שו"ת מהרש"ם חלק ג קכ״גTeshuvot Maharsham Volume III 123
א׳לכבוד הרב המאה"ג החו"ב מו"ה ארי' ליב בערינ- פעלד נ"י אבד"ק זאליטשיק.
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד שבא לפניו בראובן שקנה מאדון א' יהודי ארבעה מאות קארץ פ"פ אדומים ולקח מאתו קאנטראקטיל ואח"כ קנה שמעון הפ"פ מראובן ובשעת קני' רצה שמעון שיתן לו ראובן שלוסצעטיל שלו בח"י שהוא מוכר סך הנ"ל פ"פ אדומים דייקא ולא רצה שימסור לו ראובן הקאנטראקויל מהאדון כי ראובן הוא יותר בטוח וראובן לא רצה בזה ואמר לשמעון הלא ידעת שהפ"פ דשם הם אדומים ולמה לך חתימתי והשיב ש' ידעתי גם ידעתי אבל ירא אני פן יערב האדון פ"פ אחר ואמר ר' א"כ אכתוב לך שהאדון מחויב ליתן לך הפ"פ משם בלא שום תערובות וכעת נפל הכחשה ביניהם כי לא נכתב שום שליס בשעת מקח כי לא סליק כל המעות אז. ועתה נודע שבכפר הנ"ל אין שם רק ב' מאות ק' אדומים והשאר אינם אדומים ומקח הפ"פ ירד עשר מעלות אחורנית באופן שכל האדראן הוא היזק כעת ותובע שמעון מראובן המאות דראהן בחזרה באמרו שהוא הי' צריך ליתן לו שלוסצעטיל שמוכר לו ד' מאות ק' אדומים וכיון שאין שם כ"כ אדומים אינו רוצה ליקח כלום ואם ירצה ר' ליתן לו ממק"א אינו רוצה כי לא קנה רק מהכפר ההוא וראובן טוען שלא היו צריך לכתוב בהשלי"צ רק שמוכר לו הפ"פ מהכפר הנ"ל וגם אם הי' כותב לו שיתן לו ממק"א בודאי הי' מתרצה. ועכ"פ מחויב ליקח ב' מאות אדומים דהא קנה למסחר על ריוח ול"ש בזה טענת במקח שלם אני רוצה, וקודם שירד עוד השער באו לדין לפני מעכ"ה ששמעון תבע השלי"צ כפי טענתו וראובן הכחישו כפי הנ"ל ואמר להם כת"ר שישבע ר' המוחזק שכדבריו כן הוא וכן יקום ולא באו עד עתה לגמור הפסק וכעת טוען ש' שהמניעה הי' מראובן שתבע אותו כמ"פ ודחה אותו בלך ושוב ועי"ז לא מכר עד עתה הפ"פ וביני ביני נפל השער וגרם ההיזק וראובן טוען כי לא הי' המניעה מצדו ולא עלה על דעתו שיפול השער כלל עכת"ד השאלה.
2
ג׳והנה בדין ב' מאות ק' שאינם אדומים הדבר פשוט כמ"ש רו"מ שאין שום חיוב על שמעון ליקח אותם כדין שחמתית ונמצאת לבנה המבואר בסי' רל"ג וגם אם ירצה ליתן לו אחרים אין חיוב על ש' לקבלם כיון שלא הי' המכירה דרך חיוב ויעיין בחיבורי סוסי' רל"ג שכתבתי כן להדיא דבכה"ג אפי' בדבר שאין שום קפידא להקונה א"צ לקבל אחרים ומכ"ש בנ"ד. גם מה שטען ש' שגרם לו היזק ע"י עיכוב השלוסצעטיל יפה כ' כת"ר דהוי רק גרמא ומ"ש מדברי נה"מ סי' קע"ו שכ' דשותף חייב בגרמא כבר הארכתי שם לסתור דבריו ואח"ז מצאתי במראה הפנים על הירושלמי פ"ה דב"מ הלוי ג' שהביא ג"כ דברי הריטב"א אשר עליהם בנה הנה"מ יסודו והוכיח להיפוך וחלק עליו יעו"ש בזה. ויעוין בחיבורי משפ"ש סי' ר' שהארכתי עוד בדין מוכר שעיכב הסחורה ושם הבאתי ד' מהרי"ט סי' ק"י בזה וגם דברי מהרי"ט סי' ק"ט שהביא כת"ר הובא בחיבורי סי' קפ"ה סעי' א' ודחיתי שם בזה דברי נה"מ סי' קפ"ה שם יעו"ש. ואח"ז מצאתי בב"י יו"ד סי' קע"ג דמוכח דס"ל כנה"מ שם ומ"מ נראין דברי מהרי"ט נכונים לדינא וגם לא נתבטל המקח ע"י שלא קיים ראובן נתינת השלאס ודחה אותו מיום ליום בקיום הפסק וכמ"ש רו"מ מהא דסי' ר' ס"ז בהג"ה וע' כה"ג בסי' קע"ו סעי' מ"א דבשותף שלא נתן מעות אם דחה אותו רק בלך ושוב לא אטרחי' לב"ד לא נתבטל שותפותו וע' בסמ"ע וש"ך סי' ק"ג בדין אטרחי' לב"ד אי דוקא בע"כ של נתבע, ובנ"ד הא לא אטרחי' לב"ד כלל ולכן הדבר פשוט שלא נתבטל המקח.
