שו"ת מהרש"ם חלק ג ל״אTeshuvot Maharsham Volume III 31
א׳ב"ה ב' דברים ברעזאן להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יהודא ארשיט- צער נ"י דומ"ץ דק' טארנא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בדבר השותפים ר"י פאריזער ור"ח דאנקיוויטץ בעסק גדול וזה ח' שנים נזדמן לקנות לאגער סחורה שאינו מעסק שלהם ולפי טענות רח"ד שאל רי"פ את רח"ד אם רצונו להיות שותף וא"ל הן וחתמו שניהם וועקסיל ע"ס עשר אלפים ר"כ ונתנהו להרייזענדיר וגם נתנו לו סך כו"כ ריוח וקני הסחורה ואח"ז קיבל רי"פ גם את ר"ז קלינגער לשותף והלכנו שלשתנו לשתות שכר ונגמר בינינו שיהי' לכ"א שליש והתחילו למכור הסחורה ואח"ז בא רז"ק לרי"פ ואמר שלא יוכל להיות שותף על שליש והתפשרו בלא הסכמתי שיהי' רז"ק 45% פ' ולנו' 55% ומכרו כל הסחורה וכפי מה ששמעתי מהבוכהאלטער רש"ש הי' ריוח 2200 ומגיע לחלקי 600 ותבעתי כמ"פ חלקי ורצה ליתן פחות מזה ואני תובע כל המגיע – ורז"ק העיד שהוא לקח לחלקו אלף ר"כ מזומן וסחורה – ומקודם הודה רח"ד כי רי"פ ורז"ק הי' מתחלה בשעת קניית העסק גם טען רח"ד כי פ"א לקח היא סחורה בליציטאציאן ונתן לרי"פ חלק מחצה בריוח – ורי"פ טען כי מתחלה קניתי הסחורה לעצמי אך שלא הי"ל, כ"כ מעות ושאלתי לרח"ד אם רצינו להיות שותף ודמיתי כי לרז"ק יהי' רק שליש ואח"ז כשלא רצה רז"ק בשליש ונתפשרנו שיהי' לרז"ק 45% חזרתי כי בלבי ומחשבתי מלקבל את רח"ד לשותף ומה שחתם על הטראטע הי' רק בגמ"ח אבל בדיבורי לא אמרתי בפירוש שאני חוזר לקבל רח"ד לשותף וכפי הטענות ששלח אלי
2
ג׳והנה מ"ש רו"מ מסי' קפ"ג ס"ד וסמ"ע וש"ך שם הנה באם הי' שניהם רי"פ ורח"ד יחד אצל המוכר בשעת קנין הסחורה ונתינת הוועקסיל מבואר בתשו' הב"ח הישנות סי' י"ט דכיון שבתחלה נתרצו שניהם רו"ש לשותפות אפילו נתן שמעון כל המעות משלו וקנה בעצמו הסחורה אינו נאמן אפילו בשבועה לומר שחזר בו וקנה לעצמו כל שלא חזר בו לפני עדים דבמה שדברי מקודם יחד עם המוכר אף שלא בא אז לידי גמר מ"מ כבר נעשו שותפים ואינו נאמן לומר שעשה מעשה רמאי וחזר בו בשעת גמר המקח ע"ש ואני הבאתי ראי' להב"ח מדברי המרדכי פ"י דכתובות סי' רל"ז בשם תשו' הר"מ ורמ"ז אלי' הב"י סי' קע"ו מחודש ל"ט וע"ש בשו"ע סמ"א אבל בגוף תשו' הר"מ מפורש דבדיבור לבד שדיברו יחד עם הערל כבר יש להם דין שותפים ואין שותף חולק שלא מדעת חבירו ע"ש ותבין ויען שדברי המרדכי מצוים לכל אדם לא העתקתי לשונו וגם גוף תירוץ הסמ"ע שהעלה דכשטוען שחזר בו בשעת מקח מהני הנה מצאתי בכלבו בפסקי הראב"ן שבסופו אות ז' שכ' וז"ל ראובן תובע לשמעון טרחתי והראיתי לך סחורה להשתכר ביני ובינך כי לא הי"ל מעות ונתרצית והלכת וקנית והרווחת כו"כ וחלק יש לי בריוח כי היית שלוחי בחצי וש' משיבו אמת כדבריך אבל זכיתי לעצמי ולא לך ועקרתי באותה שעה הדברים כי לא זכית בדבר ואי משום שהראית לי מקום אני אתן שכרך כדין סרסור, דין היא שזכה ראובן בחצי הריוח והמגביה מציאה וכו' עכ"ל הרי מפורש דאע"ג שטען שעקר באותה שעה הדברים אפ"ה אינו נאמן כלל ומכ"ש בנ"ד שהודה רי"פ שמתחלה א"ל להיות שותף עמו אלא שטוען שבלבו חזר בו אבל עכ"פ מה שחתם רח"ד על הטראטע הרי לפי הודאתו הי' אדעתא דשותפות שהרי לא הודיע לו שחוזר בו מהשותפות וא"כ נקנה המקח במעות שותפות ולכ"ע אין רי"פ נאמן לומר שחזר בו והרי ברמ"א שם מפורש דבקנה במעות חבירו לכ"ע זכה בחלקו ובנ"ד כיון שהודה רי"פ שקיבל את רח"ד לשותף ולא חזר בפה רק במחשבתו א"כ כשחתם רח"ד על הוועקסיל הי' אדעתא דשותפות ומה לנו לדברים שבלבו שחשב רי"פ והרי אפילו בהא דשותף חולק לעצמו במקום פסידא מבואר בבדה"ב שבב"י סי' קפ"א וביש"ש ב"ק דלכ"ע דווקא באמר בפי' ולא סגי במחשבה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סוס"י קפ"א בזה ומכ"ש בנ"ד ולכן לכ"ע אין רי"פ נאמן אפי' בשבועה ומחוייב ליתן לרח"ד חלקו – ומחויב לישבע גם על הספק דכל שותף נשבע גם על הספק כמ"ש הב"ח סוס' קפ"א ועוד דהא הכא איכא ע"א השותף רז"ק המעיד שהוא לקח אלף ר"כ ריוח לחלקו ורח"ד טוען ברי שהי' הפשר שיקח רז"ק 45% וא"כ מחויב לישבע להכחישו ויכלול כמה הי' ריוח.
