שו"ת מהרש"ם חלק ג ק״טTeshuvot Maharsham Volume III 109
א׳עי' מפתחות. להרב מו"ה ישראל איסור אייזענבערג מו"צ דק"ק באקאווסק
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הצוואה שעשה ראובן בהיותו שכ"מ לפני שרי דא"ה בלשונם והי' אשה וב' בנים שמעון ולוי וה' בנות וש' ל"ה נוהג כשורה ורצה להעביר נחלה ממנו נכתב בהצוואה בלשון פולניש. בזה הבית נ' פלוני פשעקאזאייע ללוי וויעטשנאן וולאסנאסציע וביאר הדברים הם בלשון אשכנז איך ווייזע אן דאס הויזע דען ה' איין עוויגעס אייגענטהום ויתן סך ה' מאות להילדים של ש' בזמן שיהי' בנות ח"י וכ"ד שנים ועד זמן ההוא ישלם עשרה פ' וא"ז תחזיק בעד זה ילד א' ואם לא תרצה להחזיקו יחזק ש' ילד א' בעד הריבית ועוד כתב בית שני על בת א' והיא תשלם איזו סך לשאר הבנות ולבן שאינו כשורה אינו מראה לו כלום והנה מ"ש רו"מ דיש מקום לבטל הצוואה יען שנעשה באיסור ריבית והביא מהנו"ב מ"ת חו"מ סי' מ"י וח"ס סי' מ"ו לענ"ד אין לבטל רק ד"ז שיש בו ריבית כיון שיש בו איסור וכהא שצוה להחזיק היתום כל ימי חיי' המבואר בנו"ב שם משום דצואת שכ"מ שהוא משום תקנת חכמים ולא תקנו במקום איסור וכמ"ש בסי' רנ"ו אבל כאן גוף הבית שנתן אלו הוא בהיתר מצד זה וגם מה שצוה ליתן לבנות שמעון ה"ק ר"כ ורק מה שצוה שיתן עשרה פ' בעד הרחבת זמן זהו באיסור ובטל אבל לא יתבטל בעבור זה גוף המתנה אלא דיוכלו בנות שמעון לתבוע המעות תיכף ליד בטוח בעסקא או שיעשה בעצמו עצה"ע וכמ"ש הח"ד סי' קס"א סק"ה כה"ג דלא הוי בכלל מקח שנעשה באיסור ובמק"א הבאתי דברי בדה"ב סי' קע"ב בשם ריטב"א דמוכח ג"כ כן וע' במח"א הי' ריבות סי' ל"ז ודלא כשו"ת בא"י חיו"ד סי' ס"ט וחוץ לזה אין בזה חשש ריבות כלל עפמ"ש בשו"ת בר"א חחו"מ סי' כ"ז בדין מתנת שכ"מ שכתוב בו שכל מי שיעכב המתנה של חלק חברו ישלם יו"ד פ' לשנה והעלה דליכא בזה איסור ריבית כלל דדמי לנדונית חתנים המבואר ביו"ד סי' קע"ו סי' בהג"ה וה"נ הוי כהתנה שאם לא יתן לזמנו יוסיפו לחבירו על חלקו ובזה הגאבד"ק פלאצק ז"ל הסכים עמו בזה ומכ"ש בנ"ד שלא יכתב כלל בתנאי אם לא יתן רק מתחלה חייב אותו בכך הוי כנותן לבנות שמעון חלק יותר גדול וע' בשו"ת בא"י וע' חיו"ד סי' ק"י שהאריך לדחות דברי הט"ז החולק שם על הרמ"א ובנ"ד גם הט"ז מודה כמבואר למעיין
2
ג׳ומ"ש רו"מ דבנ"ד לא יכתב לשון מתנה, והרי העביר נחלה מבן להבנות ובכה"ג ל"מ כמ"ש בחו"מ סי' רפ"א הנה לענ"ד כיון שלא כתב לא לשון ירושה ולא לשון מתנה כנ"ל וכיון שהבת אינה יורשת מסתמא לשם מתנה נתכוון וכמ"ש הרשב"ם ב"ב קל"ג ע"א בהא דשכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלין משום ירושה ואם לו נוטלן משום מתנה ופי' רשב"ם וז"ל ואם לאו דאינו ראוי