמינו ורו"מ פקפק די"ל דשא"ה דהוי בע"מ ומעשיו מוכיחין על טעותו דהא לא הי' ראוי בשום פעם כדאי' כה"ג במנחות (דף ב') ושם מ"ט משא"כ בנ"ד דלא מינכר פיסולו ואפי' הי' מחו"ז הוי רק לאו הנל"ע גם בהקרבה כמ"ש הר"מ פ"ג שם ועכ"פ קדוש למזבח בדיעבד ובפרט די"ל דהכא ליכא איסור מחו"ז כלל כיון דעגל לעולם לא יבא להקרבה לפסח אלא ירעה עד שיסתאב הוי כמקדיש דיקלא בעלמא לדמי קרבן כמ"ש הר"מ פ"ד מק"פ ה"ד א"כ י"ל דלכ"ע ליכא אומדנא שנתכוין לשחוק:
2
ג׳הנה אני שמעתי ולא אבין שהרי לא מטעם מחו"ז רק משום דאין מקדישין בזה"ז דלמא אתי לידי תקלה וגבי עגל לפסח דלעולם לא יהי' ראוי לפסח גם כשיבנה המקדש פשיטא דמהך טעמא גופא י"ל דהוי הקדש טעות לשי' הראב"ד וש"פ שהבאתי שם ואח"ז מצאתי גם בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' ק"ע דס"ל דבכה"ג הוי הקדש טעות ומוכח שם דגם בדרבנן הוי כן אך שפקפקתי שם דכיון דהוי רק איסור דרבנן ל"ה הקדש טעות ובכ"ז כתבתי דעכ"פ חז"כ מסייעתו שיהא אומדנא לסייע לדבריו שיהא נאמן ואף שדעת הה"מ פ"א מאישות דלאו כ"ע זהירי באיסור דרבנן כבר העלה בתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' צ"ו דדוקא באיסור גזל ועריות שנפשו ש"א מחמדתן ס"ל כן משא"כ בשאר איסורים וע"ש סי' רצ"ג וגם לדעת הגהת מל"מ פ"ה מתרומות הי"ג דגם בשאר איסורים ס"ל כן מ"מ י"ל דהכא לכ"ע כן הוא דכבר כתב המרדכי פ"ג דסוכה דאין לחוש שמא יעשה מצוה בעבירה דלא שכיח שירצה אדם לעשות מצוה דרך עבירה וה"נ בזה שכל ענין הקרבת ק"פ הוא לשם מצוה וכיון שאסור לעשותו לא יעשהו ועוד דהא קיי"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי כדאי' בכתובות (דף ל"ו) ובתשו' מהרי"ק שרש פ"ז הוכיח ע"פ סברא זו לבירור שהקידושין הי' כדין דחזקה לא שדי זוזי בכדי ובש"ס דשבת (דף פ' ע"א) פריך וכי עושה אדם מעותיו אפרות וה"נ אם הי' יודע שיאסר העגל הזה בהנאה בודאי לא הי' מפסיד מעותיו בידים וגם י"ל דאיכא איסור בל תשחית כדין משליך בגדים על המת כדאי' ביו"ד סי' שמ"ט א"כ גם אי נימא דבאיסור דרבנן לא זהירי ול"ה הקדש טעות מ"מ בכה"ג שיאסר העגל בהנאה ולא יהי' ראוי לקרבן בודאי הוי הקדש טעות כיון דעכ"פ ע"י איסור זה נאסר העגל בהנאה הוי מטעם זה עצמו הקדש טעות לשי' הראב"ד וש"פ הנ"ל ועוד נראה דכיון שאמר עם וועט זיין אגוט ק"פ הרי כבר כתב העט"ז או"ח סי' רי"ט דאין לברך הטוב והמטיב אא"כ נגמר ההטבה במילואו והביא ראי' מפירש"י גבי בריאת יום שני שלא נאמר בו כי טוב כי תיבת טוב לא יתפרש אלא על טובה שלימה ע"ש וה"נ הוי הקדש טעות דכיון שאינו ראוי להיות ק"פ טוב כמשמעו אדעתא דהכי לא נתכוין להקדישו ולכ"ע הוי הקדש טעות כיון שעכ"פ אינו ק"פ טוב (וגם בלא"ה יש לדון דכיון שאמר בלשון עתיד עס וועט זיין ולא אמר הרי הוא עדיין לא חל ההקדש כי אינו לשון הקדש וכמ"ש כה"ג בחו"מ סי' קצ"ז ס"ו אך לפמ"ש בכנה"ג סי' קצ"ה בשם הראנ"ח דבאינו אומר בלשון ציווי גם באומר בלשון עתיד חל הקנין א"כ ה"נ בזה וע' בתוד"ר לב"א סי' תקפ"ב אבל אין ללמוד מהא דכל מה שאוכל יהא קרבן דחל האיסור דהתם משום שעדיין לא אכל ומ"מ אין לצרף מזה שום סניף אף שאין פנאי כעת לעיין):
