שו"ת מהרש"ם חלק ג רס״בTeshuvot Maharsham Volume III 262
א׳להרב המאה"ג מו"ה יעקב יצחק הלוי ז"ל אבד"ק קונטשוגא
1
ב׳ע"ד הדו"ד בראובן שקנה שדה משמעון בסך אלף ר"כ ונתן רק קצת מעות מזומן והשאר זקף עליו במלוה ונתן לו כתב בדא"ה בטאבילאציע על כל שדותיו לבטחון שבמשך עשרה שנים יחויב ליתן לו מידי שנה בשנה מאה ר"כ על הקרן ועסקא שנים עשר למאה לשנה וכן נתן לו קוויטיל בה"ע כנהוג ובשנה א' נתן לו ב' מאות ועשרים ר"כ ובשנה שני' שני מאות ושמנה ועתה באו לדין וטען ראובן שהשדה אינו עושה פירות ולא יוכל לשלם מזה עסקא ומה ששילם עד עתה עסקא הי' בהכרח יען כי הי' לשמעון טאבאלאציע על כל שדותיו ועתה אין הטאבילאציע רק על שדה זו ורוצה שיחזור לו שמעון המעות והוא יחזור השדה והפדיון שעלה לו במשך הזמן מהתבואות עד עתה ושמעון טען כי הוא נתן בעד השדה ט' מאות והרויח רק מאה ר"כ והי"ל רשות לעשות הטאבילאציע על כל שדות ראובן רק אח"כ הטיב לו מרצונו הטוב לפטור שאר שדותיו ונשאר הטאבאלאציע רק על שדה זו עכת"ד טענותיהם ורו"מ העיר שיש בזה דין רק כיון שנזקף בריבית מפורש בתוקף דא"ה והוי ריבית של תורה ורמז למ"ש ביא"פ סי' ק"ע בשם משאת משה ושו"מ מהד"ג ח"א סוסי' ו' וישויע"ק סי' קס"א סק"ג וסי' קע"ז והנה כבר הארכתי בנידון כזה לכמה תשובות להרב מסעכוסטוב ולהרב מסנורתוב ופלפלתי בישוב דברי הטור סי' קע"ז שלא יהיו נגד הש"ס דנקט טעמא דשמא ימות והיינו משום דלרשיעי לא חיישינן רק חיישינן שמא ישכח ויגבה בשטרו וכמ"ש כה"ג בתומים רסי' ע' אבל אם נכתב בשטר בפירוש שהוא ריבית ולא יוכל לגבות בו בב"ד אין שום חשש שאם ימות הרי לא יוכלו יתומים לגבות בו ואם יראו שטר העסקא ישבע לוה שלא הרויח ויפטר ולכן בכה"ג שנתן לו ג"כ שטר עסקא לענ"ד אין כאן ריבית והמנהג פשוט לעשות נאטור אקטען כאלו וע' בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' ר"ח ר"ט שהעיד ג"כ על המנהג ופסק דיוכלו להוציא ממון זולת בשבועת לא הרוחתי והיינו אם לא הרויח בכל עסקיו ולא בשדה זו דוקא וכמ"ש בשו"ת שי"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ס דכל העסקים משועבדים להריוח דאם לא הו"ל המעות הזה של הלואה הי' מוכרח להתבטל משאר עסקיו לפרוע את זו וגם אני כתבתי בענין זה בתשו' לבוטשאטש ואף דבנ"ד הוא טוען עכשיו שיגבה בדא"ה את העסקא חדא י"ל דעביד דגזים ולא עביד ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ה בזה ועוד די"ל דהשתא אתרע וכמ"ש כה"ג הטו"ז בחו"מ סי' קע"ו סי"ב וגם בטו"ז יו"ד סי' קע"ז סקי"א בשם ד"מ ובמק"א הבאתי ראי' מהא דפסחים ד' ע"ב ומג"א סי' של"ד ס"ק י"ג ומחה"ש שם ועיין תשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ג
2
ג׳ומה ששאל בדין הט"ג אם לצרפם לצוה"פ וכתב שהגאון מלבוב בתשו' מיקל ובשו"ת ב"ש חא"ח סי' מ"א מחמיר הנה גם בשו"ת שו"מ י"ל דמיקל רק אם החוט סובב הולך למעלה בראש העמוד ולא אם הוא מן הצד וזה כמה שנים כתבתי בענין זה כמה תשו' לזאלישטשיק ושאר מקומות והבאתי מתוס' עירובין ב' ע"ב ותוס' זבחים דף ס' במ"ש מהווין שהיו במשכן דהוי צוה"פ מהצד ע"ש ושם הוא ממש כמו הוו"ין שבהט"ג אבל אח"ז ראיתי, כי בספר הישר לר"ת חולק על התוס' וא"כ הלכה כהמיקל בעירוב וראיתי שנדפס בשם שו"ת נפש חי' שהעיר בזה ופסק להקל ואי משום שהעמודים לא נעשו לשם כך גם בזה הארכתי בתשו' להרב אבד"ק ראזדיל בדברי המג"א רסי' תר"ל ס"ק ב' מהירושלמי דסוכה ושו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' פ"ח והבאתי דברי הא"ר שם שהביא גי' אחרת ודחיתי הראי' מהירושלמי באופן אחר וגם בס' נ"ז ח"ב בקו' יוסף דעת סי' כ"ו העיר השואל מדברי מג"א והמחבר דחה מכמה טעמים ואני הארכתי שם בדברי הרי"ף ורש"י ותוס' מנחות ל"ג וגם מדברי הנח"א על האשכול הל' עירובין סי' ס"ה ועוד כמ"ק והעלתי להקל ואי משום שרחוקים לפעמים מן הכותל הנה בשו"ע הרב התניא הביא ג"כ דברי הבכ"ש וסיים דלית מאן דחש לה ומנהג פשוט להקל ולכן במקום דוחק יוכל להקל בזה.
