שו"ת מהרש"ם חלק ב צ״הTeshuvot Maharsham Volume II 95
א׳לכבוד הרב וכו' מו"ה מנחם מאניס אבד"ק סאקאלאב הסמוך לסטריא מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין שהביא עכו"ם א' ביו"ט ב' של סוכות שחל בע"ש לשוק דגים בסתם למכור ולא לאיש מיוחד ופגע בו איש א' ולקח ממנו הדגים אם יש להתירם עכ"פ לאכלם בשבת שאחריו והביא דברי מג"א סי' תקט"ו סקי"ב שכ' דגם למאן דמתיר ספק מוכן ביו"ט ב' היינו במצודות פרוסות מעיו"ט ויש ספק אימתי ניצודו אבל בעכו"ם שהביא דורון או למכור דרכו להביא מן המשובח אבל הפר"ח סי' תצ"ז כ' להדיא דבצודה ביו"ט ב' מותר בספק ניצוד היום ורו"מ כ' דגם המג"א י"ל דמיירי במביא למכור ליודעו ומכירו בזה ס"ל שדרכו להביא מן המשובח אבל בנ"ד שהביא למכור בסתם י"ל דמודה להפר"ח ואף דהפמ"ג סי' תצ"ז מסופק גם בצידה להחמיר מ"מ עכ"פ יש לסמוך על הפר"ח ולהתיר לאכלם בשבת עכ"ד:
1
ב׳והנה מה שהבין בדעת פמ"ג סי' תצ"ז סק"ד שדעתו לחלוק על פר"ח ומסופק בצידה לענ"ד כונת פמ"ג אינו לחלוק ע"ד פר"ח שהרי העתיק ד' פר"ח דמחובר דרך לתלוש דבר יום ביומו ול"ה ס"ס וע"ז כ' וה"ה צידת דגים י"ל כה"ג ומדוע לא כ"כ דרך פלוגתא ועכ"פ הו"ל להביא סיום ד' פר"ח שמיקל בזה אבל נראה דכונתו לחלק דגם הפר"ח אילו מיקל רק בשאר צידה של חיות ועופות שאין מתקלקלין מיום א' לחבירו ואין בו שום הפרש מיום א' לחבירו בזה י"ל דדרך לצוד על כמה ימים אבל בצידת דגים שידוע כי חשיבתן הוא יותר ביום ראשון קרוב לצידתן הן לעצמו הן למכירה וא"כ שכיח טפי שיביאם למכירה ביום צידתן דקפצי זביני טפי ול"ה ספק כיון דשכיח טפי לאיסור וע' בט"ז סי' תקט"ו סק"ה דמשמע מדבריו דבכל צידה משובח יותר מה שלוקט ביומו אבל כיון דהחוש מעיד לחלק בזה י"ל דהתם הא לדינא אין נ"מ אם משובח יותר רק כיון דעכ"פ אין גרעון בזה ול"ש לומר דלהשביח מקחו מכוין שפיר נאמן בדרבנן במסל"ת בכל גווני והא דנקט דמשובח יותר הוא רק בדנים וכדומה כמובן כנלע"ד פשוט כונת הפמ"ג. והא דהוצרך הפר"ח לומר דלצדדי' קאמר ולא פי' דקאי התם על צידת דגים היינו משום דקאי הש"ע על הנזכר בסעיף הקודם דמיירי בכל צידה כמובן:
2
ג׳וגם בלא"ה יש לדון בזה דהא אנן קיי"ל דגם בניצוד ביו"ט א' אסור גם ביו"ט ב' רק לצורך אורחי' שלא הובא בשבילן ומבואר בסי' תקט"ו ס"ד בהג"ה דבדגים שצריך הכנה גם ביו"ט ב' אסור לבשלן על שבת וא"כ לפמ"ש המג"א שם סקט"ז דב' ימים קודם לא גזרי' שמא יאמר להביא וכפי הנראה הטעם משום דלא שכיח להכין ב"י קודם וא"כ י"ל דה"נ לא שכיח שיצוד העכו"ם ב' ימים קודם הדגים ובע"כ דניצודו ביו"ט א' וא"כ אסורי' לדידן גם ביו"ט ב' והש"ע