שו"ת מהרש"ם חלק ג רנ״בTeshuvot Maharsham Volume III 252
א׳לכבוד הרב המאה"ג מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י ראבד"ק קאסוב
1
ב׳מאז הגיעני מכתביו והנה בדבר אשת ר' בעריל וויניקער כפי שכתב הרב מפראווידענס שעשה כל הגב"ע כי אחר שקרה האסון שנשברה הספינה בתוך הים בעוד שהי' הקור גדול מאוד בליל כ"ז שבט תרס"ז ולמחרת שטו לשם אניות ומלחים להוציא הנטבעים מתוך הים והובא יותר מששים נטבעים ובתוכם רב"וו הנ"ל וכל מכיריו הכירוהו היטב בטב"ע ולא הי' תפוח כלל מגודל הקרח והקור ול"ה בו שום שינוי בפיו ובגופו כבר כ' רו"מ בעצמו שיש כמה צדדים להתיר את אשתו כיון. שנתברר בגב"ע שהי' שם בספינה זו וגם נמצא אצלו מכתב על השעון שנתן לאומן והכירוהו היטב וגם בהתבוננות גדול ראוהו כולם ונתברר כי הוא זה וגם הי' רחוק מהחוף דהוי כשהה עד שת"נ לכן אף שידעו מהטביעה נאמנים לכן הדבר פשוט להתיר את אשת ר"ב וויניקער שהכירוהו כמה אנשים מקודם וידעו גם שם עירו וכיניו ואיך נקרא בעירו גם ידעו שם אשתו בקאסוב.
2
ג׳אולם עיקר הספק על אשת ר' בעריל שטיינער שנתברר ג"כ בגב"ע שהי' שם אך שלא נמצא כלל ונפל למשאל"ס דלכתחלה לא תנשא גם בשהו עד שת"נ אך שהרב מפראווידענס צידד מפני שהי' שם בלילה זו קור גדול עד שגם אותן שניצולו ע"י ספינות הקטנות שהי' תלוים סביב הספינה והביאום אחר ד' שעות אל החוף שיצאו משם מפני שהי' רחוקים מן החוף ערך עשרה מילין אנגליות נקפאו יותר מחציין עד מות ממש ורק חציין נשארו חיים אבל לא יכלו לזוז עם שום אבר עד שהביאום לביה"ח ובהשתדלות רופאים ואנשים אחרים שבו קצת אברים לאיתנם אבל לא הי' גם א' שלא הצרכו לחתוך קצת אברים גם הי' בלילה זו חשך ואפילה ולמחרת נשלחו לשם כמה אניות ומלחים וחפשו חפש מחופש על כל אפיקי המים ועל גדותיו ומצאו ערך פ' נטבעים מתים וא"כ י"ל דבכה"ג שהי' קור גדול כזה עד שגם אותן שקפצו לתוך אניות המפלט והובאו אל החוף נקפאו כל אבריהם וחציין מתו ועכ"פ שום א' מהן לא יכול לזוז זיז כל שהוא באברי' אין לחוש בכה"ג שמא דף נזדמן לו וניצול וכיון דבנ"ד הוי כשהו עד שת"נ כמ"ש הקה"י והרע"א בפת"ש ס"ק קמ"ה והוי רק דרבנן יש להקל דבכה"ג ליכא גזירת חז"ל בדין משאל"ס. עכת"ד הרב הנ"ל. א ולכאורה הי' נראה לפמ"ש בתשו' בית יעקב סי' ט' דבדאיכא תרי רובא גם במשאל"ס יש להקל דהוי מיעוטא דמעוטא א"כ ה"נ בנ"ד בצירוף גודל הקור והקרח הוי תרי רובא ואף שהשיבו עליו האחרונים מהתוס' יבמות קכ"א ע"א ד"ה ולא וכו' דמוכח להיפוך אבל כבר העליתי בחיבורי דע"ת סי' ט"ו ס"ק ל"ד דזה תליא בטעמי דמשאל"ס דאי משאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה גזרו כמ"ש התוס' בכורות כ' ע"ב ורא"ש יבמות ועוד כמ"פ א"כ גם בתרי רובי אין להקל כמ"ש כה"ג התוס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א וכו' לענין ס"ט ברה"י ע"ש אבל לפמ"ש התוס' יבמות ל"ו ע"ב ורא"ש שם ומרדכי פ"א דחולין דטעמא דמשאל"ס משום דהוי מיעוט המצוי י"ל דבתרי רובא יש להקל והבאתי שם עוד מכמ"ק בזה וגם הבאתי מתשו' אר"י דב"ע חא"ע סי' ז' דדוקא בגוונא שכתבו התוס' דאין נולדים ב' רובי יחד בזה לא מהני ב' רובי משא"כ היכי שנולדו ב' רובי יחד מהני שפיר תרי רובי וכ"ה בתשו' ברכת יוסף א"ע סי' ל' ה"נ בנ"ד הרי נולדו ב' רובי ביחד שפיר י"ל דלכ"ע יש להקל (אך בזה יש לפקפק דהרוב נטבעים המתים הם בשעה מועטת ורוב המתים ע"י הקרח אינו אלא אחר שעות מרובות ולא נולדו תרי רובי כאחד אבל לשי' כמ"פ גם גם המיתה ע"י טביעה הוא אחר ג' שעות א"כ י"ל דבאו כאחד ועדיין צ"ע בזה).
