שו"ת מהרש"ם חלק ג רנ״הTeshuvot Maharsham Volume III 255
א׳להרב הגדול מו"ה שמעון שלמה ווערטהיים נ"י אבד"ק בענדר במדינת בעסראביע.
1
ב׳ע"ד שאלתו באחד שסידר גט והבעל ציוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום כנהוג ואחר שכתב הסופר שיטה ראשונה הלך לו ע"א מהעדים ובאמצע הכתיבה נודע שהעד חזר בו מלשוב ולחתום הגט וסיפר א' ד"ז להסופר ואמר הסופר שאם לא ירצה לחתום יהי' הגט פסול ובכ"ז לא פסק מלכתוב וגמר הגט והעד לא רצה לחתום בשום אופן ובעת מינוי הסופר ועדים הי' שם בבית עוד איש א' אחיו של העד הקדום ואמר המסדר להבעל שיצוה לאחי העד הנ"ל שיחתום הוא את הגט עם העד השני וכן עשה וכבר ניתן הגט ועתה ערערו עליו (ורו"מ הביא מהא דנהוג לכתחילה שיהי' הכל בפני כת א' שלא יהי' חצי דבר לצאת י"ח דעת הרי"ף פח"ה אך בדיעבד אין חשש מטעם הנ"ל אבל י"ל דבנ"ד במה שציוה הבעל לאחי העד החוזר בו לחתום הגט לא ביטל עוד מינוי של העד הקדום שהרי גם בשליח קיי"ל בסי' קמ"א סמ"ד דאם מינה שליח אחר כל זמן שלא ביטל בפירוש את השליח הקדום לא נתבטל שליחותו של ראשון וגם בסי' ל"ז בעשתה שליח לקבלה ואח"כ עשתה שליח אחר מספק"ל ומכ"ש בעדות וא"כ הו"ל כאמר לשלשה שיחתמו ונמצא קא"פ דעדותן בטלה ועוד די"ל דכיון דציוה לשלשה שיחתמו וחתמו רק שנים הוי שינוי בשליחות וכמ"ש הב"מ סי' ק"ל לחלוק על הב"ש שם ס"ק כ"ט מטעם הנ"ל והביא מדברי תוס' גיטין ס"ו דגם לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ באומר אמרו דקפיד בשליחות פסול אך דבנ"ד נתרצה הבעל ונתן הגט מחל קפידתו וכמ"ש בתו"ג סי' ק"כ ס"ק כ' והביא ראי' מתוס' גיטין י"ז ובפת"ש סי' קל"ג ס"ק ג' לא ראה דברי התו"ג הנ"ל אבל רו"מ פקפק דלא סגי בזה באומדנא דצריך שיבטל הבעל קפידתו בפי' וגם מהראי' שהביא במשכנ"י והובא בפת"ש סי' קל"ג שם מההוא דב"ב קס"ה דפשוט ועשאו מקושר מוכח דגם בנתן אח"כ הגט הוי קפידא ושינוי בשליחות עוד חקר רו"מ דשמא עי"ז שאמר העד שאר לחתום נתבטל שליחותו ואולי גם אם הי' חוזר ומתרצה בו אח"כ לחתום הי' צריך מינוי חדש וחפש ולא מצא בפוסקים דבר מזה וגם העיר ח"א דכיון דהסופר אמר באמצע הכתיבה שאם לא ירצה העד לחתום יהי' הגט פסול י"ל דהוי ככתב שלא לשם גירושין וכמ"ש כה"ג בג"פ סי' קכ"א ס"ק י"ז דאם הי' דעתו לקצוף אף שלא קצץ אח"כ פסול לדעת רה"ג ז"ל ע"ש עכת"ד.)
