שו"ת מהרש"ם חלק ג של״דTeshuvot Maharsham Volume III 334
א׳להרב מו"ה יהושע העליר נ"י מו"צ דק"ק סטריא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם מותר לשבור הקרח שנוהגים מחזיקי הזאדע וואסער ליקח בשבת ולשבור הקרח לחתיכות ונותנים לתוך הכלים כדי לצנן את המים והביא מהא דסי' ש"כ ס"ט דהשלג והברד אין מרסקין אותן כדי שיזובו מימיו אבל נותן לתוך הכוס והביא מדברי האחרונים ומהח"ס או"ח סי' פ"ט והנה כל דברי הפוסקים הם בקרח שלא הוכן לשם כך והוא שובר הקרח שבנהר או באר או שנקרשו מים בכלי שלא לדעתו בזה ס"ל להח"ס דאף היכי שמותר לשבר מ"מ אסור לטלטלו אבל בקרח שהכינו לשם כך בודאי שרי בטלטול וגם אינו מתכוין שיהי' נימס למים שהרי אדרבא רוצה שיתקיים הקרח כדי שיצנן הכלים העומדים סביבו דאם נמס למים הוא מתחמם וא"י לפעול פעולתו לצנן הצנצנת ושייכי בזה הטעמים שכתב הב"י שאינו מתכוין שיזובו המים וגם הולכין לאיבוד וגם אינו משברות לחתיכות קטנות ודקות ברש"י שבת נ"א ב' מבואר דדוקא לחתיכות קטנות כדי שיזובו מימיו אסור דדמי למלאכה מפני שמוליד בשבת ועי' בטו"ז סי' תק"א סק"ב שחילק בביקוע עצים בין דקין מאוד דשייך בי' טחינה ובין חתיכות קטנות שאינם גדולות אבל אינם דקים מאוד ע"ש וה"נ בזה לענין הקרח וכבר חלקו הא"ר ותו"ש על המג"א שכתב דבנהר או באר אסור לשבור הקרח ובס' תו"ש הביא מתשו' שב יעקב דקרח דינו כמים לכל דבר ואין עליו דין מחובר כלל ובס' קני המנורה הוסיף דאף שהמרדכי הביא ראי' להתיר שבירת קרח מהא דשובר חבית לאכול הימנה גרוגרת א"כ י"ל דלא שרי אלא כשצריך למים שתחתיו לשתי' מ"מ י"ל דבקרח שרי בכל ענין דהמרדכי נקט שגדולה מזו מצינו בשובר חבית וכו' משמע דנ"ד קיל טפי מהתם ושרי בכל גוונא ע"ש ובפרט בנ"ד ששובר הקרח בשביל שתיית המים שיהי' צוננים בשעת החום י"ל דדמי שפיר לשובר חבית וכו' וגם אינו שובר לפירורין דקין שותי' בו משום טוחן.
2
ג׳ומ"ש רו"מ מהא דגם באוכלין חייב משום מכה בפטיש הנה אמת שהלבוש סי' שי"ח כתב דגם באוכל איכא מב"פ ועי' בס' יד דוד לשבת ע"ד בשם הון עשיר שכ"כ והוא תמה עליו ולא ידע מדברי הלבו"ש ועי' בסמ"ח מוסך השבת אות י"א באורך ובאמת שהדבר מבואר בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב כ"ד פריך רישי וכו' גמר מלאכתן משום מב"פ אבל מבואר במאורי שבת ק"ד וז"ל בהא דכתב אות א' והשלים בו הס"ת וכו' וחכמי הדורות שאלו שיתחייב בה משום מב"פ וכו' אבל לא מצינו כן אלא במלאכה שנשלמה כולה כגון שחצב אבן בהר ונתפרקה כולה מסביבותי' ונשלמה מלאכת האבן אלא שלא נפלה זהו מב"פ ומפולת משם שנמצאת המלאכה בגוף אותו דבר כבר נשלמה וכן מ"ש בשקול אקופו בגלימא שהרי הגלימא כבר עשוי' כולה אבל באלו לא נשלם הספר והבגד עדיין