שו"ת מהרש"ם חלק ג ר״סTeshuvot Maharsham Volume III 260
א׳להרב המאה"ג מו"ה נפתלי הירץ טירהויז ז"ל אבד"ק וואלאטשיסק ברוסיא
1
ב׳ע"ד שאלתו שזה ערך ה' שנים בא איש א' מפאדוואלטשיסק שהי"ל אשה מקהלתכם והיא עמדה בשוק ואמר לה שהביא לה מכתב מאחותה ולקחה המכתב לידה ואמר לשני אנשים העומדים שם כי הוא גט ושמגרשה בו והשליכה האשה המכתב מידה ועשתה צעקה ואחד מהעדים הגביה המכתב וראה כתב אשורית אבל לא קרא אותו כלל וגם השני ראה כן ויען שהם ע"ה לא ידעו מה כתוב בו וקרעוהו לקרעים כי פחדו לבל יהי' עונש משרי הממשלה והאיש הנ"ל נסע לביתו ונשא שם אשה וזה איזו ירחים נשאת האשה מעצמה למלמד א' בימי נדתה בחופה וקידושין ובבוקר נודע הדבר לרו"מ והפרישם זמ"ז וכתב להרב מפאדוואלטשיסק שיחקור על הדבר ושלח אחר הבעל ואיים עליו וא"ל שקנה גט מהשוק וגירשה בו ולא נודע לו מי כתבו ואיך נכתב ואחר כמה ימים נסע רו"מ לשם ואמר שכתבו בעיר רימליב ולמדן א' סידר אותו וא"ל שהוא מותר לישא אחרת ומה שכפר בפני הרב דשם הי' יען שאיים עלי' בדברים קשים לכן השיב לו דברים כאלו כי איננו ירא מלפניו וגם אמר שיהי' קשה לפניו לברר מי הי' המסדר והעדים ועכ"פ רוצה שתתן לו האשה מעות ואז יברר ועתה רוצה לגרשה שנית עכת"ד המעשה.
2
ג׳והנה בדבר חשש הראשון שאמר בתחלה שקנה הגט מהשוק הביא רו"מ מהא דסי' קמ"ב סי"ח שנחלקו רמב"ם וטור אם יוכל הבעל לומר מזויף בשלח ב' שלוחין וא"כ ה"נ בנ"ד שמסר הגט בפני ב' עדים והביא דברי הט"ז שם שהביא מתוס' והרא"ש שכתבו דאין לחוש שמא החתים במזיד עדים פסולים דאינו חשוד להכשילה וגם אם מערער אינו נאמן והביא בשם בנו סמוכין לזה מרש"י גיטין ג' ע"א ד"ה מעיקרא מידק דייק דא"נ עורר אינו נאמן. והנה בגוף הדבר לכאורה יש לתמוה מדברי רמב"ם וטור רסי' קנ"ב שפסקו בבעל שאמר גרשתי דאינו נאמן וכתבו הטעם דשמא נתכוין הבעל לקלקלה או שגירשה בגט פסול וע' בט"ז שם הרי דס"ל דהבעל חשוד לקלקלה ובתוס' גיטין כ"ז ע"ב ד"ה מעולם וכו' הוכיחו באמת דלא חיישינן שישקר הבעל במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה משום ריוח פשיטי דספרא דהא בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ולא חיישי' להכי אבל לדידן דקיי"ל דאינו נאמן והוי ספיקא הרי מפורש דחיישינן שנתכוין לקלקלה אבל י"ל לפמ"ש הב"ש סי' קל"ה ס"ק ה' בהא דלשי' הטור גם בלא קראוהו כלל ונאבד לא תצא דאף דבאמר גרשתי אינו נאמן מספק מ"מ הכא שהעדים ראו הנתינה עכ"פ והוא אמר בשעת נתינה בפני העדים שגירשה לכן לא תצא וע"ש בתו"ג מ"ש בזה וא"כ נהי דבאמירה לבד חיישינן שמתכוין לקלקלה היינו משום דדיבורא מיקרי ואמר אבל מעשה לא עביד לקלקלה וכדאי' כה"ג בגיטין ס"ז ע"א ואף דהתוס' שם כתבו דהיכי דבדיבוריו מתעביד מעשה שע"י כך ניסת לשוק הוי מעשה גמור ולא עביד מ"מ י"ל דלגבי בעל ששונאה יש לחלק גם בין דיבור שמתעביד מעשה ובין מעשה גמור וראי' מהתוס' קידושין נ"ב ע"א בד"ה ואפי' במקום שנעשית לה צרה דנהי דצרתה אינה נאמנת לומר מת בעלה דלמא מקלקלה לה ה"מ עדות בלא מעשה אבל עדות במעשה נאמנת ע"ש והרי גם בדיבורה מתעביד מעשה ובע"כ כמ"ש.