2
ג׳והנה מה שהעיר רו"מ לפסול הגט משום דהוי כנמצא קא"פ ונסתפק אם ע"י מיאון העד נתבטל שליחותו אם יחזור ויתרצה וכ' שלא מצא ד"ז בשום פוסק הנה מצינו בסה"ג שבסוסי' קנ"ד סצ"א ששואלין לשליח אם לא ביטל השליחות ובט"ז סי' קמ"א ס"ק ב' וס"ק מ"ד ובב"מ סוסי' קנ"ד ופת"ש ס"ק מ"ג האריכו בזה ונחלקו בזה הטו"ז והב"מ וע"ש בשם כמה שו"ת בזה ואני מצאתי בשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב א"ע סי' פ"ה שהעלה ג"כ דאין השליחות בטל עי"ז ע"ש אבל מצאתי במהרי"ט בשניות חחו"מ סי' פ"ה בדין מורשה שחזר בו שנתבטל שליחותו ולא מצי למיהדר בי' ואפשר דדוקא התם דצריך שיקנה בגוף החוב וכיון דלא רצה לקנותו לא לא יוכל לחזור ולקנות משא"כ בשליחות אחר אבל כיון דתלוי לה בדין שליחות משום דשליח שוי' נראה דאין חילוק וס"ל כדעת הט"ז וא"כ גם בנ"ד תלוי במחלוקת המחברים הנ"ל אבל גם אי נימא דלא נתבטל שליחותו מ"מ כיון דהבעל ציוה לאחר שיחתום מפני שמיאן העד הראשון ולא רצה לחתום הרי רצה הבעל שיחתום אחיו וממילא מתכוין לבטל שליחות הראשון כיון דאם יהי' גם הוא עד יהי' נמצא קא"פ ויתבטל כל העדות ודוקא בעלמא לא נתבטל שליחות הראשון ע"י שעשה שליח אחר די"ל דלא קפיד לבטלו ומתכוין שיהי' זה או זה שליח משא"כ בנ"ד שאם לא יתבטל שליחות עד הקודם הרי יתבטל כל השליחות של הראשון ושל שני ולכן אמרינן דמתכוין לבטל רק את הראשון וכה"ג כ' הרשב"א והט"ז סי' קל"ד ס"ק ד' לענין פיסול עידי מודעי בגט אף דלענין איסורא ל"מ פיסולו, מ"מ אמרינן דגמר ומגרש עד שיודע שלא תועיל המודעא ע"ש וע' במהרי"ט בשניות חח"מ סי' מ"ג שחידש ד"ז מדנפשי' בדעת רשב"א ולא ראה דהרשב"א עצמו ביאר ד"ז והובא בהה"מ פ"ו מגירושין וכה"ג כ' באס"ז ריש כתובות בשם הראשונים בהא דאפקיענהו רבנן לקדושין דא"כ תהי' מותרת לכהן ותי' דכיון דיודע שלא יועיל ביטולו את השליח דהא אפקעינהו לקידושין ושוב אינו מבטל בלב שלם והגט קיים ע"ש וע"ע בר"ן פ"ק דגיטין בהא דאינו חוזר בעבד דמתוך שיודע שאסור להוציא קול ב"ח על העבד גמר ויהיב ועוד דבנ"ד הרי לא נצטרפו כלל לא בראיי' שהרי מתחלה בכתיבת שיטה ראשונה לא נתכוין השני לשם עדות והראשון הלך לו תיכף ובשיטה ראשונה נכתב רק הזמן ובשאר כתיבת הגט לא הי' הראשון כלל ולא חתם ולא העיד מאומה ומדוע יתבטל העדות עי"ז.
3
ד׳ומ"ש רו"מ דאיכא שינוי הנה בגוף הדבר שחדשו הג"פ ושאר מחברים דהוי שינוי בשליחות וחלקו על הב"ש לענ"ד יש לדין דדוקא אם הבעל אומר מדעתו ורצונו איזה דבר שיש בו קפידא אז אם לא נעשה כפי רצונו אפי' בדבר שיש בו רק פסול דרבנן י"ל דהוי כשינוי בשליחות אבל כפי המנהג שהרב המסדר אומר להבעל שיאמר כן והוא תולה דבריו בפירוש בדעת הרב א"כ אין בדעת הרב להחמיר יותר מכפי דיני התורה ותקחז"ל וכעין זה כתבו התוס' בכתובות דף נ"ד ע"ב בד"ה ולעוברת על דת וכו' אבל הכתיבה עצמה הואיל ואינה תלוי' בכתיבתו אין דעתו לכתובה אלא כמו שחייבוהו חכמים אם אינה איילונית וכו' ואף דבנ"ד אם לא יאמר הבעל אין ביד ב"ד לכופו מ"מ כמו דכל הקידושין הם לדעת חכמים לפי שאומר כדת משה וישראל וכן בגירושין מבואר בתשו' הרשב"א והובא בפ"י ריש כתובות דמגרש אדעתא דרבנן וכ"ה בשו"ג גיטין פ' המגרש והכל לפי שכותבין