שו"ת מהרש"ם חלק ב ע״וTeshuvot Maharsham Volume II 76
א׳להרב המאה"ג מו"ה מרדכי זיידמאן זללה"ה ראב"ד ומו"צ דק' אוזיראן:
1
ב׳בדבר מה שהאריך בדין גדר העיר שנפרץ בה פ' מעשר ואין מהלכין שם דרך הפרצה כלל רק לפעמי' הולך שם בעה"ב שדר שם לפני' מן הגדר והביא ד' מג"א סי' שס"ה שהביא בשם רש"י והג"א דלא בקעי בה רבי' היינו מקום מטונף ונסתפק אם כונת רש"י לחומרא דאף דלא בקעו רבים מ"מ בעי' דוקא שיהי' מקום מטונף שלא יוכלו לבקוע בו רבים דאל"כ מיקרי שפיר בקעי רבים או דכונתו להקל דאפי' בקעו רבים כיון שנפרץ למקום מקולקל מיקרי לא בקעי בה רבים ורו"מ רצה להוכיח מדקאמר הש"ס שם (בדף ו') מכלל דר"ה סבר אע"ג דלא בקעי בי' רבים מ"ש מדר"א ור"א כו' מוכח דאי נימא לחלק בין בקעי ובין לא בקעי לק"מ די"ל דר"א ור"א מיירי בלא בקעי וע"ז הקשה דהא ברש"י לעיל (דף ה' ע"א) מבואר דבפרצה ג' טעמא משום דהרבי' מקצרין דרכם דרך אותה פרצה א"כ בע"כ מיירי בדבקעי בי' רבים ובעכצ"ל דאף דבקעי רבים מ"מ כיון דהוי נפרץ למקום מטונף דינו כלא בקעי בה ומזה הוכיח דכונת רש"י להקל עכ"ד. אבל באמת דבריו דחוקי' וז"ל הריטב"א שם דמעיקרא הוי קס"ד דר"א ור"א מיירי בדלא בקעי רבים ור"ה בדבקעי אבל השתא דאמרת דר"ה אפי' בדלא בקעי תיקשי דר"א ור"א ופי' דלא בקעי פירש"י ז"ל כגון שהפרצה למקום אשפות שאין על ב"א לילך שם עכ"ל ומשמע דלפי הס"ד הא דר"א ור"א מיירי ג"כ בכה"ג שאין דרך ב"א לילך דרך שם וגם מלשון רש"י משמע כן להדיא ולכן נראה פשוט דהא דכ' רש"י לעיל (דף ה') היינו למסקנא דהכא דגם בבקעי רבים כיון דאיכא גדודי שרי אבל לפי הס"ד בע"כ הוי ס"ל לפרש ד' ר"א ור"א בענין אחר. וז"פ. אבל הדין תמוה לי שלא הביא רו"מ ד' הא העו"ז סי' שס"ה שהעלה דכל החומרא של פרצה ד' ובקעי בה הוא רק במבוי שניתר בלחי וקורה אבל בדאיכא צוה"פ אם הפרצות הם בצד א' אפי' כמה פרצות יש להתיר בלא תיקון וגם בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ד האריך בענין שאין נוהגין לעשות תיקון מבוי עקום בעיירות שלנו והעלה דכיון דמתקנ' בראשם צוה"פ דינם כדין חצירות וגם בשו"ת ב"ח החדשות סי' ג' בקו"א שבסופו האריכו בזה הגאון מהרא"ז והגא' מהר"ש ז"ל להוכיח דדוקא לענין להצריך צוה"פ מחמירי' דדין יש להם ולא חצר אבל כיון דמתקני' אותם בצוה"פ הוי כעיר מוקפת חומה יעו"ש באורך וגם בשו"ת ב"א חאו"ח סי' כ"ו פלפל הרבה בענין זה וגם לפמ"ש להחזיק דעת מג"א בדין חצר דבקעי בה רבים ודחה ד' אהעו"ז מ"מ עולה מדבריו שם דעיקר החילוק בין חצר למבוי