שו"ת מהרש"ם חלק ג ר״נTeshuvot Maharsham Volume III 250
א׳להרה"ג מו"ה נתן נטע יעקב דים נ"י אבד"ק סאניק
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה א' מבנות כפרים הסמוכה לקהלתכם שא"י ליטהר זה כחצי שנה לאשר שבכל פעם שמפסקת בטהרה ובודקת א"ע נדמה לו על העד בהיותו לח כמראות אדומות וכשמתייבש מתהפך ללבן ולא נראה בו שום אודם והראתה גם לחברותי' וגם להם נדמה בהיותו לח מראה אדמימות וביובש פרח בכולו מראה לבן והדבר פשוט דהולכין אחר שעת יציאתו מהגוף כמ"ש הסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג ובח"ד סי' קפ"ח וראייתם מש"ס דנדה כ' ע"ב אך שנסתפק כת"ר אם תוכל האשה לבדוק ולא תשגיח על העד עד שנתייבש והנה בגוף הדין לכאורה הי' נראה להקל בזה שהרי בביאורי מהרש"ל להסמ"ג בהא דרמ"ת לא תיבדוק בשפופרת לבעלה הראשון שמא תמצא דם בראשו של מוך ותיאסר לכ"ע וכתב רש"ל דלכאורה י"ל מכאן דמי שיש לו בביתו דבר שיש בו חשש ספק איסור וירא לבדוק שמא ימצא איסור מותר לאכלו בלא בדיקה ונ"ל שי"ל דהכא יש ספיקות דאפי' אם תמצא דם למעלה שמא ראוי' היא לשני שאין כל אצבעות שוות אך שאין לסמוך ע"ז אע"ג דאפשר שהיתר גמור הוא מש"ה אינו מחייב לבדוק לבא לידי ספק ואדרבה קצת איסור יש בדבר לעגן האשה חנם אבל גבי תולעים אם ימצא אסורים בודאי א"כ חובה עלינו שלא להעלים עין ובת"ש בי"ע העלה דבמה שהוא רק חומרת גאונים רשאי להעלים ומהר"א שטיין כ' דבדבר מצוה מותר להעלים וע' בפמ"ג א"ח סי' תס"ז בא"א סק"ל והגהת י"ש ליו"ד סי' ל"א ובדע"ת שם סקט"ו מ"ש בזה ולפ"ז י"ל דאם המראה של העד אינו אדום כדם אלא דבזה"ז מחמירים גם בנוטה קצה לאודם והוא רק חומרת הגאונים א"כ מותר להעלים עין בכה"ג שיש מקום עיגון לטהר אשה לבעלה אבל הנה מצאתי בסד"ט סי' קצ"ו סקט"ו שהביא ג"כ מזה והעלה דגבי בדיקת ז"נ דבעינן שיהי' ספורים ובדוקים אין להעלים עין וגם לשי' הגאון ר"ג שבתשו' ש"י שהביא שם מ"מ מודה דהפסק טהרה בעינן עכ"פ שיהי' בבירור להחזיקה בטהרה ולהוציאה מחזקת טומאה א"כ ה"נ בנ"ד א"א להעלים עין בבדיקת הפסק טהרה ומ"מ אם הי' ברור שאינו אדום אלא נוטה לאודם קצת י"ל דכיון שאינו אלא חומרת גאונים יש להקל וכמש"ל בשם הבי"ע ופמ"ג אבל י"ל דזהו במקום ספק אם לפעמים נמצא נוטה לאדום ופעמים לבן אבל בנ"ד שהוחזקה בכך כמ"פ רצופים א"כ הוי כמעלים עין מודאי איסור ולדעתי נראה דקודם בדיקה תעשה קילוח מים לתוך הרחם כמ"פ ואח"כ תבדוק ואז יש תקנה שתעלה יפה בדיקתה ואפי' אם לפעמים לא יועיל שוב נוכל להקל להעלים עין מספק של חומרת גאונים.