3
ד׳ב] אולם יש להביא סתירה לזה מהש"ס יבמות ק"כ ע"ב ואפי' ראוהו מגויד וכו' ורמינהו אדם אינו מטמא עד שת"נ ואפי' מגויד וכו' הא מחייא לא חיי וכו' הא רשב"א וכו' רשב"א אמר אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות ומי מצית לאוקמי כרשב"א הא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששלשלו בים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא וכו' ומשני שאני מיא דמרזו מכה וכו' ומאי פריך הרי י"ל דמגויד רובן מתים ומיעוטן חיים ובנפל למשאל"ס וגם ניטל הרגל דאיכא ב' רובי לכן תנשא משא"כ במגויד לבד (בע"ר דליתא) והתם הרי נולדו ב' רובי ביחד ואפ"ה לא סמכו להקל וע"ד פלפול קצת י"ל דהנה בש"ס שבת קכ"ח ע"א פריך מדברי רב על ר"ה תלמידו דמסתמא כרבי' ס"ל וכ"ה בש"ס ב"ב פ"ב ע"א דפריך על ר"א וכי לית לי' הא דשמואל רבי' ובתוס' שבועות מ"ב רע"א דמה"ט פריך מדברי רב אר"ח והנה בחולין ו' ע"א מוכח דרשב"א הי' תלמידו דר"מ ובסה"ד אות מ' הביא כן מהירושלמי וביבמות קכ"א א' מבואר דר"מ ס"ל דגם במשל"ס לא תנשא ונ"ל הטעם דהא הש"ס פריך שם לקמן דאי חיישינן למחילה של דגים משיל"ס נמי ליחוש ומשני דבשיל"ס מחילה ש"ד לא שכיח א"כ לר"מ דחייש למיעוטא גם במשיל"ס ל"ת דחיישינן למחילה של דגים וגם בבור הגדול איכא חשש מחש"ד ובזה יש לדין מהא דר"א בעי למימר דבצ"מ גם במשאל"ס מותרת דאם איתא דסליק קלא אית לי' והדבר יפלא שהרי הוא נגד ברייתא מפורשת שהובא לקמן דאר"ג פ"א הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה שנשברה והייתי מצטער מפני ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשעליתי ליבשה וכ' כמה גדולים ד"ח שאמרו וכו' משאל"ס אסורה וכן תניא מעשה בר"ע כו' ומנו ר"מ כו' והרי התם הי' ת"ח ולר"א גבי ת"ח גם במשאל"ס מותרת ולפמ"ש י"ל דהא בחולין ו' מבואר דר"ג חייש ג"כ למיעוטא ומכ"ש ר"ע דנודע דחייש למיעוטא וגם במשיל"ס אסורה אבל בצ"מ מותרת בכה"ג אבל במשאל"ס גם בתרי רובי אסורה לר"מ וז"ש כמה גדולים דברי חכמים וכו' ר"ל בכה"ג שהי' צ"מ משיל"ס מותרת וכו' ומפרש רב אשי דלר"ג ור"ע דחיישי למיעוטא גם במשיל"ס אסורה בעלמא אלא דהכא גבי צ"מ מותרת ובמשאל"ס גם בצ"מ אסורה אבל לדידן דבשיל"ס מותרת בכל גווני דל"ח למיעוטא ובמשאל"ס דהוי מיעוט המצוי אסורה לכן בדאיכא תרי רובא י"ל דמותרת (וגם לדידן דקיי"ל דלא כרב אשי וגם בצ"מ אסורה היינו משום דתרי רובא לא אתיין בהדדי כמש"ל אבל היכי דתרי רובי אתיין בהדדי י"ל דבתרי רובא שריא) והתינח לדידן אבל לרשב"א דס"ל כר"מ דחייש למיעוטא גם בעלמא א"כ במשאל"ס משום חומר א"א גם בתרי רובי אסורה לכן פריך שפיר אי אתיא כרשב"א תיקשי סיפא דמעשה בעסיא וכו' דלשיטתו גם בדאיכא תרי רובי אסורה משא"כ לדידן י"ל כדעת הביע"ק וא"ש.