3
ד׳אבל בראי' זו יש לפקפק לפמ"ש הט"ז בא"ע סי' י"ז ס"ק ס"ג דבעדות אשה דהא דע"א נאמן משום דאשה דייקא ומינסבא לא מתעביד מעשה בדיבוריו כיון דצריכין עוד לדיוקא דידה וגם בלא"ה דברי תוס' דקדושין צ"ע דהתם אינה תלוי בנאמנותה שהרי קיבלה הקידושין בפני עדים אבל גם בלא"ה י"ל דדוקא בדליכא הוכחה לדיבורו חיישינן שמא נתכוין לקלקל משא"כ בראו נתינת גט עכ"פ שוב אין לחוש לקלקול אבל יש לתמוה מדברי רשב"ם ותוס' ב"ב קס"ז ע"ב ד"ה וליחוש דלמא כתבי' לאתתא דלא דילי' וכו' דמתכוין להתירה שלא כדין וצ"ל דבאיש זר חיישינן טפי למתכון לקלקל משא"כ בבעלה אבל במהרש"א הביא בשם תוי"ש וביאר כוונת רשב"ם דהכוונה דניחוש שיקלקל את אשתו לגרשה בגט שלא נכתב לשמה וא"כ צ"ע על הפוסקים שלא הביאו מזה וע' תשו' רח"כ חא"ע סי' נ"ט באמצע התשו' בזה וע"ע תוס' גיטין פ"א ע"א ד"ה לא כל הימנו וכו' דגם אחר שנשאת אף דתצא מזה ומזה מ"מ לפעמים אינו שם אל לבו שאסור להחזירה וחיישינן לקנוניא ואינו נאמן לבטל את הגט אבל היינו בקראו את הגט בתחלה וכל הפסול רק משום קנסא בעלמא כמ"ש הר"ן שם וע' בב"ח א"ע סי' קנ"א מ"ש ע"ד תוס' הנ"ל משא"כ היכי דלא קראו כלל אדרבה יש לחוש שמא נתכוין לקלקלה בגט פסול לשי' רשב"ם ותוי"ש דב"ב הנ"ל אבל י"ל דהש"ס פריך רק אמאי כותבין לכתחלה כיון דיש לחוש להך חששא אבל בד בדיעבד אין לחוש בכה"ג ולא תצא.
4
ה׳והנה רו"מ הקשה דברי רמב"ם והטור להדדי דבסי' קמ"ב סי"ח הנ"ל דעת הטור דאם הבעל מערער בטענת מזויף נאמן ובסי' קל"ה דעתו דגם בלא קראוה כלל וגם הבעל מערער לא תצא ודעת רמב"ם בסי' קמ"ב דאינו נאמן לטעון מזויף ובסי' קל"ה פסק דתצא ומ"ש די"ל דהרמב"ם דוקא בטענת מזויף אינו נאמן דאינו חשוד להכשילה משא"כ באומר ה"ז גיטך וזרקתו לאור ואמר שטר פסים הי' י"ל דלא נחשד להכשילה דאם לא היתה זורקתו לאור הי' נודע לה שאינו גט וכן בכתב שובר לאשה וכו' שהי' ע"י טעות הסופר כבר הבאתי מהא דרסי' קנ"ב דרמב"ם גופי' סובר דחשוד להכשילה בגט פסול וכדומה אך לפמש"ל לחלק בין אמירה לבד ובין עשה מעשה י"ל דאף דגם בהא דסי' קל"ה עשה מעשה הגט ואפ"ה פסק דתצא היינו משום דהתם ל"ש טעמא דאינו חשוד לקלקל וכמ"ש רו"מ ובדעת הטור י"ל בפשיטות לפמ"ש הב"ש סי' קל"ה וביתר ביאור בתו"ג שם דכיון דבעלמא בעל שאמר גרשתי ספק אם נאמן להבא א"כ הכא שראו גם הנתינה לכ"ע נאמן במה שאמר לפני העדים ה"ז גט דהוי כאומר גרשתי ע"ש א"כ התינח בגירש כבר אבל בנתן לשולחים הרי לא אמר בשעת מעשה שגירש דשמא לא יבוא עוד הגט לידה לכן אם מערער שפיר נאמן.