2
ג׳ומה שהאריך רו"מ בדין בדיקת העד אם צריך שיהי' בעודו לח נ"ל להוכיח מהא דאיתא בסי' קצ"ו שדרך ההפסק טהרה יהי' העד מונח בפנים כל בהש"מ ושם ס"ד בהג"ה דלכתחלה לא יבדוק לאור הנר וכן מצאתי בס' האשכול הל' נדה סי' ל"ט דאף שמדין הש"ס רואים דם בלילה והא דמגלה י"ד וכי רואים דם בלילה היינו לאור הכוכבים אבל לאור הנר שרי מ"מ בזה"ז חשכו עינינו ולא נהוג לראות דם בלילה ע"ש וע' הירושלמי סופ"ב דנדה מהו לראות כתמים בלילה כו' כמה גדולים דברי חכמים שאמרו אין רואים כתמים בלילה וכו' וע"ש א"כ כשמוציאם העד אחר ביהש"מ עד למחר לאור היום ומוכח דא"צ לראותו כשהוא לח וסגי בראיית' כשמתייבש דודאי במשך הלילה דרכו להתייבש וע' ברא"פ סי' ל"ח סקס"א ובקוה"ר אות ל"א מ"ש בזה
3
ד׳ומה שהעלה רו"מ לחדש דבמראה ירוק שאין רגילות לצאת מהגוף כמ"ש התוס' בנדה י"ט ע"ב בד"ה ירד וכו' שוב יש לחוש שמא מתחלתו הי' אדום יחזר ונשתנה לירוק דאף שעפ"י רוב אינו משתנה מ"מ הכא איתרע רובא שהרי עפ"י רוב אין דרך לירוק שיצא מהגוף ודמי למ"ש התב"ש סי' כ"ט ועפי"ז תי' דברי החכ"א כלל קי"ז שהחמיר בהפסקת טהרה במראה ירוק והוא תמוה דע"י החזקה לא ישתנה הדין ולפמ"ש ניחא עכת"ד ואם כי דבר חכמה אמר בכ"ז אינו עולה יפה דהא דלא חיישינן לשמא הי' אדום ונשתנה אינו מטעם רוב דנימא דאיתרע רובא אלא הוא מטעם חזקה דהשתא דבדליכא חזדמע"ק להיפוך מחזקינן כשעת מציאתן וע' בש"ש להקצוה"ח ש"ג פט"ז ופי"ז מכמ"ק בזה וגם נראה דהוי כרוב גמור דליכא אלא מיעוטא דמיעוטא להיפוך ותדע שהרי בנדה י"ט שם ירד ר"מ לשי' עקביא וכו' היכי דקחזיא דם ירוק מעיקרא תיטמא ופריך עלה ומסיק אלא ה"ק היכי דקחזיא דם אדום והדר חזיא דם ירוק תיטמא משום משקה וכו' וקשה הרי לר"מ דחייש למיעוטא מהראוי שיהי' כל המראות טמאים דשמא נשתנו וכשיצאו מהמקור הי' טמאים ונשתנו כיון דאיכא מיעוטא המשתנים ובפרט לשי' התוס' נדה ל"ב פ"א דר"מ חייש למיעוטא מה"ת פשיטא דתיקשי כן ואף דהיכי דא"א גם ר"מ מודה הרי הכא אפשר כשלא תראה גם מראה טהורה ועוד דעכ"פ במראה ירוק ודיהה ראוי לטמא אליבא דר"מ והרי בתוס' נדה ל"ג ע"א ד"ה תניא דגם אם ר"מ ירד לשי' עקביא מ"מ מודה דגם בירוק אם דיהה טהור ולפמ"ש פשיטא דתיקשי הכי וגם בעיקר דברי כת"ר יש לפקפק דא"כ גם שלא בהפסק טהרה אף שכבר נתחזקה בטהרה מ"מ כיון דאשתני וראתה דם ירוק ניחוש שמא אשתני והי' אדום בתחלה דהואיל ואישתני אישתני כמ"ש הת"ש גבי מים בראש אף דבהמה בחזה"ת עומדת ולכן נראה פשוט דזהו חשש שאינו מצוי כלל ובכלל מיעוטא דמיעוטא הוא והן אמת דלפמ"ש התוס' בנדה ל"ב שם דבדאיכא נמי חזקה שלא ראתה גם ר"מ מודה דל"ח למיעוטא וכ"ה בתוס' בכמ"ק א"כ י"ל דה"נ מה"ט לר"מ שאינו מ"ד מראות טהור אבל אכתי תיקשי דעכ"פ במראה ירוק דלא שכיח לצאת מהגוף ואשתני באשה זו שוב עכ"פ לר"מ גם אחר שנתחזקה בטהרה ראוי לחוש למיעוטא כיון דרובא איתרע לפנינו ועל חזקת טהרתה א"א לסמוך אליבא דר"מ כיון דלא אזיל בתר רובא מכ"ש בתר חזקה כמ"ש במרדכי בחולין פ' הזרוע ובפ"י בקו"א לכתובות י"ב ובגו"ר כלל ס"א אלא שלא הביאו מדברי המרדכי ועמ"ש בפתיחת חיבורי גי"ד אות ו' לחלק בין חזה"ג לחזקה דדינא אבל אח"ז העירני ח"א מווארשא שמדברי הריב"ש סי' שע"ט מוכח דגם בחזה"ג עדיף רוב מחזקה וגם כבר נחלקו רח"כ והנו"ב אם אשה שלא בשעת וסתה יש לה חזה"ג ואכמ"ל.