4
ה׳ג) ועמ"ש בחיבורי שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קס"ח אות ד' לבאר מ"ש כמה גדולים ד"ח שאמרו וכו' בדרך נכון עפי"ד הה"מ וב"ש סי' י"ז סקי"ד דל"ג משום ל"פ אלא בדבר שגזרו חז"ל ואמרו בפירוש שד"ז אסור אז גזרו גם במלתא דל"ש משום ל"פ משא"כ היכי דלא אמרו חז"ל גוף האיסור אלא דמסברא אסור ליכא למיגזר משום ל"פ והבאתי מהמל"מ פי"ב מה"ג ועוד מכמ"ק ועפי"ד הנ"ל י"ל ג"כ בסגנון זה דגבי צ"מ הוי מיעוט שאינו מצוי אלא דגזרו משום ל"פ של אדם אחר ואף דהט"ז בא"ח סי' ער"ה ובאה"ע סי' קי"ט העלה דהא דאדם חשוב מותר לקרות משום דבאדם פרטי זה לא משכח"ל איסור ול"ש למיגזר באדם זה משום ל"פ של אדם אחר וכדבריו מבואר בר"ן ר"פ שואל ועיין בשיו"ק על הירושלמי פ"א דשבת ה"ג שתמה ע"ז מהירושלמי שם ודברי מרה"פ דחוקים ולפמ"ש בשיו"ק שם פ"ו ה"א י"ל דהירושלמי ובבלי פליגי בזה וע' בקובץ על הרמב"ם פ"ב מה"ש הט"ו מ"ש בזה אבל מ"מ בנ"ד י"ל דגם באשה שהי"ל בעל ת"ח יש מקום לאסרה משום ל"פ דדוקא התם שהגזירה שמא יטה הוא על האדם החשוב י"ל דכיון דבדידי' ליכא למיגזר אין לאסור משום ל"פ כיון דאצלו ל"ש בשום פעם הך חששא אבל הכא שהגזירה על האשה והרי גם באשה זו משכח"ל שהי' לה או שיהי' לה בעל שאינו ת"ח ויתכן שפיר לאסרה משום ל"פ אך זה דוקא כיון שגזרו חז"ל ואמרו משאל"ס אסורה לכן גם בצ"מ יש לאסור משום ל"פ אבל אי לאו שאמרו כן בפירוש לא הי' מקום לאסור בצ"מ משום ל"פ כיון דבדידי' אין לחוש למיעוט שאינו מצוי וז"ש כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה לכן גם בצ"מ אסור משום ל"פ וא"ש.
5
ו׳ד) אך בנ"ד כפי שכתב הרב שהי' קור וקרח גדול עד שלא הי' במציאות כלל שימלט איש על דף כמה שעות ויהי' חי שהרי מאותן שנמלטו באניות המפלט והי' מעט מחסה וזהו רק ד' שעות עד שבאו אל החוף מתו חציין והנשארים נקרשו אבריהן וכמעט שלא נשאר בהם נשמה ורק ע"י עבודת הרופאים ואנשים חזרו לחיותן ובכ"ז הי' הכרח לחתוך מקצת אבריהם וא"כ אם באנו לחוש שמא נמלט זה שנחסר על דף או חלק ספינה שנשברה הרי להחוף הסמוך לא הגיע שהרי חפשו החובלים על כל חופי הים אלא דאפשר שאף למרחוק א"כ הי' בגדר נמנע ממש שישאר בחיים ואפי' מיעוטא דמיעוטא ליכא א"כ יפה כתב הרב דשם דיש לדמות לנידון שהובא בט"ז וכמה שו"ת בפת"ש ס"ק קל"ג שהתירו גם במשאל"ס בדאיכא הוכחות שלא יצא כגון שנפל תחת הקרח (או במקום שיש עקולי או שנפל ממקום גבוה וכדומה) שהתירו הב"ח והמהרש"א ושאר גדולים ולא גזרו משום לא פלוג וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד שעינינו רואות גודל הקור והקיפאון שאירע לאותן שניצולו באניות של מפלט יש לצדד להקל
6
ז׳ה) אבל מ"ש רו"מ מדברי המבי"ט ח"א סי' קפ"ח שאין לאסור כשאירע עוד דבר אחד שאף אם יזדמן לו דף יוכל לחיות ודוקא דומיא דעובדא שבש"ס שאסרו במשאל"ס אין להקל הנה דברי המבי"ט שם סובבים כלפי מש"ש בסי' קפ"ו וסי' קפ"ז להקל בספינה שנטבעה והמים באו לתוך החדר שנחלק עלי' הב"י ושאר חכמי דורו ואסרו האשה לבעלה א"כ י"ל דגם בדין הי' רגלי' קשורים לא ס"ל כוותי' ואולי י"ל דכיון שד"ז דהי' רגליו קשורים הביא בשם תשו' מהר"י בי רב רבו של הב"י מסתמא לא נחלק עלי' הב"י אלא דס"ל לחלק בין נידון זה לנידון המבי"ט שבאו המים לתוך חדר הספינה אבל בתשו' רדב"ז ח"א סי' רנ"ח וח"ג סי' רע"ג חולק גם ע"ד מהר"י ב"ר הנ"ל ומה שהאריכו שם המבי"ט והב"י בדברי הר"א מורדינא אם יש להקל במשאל"ס עפ"י אומדנות והוכחות כבר כתבתי בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' קס"ח שהגם שדברי מרדכי לקוחים מתשו' מהרמב"ב הישנות סי' תקע"ב אבל הנה באגודה סוף יבמות סי' קמ"ה ובתשו' רי"ן הרא"ש אחר סי' צ"ב ובתשו' מהר"י מברונא סי' רט"ו הביאו דברי ר"א להלכה אבל רק בצירוף כמה הוכחות ואומדנות המבוארים שם באורך דבכה"ג אין הרא"מ יחיד בדבר.