3
ד׳ומ"ש רו"מ בשם נתה"ש בשם תשו' דברי ריבות הנה יש בידי הד"ר ושם מיירי שהלך ראובן א' מהשותפים לקנות סחורה במדה"י והי' מדובר ביניהם לקנות רק סחורות המדוברים וכתובים בשטר השותפות ואם יקנה סחורה אחרת אשר אינם כתובות בשטר יהי' לו לבדו וכשהלך ראובן לשם ראה סחורה ראוי להרויח בה אבל הוא מאותן שאינן כתובות בשטר ושאל במכתב להשותפים אם רצונם להיות בה שותפים והשיב אחד מהם כי כולם מרוצים להשתתף בה, וכשבאו לביתו לא רצה ליתן להם חלק באמרו כי בשטר השותפות נכתב שכל דברי אגרות שיעברו ביניהם חוץ מהשטר לא יהי' מעלים ולא מורדים ומה שכתב המכתב משטה הי' בהם והשיב כי שותפים אם שינה א' מהם אם הפסיד לעצמו ואם הרויח לשותפות וידו על התחתונה וא"כ גם אם לא הי' כותבים שמרוצים להשתתף הי' הריוח לשותפות ומכ"ש כשכתבו שמרוצים הרי גם בעבר השותף ועשה שלא מדעת שותפו והודיעו והסכים למעשי' א"צ קנין והסכמה בכתב מיקרי כמ"ש הר"מ והגמי' פ"א משותפים וברא"ש פ' הגוזל עצים ומה שטען ראובן שהי' משטה בהם וזקף ע"ע המעות במלוה אינו נאמן בלא עדים כמ"ש הרשב"א והה"מ פ"ז ממכירה ועוד דגם בזקף ע"ע במלוה מבואר ברמב"ם שם דל"מ כלל ומכ"ש בנ"ד שהי' תוך זמן השותפית ואין בידו לחלק א"ע תו"ז עכת"ד בסי' קל"ד ושם בסי' קל"ה הוסיף לבאר עוד במה שטען ראובן שהתנו ביניהם שלא יועילו מכתבם ע"ז השיב דבנ"ד כיון שגם מסתמא אם הריוח הוא לשותפות גם אם נאמר שאין מכתבם מועיל כלים הלא זכו בהריוח גם י"ל שהתנאי הי' שאם יכתבו לו בשינוי ממה שציוו לי בע"פ שיקח הסחורה ההוא לא יועיל הכתב לבטל הסכמתם וכן אם כתבו שלא ירצו להשתתף בה לא יועיל המכתב אלא מוקמינן לה אדינא שאם הרויח הוא לשותפות אבל אם נתרצו בה פשיטא דמוקמינן לה אדינא. ושם סי' קל"ו הוסיף דגם אם טוען שקנה הסחורה במעות עצמו מ"מ זכו בהריוח והביא מדברי המרדכי בשם ראב"ן ודברי אבי העזרי שבטוח"מ סי' רס"ט ואם נתרצה בפירוש לקנות לשניהם ככ"ע הריוח לאמצע וגם הביא דברי רמ"ה וטור חו"מ סי' קפ"ג וסיים דבנ"ד שהסכימו לו השותפים במכתב וגם הוא כתב אליהם לכ"ע אינו נאמן לומר שזכה לעצמו. ושם סי' קל"ז הוסיף עוד לחזק הפסק ע"ש ובנ"ד אף שאין המסחר הזה מענין השותפות ול"ש כאן קצת טעמים שכתב הד"ר מ"מ כיון שהודה רי"פ שמתחלה נתרצה להיות יחד בשותפות ובשתיקה חתם רי"פ על הוועקסיל ולא הודיעה שחוזר בו ובמעות שניהם קנה הסחורה פשיטא שזכה רח"ד בחלקי.