הוא דחצר י"ל ד' מחיצות ולכן גם בנפרץ מצדו אין לו דין מבוי עקום אבל מבוי שי"ל רק ב' דפנות ובראשה מפולשת לגמרי ולכן אם נפרץ מצדו ובקעי בה רבים דינו כמבוי עקום שצריך צוה"פ בצד זה ולחי בצד זה ע"ש שהאריך מאוד בזה. וא"כ בעיירות שלנו ע"פ רוב יש להם ג"כ ד' מחיצות ובמקומות הנפרצי' עושי' צוה"פ ולא דמי למבוי כלל א"כ אם נמצא לפעמי' איזה פרצה פ' מעשר בצד א' נוכל לסמוך על אהעו"ז ולהקל בלא תיקון. ועוד נראה דאם הפרצה הוא למקום שדות וגנות שאין דרך הרבים לילך לשם (וכפי הנראה גם בנידון רו"מ הוא כן) מפני שאין שם דרך כבושה להלאה ממקום הפרצה דמי ג"כ למקום אשפה ותדע שהרי בתשו' מהרי"ט סי' צ"ד שם התיר בפרוץ נגד שפת הים דאף דיש שם סביב הים קרקע הגבול מ"מ אין דרך רבים לילך הרבה לשם ואין לגזור שמא ישתנה הדבר דא"כ במקום אשפה נגזור כן ע"ש היטב בזה וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט אם בעל השדות ימחה להרבים מלילך שם פשי' דדמי למקום אשפות כנלפע"ד פשוט. וע' שו"מ מ"ג ח"א סי' רצ"ג:
2
ג׳ובדין חריץ עמוק י' שהוא במקום מחיצה והולך עד כנגד בית א' וסמוך להבית כלה החריץ ובין החריץ והבית הפרצה פ' מיו"ד ורו"מ הביא ד' הרי"ף והרמב"ם שהובא בב"י סוס"י שס"ב דס"ל דצוה"פ שעשאו מהצד היינו מצד המבוי דבקרן זוית לא עבדי פתחא ונהי דהרשב"א חולק וס"ל דקרן זוית היינו באוכלת בב' רוחות וכפי הנראה נהגו כותי' שהרי עושין צוה"פ גם בקרן זוית מ"מ י"ל דטעמא שסומכין ע"ד התוס' (דף ו' ע"א) דאם עשה במשקוף ומזוזות גם בקרן זוית הוי פתח אבל הכא דהוי פרצה בלא צוה"פ מנ"ל להכריע סתר ב"א נגד הרי"ף ורמב"ם עכת"ד. ואני מצאתי בר"ן פ"ק דסוכה שהביא ג"כ דברי הרי"ף בשם גאון הנ"ל וכ' עלה וז"ל ולא נהירא דכי אמרי' התם פחתא בקרן זוית לא עבדי אינשי היינו כשאוכל בב' רוחות אבל מרוח א' לא ועוד דכי אמרי' הכי ה"מ שלא ידון הפרצה כפתח אבל כשעשאה צוה"פ ממש משמע דאפי' בקרן זוית מהני וכ"כ הראב"ד ז"ל לפיכך נראה כד' רש"י ז"ל דמן הצד כו' עכ"ל ובריטב"א עירובין (דף ו') כ' ג"כ דקרן זוית היינו דוקא כשאוכלת בב' רוחות הקשה דהא לעיל קאמר דפתח לה בקרן זוית וכקושי' תוס' והביא ג"כ בשם ראב"ד כתי' התוס' וכ' עוד וז"ל והנכון דשא"ה שהוא בקרן זוית של כניסת המבוי דהא ודאי לא עבדי אינשי עכ"ל ומבואר דדוקא בהתחלת מקום הכניסה למבוי בזה לא עבדי בקרן זוית אבל בעלמא עבדי גם בקרן זוית וגם דוקא באוכלת בב' רוחות יש חילוק בין אם עשו צוה"פ או לא ומתרי טעמי קאתי עלה הר"ן משום דדוקא באוכלת