3
ד׳ומה ששאל בדין העגלים ששולחים לוויען וא"צ בשר כשר דוקא רוצים הקצבים להערים למכור העגלים בעודם חיים לנכרי והוא ינחרם הדבר פשוט דאסור בהערמה נכרת כזו שהבשר נשלח על שם היהודים וגם המעות בא על שמם ולא מיבעיא להסוברים דאיסור סחורה מה"ת ודאי דיש לחוש בהפסד קל כזה לדעת תבו"ש והמחזיקים בידו דהערמה בשל תורה אסור ואני בתשו' א' לק"ק בוברקא הבאתי מדברי תשו' מיימוני לספר קנין סי' ט"ז דמפורש דהערמה בשל תורה אסור וגם הבאתי מתשו' ריב"ש שבב"י או"ח סי' קנ"ג בדין מכירת ס"ת דמתנה בהערמה אסור ופלפלתי בסוגיא דבכורות ל"א וגם בדברי ירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב בסופה דר"ט קידש ש' נשים בערמה להאכילן תרומה והעלתי שם דבהערמה מוכחת ובלא הפסד גדול אין להתיר גם בדרבנן וכדמוכח בבכורות שם לחלק בין אי מוכחא מלתא או לא ובנ"ד שהוא רק מניעת הריוח אם לא ישלחו הבשר גם אם איסור סחורה רק מדרבנן אסור.
4
ה׳ומה ששאל בדין בשר הנשרה במים מעל"ע והי' ס' בהמים נגד הבשר דפסק הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"א דמותר לצלי איך הדין אם רוצה לבשלו אחר הצלי' דלא דמי להא דבשר ששהה ג"י דאסור לבשלו אח"כ משום דנתקשה דמו בתוכו וחיישינן שמא יצא אח"כ בבישול משא"כ בנ"ד וכן משמע במש"ז ס"ק ל"ז דהצלי' מוציא כל הדם ורמז לדברי פלתי סי' ס"ט ס"ק ט"ו ושו"ת ב"א סוסי' כ"ח – הנה הדבר פשוט להקל וכמ"ש כה"ג בשפ"ד סי' ע"ו סוס"ק ט"ו דהיכי דהחשש שמא בלע מדם שעליו הצליי' פולט הכל ומותר לבשלו אח"כ וה"נ בנ"ד וגם כיון דרבים מקילים גם לבשלו בלא צלי' וכ"פ הלבוש להדיא א"כ פשיטא דאין להוסיף עוד חומרא על חומרא וכה"ג איתא בירושלמי פ"א דמע"ש אין מחדשין ואין מוסיפין על הגזירה והבו דלא לוסיף עלה.
5
ו׳ומ"ש בהא דסנהדרין י"ב ע"ב רשב"י משום ר"ש מפני שהשיא וכו' וצ"ע מקרא דדה"י ב' ל' פסוק כ"א ויעשו וכו' חג המצות שבעת ימים וכו' וא"א לפרשו על פ"ש שאינו חג המצות ואינו ז' ימים והביא מתוספתא דגרסי' רשב"י בשם ר"ש אף מפני שהשיא וכו' ורמב"ם סופ"ד מבימ"ק ודלא כזית רענן שהביא בשם ילקוט דלא עיברה אלא מפני שהשיאן, יפה כיון.
6