שו"ת מהרש"ם חלק ג רל״טTeshuvot Maharsham Volume III 239

א׳למחו' הרב הה"ג מופ' מו"ה יצחק אייזיק ווייס נ"י מסאפינקא

ב׳ע"ד שאלתו במקוה רחוקה מנהר גדול הו או ו' אמות והנהר הולך מדרום לצפון ובצד מערב עומדת המקוה ויש לה מקור נובע קטן ודק מאוד אולם יש צינור (קאנאל) מהנהר אל המקוה ומגיע עד התיבה של המקוה העשוי' מדפין פשוטים מונחים זעג"ז והצינור גבוה מקרקעית המקוה והשולים אינן מחוברין לדפנות רק דפין פשוטים מונחים ע"ג קרקע וע"י דוחק הקרקע מכל צד מהודקים ובצד מזרחית צפונית יש נקב גדול בשולים כרימון ועי"ז ובצירוף הסדקים שבין קרש לקרש באים המים להמקוה ובצד צפון של המקוה רחוק אמה יש חפירה מבור קטן שעומד בתיבה פלומפ שע"י מוציאין מים למרחץ והקאנאל מתפרד ממנו שביל גם להבור הנ"ל וכשמוציאין מים הרבה מן הבור ע"י הפלומפ תיכף נתרוקן הבור וניכר שהמקוה הגדולה מתחסרת והולכת ע"י שהמים יוצאין ע"י סדקי הדפנות ונקבי הקרקע ערך אמה הנ"ל לתוך הבור עד שנתמלא הבור ונראה בחוש שמן הדפנות מסביב זוחל מים ובהמקוה אין ניכר שום זחילה אלא שע"י שהמים מתחסרים ניכר שהמים זוחלין משם עכת"ד השאלה ורו"מ האריך לבאר כל פרטי השאלה אם יש למקוה זו דין מעיין כיון שבא מהנהר ואי מיקרי זחילה בכה"ג. והנה מה שהאריך באות א' לתמוה ע"ד הכ"מ פ"ט דמקואות בהא דהחופר בצד הנהר זה כמה שנים מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' כ"א שהעיר בכ"ז והביא גם ממהרי"ט שהביא רו"מ וגם הביא מתשו' הרא"ש כלל ל"א דמוכח ג"כ דלא כתי' ג' של הכ"מ וע"ש היטב וגוף התוספתא שהביא יעוין בנח"א שבאשכול סי' נ' שהביא בשם גו"ט שביאר דפסקו מלהיות מושכין פי' שאינם רק מתבצבצים הרי הן כמי תמצית וע' בא"ז ח"א בשו"ת שבסופו סוסי' תרע"ג דמפורש להקל בחופר בצד הנהר וכפי הנראה כוונתו לחלק כמ"ש רו"מ בין אם המים באים רק דרך בצבוץ ובין אם באים דרך חפירה רחבה.

ג׳והנה במה שהזכיר מהא דהעבירו ע"ג בריכה ומדברי ב"י שם אכתוב לו מה דתמוה לי במה שנחלקו שם בדין בריכה רקנית די"ל דגם בהופסק המעיין אכתי דין מעיין עלי' וכ"ה דברי מהרי"ק והב"י צידד כן בדעת הר"ש והטור והנה בירושלמי פ"א דמו"ק הלכה א' בסופה מבואר דדין משקין במועד דמי לדין מקוה ואם יש לו דין מעיין משקין במועד כמ"ש בפ"מ שם ואח"ז דייק ממתניתין דבריכה שנתמלאת מהמעיין והופסק אין משקין והדר בעי בריכה שנתמלאת מקולין והמשיך מעיין לתוכה דמשקין ומבואר דהא דאמר לעיל בריכה שנתמלאת ממעיין היינו ריקנית שנתמלאה רק מהמעיין ושני הדינים שוים דכל שלא הופסק דין מעיין עלה ובהופסק דינו כמי קולין ואם כי יש לדחוק אבל האמת יורה דרכו כי פשטות דברי הירושלמי מורה כמ"ש וצ"ע על הפוסקים שלא העירו מזה כלל גם יש לה להוכיח מהא דבירושלמי שם מייתי דתנא שמואל הפוסקין והבריכה שמילאן וכו' לא ישקה מהן אם היתה אמת המים עוברת משקה מהן ולפי' הפ"מ מוכח דבצינורת גזרינן שמא יופסקו משא"כ אם אמת המים עוברת וכיון דהירו' מדמה שם דין טבילת מקוה למועד כדמוכח בהא דאמר ליודאי מילה הטביל בו מחטים וצינורות וכו' טהרו וכו' א"כ ה"נ י"ל דבנ"ד דנמשך מהנהר רק דרך צינור ולפעמים כשהנהר מתקטן כ נפסק החיבר אין דין המקוה כמעיין גם בהיותו מחובר אך לפי' הק"ע שם אינו מוכרח ד"ז – וגם לענין פי' מי תמצית י"ל מדברי הירו' שם למעיין וקצרתי,