7
ח׳ו) וגם במ"ש למעלה מדברי קה"י ורע"א דבנטבעו רחוק מן היבשה הוי כשהה עד שת"נ יע"ש בחיבורי אות ב' דיש לשדות בה נרגא ובכה"ג דנד"ד שנשברה הספינה והי' שם עץ וקורה שהרי מצאו אשה אחת עומדת על חתיכה גדולה שנשבר מן הספינה ואף שכמה אנשים שעמדו שם מתו אבל מ"מ אשה אחת אף שעמדה שם כמה שעות עד שבאה אני' וניצולה ונשארה בחיים אלא שהיתה חלושה מאוד ועכ"פ הרי אף שהי' קור חזק ונורא אעפ"כ נשארה האשה בחיים ואף שכתבו שהי' בדרך נס נפלא אבל איננו בגדר נס היוצא מגדר הטבעיי שאמרו אין מזכירין מעשה ניסים לכן אולי גם להאיש הנחסר הזה אירע כן אולם י"ל דכיון דבכל החופים היותר קרובים חפשו ולא נמצא שום איש ורק יש לחוש שמא נמלט למרחוק מאוד ובזמן קור וקרח הנורא שהי' אז זהו בלתי אפשרי שיחי' רק לכל היותר איזהו שעות א"כ אין שום סברא לחוש שנשאר בחיים.
8
ט׳ז) עוד יש לדון בזה דכיון שראינו שהחלק הנשבר הי' מונח כמה שעות סמוך למקום הטביעה ולא שט למרחוק ע"י גלים וכדומה א"כ חזינן שטבע המים שם אינו להשליך ע"י גלים וכדומה להדף הנשבר למרחוק והאנשים שנשארו על החלק ההוא נמצאו סמוך למקום הטביעה א"כ ליכא עי"ז ריעותא לחוש שמא אדם זה דף נזדמן לו ושט למרחוק (ועמ"ש לקמן אות י"ב דיש לחלק בין חלק גדול שנשבר ובין דף א' קל לשוט למרחוק) והנה כבר רמזתי בתשו' מהרש"מ ח"א סי' וא"ו לתשו' הרה"ג מאדעס ונדפסה בקו' כנסח"י קו' ה' סי' פ"ה ושם הי' עובדא כזו ממש שנשברה ספינה ונטבעה ונחסרו כמה אנשים ולא נמצאו כלל והעלה הרה"ג הנ"ל להתיר הנשים ותו"ד דבזה"ז שיש סמוך להספינה אניות קטנות של מפלט אין זה בכלל גזירת של משאל"ס דכל נטבע שרוצה להציל את נפשו מתאמץ להתקרב להאניות של מפלט ואין לחוש שמא גלי הים השליכוהו נגד רצונו והוכיח מתשו' הב"ח ותשו' ברכת יוסף סי' ל' דאין לחוש לגלי הים אלא היכי דאיכא נמי סברא שישוט האדם להציל נפשו ובפרט שהטביעה רחוקה מאוד מחוף של יבשה וגם כיון שבזה"ז הספינות הולכות רק באמצע עומק המים ולא כמו שהי' בזמנים הקודמים שהי' ההילוך תמיד סמוך להחוף כמ"ש בספר הברית מאמר ט' פ"ו וי"ל דמה"ט ליכא גזירת משאל"ס כלל וי"ל דאם היו בזמניהם הילוך הספינות בסגנון זה לא הי' גוזרים ע"ז ובכה"ג שנשתנה הדבר בזה"ז ליכא משום דבר שנגזר במנין וכו' כמ"ש התוס' בע"ז ב' ובב"מ ע' ועוד בכמ"ק ועוד צירוף שם מה ששלח מכתב לביתו שיבוא על ש"ק לביתו גם הי' שכיר אגענט בבית מסחר והביא מתשו' עין יצחק א"ע סי' כ"ב שכתב כעין זה וגם צירוף דברי התה"ד בפסקיו סי' קל"ט בזה"ז הכל יש לו דין צורבא מדרבנן ובזה"ז יש לסמוך ע"ז יותר שנתרבו הפאסטין וט"ג ופקידי הממשלה ומשלמים בעד מציאת הנטבעים וכל חידוש מתפרסם בכתבי העתים והאריך שם וסיים שיש להתיר כל הנשים ושהסכימו עמו כמה גדולים והותרו העגונות להנשא ע"ש וכפי הנראה לזה רמז הרב מפראווידענס שגדולי רוסיא התירו בכה"ג ושם סי' קכ"א נדפס מרב א' שתמה על שלא הביא מתשו' רע"א סי' ק"ט בשם שו"ת שטמ"ק לחלק בין נטבע באמצע המים רחוק