שו"ת מהרש"ם חלק ג רנ״וTeshuvot Maharsham Volume III 256
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה דוד איש הורוויטץ נ"י אבד"ק קאזלוב
1
ב׳ע"ד העגונה מ' רבקה יהודית אשר זה איזו שנים הרחיק בעלה נדוד לעיר אדעס ואח"ז בא מכתב מהרב אבד"ק וואלאטשיסק כי ביום ט"ו שבט שנה זו נמצא איש א' צלוב שם בבית האסורים והעיד ע"א ושמו ר"פ ברי"א שבא בבקר יום הנ"ל להקאנצילאריע לשופט העיר הפריסטאוו וא"ל שיהודי א' תלה א"ע באסורים ושמו יוסף זאן ופתחו לפניו אמתחתו ונמצאו שם ב' ספרים והי' כתוב על השער כינוי של משפחה אחרת והוא קרא אותו לפני השופט והשיב אולי רימה אותו במה שאמר לפני שם הנ"ל ואח"ז נמצא עוד באמתחתו מכתב מאמו מקאזלוב ושם הי' כתוב שמו יוסף זאן ואז אמר השופט כי זהו לאות כי הגיד האמת לפניו.
2
ג׳עוד העידו רא"ז ברש"ז ור"י בר"י העוסקים בטהרת מתים אחרי שהזהרו מהרב הנ"ל לבדוק אם יש בו סימנים והעידו שהי"ל שבר בצד יריכו וראשו נמרט קצת מפאת פניו ממעל לפדחתו סמוך וקרוב לאמצע הראש וע"י שהיו שערות ראשו גדולות כיסו את מקום המריטה ולא הבחינו לדעת כמה גדלות מקום המריטה ואחר קצת ימים הי' הרב הנ"ל בפידוואלטשיסק מעבר מדינתינו והי' בבית הרב דשם ובאה לשם חמותו אם האשה הנ"ל ואמרה להרבנית להגיד להרב הנ"ל שהי"ל סימנים בגופו שבר במתני' וקרחה בראשו וגם הו"ל בילמע באחת מעיניו והשבר והקרחה נולדו לו באדעס וגם בתה האשה הנ"ל אמרה כי בהיותה באדעס סיפר לה בעלה הנ"ל שע"י כובד המלאכה נתהוה לו שבר ונמרט קצת ראשו אבל העדים לא בדקו את העין מצד חסרון ידיעה.
3
ד׳וע"ד העידו ב' אנשים כי גם המה ראו בעת פתיחת האמתחת והשופט א"ל ששמו יוסף זאן ומצאו מכתב מאמו שהי' כתוב שמו הנ"ל ושם עיר קאזלוב
4
ה׳והנה האשה הנ"ל הביאה דיוקן מצויר ששלח לה בעלה מאדעס (פאטאגראף) והוא ועוד אנשים המכירים אותו העידו שהוא מצוייר ממש כתבניתו ואמר ר"י בר"י הנ"ל שהוא מכיר היטב שכן הי' צורת הצלוב רק שהי' קצת משונה יען הי' אחר מותו ועוד העיד ר"מ ברא"ז שהצלוב הי' מונח בביתו בשעת טהרה ומכיר היטב שהוא צורת הצלוב ממש אבל עוד ב' אנשים שראוהו בעת שנתפס בבואו על הבאהן ע"י הזאנדארמיס ולא הי' בידו מכתב תעודה (פאס) והוליכוהו להפוליציא ובבקר שמעו שהוא צלוב ואמרו שאינו ניכר להם בט"ע מתוך הדיוקן הנ"ל שזהו האיש הנ"ל עכת"ד הגב"ע וכפי שהשיג' האשה מקודם מכתב מאדעס כתבו לה שהי' לו פאס.