ד׳עוד יש להעיר ע"ד המהרי"ק שהעלה דלמקוה ריקנית לא פסיק חיותי' מהא דמבואר בזבחים כ"ה ע"ב חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה וחוצה לה פסולים ופירש"י בד"ה מים וכו' דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחין בתוכה ופסק להו חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן וכו' והרי התם לחבית ריקנית ולא הופסק עוד זחילת הקילוח ואפ"ה אמרינן דפסק חיותי' וצ"ל דדוקא לענין מים חיים ממש ל"ת בכה"ג משא"כ לדין מעיין בעלמא היכי דלא בעינן מים חיים אך מ"מ צע"ק אמאי תנא במתניתין רפ"ה דמקואות דבהופסקו אף שחזר והמשיכן פסולין לזבים הרי גם קודם שהופסקו בהגיעם לאויר הבריכה פסולין לזבים ונהי דהתם לא מיירי בבאו דרך זינוק מאיר מ"א הו"ל לאשמוענן רבותא טפי דגם בכה"ג פסולים וי"ל וקצרתי

ה׳והנה מ"ש רו"מ לחלק בין אם המים באין דרך בצבוץ בעלמא מיקרי מי תמציות משא"כ בבאין דרך חפירה או צינור הוא ברור ופשוט וכמ"ש גם במהרי"ט אבל כבר הבאתי בשם הפ"מ בירושלמי לחלק בין צינור בין חפירה תמידות [ועתוס' ב"ב ע"ד ב' ד"ה ארבע וכו' בהא דמי ביצים ותבין.

ו׳ומ"ש באות ב' לתמוה ע"ד הר"ש פ"ה מ"ג דס"ל דאם הרחיק המעיין אינו מטהר בזוחלין אלא במקום שהלך בתחלה איך יפרנסו המשנה דרפ"ה שם מעין שהעבירו ע"ג בריכה דכ"ז שמחובר להמעיין מטהר בזוחלין הרי המעיין הולך במקום שלא תלך בתחלה הנה כבר קדמו בב"מ ליו"ד סי' ר"א קונטרס א'

ז׳ולפענ"ד נראה הרי הר"ש עצמו שם כתב ריבה עלי' היינו עשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כ"א מים הרי היא כמות שהי' דבמקום שהי' מימי' זוחלין קודם שריבה עליהן והרחיבן שם מטהר בזוחלין מן הצדדים אינו מטהר אלא באשבורן וכו' עכ"ל וה"נ מיירי במשנה א' שעשה בריכה במקום שהי' המעיין הולך בתחלה בקרקע ועשה שם בריכה והפסיק מי המעיין מלזחול שם ואח"כ חזר והמשיך מי המעיין עלי' והוא מקום שהי' באמת מתחלה לכן כשר בזוחלין במקום שהי' מהלך בתחלה וע"ע בר"ש פ"א מ"ז בשם תוס' ופי' דהרחיבו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאה במים זוחלין במקום של"ה מהלך בתחלתו אינו כשר אלא באשבורן ובמקום שהי' מהלך בתחלה מטהר בזוחלין ע"ש ור"ל כמ"ש.