לשיטתי' דסובר דביו"ט ב' שרי וגם לשי' רמ"א י"ל דהא דספק מוכן שרי היינו כמ"ש מג"א דהיינו בספק ניצודו קודם יו"ט או ביו"ט וכגון במצודות פרוסות מעיו"ט והפר"ח דסובר בכל גווני שרי בספק היינו משום דלשיטתי' אזיל דסובר בכל מקום כהמחבר אבל לדידן דקיי"ל כהרמ"א שפיר י"ל דאסור בכה"ג דבודאי לא ניצודו בעיו"ט וגם מסברא נראה דבודאי העכו"ם לא הי' ממתין מלהביאם ב' ימים והן אמת דהט"ז סק"ח חולק על הרמ"א ומתיר לבשל ביו"ט ב' דל"ה מוקצה כיון דמותר לאורחים אבל מלבד דהפמ"ג שם תי' ד' רמ"א הנה גם לשי' הט"ז נראה דבודאי בשבת ויו"ט לא שכיח שיבאו אורחי' מחוץ לתחום וכמבואר בש"ס דמו"ק (דף י"ב) ובע"כ דכל הטעם דמקלעי אורחי' היינו מבני העיר והרי כל המביא למכור דגים בסתם הוויין כל בני העיר כמו שהובא בשבילן כיון דאדעתא דידהו מביא וכמ"ש גם בשו"ת טוב טעם מ"ת בקו"א סי' ט' והיא פשוט א"כ הדגים אסורין לכל ישראל מאותה העיר א"כ שוב לא שייך לומר הואיל כלל וא"כ גם הט"ז שם מודה דאסור לבשל ביו"ט ב' לצורך שבת דהא כל טעמו שם משום דלרש"ל שרי לאחר וגם לרמ"א מותר לאורחים עכ"פ א"כ בנ"ד דליכא הכא אחר שיהי' מותר לו דהא למי שהובא בשבילו אסור והכא הוויין כל בני העיר כמו שהובא בשבילן. והן אמת דלשי' הט"ז שם סק"ב דבמקום דחק גם לבעה"ב עצמו מותר יש לצדד בזה אבל מ"מ קשה להקל נגד רמ"א ומג"א ושאר אחרוני' וכמ"ש בשו"ת טוב טעם שם וגם לא אדע אם הובאו הדגי' מחוץ לתחום א"כ לכ"ע הי' אסורי' לאכלן גם בשבת למי שהובא בשבילן וכבר כתבתי דבנ"ד כל בני העיר הוי בכלל מי שהובא בשבילן והנה המג"א סקכ"ב צידד בעכו"ם הדר בכפר דניזול בתר רובא דעלמא עכו"ם וצדן לצורך עכו"ם אמנם לענ" בזה"ז ידוע כי רוב קוני דגים ובפרט בימי יו"ט הם ישראל א"כ אין לילך אחר רוב אנשי' רק אחר רוב קוני' וכמ"ש כה"ג התוס' ביבמות (דף מ"ז ע"א) ד"ה במוחזק לך דדוקא בדידעי' דהוי עכו"ם מעיקרא בעי' שיהי' מוחזק לך אבל בלא"ה נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני דנאמן וכדאי' בפסחי' (ד' ג') גבי ההוא עכו"ם דהוי סליק ואכיל פסחים וא"ל דשא"ה דהוי סמכי' ארובא דהוי ישראל דהא בכל מקום גם היכא דרובא עכו"ם מ"מ רוב הבאי' לפנינו בתורת יהדות ישראל נינהו יעו"ש ומבואר דאין תלוי ברוב אינשי' שבעולם רק ברוב השייכים לדבר זה וכדקיי"ל בבשר הנמצא דתליא ברוב טבחים וע' בפ"ב דמכשירין מ"ח מצא פת הולכין אחר רוב נחתומין פת עיסה אחר רוב אוכלי פת עיסה ויעו"ש במ"ז בהא דפליגי ר"י ורבנן אי אזלי' בתר רוב המשליכין וצ"ע אמאי קיי"ל כת"ק ולא כר"י שם ואכ"מ וע' במג"א סי' ל"ב סקס"ו שתי' קושי' הע"ת שהקשה למ"ל טעמא דקבוע ת"ל דרוב בהמות טמאות והמג"א תי' דעכ"פ רוב בהמות הנאכלי' טהורות ומאותן שאין נאכלין אין לוקחין גידי' יעו"ש וזהו כדברינו ע"כ לענ"ד בזה"ז יש להחמיר בזה וגם בהגהת הגאון מהרב"פ ז"ל הביא בשם תשו' נח"י סי' מ"א דיש להחמיר בדורינו:
