שו"ת מהרש"ם חלק ג רצ״זTeshuvot Maharsham Volume III 297
א׳לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה יעקב מוטנער דומ"צ דק"ק מיידאן במדינת מאראמאריש
1
ב׳לתשובת מכתבו הנני בזה בקצרה רק במה שנוגע להלכה כי עצמו טרדותי מחבילי מכתבים מכל צד.
2
ג׳א) מה שחקר בהא דמבואר בסי' ש"ז ס"ז באמר לנכרי לעשות לו מלאכה דצריך להמתין בכדי שיעשו היאך הדין באם הי' אותו דבר נפסד לגמרי אם העכו"ם לא הי' עושה אותה אם סגי ג"כ בכד"ש דלטעם רש"י שהוא משום שלא יהנה ממלאכת שבת הרי בכה"ג גם שימתין בכד"ש עדיין נהנה ממלאכת שבת דאל"כ הי' נפסד לגמרי ולטעם הר"מ ג"כ שהוא משום גזירה שלא יאמר לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת אכתי יאמר לנכרי ורצה בזה ליישב ד' הב"י סי' ש"ז שהביא מחלוקת רי"ו ור"מ ואי נימא דבזה ל"מ בכד"ש י"ל דל"פ די"ל דרי"ו מיירי בכה"ג. הנה כנראה ל"פ חכמים בגזירתם כי לא מצינו שנאסור עולמית רק במידי דפרהסיא וכמ"ש המג"א סי' ש"ז סקכ"ח וגם שם כתב המ"כ למהא"פ בקונ' משה"ש שער א' פ"ז והוכיח דדוקא בקבר אבל בשאר דברים סגי בכד"ש וזהו כד' הפמ"ג שם רק שהוא לא החליט אבל המ"כ הוכיח כן מתוס' ב"ק פ"א ומהלבוש ופסק כן וקצת יש להביא מתוס' ב"ב ג' ע"ב בד"ה מכלל ובביאור המהר"מ מלובלין דבדרבנן דממילא ניקול א"א דיש להחמיר צריך לפרט החומרא עש"ה ודוק.
3
ד׳(ב) מ"ש בשערות וקליפות שמוציאין הנשים בעד בדיקתן וכשבודק אותן ברוק ע"ג הציפורן כנהוג מצא מהן אדמומתן או שחרורתן אבל עצמותן נשאר בשלמותן בלא שום מראה ולא נתמעכו ורו"מ נסתפק אם היא בכלל מ"ש בסי' קפ"ח ס"ה דאם יש עליהן שום לחלוחת דם טמאה.
4
ה׳הנה בתשו' ב"ש ח"ב סי' ל' מוכח לאיסור כיון דנצבע ע"כ היא דם וא"כ דם זה מהיכן. אמנם לכאורה י"ל דכיון דלא נימוח ע"כ דבא מן הכליות א"כ גם הדם שעליו הוא מהכליות וכה"ג בש"ס ב"ב כ"ד ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוי מנחי ע"ש וע' בפ"ד דמע"ש מ"ט ורע"ב שם ופ"ח דשקלים מ"ג ור"מ ורע"ב בד"ה נמצאת וע' פסחים ע' סוע"א אם נמצאת קופיץ קשורה לסכין וכו' ורש"י שם וע' תשו' הרא"ש כלל ק"ה דין ס' וע' תשו' בש"ר יו"ד סי' י"ב ואינו דומה להא דסי' קפ"ח ס"ה דאם קצתן נימוחו וקצתן לא נימוחו דטמאה הרי דלא תלינן זה בזה להקל דשא"ה דהמה ב' שערות נפרדין משא"כ בכה"ג שהוא גוש א' והמראה אדומה הוא על השערות יש לתלות דהאדום ג"כ בא ממקום השערות וכמ"ש כה"ג הגאון מהר"י מינץ בתשו' ש"י ע"ש וע' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' מ"ג בזה וע' ח"ד סי' קפ"ח סק"ו ולפי"ד הברכ"י שם בבדיקת יום ראשון והפסק טהרה יש להחמיר בכה"ג ובשאר ימים של ז"נ ובפרט בימי טהרה יש להקל ע"ש ותבין.
5
ו׳(ג) בא' שקיבץ עבור אביו שנסע לאה"ק איזה ר"כ ולא הספיק לשלחם אליו עד שהשיג ידיעה שאביו של"ח כדת מה לעשות בהמעות ודעת רו"מ יען שא"א לו להחזיר לכאו"א נדבתו וליורשים אין זכות בהם כמ"ש בחו"מ סי' רנ"ג לכן ינתן לטובת נשמת הנפטר ללומדי משניות. הנה ביש"ש פ"ט דב"ק ס"ו בשם תשו' הג"מ מבואר דאדם שנותנין לו מעות להשיא בתו ומתה חייב להחזיר המעות שנותנין ע"ש וע' תשו' הרא"ש כלל ל"ב ס"ו דאם א"א להחזיר יעשה בהם צרכי רבים או לפ"ש וע"ע במהרי"ט ח"ב חא"ע סי' מ"ז וע' ר"מ ב"ב החדשות סי' קנ"ב בזה וע' ח"ס חו"מ סי' קמ"ט וסי' רל"ח וע' מח"א הל' צדקה סי' ו' דמוכח ג"כ דאינו חייב ליתן ליורשיו שאינן צריכין לצדקה וע' בנ"א פכ"ב מאישות ה"ב וע' ס"ח סי' תתרל"ג מכ"ז מבואר דל"ש ליורשיו וה"ז דומה להא דהג"מ והביאו ג"כ הח"ס חחו"מ סי' קמ"ז באב שקיבץ עבור בתו לנשואי' ומתה דיחזור לנותנין.
6
ז׳(ד) בא' שנתן מעות לחבירו שנסע למקום יקבי היין לקנות לו יין למסחר ואמר לו בזה"ל בעבור טרחתך אתן לך חלק שותפות ונתעצמו לדין וטוען הנותן שכוונתו הי' על חלק כ"ד ולכן לא אמר לו שיהי' שותף בסתם והמקבל אמר שבדעתו הי' למחצה. הנה בודאי המוחזק יוכל לומר קי"ל דל"ה כוונתו רק על חלק כ"ד וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' רנ"ג ע"ש.
7