שו"ת מהרש"ם חלק ג רי״דTeshuvot Maharsham Volume III 214
א׳להרב החריף ובקי מו"ה יוסף פאפרש נ"י מבראד
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה שבדקה א"ע ביום וסתה שאינה קבוע והי' בחודש ד' שאחר לידה והי' מראיתה דיהה והשליכה העד מפני שלא נראת בעיני' לטהור בבירור וחזרה ובדקה ונמצאת טהורה והנה מ"ש מדברי הבינ"א שער ביה"נ סי' ה' דבראתה על העד ומסופקת אם טמא אם טהור ונאבד דטמאה כבר כתבתי בתשו' א' דזהו רק אם הספק אולי הי' אדום ממש כדם דהוה סד"א ולשי' הראב"ד שהובא בסד"ט סוסי' קפ"ח ח רובי דמים טמאים וגם לשי' רז"ה החולק עליו מ"מ ספיקא מיהו הוה אבל היכי שיודעת שלא הי' אדום ממש אלא שמסופקת אולי הי' נוטה קצת לאודם או לבן שהוכהה מראיתו והי' געהל כיון דמדין הש"ס טהור אלא שהגאונים החמירו מפני שא"א בקיאים א"כ הוי סד"ר ולהקל ומוקמינן בחזקת טהרה ואף דבסחסי"ד מחמירין גם בדרבנן מ"מ בנאבד יש להקל כמ"ש במש"ז סי' ע"ד ואף דבשפ"ד סי' נ"ג הניח בצ"ע מ"מ הרי גם בתב"ש רסי' כ"ט מבואר להקל ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' נ"ג מכמ"ק בזה ול"ד לגבינות שגזרו חז"ל בעלי הש"ס ס ונחשב כאיסור ודאי וע' בשעה"מ פי"ט מאי"ב הכ"ג ומרה"פ על הירושלמי פ"ג דתרומות ת ה"ג אבל בנ"ד שלא נגזר ע"ז מבעלי הש"ס אלא שהגאונים החמירו לא נחשב כאיסור ודאי ובדאיכא עוד ספק יש להקל.
2
ג׳ומ"ש רו"מ מדברי החוו"ד סי' קפ"ד שהחמיר בבדקה ע"א בשעת וסתה ונאבד אף שחזרה ובדקה א"ע ונמצאת טהורה כבר השיג עליו בתשו' ב"ש ח"ב סי' כ"ז ובפרט במה שהוסיף בפת"ש להחמיר בהשתינה כבר השיג עליו בשו"ת מהר"ם שיק בתחלת הספר ואני מצאתי בפרישה שם שכ' לחד תי' דוסת קבוע אם קנחה פני' של מטה ולא כיונה לראות אם הי' דם לא סגי בבדקה ע"א אח"כ לצאת מחשש אורח בזמנו בא ודוקא בוסת שאינו קבוע יש להקל ע"ש וזהו כדברי החוו"ד אבל בב"ח בקו"א שם כתב ליישב קושייתו וכתב שהפרישה חידש דין שאינו נכון ומבואר דס"ל להקל בזה ובפרט בנ"ד בוסת שאינו קבוע הרי גם הפרישה פסק להקל.
3
ד׳וגם בגוף מחלוקת הראב"ד ורז"ה הנ"ל יעוין בתשו' ברכת יוסף יו"ד סי' מ"ח שהוכיח מדברי כמה ראשונים דס"ל כרז"ה ומה שהביא רו"מ מדברי הש"י והסד"ט רסי' ק"צ דבדאיכא דם טהור וטמא ביחד תולין ההרגשה בטהור ותמה מהא דנדה כ"ח גבי טמטום ואנדרוגנוס דבראו לובן ואודם כא' שורפין תרומה דהוי ודאי טומאה ממנ"פ כמ"ש רש"י ולשי' הש"י הרי אם אשה הן י"ל דההרגשה הי' בלובן ולא ראו אודם אלא בלא הרגשה והנה המעיין בש"י וס"ט ימצא שלא הקילו אלא ברוב מראה טהור א"כ י"ל דהכא שראו כאחד שניהם שוים וגם י"ל שראה לובן ואח"כ אודם ולפי שהי' רצופים הוו כא' וכה"ג כתבו בתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה לא צריכא וכו' דבכה"ג נקרא בבת אחת כיון שהיו סמוכין זל"ז וע' כה"ג יומא ה' ע"ב בבת אחת ורש"י שם ובתוס' בכורות י"ח ע"א ותוס' מעילה ז' ע"א ד"ה לא אר"ע ובר"ן נדרים ס"ז ע"א וע' תשו' שב"י ח"א סי' קכ"ט.
4
ה׳ויותר נראה דכל טעמו של הש"י הוא משום דמוקמינן לה בחזקת טהרה לכן תולין ההרגשה ברובא וכמ"ש כה"ג הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ט טעמו של העיטור שביו"ד סי' ל"ט דמה"ט תולין הסירכא ברובא דנשחטה בחזה"ת ע"ש וע"ש בדע"ת ס"ק כ"ו וע' בבת עיני בחידושי' להל' נידה שחידש מדעתו להקל בדאיכא למיתלי ההרגשה במראה טהור משום דאשה בחזקה טהורה עומדת וע' בשו"ת נט"ש סי' כ"א וגם לפי דבריו י"ל דעכ"פ בצירוף הרוב יש להקל מה"ט אבל התם שספק זכר או נקבה וראו גם לובן ואיתרע כבר חזקת טהרה דמ"מ טמאים מספק א"כ שוב לכ"ע תולין ההרגשה באדום
5
ו׳ומ"ש רו"מ בשם ח"א לתרץ קושייתו משום דאיכא ס"ס להחמיר ורו"מ דחה דהס"ס סתרי להדדי דביום ב' תטהר ע"י טבילה מטעם ס"ס שמא זכר ואת"ל נקיבה שמא ההרגשה ע"י הלובן ואפי' אם רק ספק א' סותר ל"מ כמ"ש הפמ"ג סוסי' ק"י יש לפקפק לפמ"ש הנו"ב מה"ק יו"ד סי' ס"ב דזהו רק חומרא דרבנן א"כ א"א להקל מטעם זה.
6
ז׳ומ"ש מהא דסוסי' קפ"ט במינקת דמסולקת דמים והשי"ט שם ובסי' קצ"א ת' א' חידש דבלא התחילה להניק מעולם לכ"ע אינה בחזקת מסולקת דמים כבר כתבתי בגליון שמדברי תוס' נדה ט' ע"ב ד"ה לפיכך וכו' נראה להיפוך ועתה ראיתי שגם רו"מ הרגיש בזה ומביא עוד ראי' מהתוס' דף ל"ו ד"ה ושוין וכו' בסוה"ד שכתבו דלר"י נ"מ לאחר דם טוהר ומדלא כתבו דנ"מ בלא התחילה להניק מוכח דלא כהשי"ט וכן מחי' הר"ן דף י"א ע"ב ד"ה מימי טהרה וכו' נראה כן לכן יפה כתב רו"מ שאין לחוש לחומרת השי"ט בזה.
7