מיבשה ודברי' תמוהים דשם כתב רק דבכה"ג הוי כשהה עד שת"נ ואסור רק מדרבנן אבל לא להתיר בכה"ג שלא יהי' בכלל גזירת משאל"ס כלל ומש"ש מאדר"נ פ"ג מעשה בחסיד א' שטבע ספינתו בים ובא ר"ע להעיד על אשתו ואח"כ הכירו חי וחבר בו ותמה הא ר"ע מחמיר במשאל"ס בסוף יבמות הדבר פשוט שלאחר שהכירו חי נוכח ר"ע לדעת להחמיר בכה"ג ועיי' בב"י יו"ד סי' שע"ה בשם רי"ף ורשב"א לפרש מ"ש באבל רבתי שטבע בים דהיינו במשיל"ס ע"ש א"כ ה"נ י"ל בזה
9
י׳ח) והנה מ"ש הרב מאדעס מדברי פסקי מהרא"י הבאתי בתשו' מהרש"ם ח"א סי' ו' מדברי רדב"ז ח"א סי' תקכ"ו שחולק עלי' ואח"ז ראיתי בפת"ש ס"ק ע"ז שהביא ג"כ דברי הרדב"ז ובשם מה"צ שחולק ע"ד הרדב"ז ושם ס"ק קל"ח הביא מהח"ס שהעלה ג"כ דבזה"ז ע"י מציאת הב"ד והט"ג ושאר התחדשות בכתבי העתים יש צדדי קולא שלא לחוש לכל הנך חששות שבשאל"ס אבל כל דבריו יסובבו רק להוציא מחשש של תורה דהוי כשהה עד שת"נ אבל לענין לכתחלה לא עלה ע"ד להקל וגם הנה מצאתי בתשו' ח"ס ח"ב סוסי' קל"א שהביא שהי' בלבו מאז סברא זו דע"י התחדשות הב"ד והט"ג כשעבר זמן רב ולא בא לביתו יצאה מחזקת א"א מה"ת ואח"ז אירע עובדא להיפוך ואמר ברוך שבחר בהם ובמשנתם וגם בסי' קל"ח הביא שם עובדא הנ"ל ושם באמצע התשובה הביא עובדא שאירע בעיר מ"ד ועובדא שבעיר פישאן וסיים ג"כ שא"א לחדש דבר עפ"י אומדנא אבל מ"מ י"ל דבנטבע רחוק מן הישוב ורובי האניות המהלכים ורובי חובלים המחפשים בכל צד ופינה הסברא קיימת כמ"ש בעצמו לעיל ח"א אבל כ"ז רק שיהי' נחשב כשהה עד שת"נ אבל אין מקום להתיר ע"ז לכתחלה
10
י״אט) ובעיקר הדבר שחידש הרב מאדעס דכיון דנשתנה הילוך הספינות בלב ים ל"ש גזירת משאל"ס הגם דמשום דבר שנגזר במנין וכו' י"ל דל"ש בנ"ד עפמ"ש בהג"א פ"א דכתובות סי' ג' וז"ל ומכאן יש ראי' לדברי מורי שכ' בפ"ק דביצה דאע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' אם יעשו באותה סברא שאם הי' אותו ב"ד קיים הי' מסכים להתיר שנשתנה הענין אין זה ביטול דבריו עכ"ל וה"נ בנ"ד אך לפמ"ש אח"כ בשם רמב"ם מוכח דס"ל דהרמב"ם חולק וס"ל דגם בכה"ג אין השורכול לבטל ועוד דגם לפי הנ"ל הרי גם בזה"ז לפעמים הספינות באים סמוך לחוף וכשיזדמן שם שייך שפיר גזירות חז"ל במשאל"ס א"כ י"ל דלא פלוג אבל י"ל דגם סמוך להחוף ליכא גזירה זו דאצל החוף הרי יהי' נמצא הנטבע כשיצא לשם לפי רוב ההשגחה הנהוג בזה"ז ואם באנו לחוש שמא שט למרחוק הרי שוב ליכא חששא כיון דא"א שיחי' בשיטה למרחק רב כזה ובכ"ז מי יערב בלבו לחדש דבר כזה להקל בזה"ז בדין משאל"ס ובפרט דהא מזדמן גבי נהרות גדולות שאין רחבים כים ושם הספינות אינן רחוקות הרבה מן היבשה בכל אורך הנהר ושייך שפיר גזירת חז"ל במשאל"ס אך דסברא זו חזי לאצטרופי בדאיכא עוד צד אחר להקל א"כ י"ל דבנ"ד שהי' בזמן הקור הנורא שהי' בחורף העבר שמכמה שנים לא נמצא כמוהו ול"ה באפשר שיחי' יותר מקצת שעות יש לצרף להקל
11