ח׳אך לפי שיטה זו יש לחוש בכמה נהרות שנעשו ע"י חפירה ביד"א שלא יהי' להם דין מעיין לטהר בזוחלין ומאז מצאתי בא"ז ח"א בשו"ת שבסופו סי' תש"פ שהעלה דדוקא בדאיכא שאובין בבריכה, אז אין מי המעיין מטהרין אלא במקום שהי' יכול להלך בתחלתו ואח"ז מצאתי בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ד אות ד' שהביא מזה ורמז דבסי' תשע"ג בתשו' ר' יחיאל מבואר להיפוך אלא דהוא סובר שם דאם המים מתאספין בכותל בנין אף שנכנסין ויוצאין דרך חלונות לא מיקרי זחילה.

ט׳ומ"ש רו"מ בשם השו"מ מהדורא ד' ח"ג סי' מ"ז לחלק דדוקא בהרחיב המעיין עצמו אין להקל משא"כ ביורד לחפירה מלבד מ"ש רו"מ ממהרי"ק שורש נ"ו הנה מדברי הא"ז סי' תשע"ג הנ"ל מפורש להיפך ע"ש וגם מסי' תש"פ מוכח דאין לחלק בזה.

י׳והנה בט"ז סק"ג וסקכ"ב תמה על שי' הסוברים דמעיין עומד אינו מטהר בזוחלין מהא דבריכה הנ"ל וע' בב"ח לסי' ר"א מ"ש לדברי הפרישה בזה. וע' תשו' ר"מ שיק סי' קצ"ב שהאריך ג"כ מהא דבריכה ושאר מקומות לתמוה ע"ד הר"ש ולהוכיח דלא קיי"ל כן והביא עוד ראיות וגם מתוס' בכורות וע"ש סי' קצ"ג ג"כ בזה וע' תשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"ג שפסק להחמיר כדעת הר"ש ולא תעיר מכל הנ"ל אבל בד"ח לסי' ר"א סק"י העיר בזה וכתב דהר"ש נשמר מזה ומפרש למתניתין דבריכה דמיירי רק לענין לטהר בכ"ש ולא בזוחלין.