4
ה׳וגם בעיקר הדבר שכ' רומע"כ שאין דרך אשה לראות דם ירוק מגופה הנה התוס' כ"כ רק לפי הס"ד דהש"ס בפי' דברי ר"מ אבל לפי מאי דמסיק הש"ס בפירושא דדברי ר"מ אינו כן וגם נראה דדוקא לפי דברי ר"מ דהוי סבר לחלק בין חזיא מגופה ס"ל שאין דרך לצאת מגופה משא"כ למאי דמטהרי רבנן דם ירוק מגופה אדרבה אמרינן דשכיח שיצא מגופה ומצאתי בתשו' ב"ח הישנות סי' פ"ד שכ' להדיא וז"ל והשתא ודאי איכא למימר ע"כ לא פליגי רבנן וקאמרי דלא חיישינן בירוק ללקוי אלא בנשאר ירוק מתחלתו ועד סופו דמראה ירוק שכיח טובא הלכך לא חיישינן ללקוי אבל היכי שנשתנה וחזר ונעשה אדום בקצותיו כנד"ד או כיוצא בו שפיר חיישינן ללקוי כשנעקר מן הגוף וחזר למראיתו במקצת עכ"ל הרי דלרבנן מראה ירוק שכיח טובא ובע"כ דבזה גופי' פליגי עקביא ורבנן והתוס' כ"כ רק לדעת ר"מ שרצה לסתור דברי רבנן משא"כ לדידן.
5
ו׳וגם מלבד זה לא יתכנו דברי כת"ר שהרי לדעת הראב"ד רוב דמים באשה טמאים הם ומראה דם טהור הוי מיעוטע וע' בסד"ט סוסי' קפ"ח מ"ש בזה א"כ לפ"ז יהי' כל מראות הטהורות טמאים בהפסק טהרה דכיון דאשתני שיוצאה מהרוב שוב נחוש שמא הי' אדום ונשתנה ובע"כ דליתא וגם מ"ש כת"ר בדעת הב"ח שהחמיר רק בירוק ליתא דבב"ח יו"ד וט"ז שם מבואר שהחמיר גם בלבן ונתאדם.
6
ז׳ובעיקר פלוגתת הב"ח וט"ז וש"ך וח"צ בדין מראה טהור שנתייבש ונתאדם מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' ס"ז וז"ל האשה שקנחה ונראה מקום הקינוח לבן וטהור בלי ספק והניחתו בקופסא ואחר שעה נהפך לא לאודם והאדים ממש נראה לומר דאיגלי בהתתי' ומעיקר דם הי' ולא מעיקרא לבן הי' אלא לכשנעקר הלבין מידי דהוה כדאמר גבי שחור אע"ג שביציאתו מגופה לא הי' לו מראה דם ולפעמים הלקותא מתלבנת כמו שער לבן בבהרת שהלקותא הלבינתו ודם נעכר ונעשה חלב וכן ה"נ בזה עכ"ל והוא רב קדמון.