י״בי) אולם כבר העיר הרב מפראווידענס בעצמו מדברי תשו' ב"ח וט"ז שנפל תחת הקרח והגדולים המקילים צדדו בכמה סברות מפני שתחת הקרח ל"ה באפשר לצאת משם ולא עלה בדעתם להקל מפני שהי' זמן קור וצינה שהרי המים נקפאו לקרח והרב הנ"ל השיב דאין משקל לקור ולא נתת דבריך לשיעורין אבל בנ"ד שראו שמתו הרבה הניצולים באניות המפלט וגם הנשארים הוכרח לחתוך אבריהם שפיר יש להקל וזה דוחק אבל לענ"ד כיון דשם הי' בנהר קצר וקרוב ליבשה שאם הי' מזדמן לו לצאת אל היבשה הי' יכול לצאת ולמצוא ביבשה מקום. להנצל מן הקור ולהחם א"ע לכן שפיר אין סברא להקל מטעם זה אבל גבי ים שא"א לצאת רק במקום החופים שעומדים שם אניות ואנשים רבים וגם רבה ההשגחה בכל המקומות ואם הי' יוצא הי' נודע לכל שפיר י"ל להקל
12
י״גיא) ובגוף דינו של הב"ח והט"ז העיר הנוב"ת דאכתי יש לחוש למחילה של דגים אבל זהו רק בנהר כמ"ש רש"י יבמות קכ"א ע"א וז"ל שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו ואין מתמלאת כולה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים עכ"ל וזה ל"ש בים ובפרט בלב ים הרחוק מן היבשה ובפרט בזה"ז אם הי' עושים מחילה הי' מפורסים וידוע לרבים אבל בגוף תמיהת הנו"ב יעוין בתשו' ברכת יוסף סי' ל' דחשש מחילה ליכא אלא בגוונא שהי' ב' מכמרין מכמורות בירדן וכל ירידתן הי' שם בשביל דגים אבל בעלמא אין לחוש כלל לזה וע"ש עוד כמה צדדי קולא בנפל במשאל"ס ויש לצרף גם בנפל בלב ים איזהו סברות שכתב שם.
13
י״דיב) והנה בק"נ על הרא"ש פט"ז דיבמות אות כ"א כ' דהא דמשאל"ס בדיעבד ל"ת דוקא כשהעד ראה הטביעה ממש אבל אם ראה רק שנשברה הספינה דאפשר שנזדמן לו דף ולא נטבע שלא נפל לתוך המים כלל גם בדיעבד תצא ע"ש ובאמת שכן הוא בתשו' הרמב"ן שהובא בב"י והג"ה סעי' ל"ד והוא משום דשמא יצא מיד ועי' ירושלמי פט"ז דיבמות ה"ה ומרה"פ שם בד"ה שקעה ספינתו וכו' שהביא סמוכין מהירושלמי שם ולכאורה לפי"ז גם בנ"ד איכא חששא יותר מבשאר משאל"ס אבל הנה מצאתי בתשו' רח"כ חא"ע סי' כ"ח שצירוף דברי הבי"ע להקל בתרי רובא ושם בסוף התשו' ביאר דגם בנמצא מונח על דף אם הי' חלוש ונוטה למות יש להקל דגם במונח על דף עפ"י רוב אינו ניצול ורק א' מאלף שיכול להנצל עי"ז בים הגדול וגם רק מפני שיכול לאחוז בידיו משא"כ כשנחלש ואיכא תרי רובא ע"ש ומבואר דס"ל דגם במונח על דף עפ"י רוב אינו ניצול א"כ בדיעבד לא תצא ומדבריו יש סמוכין להקל בנ"ד דכיון שע"י הקור בודאי נקפאו ידיו וא"א לאחוז בידיו את הדף שהרי בנ"ד כל אותן שניצולו באניות המפלט כל אבריהם הי' נקפאים וקרושים א"כ דמי לנידון רח"כ שם ויש להקל.
14
ט״ואך לכאורה דברי רח"כ הם נגד תשו' הרמב"ן הנ"ל ובגוף התשו' מבואר דגם בנשברה הספינה במקום רחוק מאוד מהעיר בלב ים וכל הרואים יחשבו שא"א למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ואפ"ה גם בנשאת תצא כי שמא ניצול ע"ג עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים ע"ש ומכ"ש בראוהו מונח ע"ג דף וכדומה ואיך כתב רח"כ כי רק א' מאלף ניצול בכה"ג.
