שו"ת מהרש"ם חלק ג רמ״טTeshuvot Maharsham Volume III 249
א׳להרב המאה"ג מו"ה צדוק צבי וואקסמאן נ"י מו"צ דק' ריגליץ
1
ב׳ע"ד שאלתו היות שעשו מקוה חדשה בעיר בלאזוב שיש חוץ למרחץ באר מים חיים ומשם נמשכים ג' צינורות של ברזל ישנים שכבר נשתמשו בהם שהמים מהבאר באים דרך הצינורות אל ג' המקואות שבהמרחץ בשטף רב דרך קטפרס וא"א לסתמן בברזות של עץ ורוצים לעשות שרויפען של מתכות והנה רו"מ העלה דהסילונות של ברזל כיון שמחוברים לקרקע הרי לדעת הרשב"א מהני החיבור לבד והרא"ש שפי' למתני' דמביא סילון של אבר וכו' דמשום שממשיך מים למקוה כשרה ליכא משום מקוה בדבר המקב"ט והוא משום דס"ל דבעי' שיהי' נעשה מתחלה אדעתא לחברו בקרקע א"כ בנ"ד ממנ"פ בין להרא"ש ובין להרשב"א כשר ואף דהש"ך ס"ק ק"ה הביא בשם הגהה פרישה דבנפסק קילוח המושך בסילון פסול הרי הש"ך חולק ובד"ח ח על מקואות סמ"ט כתב דהפרישה כוונתו רק שלא יופסקו מהמעיין עד שירדו המים להמקוה אבל אח"כ גם בנפסק שרי עכת"ד והנה דבנ"ד בין להרשב"א בין להרא"ש כשר גם לפי דבריו הרי י"ל דבדין מחובר לקרקע קיי"ל כהרא"ש דבעי' שיהי' נעשה לכך מתחלה ובדין ההמשכה קיי"ל כהרשב"א ודוקא בדרבנן סמכי' להקל בכה"ג דלדעת כל א' מהמחמירים שרי כמ"ש הב"י ביו"ד סי' צ"ב בשם האגור משא"כ באיסור תורה כהא דבעי' הוייתו ע"י טהרה דנלמד מקרא דיהי' טהור יש לחוש לכל א' מהפוסקים כמ"ש הש"ך סוסי' רמ"ב בדיני כללי או"ה ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ד סקי"ד מכמ"ק בזה ועוד דהכא גם ברשב"א אין מבואר היפוך מדעת הרא"ש דאפשר דמתני' דמביא סילון וכו' מיירי באמת שעשאו לשם כך ואף דמסתימת לשונו ל"נ כן הרי מבואר בב"י א"ח סי' ק"ס בשם תה"ד דאפי' בנט"י דספיקו להקל היכי דנמצא בפוסק א' מפורש לאיסור ובפוסק שני אין מפורש להיתר אלא דדייקינן מיני' אין לסתור דבר המפורש לאיסור ע"ש ומכ"ש באיסור תורה ואף שהב"י סי' קנ"ט חולק וס"ל דדבר המוכרח בדעת הפוסק הוי כמפורש מ"מ הכא אינו מוכרח כ"כ דעת הרשב"א ועמ"ש בדע"ת סי' י"ז סק"ט בזה ועוד דמלשון תשו' הרשב"א שסיים מכל אלו שמענו דכלי מתכות העשוי לקרקע וכו' משמע נמי כן ועוד דגם הב"י אינו חולק בפירוש ע"ד תה"ד אלא שכ' שאינו יודע וכו' וכבר הוכחתי בדע"ת סי' ל"א דלשון כזה אינו כחולק אלא כמהמוה ואין דעתו לחלוק ע"ש ועוד שהרי גם בתוס' רי"ד לשבת ט"ז ע"ב מפורש כדעת הנו"ב ועמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' לא