לירש בע"כ נכסי נתונים לפלוני קאמר דאין אדם מוציא דבריו בטלין מפיו ולמתנה נתכוין ולא לירושה ולכך נוטלין משום מתנה וכו' עכ"ל הרי דלישנא דמשתמע לתרי אפי' מסתמא אא"מ דבריו לבטלה מפרשינן שנתכוין לאופן המועיל וה"נ בנ"ד ולכאורה יש לתמוה שהרי בדבר זה אי אמרי' דאאמד"ל פליגי בה ר"מ ורבנן בכמ"ד וקיי"ל כרבנן דאמד"ל ונראה לפמ"ש הריטב"א בכתובות נ"ח דלא פליגו רק היכי דצריך להוסיף בדבריו אבל היכי דאפשר לפרש דברי' באופן המועיל לכ"ע אמרי' דאאמד"ל ועי' בשעה"מ ספי"ב מנדרים שהעמיס כן בדעת הרמב"ם דס"ל כן ע"ש וה"נ בזה וגדולה מזו מבואר בב"י חו"מ סי' רי"ג ס"ה עמ"ש מהרי"ק בעובדא שציותה להניח חמשום דנקאטו לר"מ דאף שאמרה לשון שאינו מועיל מ"מ חזקה אאמד"ל ומסתמא נתכוין שהוא המנחה אלא שלא דקדקה בלשונה וע' בברכ"י ליו"ד סי' רנ"ח בזה באורך ונראה ברור דהיכי דא"צ לומר שלא דקדק בלשונו רק לפרש הכונה שעשה באופן המועיל לכ"ע אמרי' כן וכדאשכחן בש"ס דגיטין ל"ב ע"א בענין לשון בטל דכיון דמשמע הכי ומשמע הכי לישנא דמהני בי' קאמר וע' בחו"מ סי' קצ"ה ס"ה בהג"ה דבסתם אמרי' דמעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי לא עביד וגם בתשו' רמ"א סי' מ"ז הובא תשו' אא"ז הב"י באחד שצוה לפני מותו לתת לעניי א"י וערערו היורשים לפי שנכתב בצואה שנתנם במתנת בריא ולא נזכר שום קנין והשיב שמאחר שזה הי' שכ"מ אפשר שהוא טעות המצוה או ט"ס דיש לנו לפרש שצוה בענין שתהא קיימת ולא לפרש שאמר לשון המתבטל ואף דהרמ"א מודה דהיכי דאפשר לפרש באופן המועיל יש לנו לפרש כן ע"ש וע' בקה"י חלק מדות חכמים אות א' סי' ב' מכ"ד בזה והביא חילוק ריטב"א הנ"ל בשם תשו' ראנ"ח ח"ב סי' ל"ו והביא בשם כנה"ג דבשכ"מ גם רבנן דר"מ מודו וחזר ופקפק ע"ז אבל אי נימא כחילוק ריטב"א וראנ"ח הנ"ל ליישב כל הסתירות שהביא שם למעיין וקצרתי
3
ד׳וכן מצאתי בשו"ת דברי ריבות סוס"י קכ"ה שהביא סברת רשב"ם הנ"ל ורצה להטעים בזה דעת הסוברים דלשון מתנה של ראשון מהני גם להשני דהיינו משום דהשני אינו ראוי ליורש ואאמד"ל ע"ש ואף דבשו"ת לחם רב סי' ר"א העלה דהיכי דמתנת שכ"מ דרבנן באה לבטל ירושה דאורייתא גם בדבר המבטל הצוואה לגמרי אמרי' יד בעהש"ט עה"ת דיש לנו לחזר לקיים ירושה של תורה ולבטל מתנה דרבנן הרי אח"כ הביא שם בעצמו מתשו' הריב"ש סי' ת"פ ומהרי"ק שרש צ"ד שפסקו להיפוך דגם בצוואת שכ"מ לא אמרי' בכה"ג יד בעהש"ט עה"ת והעלה דמ"מ היכי דבאנו לומר שנתכוין ליפוי כח לא אמרי' הכי ע"ש וגם בזה במחכתה לא הביא מכמה מקומות שהבאתי וענ"פ בנ"ד לכ"ע מפרישין דלשון מתנה קאמר וע"ש עוד בתשו' לח"ר סי' ר"ו וסי' רי"ג. וא"כ שפיר המתנה קיימת ולגבי הבן ודאי דמהני גם לשון ירושה כדין בן בין הבנים.