בב' רוחות הוי קרן זוית וגם בזה אם עשה צוה"פ מהני אבל בנ"ד שאינה אוכלת בב' רוחות דעת ראב"ד ורש"י ורשב"א וריטב"א ור"ן להקל וכדאי הם לסמוך עליהם. ולכאורה הי' נראה דבנ"ד בפרצה פחותה מי' דאפי' בבקעי בה רבים יש להקל דהא כבר הוכיח בשו"ת פמ"א ח"א סי' כ"ה כדעת הרמב"ם דסובר דאין חילוק בין בקעי בה רבים ובכל גווני יש להקל בפ' מיו"ד והוכיח שם שגם דעת הרי"ף הוא כן ע"ש וא"כ בנ"ד ממ"נ אם נחוש לד' הרי"ף והרמב"ם הרי לדידהו פרצה פ' מי' שרי גם בבקעי בה רבים ואם נחוש לרוב הפוסקי' החולקים עליהם בזה הרי לשיטתם שוב בכה"ג גם בקרן זוית אם אינה אוכלת מב' רוחות מהני אבל באמת ז"א דלדידן בבקעי בה רבי' גם בצדו בלא קרן זוית אסור ואדרבא היכי דהוי בקרן זוית גם הפמ"א הנ"ל מודה להחמיר דממ"נ להרי"ף והרמב"ם הרי בקרן זוית אפי' פתח ל"מ ולדידן הא בקעי בה רבי' ולכן בנ"ד אי בקעי בה רבי' תליא במש"ל אם יש להקל וע' בסי' שע"ג ס"א ובט"ז ומג"א סק"ג עוד בענין פתח בקרן זוית דלא עבדי אינשי:
3
ד׳ומה שהאריך בדין צוה"פ שעומד רחוק ג"ט מן הכותל והאריך לדחות ד' התו"ש במה שדחה ד' התב"ש. הנה רוב דבריו נאמרי' בשו"ת ב"א חאו"ח סי' כ"ו וע"ש שהביא מדברי הד"מ בשם א"ז שכ' להדיא דבצוה"פ ל"ש אוירא דהאי גיסא דיבטל הצוה"פ וכשר גם ברחוק ג"ט וגם בשו"ת רע"א סי' י"ח ובשו"ת ספר יושע סי' ח' האריכו להקל בזה. והיכא דצד א' עומד אצל הכותל הסכימו המק"ח והב"א שם דיש להקל לכ"ע. ואולם היכא דאיכא רוחב ג"ט בלא"ה יש לחוש משום דין המבואר ברס"י שס"ה דבראשו בג"ט וכמו שהאריך בזה בתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ה ושו"ת ב"א שם ובזה מבואר דל"מ בזה איצטבא גבוה ג"ט דהא הך דינא דר"א ור"א מיירי בדאיכא גידודי כמבואר בש"ס (דף ו') שם ואפ"ה בראשו אם הפרצה ג' אינו מתיר ובחנם האריך בזה רו"מ אבל בכ"ז שייכי בזה צדדי היתר שהאריכו הפמ"א וב"א שם גם בלא איצטבא ולכן בשעת הדחק יש להקל:
4
ה׳ובדין מי שמכר חמצו בכסף ובשטר עם החדר ולא חתם א"ע על השטר ורו"מ האריך בכמה צדדי קולא דהשטר מועיל כיון דהוא כת"י כבר מבואר ד"ז במק"ח סי' תמ"ח שם אבל גם באינו כת"י מה שחשש רו"מ דהוי באחריות ישראל כיון דהעכו"ם יאמר קים לי דכסף אינו קונה והוי ג"כ בבית ישראל כיון דקרקע לא נקנה בלא שטר עלה בלבי לעורר בזה לפמ"ש הר"י באסן להקשות בכל ספק ממון דנימא סד"א להחמיר דהאיכא איסור גזל ותי' דגם להיפוך איכא גבי תובע ספק איסורא א"כ, לשי' רוב הפוסקי' דגזל עכו"ם דרבנן אבל עכו"ם נגד ישראל איכא איסור תורה א"כ שוב