15
ט״זאך בנ"ד לפמש"ל בשם פסקי מהרי"א וח"ס דבזה"ז הוי כשהה עד שת"נ א"כ גם בנשברה הספינה אף שהעליתי בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' קס"ח אות ב' מדברי הרמב"ן הנ"ל דבנשברה בכל גווני אין להקל מ"מ כיון דהאניות הקטנות של מפלט הוא מסביב של הספינה קשורים בה מי פתי לשוט על דף או קורה ואף שבנ"ד נשארו איזהו אנשים עומדים על חלק מהספינה שנשברה אך שכולם מתו ואך אשה אחת נשארה בחיים דרך נס ופלא מ"מ הרי חלק זה לא נתרחק מהספינה ונשאר עומד אצל הספינה א"כ הרי נמצאו האנשים אך שיש לחוש שמא דף אחד או קורה ע"י קטנו צף למרחוק ויש לחוש שמא זה האיש נשאר עומד עליו ולא רצה להפיל א"ע לתוך המים להתקרב אל אניות המפלט אבל זהו בודאי דבר שאינו מצוי וגם לשי' הרמב"ן י"ל דבנשאת ל"ת ובצירוף גודל הקור הנורא והקרח י"ל דגם מיעוטא דמיעוטא ליכא ואם הי' צף למרחוק בודאי מת דאנן קיי"ל דלמעשה ניסים לא חיישינן ועתוס' קכ"א. ע"ב ד"ה אין וכו' בשם הירושלמי ושם כ' דגבי נחשים אינו נס גמור ובאמת דבירושלמי גופי' ה"ד מובא ג"כ הך מימרא דאין מזכירים מעשה נסים ואפ"ה בהא דנפל לגוב אריות קאמר דשמא נס נעשה לו כדניאל וכן בנפל לכבשן האש כו' אך מהש"ס דילן בהא דנפל לגוב אריות דגם לריב"ב מפרש דשמא חבר הוא ות"ק לא חייש דמשום אצצא מזקי לי' אבל לנס לא חיישינן דגם גבי נחשים י"ל נס נעשה לו כיוסף דמבואר בש"ס שבת רפ"ב דנחשים ועקרבים הי' בו וניצול וגם בשי"ך ופ"מ בהא דנפל לכבשן האש ובאמת דבירושלמי גופו שם ה"ד בסופה בהא דנותנים לו שהות כדי טריפה מוכח דלנס לא חיישינן ועי' ירושלמי פ"ז דגיטין ה"ג דלר"י חיישינן שמא נס נעשה לו וחי אחר שמת וע"ש בשי"ק וע"ע בירושלמי פ"ט דסנהדרין ה"ג בסופה אמדוהו למיתה וחי וכו' ופ"מ שם דהשאלה אם יש לתלות בנס וכפי הנראה דגם לשי' ירושלמי דוקא לנס שכבר נעשה בעולם לאיזהו צדיק וע' ב"מ ק"ו ע"א דלמא ניסא הוי מתרחיש לי והיינו נמי בנס שאירע בעולם או שנאמר בפסוק אבל בנ"ד שהוא חוץ לטבע בקור וקרח הנורא שא"א לו לחיות ע"ג דף או קורה עד שיגיע ליבשה רחוק מאוד י"ל דבכה"ג לא גזרו.
16
י״זיג) גם יש לצרף שהרי האיש הזה נסע אז משם לביתו וחבירו נסע עמו ללותו עד נויארק וכפי שהעידה האשה במכתבה שנסע אדעתא לחזור למקומו לקאסוב שיהי' על פורים בביתו א"כ אם הי' אירע לו איזהו אונס ונשאר בחיים בודאי הי' מודיע לביתו מזה וסברא זו מבואר בשו"ת עין יצחק א"ע סי' כ"ב לצרף לסניף וגם בכני"ח שם צירוף סברא זו לסניף.
17
י״חיד) והנה רו"מ הביא מדברי הב"ח סי' י"ז סי"א בהא דבכתב בשטר מקילין וכן בשמעו קול שמת פלוני משום דא"א בענין אחר ותשאר עגונה לעולם ובזה שפט רו"מ דהיכי דא"א בענין אחר יש להקל.
18
י״טאבל ז"א דהתם סמכינן ע"ד השטר דמסתמא הכונה שמת וכן בשמעו קול אבל להקל בדליכא שום עד רק עפ"י אומדנא לבד מנין לנו להקל וע"ע בב"ח ס"ח ובק"נ על הרא"ש פט"ז אות כ"ה.
19
כ׳סוף דבר כי לפענ"ד יש צדדים גדולים להתיר גם אשת ר"ב שטיינער אחר שיעברו יב"ח מיום הטביעה כאשר כמה גדולי רוסיא התירו בעובדא כעין זה שאירע באניות קיטור וולאדימור שנדפס בכנח"י שם אבל רק באופן שיסכימו עוד ב' רבנים גדולי דורינו גם אני אצטרף עמהם ומכלל הן וכו' שוב הודיענו השואל כי הסכימו לדברי הגאונים מסטאניסלוי וראדימישלא ויצא הדבר בהיתר.