5
ו׳והנה הרב אבד"ק וואלטשיסק האריך בענין זה מאוד והנה בעסק הסימנים של השבר ביריכו הביא שהנו"ב מ"ק סי' מ"ג צידד דהוי סי' אמצעי אבל במ"ת סי' ס"א נראה שם דשבר וקרחה הוי סימנים גרועים ואפשר דגריעי משומא שהרי כתב בסוף התשו' על סימן דצפורן הנשחת כיון שצמצם המקום סי' אמצעי מיקרי ובפרט בצירוף הקרחה שבראשו ושבר שבמתני' וכבר הביא ד"ז בפת"ש ס"ק ק"ג והנה בס"ק ק"ו שם הביא בשם תשו' בגכ"ה שהביא מתשו' פמ"א ועבה"ג דתרי סימנים גרועים מצטרפין להיות סי' בינוני וראיתי בעה"ג סי' ע"ב שהביא מדברי פסקי מהרי"א סי' רכ"ד שהוכיח מלשון הרמב"ם שכתב שהעיד א' שמת ישראל במקום פלוני וכו"כ היהה צורתו וכך סימנים הי' בו אין אומרים מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא וכו' דמוכח דגם בכמה סימנים וצורות ל"מ והעבה"ג הוכיא מתחלה דכוונת מהרא"י דגם בסימנים אמצעים כן הוא הואיל וכל חד וחד ל"מ בפ"ע עפ"ד הטור שכתב ע"ד הרמב"ם דטעמא משום דסד"ר ודלא כהמ"ב ואח"ז קיים דעת המ"ב די"ל דסימנים גרועים בדאיכא הרבה מצטרפין להיות סי' א' אמצעי ולזה הוצרך הטור ליתן טעם משום דסימנים דרבנן וסיים שהוא דוחק אלא שאח"כ הביא בשם תשו' הרא"מ שפסק דסי' בינונים מצטרפין אבל מצאתי בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' ח' שדחה סברא זו שהרי ראיית מהריב"ל ורא"מ הביאו ראי' ממתני' דקתני אעפ"י שיש סימנים בגופו וכו' דגם סימנים רבים לא מהני והרי למ"ד סד"א תיקשי אמאי לא מהני באמת דגם אי מיירי בסימנים גרועים מצטרפין לסימן בינוני עכ"פ ומהני וע"ש סי' ט' עוד בזה וגם בגוף דברי עבה"ג שנסתפק בדעת המהרא"י בדין סימנים אמצעים יש לי לדון ולהוכיח דגם בסי' אמצעים ס"ל כן דלכאורה קשה על המהרא"י מדוע הביא ראי' מהרמב"ם ולא מגוף לשון המשנה דנקיט אעפ"י שיש סימנים לשון רבים ונראה דהנה כבר תמה בשו"ת גאו"ב סי' כ"א ע"ד הנימוק"י שכתוב במשנה וז"ל והכי הלכתא שמעידין בסי' מובהק וכו' ומתני' דהכא מיירי בסי' שאינו מובהק כגון ארוך וגוץ וכו' דהא בש"ס לא מוקי הכא רק למ"ד סיד"א אבל אי סד"ר מיירי גם בסי' אמצעים ונדחק לומר דהנימוק"י סובר דסיד"א והמעיין בנימוק"י ימצא שכ' מקודם דקיי"ל סד"ר.
6
ז׳ואולם י"ל דהנה הפ"י בגיטין כ"ז תמה ע"ד הסוברים דבאיסור דרבנן מהני סד"ר מלשון המשנה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים וכו' ובבכורות מ"ו ללשון א' דהא דבעינן פרצוף פנים עם החוטם הוא רק מדרבנן וא"כ אמאי פריך הש"ס רק למ"ד סיד"א אבל למ"ד סיד"ח הי' ניחא לי' הרי בדרבנן מהני גם סיד"ר ותי' בש"ש ש"ז פכ"ג ונט"ש סי' פ"ב ונח"א סי' כ"ד דלהס"ד הוי ס"ל כלשון ב' דבכורות שם אבל למאי דמשני בארוך וגוץ י"ל כלשון א' הנ"ל וא"כ א"ש גם דברי נימוק"י הנ"ל דגם אי סיד"ר הוצרך לאוקמי בארוך וגוץ ובזה נראה לבאר דברי מהרא"י שהביא ראייתו מהרמב"ם ולא מגוף לשון המשנה דנקט אעפ"י שיש סימנים וכו' לשון רבים ולפמ"ש א"ש דהמשנה הא מיירי בארוך וגוץ שהרי קאי אדרבנן וכדנקט ברישא דאין מעידין אלא על פרצוף עם הפנים ואכתי לא נשמע דסי' אמצעים אין מצטרפים ולכן הוכיח מהרמב"ם דמיירי בשל תורה וא"כ מדנקט סתם סימנים מיירי גם באמצעים ואפ"ה אין מצטרפין וגם מגוף הש"ס מוכח כן דאל"כ גם למ"ד סיד"ר תיקשי להס"ד הרי מתני' מיירי בסימנים רבים ואפילו אמצעים ליהווי כסי' מובהק דלכ"ע מהני מדאורייתא.
