שו"ת מהרש"ם חלק ב פ׳Teshuvot Maharsham Volume II 80
א׳ב"ה ג' וישב תרנ"ט ברעזן לה"ה הרה"מ וכו' מו"ה אליעזר דיכטער נ"י שו"ב דק' פאריז. פראנקרייך:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבא לידו באונא עליונה הימנית שנמצא עלי' סרכא לשומן הלב ותיכף סמוך לה כרוחב אגודל יצאה משם עוד סרכא לשומן הלב וראשי הסרכות דבוקות זב"ז כעין קשת וב' הסרכות ארוכות מאוד ואחת מהן יצאה מטינרא והי' הספק אם באמת ב' סרכות הן אלא שבראשיהן נדבקו זב"ז עד שאין ניכר אם הן שתים א"כ הו"ל דבוקה מטינרי וטרפה או דבאמת שניהן אחת מינה ובה אלא שסרכא כפולה יוצאה מהן להשומן וסרכא מינה ובה מטינרי כשרה וכן אפי' בלא טינרי יש ספק זה לענין אם צריכה מיעוך דאם ב' סרכות הן הוו שלכ"ס ואם הם מו"ב א"צ מיעוך והביא מדברי התשב"ץ שהבאתי בדע"ת סי' ל"ט סקי"א וסקנ"ו דבסרכות ארוכות הרבה ל"ש טעמא דסופן להתפרק ולפמ"ש התב"ש סי' ל"ט סקכ"ג גם להתוס' יש סרכות שהן רק הפשטת ליחה ואינם חזקות למשוך עמהן קרומי הריאה וא"כ יש להקל בספק שלכ"ס ספק מו"ב והביא ממ"ש בדע"ת סקכ"ז להקל בספק תלוי' ספק שלכ"ס ורו"מ הביא עוד ראי' מהתב"ש סקמ"ו ול"ש ס"ק ק"ה בדברי הד"מ אות ח"י בשם בד"י וגם הביא ממחלוקת התב"ש ול"ש בהא דשמ"ח סט"ו בדין סרכא כפולה הדבוקה למק"א והתב"ש סקכ"ג חולק ע"ד הב"י דאינו ס"ס דהוו מש"א והל"ש סקמ"ט מיקל גם בספק א' ומוכח דספק שלכ"ס ספק מו"ב כשר לשי' הל"ש ורמז למ"ש בדע"ת סקכ"ב עכת"ד:
2
ג׳הנה לענ"ד כיון שהסרכות אריכות הרבה דלשי' התוס' כשר כמ"ש התשב"ץ דלא כהתב"ש א"כ גם לשי' התב"ש הסובר דהוי ס"ס מש"א יש להקל בזה דהוי שפיר ס"ס שמא הוה סרכא מו"ב ואת"ל שהוא שלכ"ס דלמא הלכה כהתוס' וכבר כתבתי בדע"ת סי' נ"ג סקל"ג דהיכי דספק א' הוא בפלוגתא דרבוותא אינו בכלל ס"ס מש"א דהא נ"מ לדעלמא ואף שהל"ש בדיני טה"ע סי' ט"ו סוסק"ח כתב דגם בכה"ג הוה ס"ס מש"א אבל יעוין בדע"ת סי' נ"ז סקנ"ג שמצאתי כדברי בתשו' מהר"י לבית לוי ואח"ז מצאתי במש"ז סי' ל"ט סק"ט שכ' כדברי בהך דינא דהב"י וט"ז דהיכי דיש לצרף דעת התוס' יש להקל בזה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד נראה להקל ובפרט היכי שעברה הסרכא בקליפה כנהוג אלא שיש טינרא תחתי' וכל החשש מחמת תר"ל כבר נתבאר בדע"ת סי' ל"ט סקפ"ד דרבים מקילים בזה היפוך דעת הט"ז ואף שאין להקל למעשה גם בסרכא לשומן הלב שאינו ריעותא גדולה מ"מ בנ"ד שיש עוד ספק שמא היא סרכא מו"ב פשי' דיש להקל וע' בדע"ת סי' ל"ו סקכ"ב וסי' ל"ז סק"ט מ"ש בזה:
3
ד׳ומה שהקשה ע"ד השמ"ח שפסק בסעי' כ' כהרשב"א דספק גב ספק חיתוך מוקמי' בחזה"ת ובסעי' ס"ב בב' אוני דסריכי מגב לגב וכו' פסק כהא"ח בשם הרמב"ן להחמיר והתם נמי ספק לדופן דהוי מקום רבותא מדין הש"ס ספק מגב לגב נראה דהשמ"ח ס"ל דהתם שכיח טפי סרכא מגב לגב ודמי למ"ש התב"ש סקכ"ג דבדשכית טפי לאיסורא לא תלינן להקל:
4
ה׳ומה שהקשה ע"ד הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה שכתב דאם אכל מבהמה שלא נבדקה הריאה ונמצא טרפה צריך כפרה משא"כ בשאר טרפות כמ"ש הפמ"א ותמה רו"מ מדברי תוס' ביצה (דף כ"ה ע"ב) ד"ה אורח ארעא וכו' שכתבו דצריך כפרה דנחשב שוגג ולא אונס והרי התם דקאמר אורח ארעא קמ"ל בע"כ מיירי בשאר טרפות דהא הריאה צריכין לבדוק מדינא ואפ"ה מיחשב כשוגג והנה הפמ"א שם הביא מדברי תוס' ביצה הנ"ל אלא דהתוס' מיירי קודם הפשט לכן הו"ל שוגג שהי"ל להמתין עד אחר הפשט אבל אחר הפשט מיחשב אונס ע"ש אבל ע"ד הפמ"ג לק"מ שהרי בפתיחה לסי' ל"ט הביא בשם כמ"פ שפי' הא דנטיעה מקטע רגליהון היינו משום בדיקת הריאה ובמקום הפסד ממון הקילו בלא בדיקה והביא כן גם בשם הרשב"א א"כ לק"מ:
5
ו׳ומ"ש רו"מ דאונס לא מקרי אלא היכי דא"א לו לידע משא"כ בדאפשר לידע אלא שאינו מחויב הנה ד"ז תלוי באשלי רברבי כי הנה בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ס"ח העלה כדברי רו"מ והביא ראי' מיבמות (דף צ"א) ועוד מכמ"ק אך שלא ראה דברי הפמ"א הנ"ל וזה כמה שנים הבאתי ראי' להפמ"א דהיכי דמדינא א"צ לבדוק מיחשב אונס מהא דפי"ב דפרה משנה ד' ופי' הר"מ דמפורש דברה"ר דס"ט טהור מיחשב אונס בלא בדק משא"כ ברה"י וע' בפת"ש סוס"י קפ"ה בשם המא"נ בזה ובס' מי נדה שם שחולק עליו והעלה כדברי רו"מ וע"ש בשי"ט לסי' הנ"ל תשובה ב' עוד בזה שהרגיש מהא דפי"ב דפרה ותירוצו אינו מובן:
6
ז׳ומ"ש בדין אונא עליונה הנכפפת אל הגב שהובא בדע"ת סי' ל"ט סקנ"א בשם טטו"ד אם יש לסמוך ע"ז והביא עובדא שאירע לפניו שהי' שעה"ד אין בידי לחדש עמ"ש בחיבורי שם ומ"מ למעשה אם קלף צד הרחב מהסרכא ועלה יפה והיא שעה"ד יוכל לסמוך שא"צ לקלוף הצד הדק של הסרכא. והנלע"ד כתבתי:
7