7
ח׳ועפ"ז נראה להוכיח כדעת הב"ח דיש לחוש שלא להתיר כשהוא לח וראי' מש"ס דיומא ו' ע"א בהא דתניא ריב"ב אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עלי' ופריך אטו ברשיעי עסקינן אלא שמא יבא עלי' ותמצא ספק נדה וכו' כמאן כרע"ק וכו' וקשה הרי שפיר משכח"ל שמצאה מראה טהור בעודו לח ואין חיוב עלי' להמתין עד שיתייבש לשי' הט"ז והש"ך ואחר שיתייבש יתאדם ותהי' טמאה נדה ומשום כפרת כל ישראל חיישינן גם לדבר שאינו מצוי כמ"ש התוס' רפ"ק דיומא וגם אמאי נקט רק ספק נדה הרי בכה"ג תהי' טמאה ודאי ובע"כ כדעת הב"ח דאסור לשמש עד שיתייבש וא"כ שוב שייך להקשות אטו ברשיעי עסקינן ואולם י"ל למאי דאיתא בש"ס שם ו' ע"ב דפריך עד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת ולא יהי' אנשים נכנסים אצלו ומשני רבא טו"מ הותרה בציבור רבינא אמר אפי' תימא דחויי' טו"מ לא שכיחא טומאת ביתו שכיחא ובפסחים ע"ט מבואר דרב חסדא ס"ל ג"כ כמו רבינא דדחוי' בציבור א"כ לשיטתו צ"ל כתירוצא דרבינא והרי ביומא שם אמרוהו רבנן קמי דרב חסדא וכבר כתבו התוס' רפ"ב דב"מ ועוד בכמ"ק דסוגית הש"ס דהתרצן הוא ג"כ מקשן א"כ לשיטתו לא הוי מצי לשניי דטעמא משום שמא תמצא נדה בכה"ג שישתנה מלובן לאודם כיון דלא שכיח שישתנה ואין לחוש גם ביוהכ"פ למלתא דלא שכיח דא"כ הפרישהו מטו"מ ולעולם י"ל כדעת הט"ז והש"ך דאין לחוש לכתחלה שמא ישתנה.
8
ט׳ובזה י"ל דברי הרמב"ם פ"א מעיוה"כ ה"ג שהעתיק לדינא דמפרישין מביתו שמא תמצא אשתו נדה ובע"כ דלאו היינו משום חששא דטומאת מעל"ע ובחד אחר דא"כ הוי רק ספק נדה והוא נגד הש"ס ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתו דסובר טו"מ הותרה בציבור ביוה"כ כמ"ש בתורת נתנאל פרשת אחרי משום דכפרת כל ישראל תלוי בו ובד"ש בדרוש ליומא ז' דאף דבשאר ימים הוי רק דחוי' מ"מ ביוה"כ שא"א בע"א הותרה לכן הציץ מרצה אף שאין עודהו על מצחו משא"כ בכל השנה ע"ש ולכן לשיטתו שפיר י"ל דהא דאין מפרישין כ"ג מטו"מ משום שהותרה ביוה"כ אבל בחשש נדה חיישינן שמא תמצא מראה טהור וישמש עמה ואח"כ יתייבש ויתהפך לאודם תהי' נדה וא"ש ודו"ק (ואף דלפ"ז י"ל דגם רב חסדא מודה ביוה"כ דהותרה אבל מדהוצרך לשנוי כמאן כר"ע מוכח דס"ל כרבינא) אבל העיקר בישוב דברי רמב"ם עפמ"ש בתשו' מהרי"ק שרש ק' שדרך הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד בבלי ובפרט בדבר שאינו נוגע להלכה ובירשלמי פ"א דיומא מבואר דמפרישין משום שמא תמצא אשתו נדה וע"ש דמשני לה בשינויא אחריני דלא כש"ס דילן וא"כ הרמב"ם סמך על הירושלמי
9
י׳ונראה עוד להביא ראי' מש"ס דפסחים דף פ"א דלא מצי לאשכוחי אליבא דר"י דאמר מכאן ולהבא מטמא שיהי' טומאת התהום בזיבה והא משכח"ל בראתה מראה לבן ואחר שחיטת ק"פ נתאדם דאיגל"מ שהי' טמא מעיקרא ובע"כ כדעת הב"ח דצריך לחוש לזה א"כ הו"ל כנודע הספק מעיקרא כמ"ש בתוס' זבחים כ"ג ע"א ד"ה טומאת התהום דזיבה וכו', ע"ש היטב אבל אי נימא כדעת החכ"צ לק"מ.
10
י״אוע' בשי"ט להג' מהרש"ק ז"ל לסי' קפ"ח תשו' ז' שהתיר לכבס העד תיכף בעודו לח ולא תניחנו עד שיתייבש גם בעד שבודקת בו להפסק טהרה אף דבזה ס"ל דגם הח"צ מודה להחמיר מ"מ יש להקל לכבסו גם ברגילה בכך וא"א לה לטהרה כלל וגבי כתם יש לסמוך על הח"צ וע"ש סי' ק"צ תשו' י"א שהתיר בכתמים אפי' רגילה תמיד למצאן אדומים אחר יובש דמ"מ מותר לכבסן בהיותם. לחין אבל היינו בכתמים ולא בעד הבדיקה אבל בסי' קפ"ח התיר כן גם בעד של בדיקה שרגילה תמיד בכך ע"ש ומזה יש סמוכין להקל גם בנ"ד ומ"מ קשה בעיני להתיר זולת באופן שכתבתי,
11