7
ח׳ואולם לענ"ד בכל הראי' יש לפקפק דמצינו בתוס' ב"מ כ"ד ע"א בד"ה אבל שנים וכו' א"נ מיירי דרך הינוח וליכא אלא מחרוזת אחת וכו' והא דקאמר מחרוזות דעלמא ועיי' תוס' פסחים ט"ז ע"א בד"ה תירגמא שהביאו מקדושין ס"ד מאי בוגרות דעלמא והעלו דהיכי דליכא לשנויי בע"א דוקא משנינן הכי ע"ש אבל מדברי מהרא"י וסתימת לשון רמב"ם וש"פ נראה להחמיר וכה ראיתי בתשו' פ"י חלק א' א"ע סי' ז' ח' שהעלה כדעת הרד"ך דשני סימנים אמצעים הוי סי' מובהק והביא מתשו' הר"ן בעובדא דמיטן מלקי שהי"ל סי' בראשו וסי' בזרועו ואפ"ה לא התיר ובב"י כתוב משום דלא הי"ל סי' מובהקין ולהנ"ל קשה וביאר שם דעת הר"ן משום שהי' תפוח ולכן אפי' סי' מובהקין אין לסמוך עליהם ע"ש היטב ועכ"פ מבואר שם דסי' גרועים לכ"ע אפי' הרבה אין מצטרפין כלל ומ"ש הפ"י בדברי תשו' הר"ן יעוין במהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה באמצע התשו' שביאר דהתם משום שהי' העד עכו"ם מסל"ת לכן לא סמך על עדותו בכה"ג אף שהי' במקום מיוחד ע"ש היטב וע"ע בט"ז ס"ק ל"א ג"כ בזה ומ"ש הפ"י שם ראי' מחולין דף ע"ט יעוין בתשו' הש"מ סי' ס"ג שהאריך בזה והוכיח דאין ראי' וע"ש שכתב ג"כ דהא דנקט במתני' סימנים י"ל דקאי אדעלמא אלא שלא הביא שום ראי' לזה וגם הוא העלה שם דסימנים גרועים אפילו מאה אינן מצטרפין כלל וכמ"ש הרמ"א אך דבנ"ד אי נימא דהשבר הוי סי' אמצעי יש לצדד קצת דמצטרף עם סי' הקרחה וכמ"ש בפת"ש ס"ק ק"ו בשם תשו' מהרי"מ אבל אין לזה יסוד כלל – וע' תשו' כתב סופר א"ע סי' ל"א בשם אביו הח"ס דשבר אפי' בצמצום מקום בימין או שמאל אפי' סי' אמצעי לא הוי רק אומדנא וע"ש בכ"ס דקרחה בראשו מפאת פניו ושערות גדולות אפי' סי' אמצעי לא הוי ע"ש וזהו כמש"ל וכ"ה בתשו' ב"א א"ע סי' י"ד וע' תשו' ב"ש א"ע סי' מ"א שחולק ע"ז
8
ט׳ומעתה אשובה אראה הכרת העדים ע"י ט"ע מצד ראייתם את הדיוקן (פאטאגראף) והרב הנ"ל כתב שאין להוכיח מצורה שוקעת לצורה בולטת ואין הרואה יכול לכוין ולהכיר בלא טעות ורו"מ העיר מהא דר"ה כ"ז דמות צורת לבנה הי' לר"ג בטבלא וחזר ודחה דבעדות החדש הקילו ועוד דהתוס' שם כתבו דלבנה אינה בולטת ברקיע וא"כ שניהם שוים משא"כ בנ"ד – ולענ"ד גם בלא"ה אין ראי' כלל דהתם גבי לבנה הי' צורך העדות לידע אם היתה פגומה וחסירה או לא ובאיזו צד הי' הפגם וד"ז אפשר להכיר גם משוקעת לבולטת אבל בצורת פנים של איש שיש