שו"ת מהרש"ם חלק ג קס״בTeshuvot Maharsham Volume III 162
א׳לאנשי ישוב שיגע במדינת אונגרין ובראשם המופלג מו"ה משה קליין נ"י
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבישוב שלהם זה כ"ה שנה התפללו בבית גביר א' ושמו הר' לעוויליק בכל שוי"ט במנין בנוסח ספרד וזה ערך שנה א' רוח חדשה נוססה בקרבו ויצא לשנות מנוסח ספרד לאשכנז באמרו כי יצחקו עליו צעירים ומצד ההכרח נתרציתם לבל יעשו חלוקה וזה ג' ירחים אשר חדשות יחפוץ שיתפללו בלחש וקול דממה דקה ואיננו מניח לענות אמן קול רם ובפרט הילדים קטנים ועתה הרשה לכם הגביר הנ"ל לעשות מנין בפ"ע וגם אם לא יתבטל המנין ואולם לאשר עמכם רק תשעה אנשים היוצאים משם ורק ע"י צירוף קטן יהי' עשרה וע"ז שאל אם רשאים לפרוש ולקבוע מנין לכתחלה ע"י צירוף קטן – והנה לא נעלם מהם מקור הדין באו"ח סי' נ"ה ס"ד מחלוקת הפוסקים בזה ולדעת הרמ"א אם נהגו לצרף עם חומש בידו בשעה"ד אין לערער אבל בא"ר החזיק בדעת הלבוש דגם ע"י ס"ת בידו אין לנהוג כן ושכן הורה זקינו הגאון ז"ל דאין להקל גם בשעה"ד וכדעת לבוש ורש"ל וב"ח וכ"ה בתשו' נחלת יעקב סי' ט' ע"ש ועכ"פ גם לדעת המקילין כיון שאין בידינו חומשים בגלילה אין להקל רק אם אוחז ס"ת בידו ובזה י"ל הסתירה מסי' קצ"ט ס"י שכתב הרמ"א בעצמו דאין לצרף קטן כלל ושכן נוהגין ותמהו שזה סותר לדבריו שבסי' נ"ה הנ"ל ולפמ"ש י"ל דדוקא לתפלה מהני בצירוף כשאוחז ס"ת בידו ומטלטלין הס"ת לצורך תפלה בביהכ"נ עצמו אבל לצורך ברהמ"ז שמברך כ"א בביתו ודאי דאין לטלטל ס"ת ולהביאו למקום סעודה ולכן אין לצרפו, ובגוף הדין הנה מצאתי בשו"ת מן השמים למהר"י ממיריש ומקורביל (שהובאו בתשו' רדב"ז ושה"ג) סי' נ"ב וז"ל ועוד שאלתי אם מותר לעשות ב' סניפין מאותן שהגיעו לחינוך כגון אותם בני י' או י"א שנים אחרי שהם בני חינוך דרבנן או אם אסור לעשות כן אפי' כי אין שם מנין והשיבו הקטנים עם הגדולים יוסף ד' עליכם עכ"ל הרי שהסכימו לצרף אפי' ב' סניפין וזהו דלא כמ"ש מג"א סק"ה דגם בשעה"ד אין לצרף רק א' ולא ב' וכבר האריך הגאון בעל ברכ"י בספרו שיו"ב לאו"ח סי' תקפ"ט להחזיק בשו"ת מן השמים הנ"ל בכל דין שנחלקו בו הפוסקים ונשאר בלא הכרעה ואין זה בכלל אין משגיחין בבת קול ע"ש באורך ליישב שלא יהי' נגד ד' רמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש ובחיבורו פ"ט מיתיה"ת ה"ב וכ"מ שם והוכיח שדעת גליון תוס' ורשב"א וראב"ד אינו כהרמב"ם וגם י"ל דבדבר הנשאר בלא הכרעה ובפרט בפלוגתת פוסקים שאחר הש"ס הכרעה מן השמים יוכיח וראוי לפסוק כן ע"ש היטב וע"ע בברכ"י סי' ל"ב ס"ק ד' ולכן לפע"ד אחרי שהחלוקה בנ"ד כפי שכתב רו"מ הוא נחוצה חדא דאין לשנות מנוסח ספרד לנוסח אשכנז דכבר כ' בתשו' מהרשד"ם חאו"ח סי' ל"ה דהעיקר כנוסח ספרד וגם מי שמנהג אבותיו בענין אחר יוכל לשנות המנהג ולהתפלל בנוסח ספרד כי הוא המשובח וע' בשו"ת שעא"ת סי' י' וסי' י"ג מ"ש ע"ד הרשד"ם בזה וע' בשו"ת ד"ח חא"ח סי' ח' במ"ש ע"ד הח"ס בזה ומסברת עצמו כיון לדעת רשד"ם הנ"ל ולא הביאו ואף דבדיעבד אין הנוסח מעכב וכמ"ש בד"ח ראי' מירושלמי פ"ד דר"ה בכ"ז אם נראה כי הוא מצד אשר נטה לכת המתחדשים ודאי דאין לשנות ועוד דכיון שכופה להתפלל בלחש ומוחה מלענות אמן בכל כחו וגורם חינוך הקטנים ע"ד מינות בודאי מהראוי להתרחק ולהפרד משם והוי שעה"ד ממש ויוכלו לצרף קטן וס"ת בידו בשעה שיאמרו דברי קדושה וכדומה וכמו שהעיד מהרי ממרויש שהסכימו כן מן השמים ובכ"ז יזהרו שלא להרבות בקדישים אחר מזמורים ועלינו וכדומה זולת במקום החיוב גמור כמ"ש בש"ע.
2