וסי' קל"ד הנכפל להוכיח מהש"ס סוף חגיגה כן ושגם בנעשה לשם כך בעינן שיהי' צורתו מוכחת שנעשה לשם כך ושגם בב"מ ליו"ד העלה להחמיר גם בנעשה לשם כך ואיך נסמוך לכתחלה לעשות מקוה כזו ועוד דכיון שנפסק ההשקה א"א להקל כדעת הפרישה ומ"ש רו"מ בשם הד"ח מלשון הפרישה ל"נ כן וע' בתשו' ב"ש יו"ד סי' מ"ו שהוכיח דהעיקר כדעת הפרישה והביא ראי' דהא כל דין פסולא בממשיך ע"י דבר המקב"ט נלמד מהא דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים וכו' ושם מבואר בסופ"ו דפרה דבעינן שיהי' מחוברים בלא הפסק והנך פוסקים לא ס"ל לחלק דגבי מים חיים חמיר טפי ועפי"ז חידש דבתחלה בענין חיבור גמור כשפ"ה ואח"כ סגי בחיבור כ"ש וע"ש סי' מ"ז עוד בזה ושם סי' פ"ד הביא מדברי הרא"ש בפי' המשניות פ"ו מ"ח דבתחלה בעי' כשפ"ה ואח"ז ישאר עכ"פ חיבור כשערה ולא מצא חבר לפירושו ונדחק שם להוכיח מדעת כמה ראשונים כן ואני מצאתי בס' האשכול ה' מקואות סי' נ"ד דמפורש ג"כ כן ומפרש דמתני' בכולו שאוב בפסול מה"ת וממילא דפסול גם משום הוייתו ע"י דבר המקב"ט מה"ת וע"ש בנח"א בזה ועכ"פ מפורש מדבריהם דבעי' שלא יופסק החיבור גם אח"כ אלא דסגי בחיבור כ"ש אבל בנפסק לגמרי כהא דנ"ד שיופסק החיבור לגמרי פסול ועוד דגם לדעת הש"ך היינו להמקילין בשאובין בכה"ג אבל להמחמירים שם מכ"ש דיש להחמיר כאן בחשש הוייתו ע"י דבר המקב"ט והרי גם בשאובין כתבו הפוסקים להחמיר לכתחלה ובתשו' ב"א יו"ד סי' נ"ג ביאר דד"ז תלוי בפלוגתא אם מעין נפסל בשאובין וחוכך להחמיר אפי' בדיעבד ובגליון הבאתי מהר"ש פ"ו דמקואות מ"ח דמוכח כהאוסרים וגם בר"ש פ"ח מ"א מוכח כן ומצאתי בד"ח שהעיר מהא דפ"ח ותמהני שלא הביא מהא דפ"ו הנ"ל ואף דהח"ס סי' רי"ב כתב דלית מאן דחש לה וע' תשו' כ"ס סי' צ"ט במה שפקפק על דבריו אבל שניהם לא ידעו מדברי הר"ש הנ"ל וע' תשו' ב"ש ח"ב יו"ד סי' ס"ג שהחמיר ג"כ כדעת הב"א וגם בתשו' ד"ח ח"ב סוסי' צ"א כ' שמנהג להחמיר בזה ובפרט לענין הווייתו בטהרה איכא איסור תורה בודאי אין להקל בזה והש"ך החולק על הפרישה הוא רק במ"ש דגם להמקילין בשאובין אסור בזה אבל להאוסרים בודאי דאסור בזה גם בעיקר הדבר שהביא רו"מ בשם אחרונים לחלק בין מחובר לקרקע עצמו ובין אם מחובר לדבר המחובר לקרקע ודחו בזה ראיית הנו"ב מהא דשבת פ"א דהחיבור לבד ל"מ יעוין תשו' מהרש"ם סי' ב' שהבאתי כמה ראיות דליתא ואין חילוק ביניהם.
