שו"ת מהרש"ם חלק ב פ״בTeshuvot Maharsham Volume II 82
א׳ב"ה ה' וישב כ"ד כסליו תרנ"ט להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יעקב איסרלש נ"י אבד"ק טורקא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' יעקב בן משה מנחם בלאהם שישב עם אשתו רחל בת ישראל אברהם בערך ארבעים שנה בלא בנים ובשנה העברה של"ח והו"ל עוד אח גדול ממנו ליב בלאהם שעזב את עירו מכמה שנים ולקח לו פאס והלך לשוט בארצות רחוקות וזה כשלש שנים חזר ובא ולקח לו פאס חדש וחזר והלך לדרכו וזה יותר משנה בא לכאן מכתב ע"י הבי דואר מארץ הגר מעיר שאברשין מהש"ץ דשם שהוא במקום רב שבאכסניא שלו מת איש א' ששמו לב בלאהם מעיר טורקא והמכתב נשלח להגעמיינדע ונמסר ע"י איש יהודי פקיד דשם למשפחת האשה רחל וחזר איש א' ממשפחתה וכתב שנית להש"צ דאם והשיב כי יודע ומכיר את האיש ליב מכמה שנים שבכל שנה בא לשם והתאכסן בביתו עם שאר עניים אבל את שמו לא ידע וכשמת מצא באמתחתו רייזע פאס וגם מפתח קטן מן תיבה אבל התיבה לא הביא עמו וע"י הפאס נודע לו שמו וגם שלח לכאן הטאדטען שיין מהגימיינדע דשם שמת איש א' ששמו ליב בלאהם והרייזע פאס נשאר בידם. ואח"ז צוה כת"ר לאחד מאחי האשה ליסע לשם לחקור עוד ע"ז ונסע לשם והלך מבית לבית בעיר הנ"ל ואמרה אשה א' שהכירה את האיש מקודם שהי' רגיל לשתות חלב בביתה וראתה בפניו שהי"ל שרטוטין בולטין אדומים מפוזרים בפדחתו ולחיו וד"ז נודע בעירכם שהי"ל כן מכמה שנים ושפטו הרופאים שאין לזה תרופה וגם בכל עת בואו לביתו מהדרך ראו בו כן וכן בא עוד מכתב מהש"ץ הנ"ל שכפי התואר שיכתב בהפאס כן הי' תואר של האיש שמת וגם אחי האשה ראה בתוך הפאס והכיר שהוא תוארו. עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה בגוף דין ע"א ביבמה כבר ראו עיניו הסכמת רוב האחרונים להקל ואולם הנה הנו"ב מ"ת שדא בה נרגא דדוקא בע"א ס"ל להרי"ף דנאמן אבל בעד מפי עד וכן עבד או אשה נשאר רק הרמב"ם לגבי הרא"ש והו"ל חד לגבי חד וא"כ לפ"ז בנ"ד שהש"ץ העיד רק מפי כתב דמדינא עדות מפ"ת ל"מ שוב דמי לעד מפ"ע שלא התירו אלא בעדות אשה ותליא בפלוגתא הנ"ל. אולם כבר העיר בפת"ש סק"ג שלא הזכיר הנו"ב מתשו' הרשב"א שהובא בבדה"ב ואני עיינתי בתשו' הרשב"א שם והביא לשון בה"ג שכתב וז"ל והשתא דאמרת ע"א כשר דשויי' רבנן כאשה שהלך בעלה למדה"י וקתני גבי אשה הוחזקו להיות משיאין עד מפ"ע ומפי אשה ומפי עבד ושפחה והדא ובמה שריא לאנסובי עכ"ל הרי שגם בה"ג סובר כהרמב"ם ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תס"ב שהאריך בענין פלוגתת רמב"ם וראב"ד בדין ע"א האומר נותן לה בן וכתב דרוב הפוסקים מקילין ומיעוטא דמיעוטא הם מחמירים וסיים וז"ל