בגט כדת משה וישראל ומכ"ש בדברי הבעל שתולה בדעת הרב וכמו שמבואר מלשון סידור השליחות שאומר להסופר לכתוב ולחתום עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב א"כ תולה הכל בדעת הרב ודעתו תלוי' בדת תוה"ק ומה שיוכשר בדיעבד עפ"י הדין יוכשר גם עתה ואף שהוא אומר שיכתבו אפי' עד מאה גיטין עד שיוכשר האחד עפ"י דעת הרב ומצינו כשר דהוי אפי' לכתחלה וכמ"ש הרא"ש פ"ד דגיטין סי' י"ב דבדיעבד ל"ש למיתני מכשירין שהרי גט ישן כשר דיעבד ותני בי' פסול ובע"כ דמכשירין היינו אפי' לכתחלה – אבל בתוס' גיטין ג' ע"ב ד"ה ר"א וכו' דאף לכתחלה מכשיר ר"א בע"מ וכו' מדקתני וכו' מכשירין וכו' ומשמע מכשירין וכותבין ובמהרש"א בשם רשב"א דהא אאין כותבין דקאמר ת"ק קאי וחכמים מכשירים ע"ש ומוכח דבל"ז י"ל דמכשירין היינו דיעבד וכ"ה בתוס' שם ע"ב ד"ה וחתימי ובמהרש"א שם וכ"ה בתוס' שבת כ"ג ע"א ד"ה כל וכו' דכשר דיעבד משמע וכ"ה בתוס' ובנימוק"י פי"ג דיבמות גבי החליצה והמיאונין בשלשה וכו' דמדנקט מכשירים ש"מ דיעבד דוקא וגם לישנא דקאמר עד שיוכשר האחד אף דדעת הרמב"ן שהובא בר"ן פע"פ דאפי' בדיעבד אם קידש ביין לבן לא יצא דמלישנא עד שיהא בהן מראה יין אפי' דיעבד משמע וגם המכשירין ביין לבן י"ל דהיינו משום דס"ל דלא קיי"ל כר"י בהא ובנימוק"י פי"ב דיבמות דמדקאמר דאינה חולצת עד שתביא ב"ש אפשר דבדיעבד נמי פסלינן כר"א אבל בתוס' חולין כ"ז ע"ב בהא דאר"י עד שישחוט את הורידין העלו דדוקא לכתחלה קאמר ר"י הרי דלשון עד סובל איסור דלכתחלה וע' ברא"ש שם ובפרט דכיון דתולה את דבריו בדעת הרב נראה דאין חומרא יותר מכפי הדין ומכ"ש בנ"ד שהסכים אח"כ הבעל לדעת הרב לכתוב ולחתום העד האחר הוכיח סופו על תחלתו שהוא סובב הולך עפי"ד הרב דהיכא דאיכא אמתלא מוכחת לכ"ע אמרינן הסע"ת וכמ"ש במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א בשם ספר החכמה וע"ע בתה"ד סי' שמ"ט באמצע התשו' וה"נ בזה דגם מתחלה תלה דבריו בדעת הרב ואף דמבואר בשו"ת פ"י ח"ב א ע סוסי' פ"ב דאין אמירתו לדעת הרב אלא למעליותא דאפי' אם יוכשר עפ"י הדין ולא ייטב בעיני הרב יכתבו גט אחר מ"מ היכי דכשר עפ"י הדין לולא חשש דשינוי שליחותו שפיר י"ל דכיון דתלה דבריו בדעת הרב וגם הרב הסכים להכשיר לא נוסיף חומרא לומר דהוי שינוי בשליחות ע"י דיבורו שציוה לסופר ועדים ובפרט שהוא בעצמו חזר והסכים וכמ"ש. וע' רשב"א שבת צ"ג ע"א בשם י"מ במ"ש דכיון שחזרו ב"ד וידעו שטעו כמי שנזכר הוא דמי וידיעתו כידיעתו כיון שעליהם הי' סומך ע"ש וזהו כעין דברי הנ"ל.
4
ה׳ומ"ש רו"מ בשם ח"א דכיון דהסופר אמר שאם לא יחתום העד הראשון יהי' פסול א"כ לא כתב לשמה והביא ראי' מהג"פ סי' קכ"ד ס"ק י"ז אין לו דמיון כלל דהתם משום דלפי דעתו הוי מחוסר קציצה פסול אבל כאן הרי מתחלה אמר שהוא כותב לשם הבעל והאשה ולא נתבטל דיבורו במה שאמר שאם לא יחתום העד יהי' פסול דמ"מ הוא כותב לשמן מפני שהי' סובר שמסתמא יחזרו ויפתוהו לחתום וגם אם יופסל מ"מ הוא כותבו לשמה שהרי לא חזר מדיבורו הראשון כלל ולכן אפס מקום לפסול הגט מה"ט – ובכ"ז אם אפשר להשיג גט אחר אין להקל בשום אופן זולת בשעה"ד ומקום עיגון אז נלע"ד להקל מטעמים הנ"ל ובאופן שיסכים עוד רב מובהק.
5