2
ג׳אבל מ"ש רו"מ דבקבעו ובנה עליו לכ"ע מהני יפה כ' וכבר האריך הסד"ט סי' קצ"ט ס"ק ס"ג להוכיח כן והביא מהא דפ"כ דכלים מה כיפה שקבעו בנדבך וכו' קבעו ובנה עלי' טהור אך דמ"ש שם דהמים שעליו מיחשב כבנין נראה דהיינו במקוה שהמים נחים עליו אבל בסילון שהמים נמשכים עליו אין זה בגדר בנין כיון שאין המים קבועים שם כדרך בנין וגם מהש"ס דב"ב ס"ו בסוגיא דצינור שקבעו וכו' מוכח כן דמה"ט ל"מ שם הקביעות בקרקע בשל תורה דאי נימא דהמים שעוברים עליו חשיבי כבנין תיקשי אמאי לא מהני גם בשל תורה הרי הוי כקבעו ובנה עליו ובע"כ כמ"ש וגם מה שמונח בתוך העפר לא מיחשב כבנין כדמוכח בתשו' הרא"ה וב"י דאין חילוק בין טמונים בקרקע או שמונחים ע"ג קרקע ומחוברים לקרקע ולכן דוקא אם יבנו בנין אבנים ע"ג הסילונות יועיל הקביעות בקרקע בסילונות הישנים ולא ביאר רו"מ אם עשו כן ובעיקר הפלוגתא של הרא"ש והרשב"א בנמשכין המים ממקוה כשרה דרך דבר המקב"ט הגם שהמחבר הביא דעת הרא"ש בסתם ודעת הרשב"א בשם י"א ובשו"ת שבסו"ס מנ"י סי' ד' כתב דהעיקר כדיעה א' אבל הנה בב"ח פסק להחמיר בזה וגם בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ד פסק כן מפני שגם דעת המרדכי הוא כהרשב"א ועוד שהרי קיי"ל שאין הנזחלין מערבין ובנ"ד החיבור דרך זחילה וע' בדגמ' מ"ש ע"ד הש"ך סוסק"פ ואף דהש"ך ס"ק קכ"ט כ' בפשיטות דבמעין גם הנזחלין מערבין ובנ"ד המים נמשכין מן באר מים חיים אבל מלבד שמצאתי בא"ז הל' מקואות סוסי' שלום אחר שהעלה שם דהמעיין מטהר גם באדם בפחות ממ"ס בגוף קטן שמתכסה בו כ' וז"ל וההוא דתנן בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו וכו' לעולם הוא בפיסולו וכו' לא כמש"ל (סי' של"ה) דמיירי שלא הי' מי האמה מ"ס קודם נשיקתו לבור דכיון דליכא מ"ס לא מכשרי בהשקתו לשאובין לטבילת אדם אעפ"י שהמעיין מטהר בכ"ש וכו' לא כך וכו' והתם ה"ט כמ"ש מורי הר"ש וכו' דדוקא נקט אמת המים דדרך זחילה אינו חיבור דקטפרס אינו חיבור וכו' עכ"ל מזה נראה דגם במעין אינו חיבור דרך קטפרס אך ממה שסיים וכן פי' רי"צ דסמפונט והאמה נכנסת כגון חרדלית גשמים עכ"ל נראה כמ"ש הש"ך וצע"ק דא"כ למ"ש לפרש דמטעם קטפרס אינו מכשיר הרי גם לפי פירושו הקדום דמיירי בדליכא מ"ס בהאמה לא מכשיר בהשקה ושם סי' של"ה מוכח דבמי גשמים פחות ממ"ס פשיטא ומאי קמ"ל מתני' ולכן הוכיח דמיירי במעין וקמ"ל דאף דמטהר בכ"ש לא מהני השקתו לטבילת אדם ולכן הוצרך כאן ליישב דקמ"ל דדרך קטפרס ל"מ אבל מסיום דבריו בשם רי"צ דסימפונט ל"נ כן וצ"ע ומ"מ העיקר כמ"ש הש"ך וראי' ברורה מירושלמי פ"ג דיומא ה"ח שהובא בתוס' פסחים ק"ט ב' והתוס' כתבו דהכשר המים הי' ע"י חיבור למים שבמעין שתחתיו והיו המים נזחלין כמ"ש תוס' בכורות נ"ה ואפ"ה הועיל החיבור במעין ע"ש ודו"ק אבל גם בלא"ה קשה להקל לפמ"ש הד"ח ח"ב סי' צ"ג דאין להקל במעיינות שלנו (כמ"ש גם בסי' צ"א שם] וגם במעין עומד כמו באר א"א להקל בזחילתן יותר מבמי גשמים והוא עפ"ד הר"ש פ"ה דמקואות וע"ש סוסי' פ"ח וסי' צ' שהוכיח כן גם מדברי הרז"ה ותשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רל"א והגם שאני הארכתי בזה בתשו' להוכיח דלא קיי"ל כן והבאתי מתשו' מהר"ח א"ז סי' ר"ד ועוד מכמ"ק בזה וע' תשו' משיב כהלכה חיו"ד סי' ח"י ותשו' ב"ש, ח"ב סי' פ"ב אות ד' ותשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' נ"ד מ"ש בזה מ"מ בודאי אין לעשות מקוה כזו לכתחלה ואף שיש לצדד עפ"ד תשו' הריב"ש שהביא בד"ח שם סוסי' צ"ג אבל יש לפקפק כיון דבנ"ד אם ישאר פתוח יזחלו המים גם להלאה מהמקואות שבהמרחץ ולכן רק באופן אם יעשו בנין אבנים ע"ג הסילונות ת יש להקל מצד הסילונות.
3
ד׳אבל בדבר השרויף שהביא רו"מ בשם הד"ח ח"א סי' מ"ה שחושש שמא השרויף עצמה הוא כלי ואף דכשהוא פתוחה והמים הולכים אינה מקבלת מים מ"מ יש לחוש לדעת הנו"ב מה"ת יו"ד סי' קמ"ב דבכלי שתחלת עשייתו לכך גם כשהוא פתוח דינו ככלי והגם שכבר חלק עליו בתשו' ח"ס סי' קצ"ח אות ה' מ"מ הד"ח חושש לדעת הנו"ב והנה בדבר זה כבר הארכתי בתשו' ופלפלתי בדברי הב"א סי' נ"ג שדחה ג"כ דברי הנו"ב ושו"ת תפא"י סי' כ"ו קיים דברי נו"ב והבאתי מכמ"ק בש"ס דתליא אם גם הדיוט יכול להחזירה או דבעי אומן דוקא וע' רמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"י דכלים הי"א ותוס' חגיגה כ"ג ע"א ד"ה ונפסקה וכו' ורשב"א שבת ק"כ בשם הרמב"ן ואח"ז מצאתי בשו"ת ב"ש ח"ב סי' ע"ד וסי' ע"ה שהעיר מהא דשבת נ"ט ומג"ש שם ושם פ"ג ע"ב וע"ש סי' ע"ג מ"ש בזה ואני העירותי בזה מהא דסופ"ט דכלים דבנעשו ביד"א אפי' כ"ש טמאים דנתבטלו מדין צ"פ ומצאתי בכת"י מהגאון בעל ב"א על משניות דכלים שביאר הטעם דנקב קטן שנעשה מאלי' עומד להסתם וכסתום דמי אבל בעשהו בידים ומתכוון לכך שרוצה שיהי' נקב ל"מ מה שעומד להסתם ע"ש ומכ"ש בזה שרוצה בהכשר המקוה ומ"מ צ"ע וע' תשו' אמרי א"ש סי' פ"ד שהביא מתשו' פמ"א ח"ב סי' כ"ד והוא ט"ס וצ"ל סי' ק"ד ושם האריך להקל בסילון של מתכות שעשו תחת הגג ובסופו מגופת ברזא של עץ לסתום לפעמים פי הסילון ודעת פמ"א דכשהוא פתוח אין