3
ד׳ומה שתמה עמ"ש בדע"ת דבעגל י"ל דגם התב"ש מודה דהא בסקכ"ג מבואר דגם בעגל אסור לק"מ דהתם לא מיירי באומר לשחוק נתכוונתי והנה כעת נראה להביא ראי' מהירושלמי פ"ב דתרומות ה"א בהא דהתורם את הבור ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלום וכו' הי' תורם תרומה ות"מ כאחת אינו שלום יהודה ברבי אומר (מפרש טעמא דת"ק ע"ש בפ"מ) לא עלתה על דעתו של זה לעבור על ד"ת להקדים ת"מ לת"ג מתיב ראב"מ והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור הגע עצמך שתרם לא עלתה על דעתו שיעבור על ד"ת (פי' דנימא אלו הי' יודע שהוא טמא ואסור לתרום דלאו הבא מכלל עשה איכא לא הי' תורם והוי תרומה בטעות) ומשני א"כ אתה מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה לעון טבל שבמיתה וע"ש בפ"מ והנה שם אין היכר בגוף התבואה שהיא טמאה וכל הטעות רק בשביל האיסור שאסור לתרום מן הטמא ובדיעבד מהני התרומה אלא דלפי דאמרי' לא עלתה בדעתו לעבור על ד"ת ס"ל להירושלמי דמהראוי שיתבטל התרומה גם בדיעבד משום דהוי בטעות וה"נ בנ"ד וע"ע בירושלמי פ"ב דקידושין ה"ז בקידש במע"ש דלחד מ"ד טעמי' דר"מ דבין שוגג ובין מזיד לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת ולר"י בשוגג לא קידש מה"ט ואף דתרומה ומע"ש י"ל דהיינו משום שלא ידע שהיא טמאה או שהיא מע"ש מ"מ זיל בתר טעמא דכל הטעות רק בשביל שבודאי לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת וה"נ בנ"ד אך דבנ"ד הוי רק איסור דרבנן ובמ"ש בדע"ת לחלק בזה אבל עכ"פ באומר שנתכוי דרך שחוק י"ל דנאמן מה"ט:
4
ה׳ומ"ש ר"מ עמ"ש בדע"ת שדעת תוס' כהראב"ד יעוין בבה"ן לתמורה (דף י"ז) שהוכיח שכ"ה דעת רש"י ותוס' בשם ר"ש משאנץ ודלא כהכ"מ ע"ש:
5
ו׳ומה שהקשה רו"מ על דברינו מהא דנדרים כ' ע"א) הרי עצמו קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי דנאמן ושכיחוק"י ברישא דמתני' דכבשר מליח ויי"נ מפרש דמיירי בזה"ז שאין יין דווזבת אוהג א"כ גם סיפא דמתני' מיירי בהכי וגם מבואר בנימוק"י שאמר דרך שחוק נתכונתו במה שאמרתי הרי עצמי קרבן ונתכונתי על עצם א' שהנחתי בביתי ואפ"ה בעינן דוקא בשפירש דבריו על מצה שבמיתו והרי בלא"ה יהא נאמן לומר לשחוק נתכונתי כיון דאסור להקדיש בזהיו לק"מ חדא די"ל דבאומר עצמי קרבן גם באומר סתם לשתוק נתכונתי נאמן אלא דהתם דבהנך בבי דרישא תני להא דפירושן להקל נקט נמי הכא בכה"ג ועוד דשאני התם דמהני שאלה ליכא אומדנא כ"ל דהא בידו לתקן ע"י שאלה אבל הכא אי נימא דל"מ שאלה רמ"מ איכא משום מ"ע כדעת קצת אחרונים שפיר איכא אומדנא ובכ"ז לא התרתי שם רא ע"י שאלה בפני ג' ע"ש סקט"ו וסקט"ז:
6