שו"ת מהרש"ם חלק ג רל״גTeshuvot Maharsham Volume III 233
א׳למחו' הרב המאה"ג חו"פ מו"ה פישל ז"ל בבוטש- קאב בארץ הגר.
1
ב׳ע"ד שאלתו היות כי במדינת איטליא במקום עשיית היינות מושכים היינות בשפופרת (הנקראים שלאהך רעהרן העשוין ממין קויטש) ואינו רוצה לעשות חדשים וגם א"א להגעילם כי מתקלקלים וגם הישראלים שיש להם יינות כשירים מושכים ע"י שאולים מאדונים אלא שמדיחים אותן היטב ומה שבסוף השפופרת יש מתכות או נחשת זה אפשר לעשות בהם ניגוב והנה רו"מ העיר דאף שאינם כלים שמכניסים בהם לקיום מ"מ כיון שמושכין בהם היי"נ למלא החביות ולמשוך מהם והשימוש מרובה כל השנה למאות חביות ואולי דמי לכלי הגת דאף שאין מכניסים בהם לקיום חמירי ובעי ניגוב ואולי בנ"ד חמירי מכלי הגת שאין משתמשין בהם אלא בשעת הביצור משא"כ בנ"ד השימוש כל השנה בהם והביא מהרא"ש פ"ת דע"ז סי' ל"א במ"ש דמשום דריכה בעי ניגוב לפי שע"י דריכה נבלע בה יין קצת משמע דדוקא ע"י דוחקא בכח מבליע קצת א"כ בנ"ד ל"ש זאת עכ"ד והנה בטור סי' קל"ח מבואר דה"ה המחץ והמשפך דינן כדין הגת עצמה וכן כלי המדה כיון שמודדין בהם תמיד צריכין הכשר גדול כמו הגת ובב"י שם ביאר דלפי שמשתמשין בהם בשפע גדול יש להחמיר כדין הגת דהחמירו בו מפני שמשתמשין בו בשפע והביא בשם סה"ת דדין כלי המדה כמו המשפך ע"ש וכ"ה בשו"ע שם סעי' ד' וע"ש בט"ז סקי"א ומוכח דס"ל להטור דגם בלא דוחקא דינם כגת ובע"כ דס"ל דהרא"ש אין כוונתו משום דוחקא אלא שע"י שדורכין בו השימוש הוא בשפע או דס"ל להטור דדוקא בגת שאין משתמשין בו תדיר אלא בשעת הביצור לכן ס"ל דדוקא בצירוף הדריכה בולע משא"כ במשפך וכלי המדה שמשתמשין כל השנה גם בלא דוחקא בולע אבל לשון הב"י צ"ע לפ"ז כמובן ועכ"פ גם לפ"ד הטור וש"ע גם בנ"ד דינו ככלי הגת אף דודאי טבע הקויטש שלא לבלוע ולכן עושים מזה קאלאשען על המנעלים להגן ממים ורפש מ"מ אפשר דלא עדיף מכלי אבן ועץ שהחמירו בו ומנ"ל לחדש שזה עדיף מאבן ועץ דעכ"פ ניגוב בעי וז"ל הר"ן פ"ב דע"ז וא"ת היכי אמרינן הכא דכל שאינו מכניסו לקיום אפי' כתישן ביד גוי בשכשוך בעלמא שרי והתניא בברייתא בסו"פ השוכר הגת והמחץ וכו' ינגב והנך אין מכניסין לקיום נינהו וכו' כלי הגת ענין אחר להם וכו' מפני שתשמישן בשפע ולכלל מכניסין לקיום לא באו לפיכך לא התירו אותם בהיתר קל וכו' אלא נתנו עליהם הכשר בינינות דהיינו ניגוב וכו' עכ"ל הרי דכל טעמא מפני שמשתמשין בשפע וכ"ה בר"ן פ"ה דע"ז בקיצור ולכן אין מקום להקל בנ"ד זולת אם נאמר דטבע הקויטש הוא כמו זכוכית וא"א להקל בלא ראי' ובפרט באותן רעהרין שהם רק מין עור ולפעמים בתוכם פשתן לייווינד דבזה בודאי אין צד היתר אך בדיעבד בודאי אין חשש כמ"ש הש"ך סי' קל"ח סק"ד ובשוגג באומר מותר גם אם עשו לכתחלה מיקרי דיעבד כנודע ובפרט שדעת רש"י דגם בכלי הגת סגי בהדחה אבל מ"מ צריך לתקן הדבר לכתחלה בניגוב כפי המבואר בשו"ע סוסי' קל"ח סדר הניגוב או להניחן במים רדופין י"ב שעות עכ"פ כנלפע"ד.
2