לא יוכל העכו"ם לומר קים לי דסד"א לחומרא ולגבי ישראל ליכא סד"א דהא גז"ע אינו מן התורה. אבל בתשו' הארכתי לדחות ד' הר"י באסן הנ"ל ואכ"מ. ובלא"ה הוי באחריות ישראל דהא בדיניהם לא יצטרך העכו"ם לשלם והוי כאלם המבואר ברס"י ת"מ וגם העכו"ם עני אך לפמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין דהיכא דהשטר הוי רק לקאי' אם כ' אח"כ השטר קני למפרע משעת נתינת הכסף א"כ בשטר מכירה של חמץ דהוי רק לראי' וכמ"ש בתשו' מהרשד"ם והובא בחיבורי לחו"מ סי' קצ"ב א"כ יוכל לחתום השטר גם אחה"פ ויועיל הקנין משמע וא"כ הקרקע של עכו"ם וא"כ אף דהאחריות על ישראל מותר כנלע"ד פשוט:
5
ו׳ומה שהקשה' בחד הט"ז או"ח סי' תרפ"א שהעלה להקדים הבדלה לנ"ח משום דתדיר קודם וע"ז הקשה מד' תוס' יומא (דף ל"ג ע"א) ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף שכ' דל"א תדיר קודם רק היכא דתרווייהו שוים דומיא דתמידי' ומוספי' אבל היכא דחד הוי עבודת מותנה וחד עבודת סילוק לא א"כ ה"נ נ"ח דמי לעבודת מתנה והבדלה לעבודת סילוק כבר נשאלתי בזה מרב א' והשבתי דהתוס' כ' רק היכא דהתדיר הוי עבודת מתנה ושאינו תדיר הוי עבודת סילוק דבזה ל"ש כללא דתדיר קודם משום דמקודם צריכי' לעשות עבודת הסילוק לסלק העבודה הקודמות ואח"כ לעשות עבודת המתנה אבל כאן הוי להיפוך דהבדלה הוי עבודת סילוק לכך צריך לעשות הסילוק מקודם דהיינו ההבדלה רק דהי' מקום לומר דאפוקי שבתא. עדיף לכן הוכיח הט"ז דמעלת תדיר עדיף וז"ב לפע"ד:
6
ז׳ומ"ש ליישב יד פיהמ"ש להרמב"ם בפסחי' (דף ל"א) בסוגיא דהאוכל תרומת חמץ. ובמחכת"ה נעלם ממנו משנה מפורשת פ"ב דביכורי' מ"ד דבתרומה אינו חייב באחריותו ובזה נדחו כל דבריו:
7
ח׳גם מ"ש בדין היכא דפתח פתוח לרה"ר דקיי"ל דאין בו משום יחוד היכא דהדלת סתום ואינו סגור במסגרת אי דינו כפתוח והביא מש"ש ובחי' (דף נ"ה ע"ב) מוגף כנעול דמי והנה גם אני הרגשתי בראי' זו מכבר אבל יש לחלק בין הנושאיי' כמובן. ובגוף הדין מצאתי בירושלמי פ"ז דכתובות הלכה ו' בסופה דהוי בעיא דלא איפשטא בדין יחוד ממש לענין עוברת ע"ד ושוב מצאתי בב"י אה"ע סי' י"א בשם הרשב"א שהביא מהירו' בזה ובתשו' הרשב"א סי' אלף רנ"א מפורש דאין יחוד עד שיהא נעול במנעל וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קכ"ח והובא בפ"ת פסק כן אבל בשו"ת רע"א סי' ק' צידד להקל ולא הביאו ד' ירו' ורשב"א וב"י סי' י"א הנ"ל וע' ביו"ד סי' קכ"א דמוכח דדוקא נעול במנעל הוי יחוד יעו"ש לענין יי"נ וא"כ ה"נ בזה וצ"ע. והנני ידידו:
8