שו"ת מהרש"ם חלק ב ע״זTeshuvot Maharsham Volume II 77
א׳בדבר הדו"ד בראובן שקנה אצל ש' מאה ק' חטים ובאופן שיהי' מוכן על זמן פ' ושמעון הי' מחזיק שדות הרבה שקורין (פאסעסיר) והמכירה נעשה גם בחיוב המועיל ובהגיע זמן נתינת התבואה לא הי' לש' עוד תבואה שלו גדושה כפי המכירה ורצה ליתן להקונה חטים שהי' לו ממה שקנה לאחדים אצל ערלים והקונה טען שקנה אצלו תבואה מה שיהי' משדותיו ולא מה שקנה לאחדים שיש בהם כמה מיני חטים מעורבים כנודע וכיון שאין לו משלו יחזיר לו הדראן והגס שלא התנה בפירוש ע"ז אבל מסתמא כן הוא כיון שידוע לכל שהוא מחזיק שדות והמוכר טוען דכיון שלא התנה ע"ז רשות בידו ליתן לו חטים הללו ונראה שיש ללמוד ד"ז מהש"ס דב"מ (דף ע"ב ע"ב) דגרסי' התם אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער כו' היו לקוטות מד' ולכל אדם מג' אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר אר"נ פוסקין לקוטות כשער הלקוטות (ופירש"י דלקוטות היינו דסתם תבואות לקוטות אינם יפה שלוקטין בכמה שדות ומערבין שבלי שיפון עם שבלי חטין) א"ל רבא לר"נ מ"ש לוקט דאי לית לי' יזיף מלקיט חברי' בעה"ב, נמי יזיף מלקיט א"ל בעה"ב זילא בי' מלתא למיזף מלקיט ואב"א מאן דיהיב זוזא לבעה"ב אפירי שפירי יהיב ובתוס' שם ד"ה יזיף כ' וז"ל אי לאו משום דמצי יזיף אע"ג דמצי למיזבן אין חשיב שער לפסוק עליו עכ"ל. ומבואר דלפי לשון א' אע"ג דקנה מבעה"ב שיש לו תבואה משלו מ"מ מצי למיזבן ולמיזף מלקוטות וליתן ללוקח ולפי לישנא דאב"א מאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהב ואינו יכול למיזבן או למיזף פרי מלקוטות. וא"כ הך דינא תליא בהנך ב' לישני והוי סד"ד וכבר נודע מחלוקת הראשוני' בב' לישני בש"ס איך קיי"ל להלכה והמוחזק יכול לומר קים לי. ואמנם היכא דלא הי"ל למוכר באותה שעה שמכר לו שום תבואה קנוי' מאחרים אזי בודאי חל הקנין רק על מה שיש לי משלו אבל מ"מ נראה דכיון שנעשה גם בחיוב המועיל וא"כ גם אם לא יהי' לו משלו יחויב לקנות מאמרים ובאם שנעשה בחיוב משני הצדדים באוה"מ לדתה"ק בכל גווני יוכל ליתן לו התבואה שקנה מאחרים אבל היכא דנעשה רק במכירה בלא חיוב אזי אם הי"ל התבואה שקנה כבר בשעה שמכר לזה יוכל ליתן לו זו התבואה ואי לא לא דלא חל הקנין רק על מה שהי"ל באותה שעה. כנלפע"ד:
1