שו"ת מהרש"ם חלק ב ע״טTeshuvot Maharsham Volume II 79
א׳ב"ה ב' וישלח י"ד כסליו תרנ"ט ברעזן להשו"ב המופלג מו"ה מנחם מענדיל נ"י מסלאטווינא הסמוך לסיגעט:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד אשר שאל ששכיח בשיפולי אומא יש מקום אטום והבשר נתקשה מאוד מאוד ואחר דחוקה הרבה נראה שנתלבן שם העור קצת והביא בשם ספר מנחת יוסף סי' ל"ח ענף א' בשם צ"צ החדש דבשר שנתקשה דין מוגלא יש לו אבל הג' מבריסק פסק דיש לו דין אטום:
2
ג׳הנה הספר הנ"ל אינו ת"י ואני שמעתי ולא אבין איך נימא דבשר קשה דין ליחה יש לו הלא אדרבא כל טבע אטום שיהי' הבשר קשה וע' ברא"פ סי' ל"ו ס"ק קצ"ב דאין לסמוך על תי' א' שבפרי תואר דהיבשות גורם האיטום ודמי למוגלא ע"ש (וע"ש ברא"פ ס"ק קמ"ט שכ' בפשי' דאם הוקשה כאבן אדרבא הוה על הוה באה לשם אלא דהתם בנשתנה מראיתו מבשר הריאה) ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ו סקנ"ז וסוס"ק ס' בזה. ולכן אין מקום להקל זולת אם רואין שהקישוי של הבשר מעורב בליחה כמו שמזדמן לפעמים אז יש לתלות שהליחה מעכב הרוח כמ"ש התב"ש בשם בל"י שמצאו ליחה בסמפונות והכשירו גם בצמקה ואף שהתב"ש חולק כבר בא אחריו הרא"פ ותי' דבריהם וגבי אטום בודאי מהני כנודע וע' ברא"פ ס"ק קנ"א ודע"ת ס"ק נ"ו מ"ש בזה. ומה שהעור מתלבן קצת אין בידינו להמציא מה שלא נזכר בש"ס, ופוסקים לכן אין להקל בזה:
3
ד׳אבל מ"ש רו"מ דגם אם, בפנים נאטם, הבשר ולא סמוך לעור טרפה אינו נראה כלל שהרי לדעת כמ"פ טרפות אטום רק משום חסרון והרי קיי"ל דחסב"פ ל"ש חסרון ולשי' בה"ג הוא משום יובש כ' בדע"ת סקנ"ג א"כ לא חמיר מיבשה:
4
ה׳ומ"ש רו"מ ראי' להחמיר מד' הש"ך סי' ל"ו ותב"ש סקנ"ז שהוצרכו להוכיח שלא לחתוך רק הקרום דאל"כ דלמא במקום החתך הי' אטום ואמאי לא כ' משום שאין טרפות האטום אלא סמוך לקרום לק"מ דהך טעמא שכתבו הם הוא להציל ממכשול איסור טרפות משא"כ מטעמא דרו"מ מה יזיק לנו אם נחמיר והול"ל רק שא"צ לחתוך יותר אבל לא שאסור לחתוך יותר ומ"ש התב"ש סקנ"ח דלהרמב"ם זהו קיום הסמפונות הרי הרמב"ם סובר דחסב"פ שמי' חסרון ע' תב"ש סקמ"ד משא"כ לדידן. אבל מ"ש מדברי כנה"ג הגב"י אות ז' דאם ע"י נפיחה עלה עלי' בשר כשר ולא איכפת לן אם יש אטום בהבשר בפנים יפה דחה לפמ"ש הרא"פ ס"ק ק"מ דהכנה"ג סובר כהראב"ד דאטום דוקא מעל"ע. וגם מ"ש דהיכי דההכשר של האטום ע"י משמוש ידים ודחיקת הרוח ממק"א כפי שכתב הדע"ק סי' ל"ז סק"י ואירע שנקרע הקרום ואינו מבצבץ דיש לאסור שהרי רואים שאין הרוח בא לשם צדקו דבריו והוא דבר פשוט בעיני:
5