י״אובעיקר הדין דנד"ד הנה בשו"ת ד"ח שם הביא מתשו' ריב"ש סי' רצ"ב והעלה דאם המים זוחלין רק ממקוה א' לשנים והמים נשארין בשני' לכ"ע לא מיקרי זוחלין ע"ש וכן מצאתי במי נדה לסופו בסי' ר"א שהעלה ג"כ בדין מקוה נובעת ממעיין ועשו חפירה ותיבה מנוקבת בצדה והמים יוצאין מהמקוה הגדולה לקטנה והעלה דכיון דבהשניי' קוו וקיימו כשר לטבול גם בראשונה והביא ג"כ מהריב"ש ומהא דסנ"ב וסנ"ד וסנ"ט והעלה דגם אם אין חוזרין והקטנה לגדולה שרי ע"ש באורך ולפמ"ש הריטב"א בנדרים בשם ר"פ דגם להאוסרים במקום שלה מהלך בתחלתו אינו אלא מדרבנן משום מ"ע א"כ יש לסמוך בדרבנן על המקילים ובפרט בכה"ג שי"ל דגם המחמירים מודים וע' במגיד משרים להב"י פ' ויקהל בד"ה עוד א"ל בנוטפים וכו' ואולם ראיתי בשו"ת ר"מ שי"ק סי' ר"ה שרז לדברי הר"ש פ"ד מ"ד במ"ש בביאור התוספתא דמפורש דגם בנזחלין לבית אסור לטבול בהזוחלין וחוכך שם גם בדאיכא חיבור כשפ"ה בין ב' המקואות דאין הזוחלין מערבין אלא במעיין ע"ש וא"כ אם באנו לחוש שאין לו דין מעיין ממילא ל"מ החיבור בזחילה וע"ש במהר"מ שי"ק שרמז להתשב"ץ ח"ג סי' ד' והוא ט"ס וצ"ל סי' ל"ד ושם מבואר שהמים מוגבהין בטבילה ושוטפין ע"ג שפת המקוה והכתלים מעכבין מסביב שהוא כמקוה א' ממש (וע' בש"ך ס"ק ק"כ במ"ש בשם הריב"ש דביוצאין דרך טבילה ל"ה זוחלין ומהתשב"ץ ל"מ כן) ואין מזה ראי' לנד"ד כמובן ולכן דברי המ"נ והר"ח הנ"ל צע"ג לדינא ומה שהאריך בדין אם בנ"ד מיקרי זחילה והביא דברי הרשב"א וש"ע סנ"א דבעינן זחילה ניכרת והביא בשם הגר"א בביאורו סקצ"ו שתמה ע"ז דהרשב"א כ"כ לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש שבסעי' הקודם דאפי' נשאר מ"ס למטה שאינן זוחלין פסול אבל להסוברים דאינו נפסל בנשאר מ"ס נדחה ראיותו שהביא דאל"כ אין לך מקוה כשרה ולהנ"ל אינו ראי' והביא מחת"ס סי' רי"א שהביא ראי' מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמוקי לה בחסר ואתאי ומיחך דכ"ז שיש בו מ"ס כשר ואינו נפסל משום זחולה ורו"מ דחה די"ל דמיירי במעיין והנה מ"ש ראי' זו בשם הח"ס יעוין בתשב"ץ ח"א סי' י"ז שהביא ראי' זו בשם הרשב"א עצמו ושפתיו ברור מלל שהרי בתוספתא שהובא בר"ש פ"ב מ"ב מייתי עלה ר"ש עובדה דמגורה של דוסקים דפליגי ר"ט ור"ע וכמו שהובא גם בקידושין ס"ו וברש"י שם מבואר דמגורה היינו בריכת מים וראיית הרשב"א שם דניחוש שמא נשבר וניקב למטה והוי סד"א דזחילה פוסלת מה"ת א"ו דבכה"ג לא מיקרי זחילה ומזה הוכיח דגם בניקב אין חשש והח"ס שם נדחק בזה מנ"ל להרשב"א דגם בניקב כשר ולא ראה ד' התשב"ץ אבל מ"ש הרשב"א ראי' מהא דאורעא חלחולי מחלחל צ"ע דזהו רק במעין כמ"ש תוס' פסחים י"ז ע"ב ד"ה אלא וכו' ובר"ש פ"ה דמקואות וברא"ש ה' מקואות ובמעין אין פוסל זחילה ומה שהאריך רו"מ בדין אם זוחל רק למטה בקרקעיתה יעוין בתשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' קע"ח בשם פמ"א ח"ג סי' מ"ב שהחמיר בזה והוא צידד להקל שו"ר במכתבו אח"כ שרמז להשו"מ הנ"ל במ"ש דשני מקואות הזוחלי מזל"ז לא מיקרי זוחלין וכבר הבאתי לעיל גם מתשו' ד"ח ור"מ שיק הנ"ל וע"ש בשו"מ תליתאה ח"ב סי' כ"ז עוד בענין זחילה ניכרת וגם למה רומז רו"מ אח"כ ומה שהאריך רו"מ והביא מהשו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ה דבנוטף טפה אחר טיפה הוי בכלל זוחלי ורו"מ הביא מהרא"ש בפירושו פ"ה ובפסקיו דמוכח להיפוך ועוד מכמ"ק וגם מתשו' ב"ש ח"ב סי' נ"א ולפע"ד מראיית הרא"ש סי' י"א ואשכול סי' ס' שהביאו מהא דגודר בכלים לעכב הזחילה וא"א להעמיד כלים כ"כ בדוחק שלא יצאו מיד מביניהם אם לא שידביק ע"י טיט וסיד ולא נזכר במשנה מזה ובע"כ דאם המים זוחלין מעט כל שאינו זוחל כמעין לא מיקרי זחילה ע"ש מזה מבואר דגם בנוטף טפה אחר טפה וגם יוצאין בקצת זחילה דקה מן הדקה אינו בכלל זחילה ומזה ראי' להרשב"א