כמה פרטים בתמונה ותואר בפרצוף ודאי דאין להכיר מזה לזה לסמוך להתיר א"א לעלמא וגם בלא"ה פנים של איש הוא גדול כפל כפלים מהפנים שע"י הדיוקן והחוטם והעינים ושפתים ולחיים כל א' מהם אינו בשיעור הנראה על הדיוקן וגם אם הי' בהדיוקן צורה בולטת יש לחוש שמא ע"י הפרש שבין גדול לקטן טועים הרואים ואף שמצינו בילקוט פ' בשלח וכ"ה במכילתא שם ובילקוט שמואל בפסוק אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו בו"ד הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא והוא אומר לו יבוא אביך ויעמוד לפני או הביא לי איקונין שלו ואני עושה לך צורתו אבל הקב"ה אינו כן וכו' ונראה מזה שאפשר לעשות צורתו ע"י האיקונין אבל מלבד די"ל דהתם נמי באיקונין בולטת מיירי אף גם י"ל דהתם הוא עושה כעין דמות צורתו ואם חסר או יתיר מעט אין בו קפידא כ"כ משא"כ בנ"ד ועוד דהתם כשעשו האיקונין לנגד האיש ממש אפשר לכוין לעשות כמוהו וכן נמי יעשהו עתה משא"כ בנ"ד שהביאו הדיוקן אחר כמה ימים והאנשים שראוהו מת איזו שעה ישימו אל לבבם כמזכירים עתה ובניקל לבוא לידי טעות וחלילה להקל ובפרט שהאנשים האחרים אמרו שאין מכירים וא' מהמתעסקים בעצמו אמר שהי' משונה קצת אפס מקום להקל
9
י׳וראיתי בס' אור פני משה בשם בן המלך והנזיר וכן בתפי"ש על המשניות סוף קדושין ובמפרש לעקדה פ' חקת שבימי מרע"ה שלח מלך א' להביא לפניו ציור דמות דיוקנו של מרע"ה והכיר בחכמת הפרצוף שמדותיו רעות בתכלית ונסע לראות צורתו והי' מכוון כן וא"ל מרע"ה שאדרבה ע"י שנולד במדות רעות והוא זיכך אותם לכן זכה למעלתו אבל גם משם יש לדחות כמש"ל וראיתי בשו"ת רצ"ה סי' ג' שהאריך בענין היכר פאטאגראפיע ופלפול בדברי ר"ש גאון שבטוח"מ סי' ס"ט וב"ח וט"ז שם וקצה"ח סי' מ"ו סק"ח ובסוף התשו' צידד די"ל דדוקא בדאיכא חשש זיוף שהמזייף יעשה בכונה לרמות שיתדמה ל"ה קיים מעליא ובעי' ב' שטרות משא"כ הכא ע"ש ודבריו נכונים ונראה דבדרבנן יש לסמוך על דימוי הדיוקן ובנ"ד שנמצא אצלו מכתב מאמו מקאזלוב וגם כתוב בו שם הכינוי יוסף זאן א"כ איכא שמו ושם אמו ושם עירו ובזה ליכא חשש שאלה ומכירה כמובן א"כ יש מקום להקל ועכ"פ ליכא אלא חשש דרבנן דגם חשש ב' יוב"ש הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' בב"מ כ' ע"ב אך בנ"ד שלא הי' ההיכר כראוי כמש"ל קשה להקל ומ"מ אם יסכימו עוד ב' רבנים גם אני אצטרף עמהם.
10