עליו שם כלי והוא העיר מהא דא"ח סי' קנ"ט והביא גם מהא דרש"י ותוס' שבת נ"ט ע"א וביאר דעת פמ"א דנהי שיש עליו שם כלי גם כשהוא פתוח מ"מ קיבולו בטל אז ומהני ההשקה ולא הזכיר כלל מדברי נו"ב וח"ס ועכ"פ לפי דבריו אין היתר אלא ע"י ההשקה וגם מ"ש הח"ס סי' רי"ח ותשו' מהרי"א סי' רי"ב וסמכתי עליהם בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד הנכפל דברזא אין לו תשמיש בפ"ע ואינו בכלל כלי הנה מצאתי אח"ז בתשו' כ"ס יו"ד סי' ק"א פקפק הרבה בזה ואין להקל אלא באופן שהברזא אינה משמשת בפ"ע ככל ברזא ופקק אלא שתחובה או קבועה במתכות שי"ב בית קיבול ואין כל חלק עשוי לשמש אלא בצירוף שניהם וסיים דבברזא של מתכות בעי' דוקא שחצי התחתון יהי' מחובר לקרקע ואז גם אם חלק העליון שתוחבין לשם אינו קבוע הרי אינו ראוי' לתשמיש בפ"ע אין שם כלי עלי' ואינה מקב"ט ע"ש היטב וא"כ גם בנ"ד יעשו כן ויעשו ג"כ מתחלה אדעתא לחברה בקרקע ויהי' גם צורתה משונה משאר שרויפין שיהי' ניכר שאינה ראוי' אלא להמקוה כמ"ש הח"ס סי' רי"ח שם ואז יש להקל ויותר נכון לעשות בסוף הסילון אחר השרויף סילון קטן של עץ שיזובו המים דרך השריף לתוך הסילון של עץ ומשם יזובו לתוך המקוה.
4
ה׳וכה ראיתי בפמ"א שם סוסי' ק"ד שהביא ראי' להקל בסילונות של מתכות מהא דפסחים ק"ט ע"ב גבי ים של שלמה שהטבילו בו השלחן ובתוס' הביאו מירושלמי שהי' רגליו נקובין כמ"ר לבטל מתורת כלי ולהכשר המים סגי חיבור כשפ"ה במה שהי' מחוברים למעין שתחתיהם אלא שנעשו כמ"ר לבטל השורים שהי' של נחשת מתורת כלי אבל להכשיר המים שבים שהי' של נחשת סגי כשפ"ה ושם הביאו בשם הר"י דלפי שהשורים הפסיקו בין הים למעין הו"ל כהורק מכלי לכלי לכן צריך כמ"ר ע"ש והפמ"א למד מזה לענין הסילונות ולא אדע מהו דודאי כלי של נחושת שנעשה לקבל בתוכו המים וניקב כמ"ר טהור וע"ש במח"ל שתמה מהא דפי"ד דכלים ור"מ פי"א דא"צ כמ"ר אלא משתערין כמות שהן ודוקא בכלי עץ ועור בעי' כמ"ר וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ג דיומא ה"ח בשם סמ"ג ורוקח ורשב"א בזה ובתשו' ב"א יו"ד סוסי' מה שהשיג על השי"ק שם ועכ"פ רק בכלי בית קיבול דינא הכי אבל פשוטי כ"מ טמאים וכן דין הסילונות וכפי הנראה כוונת הפמ"א רק כלפי חשש הברזא שעושהו לבית קיבול דכשהוא פתוח טהור ע"ש ותבין ועכ"פ נ"ל לעשות בנ"ד כמ"ש שיבנו ע"ג הסילונות בנין של אבנים ובסוף השרויף יעשו סילון קטן של עץ וסגי בכ"ש כמ"ש הח"ס סוסי' קצ"ט וסי' ר"א ובלבד שלא יפלו המים להמקוה אלא מסילון של עץ והנלע"ד כתבתי.
5