3
ד׳ואמנם במ"ש אם יוכל הלוקח לומר במקח שלם אני רוצה והביא מדברי נה"מ סי' קפ"ב דאה רוצה להשלים לו אחרים לא יוכל לבטל המקח לכאורה עלה בלבי דזה דוקא במכר לו מאה כור סתם אבל במכר מאה כור אלו שוב יוכל לוקח לחזור קודם שהשלים וכמ"ש בטור סי' קל"ב בשם הראב"ד דפעמים שהמקח בטל וחוזר בו כל זמן שלא השלים לו כיצד הי' תופס שק מלא אגוזים וא"ל הילך שק זה בדינר ויש בו סאה אגוזים והלך ומדדו ול"ה בו סאה ה"ז חוזר אע"פ שזה רוצה להשלים כו' ובב"י שם כ' די"ל דגם הרמב"ם מודה ועסמ"ע שם שרמז לזה בקיצור א"כ י"ל דה"נ בנ"ד שמכר פ"פ מיוחדים מהכפר הנ"ל ואדון הנ"ל וע' בלח"מ פט"ו ממכירה שם ה"ב מ"ש ע"ד הראב"ד בזה. ואולם באמת גם הראב"ד לא קאמר רק בכלל הכל בסכום א' כגון שק זה בדינר אבל בנ"ד מכר כל קאריץ בסך כו"כ. ועוד דהא בנידון הט"ז סי' רט"ז במכר ב' מקומות שלו בביהכ"נ דמי ג"כ לזה ואפ"ה ס"ל דתליא במחלוקת רמב"ם ורשב"ם ואין להוציא ממון א"כ בנ"ד הרי המוכר הוי מוחזק. ועוד דעיקר הטענה דיכול לומר למקח שלם אני רוצה היינו היכי דלא גלי דעתי' בשעת קנין להיפוך אבל היכי דגלי דעתי' דהי' מרוצה בפחות בודאי ל"ש לומר כן וא"כ ה"נ בנ"ד גם אי נימא דלהראב"ד יוכל לחזור קודם שישלים היינו אם לא גי"ד שרוצה בהשלמה ממק"א אבל בנ"ד הרי רצה דוקא שיתן שלוסצעטיל שלו והיינו שיחויב ליתן אדומים דוקא ולהשלים ממק"א א"כ אף שלא נגמר כן המקח מ"מ עכ"פ הרי גי"ד שמרוצה בהשלמה א"כ אם רוצה להשלים שוב לא יוכל לומר במקח שלם אני רוצה וכמ"ש רומע"כ לי'. ועוד דבאמת נראה דהראב"ד מיירי בהי' בידו שק של האגוזים ואומר שק זה משא"כ בנ"ד ע"כ הדבר פשוט שהדין כמ"ש כת"ר דמחויב ליקח ב' מאות ק' פ"פ אדומים ולא יותר ואפי' אם ירצה להשלים ממק"א אין חיוב על הלוקח ליקח אותם ויען כי הדברים פשוטים קצרתי,
4
ה׳גם בדין אם ראובן חייב היסת ליפטר משמעון והפכה על ש' ליטול וחזר שמעון והפך על ראובן לקב"ח אם יוכל לחזור ולהפך על תובע שיקב"ח או צריך להקל עליו ונהוג עלמא שא"י להפך כיון שכבר הפך פעם א' רק אם יקל עליו בקלה מקב"ח וכבר הוכיח מסי' פ"ז סי"א בהג"ה דיכול להפך קב"ח אף שכבר הפך פ"א שהרי כ"א הרמ"א שם דיוכל לומר התובע אני חפץ ממך רק היסת שלא יוכל להפך ג"כ רק היסת ומוכח דהיסת יוכל להפך עכ"ד והנה בדבר זה כבר נשאלתי מהרב המו"צ דק' טאלמיטש והוא הביא ראי' מדברי הש"ך שם סקל"ט שכ' דיש נוהגים שהנתבע אומר לו דור בחיי ראשך שהוא קל מחרם כו' ומוכח דדוקא דבר הקל יותר מחרם יוכל להפך אבל לא חרם ואני השבתי לו דהתם קאי על חרם סתם שהב"ד מטילי' על מי שטוען שקר וא"כ ל"ש בזה ענין היפוך כלל רק שנהגו להפך בדור לי' בחיי ראשך ואם הוא חמור יותר מחרם סתם לא הי' יכול להפך ולזה כ' דיש שנהגו להפך משום דס"ל שהוא קל מחרם והיינו דעככ"פ אינו חמור והש"ך השיג דחמור יותר (וע' כה"ג בתוס' ב"מ ע"ז דידם על העליונה היינו דעכ"פ אינם על התחתונה וה"נ בזה מ"ש שהוא קל מח' היינו שעכ"פ אינו חמור) אבל כפי שנהגו בזמנינו לחייב קב"ח לנוכח בודאי יוכל להפך הקב"ח ג"כ על התובע וכמ"ש הסמ"ע שם סקל"א דמהפכין כל מה דאפשר וע' כה"ג בט"ז סי' צ"ב סי"א שכ' לחלק בין ח' סתם דל"ש בי' היפוך כלל משא"כ בחרם מפורש ע"ש וה"נ בזה וכן אני דן תמיד והוא דין אמת לפענ"ד ואין לי פנאי להאריך יותר
5