י״בוגם להסוברים דאם יש מ"ס למטה אף שזוחל למעלה משיעור מ"ס כשר לא הונח בזה דהכא זוחל בין הכלים גם למטה עד לארץ ומצאתי בפי' הראב"ד פ"ה דעדיות מ"ב שהביא מפ"ה דמקואות ומהתוספתא דדלית היינו מי גשמים הבאים ממדרון וכו' וסיים וז"ל ומודים שהוא גודר כלומר עושה גדר של כלים בפני המים ואעפ"י שהמים יורדים בין כלי לכלי אין בכך כלום וכו' ע"ש הרי דבכה"ג לא מיקרי זוחלין אבל בתוס שאנז"א שם מ"ג כתבו וז"ל עושין מחיצה בכלום טמאים כגון בגדים ובלבד שיעכבו הילוך המים שלא יהי' זוחלין וכו' עכ"ל ומדכתבו כגון בגדים נראה שבאו ליישב שהרי המים יוצאין בין כלי לכלי ולכן כתבו דהיינו בגדים שאפשר להדקן הרבה זע"ז שלא יצאו המים בזחילה, אף דודאי נוטפין טיף אחר טיף דרך הבגדים כידוע בחוש ועתשו' מעיל צדקה סי' ל"ט באמצע התשובה במה שדחה דברי הרא"ש והוכיח דגם זחילה מלמעלה פוסל דכל הנהרות אינן זוחלין רק למעלה וסיים וז"ל ומה שהוסיף הרא"ש להפליא מתוספתא דמקואות וכן ממתניתין דמקואות בור שאובין ואמה נכנס וכו' נ"ל ג"כ לתרץ במה שכללתו דאם אין הזחילה ע"פ כולו או רובו לא נקראת זחילה וה"נ מיירי כגון שנכנס דרך מיעוטה לבור כגון שהבור רחב הרבה ואפשר שנכנס דרך נקב קטן לבור דלזה כ"ע מודים דלאו זחילה וכן יוצא מדרך נקב קטן וכו'. עכ"ל הרי דמיפשט פשיטא לי' דלא כהשו"מ וב"ש שהביא רו"מ אך לפ"ד תוס' שאנז"א הנ"ל יש לפקפק בזה וכמש"ל.

י״גונ"ל ראי עוד מדברי הר"ש פ"ה מ"ג שהביא בתחלה מהתוס' דמעין אינו מטהר בזוחלין אלא במקום שהי' זוחל ואח"ז הביא מתוס' דין מעיין עומד דאינו מטהר בזוחלין וצ"ל דגבי מעיין עומד אפי' זוחלין במקומו פסול דאל"כ היינו הרחיב יותר ומאי קמ"ל להחמיר בעומד וכ"ה בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"ג והרי כל מעין ארעא חלחולי מחלחל לכ"ע כמש"ל והמים יוצאים דרך נקבי הקרקע א"כ אי נימא דבכה"ג מיקרי זחילה הרי כל נחל זוחל ובמקום אחר שהמים יוצאים לשם הם זוחלים ובע"כ דבכה"ג לא מיקרי זחילה וכיון שכמה ראשונים והש"ע סתם כדבריהם להקל וכדבריהם נראה מהא דגודר בכלים וגם אי נימא כתוס' שאנז"א מ"מ ודאי גם דרך הבגדים ותחתיהם זוחל קצת מים ואפ"ה אינו בכלל זוחלין א"כ בכה"ג דנד"ד שאין שם נקב גמור אלא דרך הקרקע יוצאין מים מהמקוה אל הבור אף שהמים מתמעטים מ"מ לא מיקרי זחילה ובצירוף מה די"ל דדין מעין על המקוה יש להקל וכמ"ש רו"מ והנה מ"ש רו"מ עמ"ש הש"ך ס"ק כ"ח בדעת רמ"א דבהופסק אין עלי' דין מעיין שהרי בד"מ שעם הא"מ הביא בפשיטות ד' מהרי"ק להלכה הנה בד"מ שלפנינו אות ט"ו הביא מהת"ה דמפורש דאפי' זוחל עדיין אם הופסק מהמעין אין עוד עליו דין מעין ודלא כמהרי"ק ע"ש ומכ"ש באינו זוחל עוד ומ"ש רו"מ דבנ"ד ממ"נ אין חשש דאם נקרא זוחלין ע"י שיוצאין המים אל הבור א"כ לא הופסק מזחילתו ואם אינן זוחלין א"כ בודאי כשר יש לפקפק דמסתמא לא כל שעה הם נבלעים בקרקע ונפלטין אל הבור ובשעה שהבור מלא אין לו מקום לפלוט לתוכו והמים עומדין במקומן ובאותו שעה נתבטל דין מעין כיון שנפסק הזחילה ואחר ששאבו מי הבור והמים זוחלין דרך הקרקע נפסלה המקוה כדין מי גשמים דפסולין בזוחלין ובכ"ז לדינא יפה כתב רו"מ להקל בצירוף כל הסניפים.