4
ה׳[א"ה משה נכה"מ לענ"ד י"ל אף דבעלמא פליגי רבנן וס"ל אדם מוצא דבריו לבטלה הנ"מ בדיבור בעלמא משא"כ היכי דנעשה מעשה ע"י דיבורו גם רבנן מודו דמאמד"ל וע' ב"ב ל' ע"ב דבורא עביד אינש דמיקרי ואמר מעשה לא עביד שיחתום א"ע להיות עד וע' גיטין ס"ז ע"א דיבורא קאמרו מעשה לא עבדו ע"ש א"כ בנ"ד שע"י דיבורו נעשה הכתיבה יש לומר דודאי אאדמ"ל בכה"ג ויש לפרש דבריו באופן המועיל וכן י"ל הא שכ' הרשב"ם ב"ב קל"ג הנ"ל בשכ"מ שכתב כל נכסיו וכו' דאמרי' אאדמ"ל מה"ט וא"ש וכה"ג מבואר בפוסקים דל"מ אמתלא היכי דעביד מעשה כתיבה וחתימה וע' בדע"ת לזקני הגאון שליט"א סי' א' סעי' י"ג בשם כמ"פ בזה ומש"ל מש"ס גיטין ל"ב ע"ע כה"ג בש"ס תמורה כ"ו ע"ב תחת משכח"ל לישנא דאיתפושי ולישנא דאחילו וכו' והלכך גבי קדשי מזבח וכו' לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בד"ה וכו' לישנא דאחילו וע"ש ברש"י ובהג' הגר"א ז"ל דמסתמא דעתו של אדם על לשון המועיל ע"ש].
5
ו׳ומ"ש עוד דכיון דהפראצענט הוי רק ממילא יש לבטל כל הצוואה דדמי לקני את וחמור והביא מהנו"ב סי' מ"ז הנה מלבד שכבר נתבאר למעלה שאין בזה חשש ריבית כלל אף גם הנו"ב מיירי שם במתנת בריא בקנין אבל צוואה אינה מתבטלת כולה ע"י שמתבטלת קצתה וכמ"ש בשו"ת לחם רב סי' ר"א להדיא וע' בשו"ת נו"ב מ"ת חח"מ סוסי' מ"ה שכ' בעצמו כן ולענ"ד יש לדין דתליא ב"ב דיעות שבסי' רפ"א ס"ו וע"ש בב"י בשם כמה ראשונים בזה ומצאתי בת' הריב"ש סי' קס"ז ות' מהרח"ש ח"א סי' צ"ז שפסקו דצואה שנתבטל מקצתה לא בטלה כולה ומהרח"ש שם ביאר ד"ז בפירוש דלא דמי להא דסי' נ"א והביא מהרשב"א ור"ן פ"ק דגיטין לחלק בין עדות למתנה ע"ש.
6
ז׳גם יש לדון מהירושלמי פי"א דכתובות ה"א ר"י בעי אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותני חצי שדה פ' לפלוני אם אין שורפין אין נותנין ובשו"ק שם הביא מתשו' רמ"פ ורמ"א, ח"מ סי' נ"א ס"ו אם הי' כתובים בשטר ב' או ג"ד ונתבטל דבר א' דלא נתבטל השאר והביא ראי' משטר שי"ב ריבות וגם מרמב"ם והוא דחה ראיותו וגם תמה שהרי בירושלמי הנ"ל הוי בעיא לענין צוואת ש"מ שנתבטלה קצתה די"ל דנתבטלה כולה וע"ש בפ"מ דלפי פירושו באמר ב' דברים לכ"ע לא נתבטל השאר ע"ש וגם יש להעיר מהירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו תני רשב"י עלה ספר מ"ת ונשתטח לפני הקב"ה א"ל רבש"ע כתבת בתורתך כל דייתקו שבטלה מקצתה בטלה כולה והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני וכו' ע"ש ומוכח דבטל כולו אבל במרה"פ שם תמה דלא נזכר ד"ז בתורה ולאו דוקא נקט אלא ר"ל קיום עדות שבטלה מקצתה ע"ש ובנ"ד אין נ"מ בכ"ז לדינא כיון שנתבאר דליכא חשש ריבית כלל.
7
ח׳ויתר הערעורים על הצואה אין בהם ממש ולכן לענ"ד הצואה קיימת אבל במה שחייב את בנו ליתן לנכדיו יש לדין טובא מהא דאין לירושה הפסק ולשי' כמ"פ גם באמר לשון מתנה וע' תשו' מרי"ט בשניות חח"מ סי' ו' וסי' ע"ב ונט"ש סי' נ"ב ותשו' בר"א חח"מ מסי' כ"ב עד סי' כ"ו ועוד די"ל דבזה דיתבטל רק מה שצוה ליתן לנכדיו ליכא הוכחה מכח אאדמ"ל להוכיח דנתכוין למתנה וכמ"ש בשו"ת דברי ריבות סוסי' קכ"ה הנ"ל כיון דד"ז אמר לאחר כ"ד יעו"ש ותבין וגם יש לדין בזה עפמ"ש בתשו' לחם רב סי' רי"ד אבל כיון שלא נשאלתי בזה וגם כפי הנראה לא טענו מזה כלל אקצר.
8