4
ה׳ומ"ש רו"מ בשם ח"א דלפי טענת רי"פ שאל לרח"ד שרז"ק אינו רוצה שיהי' רח"ד שותף והשיב מה אוכל לעשות הו"ל מחילה הנה בגוף לשון זה אי הוי מחילה אני חוכך מאוד כי הנה בתשו' ר"מ אלשיך סי' פ' מבואר דאם א"ל אם לא תקח חלק הש"י ירחם עלי ולא אזמין אותך לדין דאין זה אלא פיטומי מילי ול"ה מחילה וכ"ה בתשו' הרמב"ם שהובא בס' ערה"ש סי' ס"ז ועיין בב"י סוסי' כ"ב בשם מרדכי פ"ק דסנהדרין דמוכח ג"כ כן וא"כ ה"ה באמר מה אוכל לעשות ועוד והוא העיקר דכיון דבתחלה זכה בחלקו בהספורה מטעם המבואר לעיל א"כ הרי בדבר שבעין ל"מ מחילה כלל וכבר העלה בתשו' גו"ר הספרדי חח"מ כלל ג' סי' מ"ו בדין ד' שותפין שהתנו בתחלה שיהי' לאחד יותר מרביע ואח"כ עי' שנתרעמו שאר השותפים אמר שהוא מוחל להם ואטול ג"כ רק חלק רביע והעלה דהסחורה שבידם הו"ל דבר שבעין ול"מ לשון מחילה וגם בעי קנין די"ל דהוה רק פיטומי מילי ובין אם כבר הי' ריוח ובין אם ל"ה עדיין ריוח באותה שעה ל"מ המחילה עיי"ש והן אמת דבתשו' רדב"ז ח"א סי' ש"ז בדין רו"ש שקנו סחורה מעכו"ם בהקפה וכתב השט"מ על שם שניהם וטען ראובן שא"ל לשמעון אם תביא חלקך ליום פ' בדמי הסחורה יש לך שותפות ואם לא תביא אין לך שותפות והסכים שמעון לזה ועתה חוזר באמרו שהי' בלא קנין והשיב דכיון דכל הסחורה ביד ראובן א"צ קנין למחילת השותפות דמחילה אצ"ק ואף שלא הגיע עוד זמ"פ בהקפה של העכו"ם וגם הוי אסמכתא מ"מ הרי לדעת רמב"ם במחילה ל"ש דין אסמכתא ע"ש ולפ"ז גם בנ"ד מהני המחילה כיון שהסחורה היא ת"י רי"פ אבל דברי הרדב"ז צע"ג והוא נגד דין מפורש בסי' ע"ג סעי' י"ט וסי' רמ"א ס"ב בהגה ורשד"ם חו"מ סי' קע"ח – ועיין תשו' ב"ח סי' כ"א בענין חלוקת שותפות שכפל ושנה ושילש דדוקא בנעשה לפני פשרנים מעמד גמור לחלוק ביניהם הוי מחילה גמורה שהרי אין בא להוציא משל חבירו כלום אלא שנטול כ"א את שלו ולמחול השיעבוד שיש לאחד על חבירו להנהיג השותפות ע"ש באורך ומבואר דלהפקיע ממון ל"מ המחילה בשל שותפות וא"כ ה"נ בנ"ד–
5
ו׳ועוד שהרי בתשו' דרכי נועם חח"מ סי' ג' ותשו' גו"ר הספרדי כלל ג' סי' מ"ו העלו דבכל מחילה בעינן שיהי' הוכחה שמחל ברצון הטוב וכל דליכא הוכחה ל"מ המחילה בלא קנין ע"ש ובמק"א הבאתי מהתוס' ב"מ צ"ב בד"ה אי היכי וכו' בשאין מעלה להם מזונות אמאי קוצף לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון שאיני זן אותם אלא מיראה הם עושים ואנוסים הם ע"ש ובוודאי אין זה אונס גמור שהרי מעצמן השכירו א"ע לפועליו ומוכח דבמחילה כל שנראה שאיננו ברצון אינו בגדר מחילה ואף דבמחילה ע"י כעס מבואר בסוס"י של"ג ב' דיעות ועיין בתו"ח לסנהדרין ק"י מ"ש בזה ומהתוס' כתובות ס"ד ריש ע"א דגם במחילה ע"י צער הוי מחילה מ"מ במקום שנראה קצת כאונס ל"מ מחילה בלא קנין וא"כ בנ"ד שאמר מה אוכל לעשות הרי גי"ד שאינו מרוצה רק שאין בידו לתקן א"כ פשיטא דהוי רק פיטומי מילי ומכל הלין טעמי לענ"ד הדין עם רח"ד ומחוייב רי"פ ליתן לו חלק מחצה ממה שנטל הוא וישבע כמת הריוח
6