והנכון שבפסקים דע"א נאמן בכל גווני בין להתיר ליבם בין להתיר לשוק וכו' ובנ"ד אשה אע"פ שהיא אחותה נאמנת דמלתא דעל"ג לא משקרי אינשי ותו דאתתא דייקא ומינסבה דכיון דשריותא דידה תליא במת הבן תחלה דייקא שפיר אם מת הבן תחלה אי לא ואע"ג דבלא"ה אסורה ליבה ואין כאן חומר שהחמרת עלי' בסופה מ"מ הא מיקלקלא טובא בכל הדרכים הכתובים במשנה ודיוקא שפיר וכו' עכ"ל ושו"ר בתשו' מוהרא"ח סי' פ"ט שכתב ג"כ דהרשב"א הביא ראי' מבה"ג דגם עד מפ"מ נאמן והוא הוסיף דגם הרא"ש שתמה ע"ד הרי"ף י"ל שלא מלאו לבו להחמיר למעשה אלא שבא להקשות ועמ"ש בחיבורי גי"ד סי' ל"א בדע"ת סק"א שהבאתי מדברי הרא"ש עצמו בסנהדרין פז"ב סי' י"ג שכתב ונראה דהלכה כר"נ דלא נחלק ר"ש בהדיא אלא כמתמי' על דבריו והבאתי שם עוד מכמ"ק ראיות לזה ומצאתי בתשו' הר"ן סי' מ"ז דגם עכו"ם מסל"ת נאמן ביבמה וכ"ה בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל:
3
ד׳אך לכאורה יש לדון דהא בעיקר בעיית ר"ש אם עא"נ ביבמה טעמו דבעי אי טעמא דע"א באשה משום מלתא דעל"ג וה"נ על"ג או משום דדייקא ומינסבא והכא זמנין דסגיא ליבם ופשיט דנאמן ובע"כ דטעמא משום דהוה מלתא דעל"ג והכא שאינו מעיד שהכיר את שמו אלא שע"י שנמצא אצלו הפאס הכיר כי הוא איש זה וד"ז אינו מלתא דעל"ג דגם אי נימא דלא חיישי' בזה לשאלה מ"מ בכ"פ יוכל העד להתנצל בשקרו אם יתברר שהר' ליב מי שיאמר שמסתמא השאיל לאחר את הפאס או שנגנב ונאבד מידו וזה תנאו אגב י"ל דבכה"ג לכ"ע אין ע"א נאמן. אולם נראה דליתא סרא דעכ"פ ד"ז נתברר ע"י העד שמת שם איש שהי' בידו הפאס הזה שהרי שלח. גם מאדטען שיין מהגעמיינדע וד"ז הוא מלתא העל"ג שהרי הפאס נשאר שם אצל הגעמיינדע וגם אחי האשה האתו ואגב או טמא דלא חיישי' בזה לשאלה וגנבה ואבדה כפי שנתברר להלן א"כ העד נאמן בזה ועוד שכבר נשאל בתשו' תפארת צבי הא"מ בפק"ע סי' י"ז מהרב מנחה חדשה דגבי עד מפ"ע הרי ל"ש טעמא דמלתא דעל"ג שהרי יוכל להתנצל שהעד הראשון כיחש ואמאי נאמן ביבמה ותי' דבאמת כבר העיר מהר"י מינץ דבזה"ז שאין מייבמין ל"ש טעמא דסניא ליבם כלל ואמאי לא יהא נאמן משום טעמא דדייקא ומינסבא והצ"צ סי' פ"ח השיג משום דמדינא דאורייתא תרי אין עא"נ אלא משום תק"ע אפקעינהו חז"ל לקידושין והכא דליכא טעמא דעל"ג לא אפקעינהו וממילא אוקמוה אדאורייתא וא"כ לדידן דקיי"ל עא"נ ביבמה ואפקעינהו גם בזמן הש"ס מטעמא דדייקא שוב גם בעד מפ"ע יש להקל בזה"ז דאיכא נמי טעמא דדייקא ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל כן. וע"ש סוס"י כ"א עוד בזה:
4