5
ו׳וגם בלא"ה י"ל דדוקא בנשאת שלא תצא מיקל בסי' קל"ה אבל בסי' קמ"ב מיירי בלא נשאת ולפי"ז בנ"ד הי' מקום להקל לשי' הטור אבל לדעת רמב"ם שפסק בסי' קל"ה דתצא ה"נ בזה ולא דמי להא דסי' קמ"ב דהתם הגט יוצא מת"י האשה או מת"י העדים וחזקת הגט דכשר לכן ס"ל דאינו נאמן לערער בטענת מזויף וד"ז מבואר ברמב"ם סופ"ז מהל' גירושין הכ"ד וז"ל בד"א כשהתנה אבל אם לא התנה וכו' והרי הגט יוצא מת"י א"צ וכו' והרי הוא בחזקת מגורשת הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו וכו' אין חוששין לה שמא זייפה וכו' עד שיהא שם ערעור לפיכך נעמוד הגט בחזקתו וכו' עד שיודע שהוא בטל כך לא ונחוש וכו' שאין דיני האיסורים כדיני ממונות עכ"ל אף דהתם כשהבעל מערער צריך לקיימו כמ"ש הר"מ פי"ב ה"ג מ"מ כשמסר הגט לשני שלוחים אינו נאמן בערעורו כיון שהגט בידם ורואים שהוא גט כתוב וחתום והוא בחזקת גט כשר משא"כ היכי דליכא גט והעדים לא ראו אם הוא גט כלל ול"ש בזה לומר דמסתמא אינו חשוד לקלקל דדלמא אם היתה רואה הגט ולא היו העדים קורעים אותו היתה יודעת שאינו גט ואם אולי סמך על הידוע שאין מתירים אשה בגט בע"כ ובפרט בלא קראוהו העדים ורצה רק להפחידה כדי שתקבל אח"כ גט ברצון.
6
ז׳ומ"ש רו"מ דרוב המגרשים נותנים גט כשר מלבד מה דמבואר ברמ"א בתחלת סדר הגט וביו"ד סי' רמ"ב סי"ד בהג"ה ב' דיעות בענין גט שסידר מי שאינו ממונה אף גם כל מי שמסדר גט לגרש בע"כ בהסתר והצנע בודאי יצא מרוב בקיאים ואדרבה רובן של מסדרים כאלו הם קלי הדעת ודמי למ"ש התוס' ביבמות מ"ז ע"א בד"ה במוחזק לך וכו' דהא בכל מקום נמי אף דרוב עכו"ם נינהו מ"מ רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל נינהו ע"ש הרי דאף דרוב עכו"ם מ"מ אנו דנין על רוב הבאים בסגנון זה שהם יהודים וה"נ הוי להיפוך דרוב העושים במחשך מעשיהם אינם בקיאים וגם חשודים לקלקל ואף שכתב רו"מ דבנ"ד אמר הבעל שראה מאשתו דברי כיעור וקסברי דמצוה עבדו היינו לענין שלא יופסלו עי"ז לעדות אבל מ"מ הרי ידוע שאין הבעל נאמן בזה ואם הם לא ידעו מזה מסתמא יש עוד כמה דברים בעניני גיטין שלא ידעו ואינם בחזקת רוב בקיאים וכדאשכחן כה"ג בש"ס דר"ה כ' ע"ב מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר ועי' תשו' פנ"י ח"א א"ע סוסי' ב' דמשמע קצת דהשתא שסדר הגט מצוי וכל הדינים מבוארים אין לחוש לקלקול ומ"מ הכל לפי הענין ואולי המסדר הזה גם סדר הגט לא היו בידו.