20
כ״אומה שהקשה עוד ע"ד תשו' הרמב"ן סי' קכ"ח שכתב דבנשברה הספינה הרבה ניצולים ע"י דף ואפי' בנשאת תצא דא"כ איך מייתי ר"ג עובדא שנשברה הספינה שר"ע הי' בתוכה וניצול ע"י דף ומסיק מינה כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה הרי בעלמא בנטבע במשאל"ס לא דמי כלל לעובדא דהכא שהרי הכא אפי' בנשאת תצא דשכיח שינצל ע"י דף משא"כ בעלמא הוא תמי' גדולה וכבר קדמו בזה בס' העמק שאלה על השאלתות שאלתא קנ"ט וע"ש שהאריך לדחות דברי הרמב"ן ולחומר הנושא נלפע"ד לפמ"ש התוס' במגלה כ"ח ב' ד"ה שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז"נ וכו' וקשיא היאך מצינו טפה כחרדל הגורמת ז"נ בדאורייתא דודאי לא תקנו חכמים דבר דלית דכוותה דאורייתא וי"ל דאשכחנא בה שפיר ב"ז לספירתה שסותרת הכל עכ"ל ומבואר שאין שום סברא שיתקנו חז"ל דבר דלית דכוותי' בדאורייתא וכה"ג מצינו בש"ס דב"מ ד' סוע"א אבל שם הוא אליבא דמאן דפליג על ר"ש בדין הילך ואנן קיי"ל כר"ש דהילך פטור וצ"ל דהתוס' ס"ל דגוף הסברא איתא גם לדידן וגם התם הוי דכוותה בשל תורה בלא הילך ונודע מ"ש הריב"ש סי' שע"ט דספינה המטורפת אף דרובן לאבד מ"מ איכא ב' חזקות נגד הרוב והנו"ב סי' מ"ג עשה פלילות עם הריב"ש אבל כבר באו אחריו בכמה תשו' אחרונים וקיימו דברי הריב"ש.
21
כ״בוע' תשו' ח"ס יו"ד סי' כ"ה וסי' קס"ז וסי' רצ"ט ותשו' רע"א סי' קצ"ח וחידושי עט"ח לפסחים מ"ז ותשו' ב"א א"ע סי' ל' ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' מ"ג מ"ח קנ"א) ומבואר דלשי' הריב"ש מדאורייתא אסורה מספק בכה"ג לכן גם בנשאת תצא ונודע שדעת הראשונים דסד"א להחמיר מה"ת דלא כהרמב"ם וא"כ א"ש דלולא שמצינו גוונא שאסור במשאל"ס מה"ת לא הי' ביד חז"ל לאסור בכל גווני אבל כיון שראה ר"ג עובדא דר"ע שניצול על דף או בעובדא דר"מ שניצול ע"י גלי הים דבכה"ג מדאורייתא אסורה שוב הי' ביד חז"ל לגזור בכל משאל"ס ולז"א כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה אבל מ"ש רו"מ דהרמב"ן מיירי רק בדליכא גלים ואז יכול להנצל ע"י דף גם מי שאינו יודע לנענע ראשו כר"ע אבל בדאיכא גלי הים גם הרמב"ן מודה אינו נראה כלל דאדרבה בדאיכא גלים גם אם הי' נופל מהדף לתוך הים הרי הגלים עצמן גורמים הצלה כעובדא דר"מ ור"ג הי' מתמיה רק איך נשאר ר"ע יושב על הדף וניצול עי"ז ולז"א שהי' מנענע ראשו לפני כל גל ותדע שהרי בתשו' הרמב"ן שם מיירי בנפל לתוך הים ולא נזכר שם נהר אלא ים בכל התשובה ואין לך ים שאין בו גלים כנודע וגם בתשו' הב"ח כתב רק דבמקום אגם אין בו גלים אבל בים לעולם יש גלים ולכן אין מקום לתירוצו.
22
כ״גומה ששאל בדין ב"ד שצריכים להיתר עגונה אם צריכים שלשתן לומר ההיתר בפני האשה או יכולים להתיר שלא בפני' הנה גוף הדבר שצריכים ב"ד של ג' קיהה בו החמ"ח בתשו' שבס"ק ע"ח והמחמירים לא החמירו יותר מגבי ד"מ וע' בקו"ע סי' שנ"ה בשם רשד"מ דבעינן מקום מושב ב"ד וזהו ג"כ בד"מ כמ"ש בחו"מ סי' ל"ט ס"ז ובסי' ע"ט וע' ב"ק ע"ה והא ר"י אב"ד הי' שלא בב"ד הוי קאי וברשי' לא הי' הב"ד יושבים ולא מקום ישיבת ב"ד הוה אלא בשוק הודה בפניו וי"ל דדוקא בקנס דבעינן ב"ד מומחים וסמוכים משא"כ בשאר ד"מ ועכ"פ להחמיר בעגונה יותר מבד"מ לא יעלה על הדעת וא"כ הרי קי"ל בחו"מ סוסי' ח"י דפוסקים דינו שלא בפני בע"ד וע' בש"ך סוסי' י"ג וע"ש בברכ"י סוסי' ח"י בשם תשו' הרשב"א בזה ודוקא בד"נ משום גזיה"כ או מטעמו של הסמ"ע בעינן שיהי' בפני בע"ד משא"כ בעלמא גם לכתחלה מותר לפסוק שלא בפני בע"ד ומכ"ש גבי היתר עגונה גם במקום דבעינן ב"ד סגי לפסוק שלב"פ וגם חומרת הרשד"ם הנ"ל י"ל דהיינו לענין קבלת העדים משא"כ לענין ההוראה.
23