3
ד׳ועוד דהא כבר ביאר בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קט"ו דבכל הנך דוכתי דשרינן ליקח דגים מ"מ בודאי אסור משום מקח וממכר ואין להקל רק בלא שום פיסוק דמים עם העכו"ם כמ"ש בסי' תקי"ז ועש"ה שכפל ושנה ד"ז בתשובתו ונחזי אנן איך הדין אם עבר וקנה בפיסוק דמים אם יש להתיר בדיעבד ולכאורה נראה דלפי המבואר בסי' שי"ח גבי מבשל בשבת דגם בשוגג אסור בו ביום גם לאחרים וע' במש"ז שם סק"א דגם בדרבנן אסור ולהלבוש חמיר טפי מדאורייתא וא"כ כיון דעבר על איסור דרבנן בעצמו דהיינו איסור מקח וממכר י"ל דאסור בו ביום גם לאחרים וא"כ אסור גם בטלטול דהוי מוקצה ושוב אסור לבשלו ביו"ט לצורך שבת. ואולם מדברי תוס' בעירובין (דף מ"א ע"ב) בהא דפירות שיצאו ח"ל וחזרו דלא הפסידו מקומן וכ' התוס' דלא דמי למבשל בשבת במזיד דלא יאכל דהתם הוי איסור דאורייתא ע"ש מוכח דס"ל דבאיסור דרבנן קיל טפי והן אמת שדבריהם שם צ"ע דגבי ח"ל כ' הפוסקי' דטעמא דכיון דלאדם אחר הוי בתוך התחום להכי קיל טפי כמ"ש בסי' תקט"ו אבל התוס' לשיטתם אזלי דס"ל דטעמא הוי משום דהוא דרבנן ולא ס"ל הך טעמא ועמג"א רסי' רע"ו ופמ"ג שם. ואכ"מ אבל עכ"פ ד"ז מפורש בתוס' דדוקא במבשל דאיכא איסור תורה אסור ולא בדרבנן וע' במג"א סי' ת"ה סקי"ד מה שהקשה ע"ד תוס' הנ"ל וחילק בין היכא דאית לי' פירי אחריני או לא וע' בנת"ח מ"ש בזה בשם ריטב"א ואני מצאתי ד"ז גם בחידושי הרשב"א שבא (דף ק"ל) בשם מורו דכל מעשה שבת לא מיתסר רק בנעשה שום תיקון בגופו אבל אם נעשה בו איסור הוצאה והעברה וכדומה אינו נאסר כיון דלא נעשה מעשה בגופו יעו"ש וע' בתוס' שבת (דף מ"ג ע"א) ד"ה טבל מוכן כו' דמבואר ג"כ דס"ל כהמג"א הנ"ל וע' בשו"ת נט"ש סי' ד' מ"ש בזה באורך ולפ"ד צ"ע בדברינו הנ"ל ועכ"פ בשוגג בדרבנן לכ"ע שרי גם בדאית לי' פירי אחריני דלא קנסו בזה שוגג אטו מזיד וכמו שהאריך בזה במרה"פ על הירושלמי פ"ב דתרומות ה"ג בישוב ד' הרמב"ם וע' בפר"ח ופמ"ג יו"ד סי' צ"ט באורך ולכן דברי הפמ"ג סי' שי"ח הנ"ל צע"ג לפענ"ד וע' בריטב"א ביצה (דף י"ד) שהובא במחה"ש סי' תק"ד סק"ה דמוכח דגם בדרבנן אסור דיעבד ולשי' מג"א היכא דאסור משום עובדא דחול יש להתיר לאחרים וע"ע בחק יעקב סי' תנ"ד סק"ד ובמש"ז שם סק"ד שדיבר ג"כ מדין הוציא מרה"י לר"ה אי דמי למבשל בשבת ובמח"כ נעלם מהם כל הנ"ל, אבל יש להביא ראי' לדברי פמ"ג