7
ח׳וגם בגוף דברי הטור שסמך על תי' א' של התוס' בגיטין י"ט דגם בלא קראו כלל לא תצא כבר הביא בב"מ דברי היש"ש שכתב דגם לדעת התוס' אם הבעל עצמו אומר שלא הי' כשר תצא והולד ממזר וע' בב"ח שכתב דהיכי דלא אמר בשעת נתינה שיש על הגט עדי חתימה לכ"ע תצא דליכא לא עדי חתימה ולא עדי מסירה ע"ש וא"כ בנ"ד י"ל דגם לשי' תטור תצא.
8
ט׳ומ"ש רו"מ בשם בנו החריף ני' דבנ"ד אינו נאמן לומר שהגט פסול כיון שנשא אשה אחרת אאמע"ר ומה שגירש בע"כ הרי אחר שנשאת לא מיקרי הבעל עבריין מלבד דלפמ"ש החכ"צ סי' ג' דבדאיכא ריעותא אמע"ר ולשי' כמ"פ בעבירה דרבנן אמע"ר אבל מלבד זה הרי בנ"ד האשה נשאת באיסור ולשי' רוב הפוסקים כיון דהעדים לא קראו הגט תצא ועכ"פ אסורה לדור עם בעלה ואיך נימא דלא מיקרי עוד עבריין במה שגירש בע"כ ועוד דגם אם אין הבעל נאמן מ"מ כיון דלא קראוהו העדים הגט פסול גם בלא ערעור הבעל ואפי' אומר שהגט כשר לשי' רוב הפוסקים דסי' קל"ה הנ"ל ולכן בנ"ד אף שחזר בו הבעל אח"כ ואמר שנסדר ממופלג א' גם אי נימא דהוי אמתלא טובה מ"מ הגט פסול. אך יש לדון בזה לפי המבואר בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' כ"ב דאף דכתב הנימוק"י דנשאת לאו דוקא וגם בנכנסה לחופה דינה כנשאת מ"מ היינו דוקא בנתייחדה יחדה עמו משא"כ בהיתה נדה וע' בשעה"מ פ"י מאישות בקונטרס חופת חתנים סעי' ה' במ"ש בשם מהרא"ן ששון ומ"ש עליו ובטעה"מ שם מכמה דוכתי בעינן זה ובכה"ג דנ"ד דעכ"פ ספק גירושין הוי ובמידי דהוי רק קנסא דרבנן נוכל לסמוך ע"ד רשד"ם הנ"ל ולהתירה עתה ע"י הגט שתקבל עכשיו שנית מבעלה הראשון ויפה כתב רו"מ דבנ"ד דהויא גרושה ובעולה דבעינן בחופה יחוד הראוי לבעילה ולא הי' כן בנ"ד שהרי היתה נדה אבל לא אדע אם אולי הביאה הבעל לביתו דלשי' כמ"פ זהו ענין חופה המועיל גם באלמנה וע' בט"ז והגהת הט"ז באה"ע סי' ס"ד ועכ"פ לפי דברי מהרשד"ם הנ"ל יש מקום להקל בנ"ד.
9
י׳אבל מ"ש רו"מ להקל בלא ג"ח הבחנה מזמן גט שני משום דגט בע"כ לא שכיח לענ"ד אין מקום להקל ואין בידינו להמציא קולות ולומר דבכה"ג הוי בכלל לא שכיח דמ"מ גירושין שלא כדין שכיחי והרי בנשאת בטעות דוקא בקטנה שא"ר לילד דאינו מצוי כלל הקילו אף דגם נשאת בטעות לא שכיח וגם טעות בגט לא שכיח ואפ"ה החמירו מהרמ"ל וחמ"ח וב"ש בכמה פרטים ובע"כ דלאו בכל מילי מיקרי לא שכיח בזה ואם הבעל לא ירצה להמתין מה לנו בזה ואין להקל לענ"ד בזה זולת ע"י גט ולהמתין ג"ח הבחנה.
10
י״אגם בעיקר הדין יש להעיר מדברי הט"ז סי' קמ"ג ס"ק ב' דאף דבזינתה בשוגג אסורה לבועל מ"מ בנשאת בטעות בדין לא תצא וצ"ל דכיון שיש דיעות להתיר דמי להא דסוסי' י"ז בהג"ה בהורו ב"ד בטעות בדין וא"כ ה"נ בנ"ד דיש דיעות להקל.
11