ה׳ובעיקר הדבר שהעידה האשה שהי' בו סימנים של שרטוטין שהעיר רו"מ מהא דסימנים דרבנן ולא סמכי' עלייהו בדאורייתא הנה בתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ס"ו הביא בשם השואל שהוכיח מהרמב"ם פ"ז מנחלות שלא החמירו בסימנים אלא באיסור א"א שהוא איסור כרת א"כ באיסור יבמה לשוק שהוא רק בלאו אין להחמיר בזה והנו"ב כתב שהדבר צריך תלמוד שהרי רבא סובר ביבמות (דף קי"ט) מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והרמב"ם שם כתב רק דלענין ממון לא החמירו וע' תשו' אמרי אש או"ח סי' מ"ז באמצע התשו' והנה מ"ש הנו"ב מהא דיבמות (דף קי"ט) יש לפקפק דהא מבואר ברש"י שם דדווקא בדבר שהוא ספק גמור אין לחלק בכך אבל במה שגזרו משום גזירה והרחקה שפיר מצינו לחלק בין איסור לאו לכרת ועמ"ש בחיבורי גי"ד בפתיחה להל' טרפות אות ז' באורך בזה ושם הבאתי מתה"ד סי' ר"נ בזה וכעת ראיתי שיש לתמוה ע"ד תה"ד שבסי' רכ"ג הביא בשם הגאונים להתיר במומר יבם דאף במומר שקידש קידושיו קידושין היינו באיסור כרת ולא באיסור לאו והוא תמה מהא דמ"ל איסור לאו וכו' וזה סותר קצת למ"ש בעצמו בסי' ר"נ וראיתי בשו"ת נחלת אבות להג' בעל שע"מ סי' י"ז שחידש מדעתו לחלק בענין סימנים בין איסור לאו לכרת ע"ש ואף דבמשאל"ס החמירו גם באיסור יבמה לשוק כמבואר בתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל וע' בשו"ת בי"ל חא"ע סי' כ"ג שהביא ראי' מהש"ס ותוס' דב"מ (דף כ') בהא דמצא אגרות וכו' היכי פשוט מר איסורא מממונא א"ל שטרי חליצה ומיאונין תנן ובתוס' שם כתבו דומיא להא דפשאל"ס שהחמירו לחוש למיעוטא ע"ש היטב. ותבין אבל אין לדמות גזירות חז"ל זל"ז ובפרט בנ"ד דכל החשש על עדות כש"ץ מכח הא. דחיישי' לשאלה ולשי' הרדב"ז ח"ב סי' תשציח כל חשש שאלה הוא רק מדרבנן ואף שמהתוס' יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה כלי' מבואר דהוי מה"ת וע' ברא"ש פ"א דב"מ סי' נ' בזה מ"מ לצרף דעת רדב"ז א"כ שוב מהני סימנים דרבנן ובפרט דיש אאף דעת הסוברים דסד"א ועוד דבנ"ד שאין דרך להשאיל הפאס א"כ גם לדעת הב"י בתשו' דמחמיר גם במה שאין דרך להשאיל כבר כתבתי בתשו' א' דהוי רק חשש דרבנן ופלפלתי, הרבה בזה א"כ שוב יש להקל ע"י הסימן דשרטיטין וגם כבר הביא רו"מ דברי בעל ספ"י שבסוף האב"מ להתיר בכה"ג ובשם הח"ס סי' ס"ו דפאס עדיף טפי גם יש לצרף סי' דהמפתח שלו כמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ח אף שלא הי' בידו התיבה מסתמא הניחה באיזו מק"א סגורה וגם שאר צדדי קולא שהביא רו"מ דהוי כשאלה דיחיד וגם מפני שהסימן דשרטוטין הם בג' מקומות ודעת הסוברים דבצירוף סי"א אין לחוש לשאלה כדאי הם לסמוך עליהם ובפרט באיסור יבמה לשוק שהוא רק בלאו י"ל דלכ"ע יש להקל בכה"ג לכן הנני מסכים עם מעכ"ת להתיר את האשה רחל מכבלי העיגון והנלע"ד כתבתי:
5