מהש"ס דשבת (דף קמ"ו ע"ב) בי סדיא רב אסר כו' מכללא איתמר דרב איקלע לההוא אתרא דלא הו"ל רווחא נפיק יתיב בכרמלית אייתו לי' בי סדיא לא יתיב מאן דחזי סבר משום דבי סדיא אסור להביאו דרך כרמלית ולא היא דרב אכרוזי אכריז ב"ס שרי אלא משום כבודו של רבותינו כו' יעו"ש ומבואר דלפי הס"ד דס"ל דב"ס אסור גם בדיעבד אסור ליהנות ממנו אף דמסתמא היו שוגגין ואמרו מותר דהו"ל כשוגג כמ"ש הט"ז יו"ד צ"ט ומג"א שי"ח וק"ד וכמ"ד אבל י"ל לפמ"ש התוס' בקידושין (דף מ"ה) ראי' מפ"ק דמגלה דאפי' היכא דפליגי תנאי ועביד חד מינייהו עובדא להחמיר דאין ראי' מזה דהדר משמעתי' דדלמא אחמיר על נפשי' לחומרא בעלמא וע' בתוס' מו"ק (דף ט"ו ע"ב) ד"ה לאו כו' דשמא מחמיר ע"ע הי' וגם (בדף כ"ה ע"ב) ד"ה ועל רבו כ' כה"ג ויעו"ש במהרש"א וגם בגמ' שם (דף כ"א) ודלמא מלתא יתירתא עבר וע' יומא (דף ע"ט) והעלום לסוכה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר וע' רשב"ם פסחים (דף ק') סוע"א) ואס"ז ב"מ (דף ס"ז ע"א) בשם ראב"ד ותוס' פסחים (דף ל' ע"א) ורא"ש שם סי' כ"ו גבי שימור משעת קצירה שכ' כה"ג וע ברא"ש ב"מ פ"ה סי' ל"ד דמדנקט לא אכיל משמע דהוי רק חומרא ועוד בכמ"ק. וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד שרי מדינא רק דרב החמיר ע"ע:
4
ה׳אך לפמ"ש התב"ש סי' ט"ו סקי"ב דהא דפריך הש"ס בשבת (דף קל"ו) מר"פ ור"ה דלא אכלו. ולא משני דאחמירו אנפשייהו משום דלפי הס"ד דהוי ס"ל דשרי לכ"ע וליכא שום מ"ד לאסרו ל"ש להחמיר ע"ע דרך חומרא אבל היכא דתליא בפלוגתא י"ל דאחמירו אנפשיי' ע"ש א"כ גם בהא דבי סדיא דאי נימא דבדרבנן בשוגג שרי וליכא מ"ד לאסור שוב מדאחמיר רב מוכח דאסור מדינא [וע' בש"כ חו"מ סי' שפ"ו סק"א בהג"ה שם שכ' כעין סברת תב"ש לענין לעשות לפנים משוה"ד יעו"ש] אבל מלבד דיש סתירה על סברת תב"ש מקצת מקומות שהבאתי כמבואר למעיין בכל הני דוכתי אף גם הרי בגיטין (דף נ"ד) פליגי ר"מ ור"י ולר"מ בדרבנן קנסו שוגג טפי מבדאורייתא א"כ שפיר י"ל דרב החמיר ע"ע אבל מדינא שרי בעבר אדרבנן בשוגג בדיעבד וע' בסי' תקי"ז ס"ב בישראל שאמר לעכו"ם תקנה לי דאף דאסור לכתחלה מ"מ בדיעבד אם אינו רגיל שרי אבל אין מזה ראי' להיכא דעשה הישראל בעצמו בידים איסור דרבנן. כלל הדבר כי לענ"ד הדין ברור דבעבר אדרבנן בשוגג שרי ודלא כהפמ"ג ז"ל סוף דבר כי לענ"ד בנ"ד נוטה יותר לאסור ומ"מ אחר שכבר הורה להקל וסמך על פשטות דברי פר"ח כבר אמרו בדרבנן עבדי' עובדא כו' ויש לו ע"מ שיסמוך בצירוף דעת הט"ז הנ"ל באם שלא הובאו מחוץ לתחום אבל לענ"ד אין להורות להקל בזה מכל הלין טעמי דכתיבנא. והנלענ"ד כתבתי:
5