כל שהוא עושה לצורך השלמה אינו מב"פ דאל"כ אף המלאכות שתחלתן וסופן בא כאחד כגון קוצר וכדומה הי' ראוי להתחייב בה משום מב"פ עכ"ל ומבואר דדוקא בעושה מלאכה ואח"כ גמרה חייב משום מב"פ משא"כ אם גמר הדבר במלאכה אחת ויש להביא סמוכין שהרי בשבת ק"ב בהא דעייל שופתא בקופינא דמרא פליגי רב ושמואל ומחייב רב משום בונה ושמואל משום מב"פ ועי' בפ"י לשבת ע"ד ושם ק"ב במה שביאר פלוגתא דרב ושמואל דפליגי בסברא זו אי היכי דתחלת המלאכה וסופה באים כאחד אי מיחייב משום בונה או משום מב"פ ע"ש א"כ לדידן דקיי"ל כרב ליכא בכה"ג משום מב"פ וא"כ גם באוכל כשאינו עושה מקודם מלאכה אחרת ליכא משום מב"פ אך בנ"ד בלא"ה ל"ש מב"פ שהרי לא נגמרה מלאכת מוליד עד שיימס למים ובכה"ג שהמלאכה נגמרה אח"כ מאלי' ל"ש מב"פ כמ"ש רש"י שבת ע"ד ע"ב ד"ה תנור וכו' והביאו גם רו"מ ולכן מטעם זה אין חשש.
3
ד׳אך מ"ש רו"מ שמביאין הקרח מחוץ לעירוב הנה בדיעבד נראה מהתוס' עירובין מ"א ע"ב ד"ה לא הפסידו וכו' דדוקא באיסור תורה אסור משא"כ בדרבנן ועי' בירושלמי פ"ב דתרומות ה"ג ובפרט לפימ"ש הרשב"א שבת ק"ל בשם מורו דמעשה שבת לא מיתסר אלא בבישול וכדומה שיעשה מעשה בגופו ולא בעשה העברה בשבתא מכניס ומוציא ועי' הגהת נת"ח על המג"א סי' ת"ה סקי"ד שהביא דבר זה בשם ריטב"א ובאמת שמבואר גם ברשב"א ועי' בשי"ק על הירושלמי פ"ד דעירובין ה"א בד"ה פירות שיצאו וכו' מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל וגם הוא לא ידע מדברי רשב"א וריטב"א הנ"ל אבל מצאתי בהה"מ פ"ו משבת הכ"ד בשם רשב"א בע"ק להיפוך דהמעביר ד"א ברה"ר או הוציא מרה"י לרה"ר בשבת אסור באכילה ועי' בח"י סי' תנ"ד סק"ה ומש"ז סק"ד שנסתפקו בד"ז ולא הביאו מכל הנ"ל ויש להביא ראי' מש"ס דשבת קמ"ו ע"ב בי סדיא רב אסיר וכו' והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דרב איקלע וכו' נפיק יתיב בכרמלית אייתי לי' בי סדיא לא יתיב מאן דחזי סבר משום דבי סדיא אסור ולא הוא וכו' ומשום כבוד רבותינו וכו', ומוכח דאי בי סדיא אסור להביא דרך מלבוש גם בדיעבד ואפי' בכרמלית אסור ואולי י"ל דרב החמיר ע"ע אלא דאי ב"ס שריא אין מקום להחמיר בדיעבד ובתוס' שבת קנ"א ע"א ד"ה אא"כ באו ממקום קרוב תימא מה מהני וכו' הלא הביאם דרך רשה"ר ומה לי ארון וקבר שנעשו בשבת ומה לי חלילים שהובאו דרך רה"ר וי"ל דממקום קרוב ל"ח כ"כ הבאתו ובמהרש"א שם ופיה"מ להר"מ דגם בהובאו דרך רה"ר אסור ע"ש וא"כ ד"ז תלוי במחלוקות הראשונים אך דלפימ"ש הרמ"א סי' שכ"ה ס"י בהג"ה יש להתיר בדיעבד במקום צורך ועכ"פ דרך כרמלית בזה"ז בודאי יש להקל אבל מ"מ לכתחלה אין להתיר אלא בשעת הדחק ועי' בש"ג שבהגמ"ר פ' כל כתבי דאסור לומר לעכו"ם אפי' בע"ש שיביא פת דרך רה"ר ואם הביא אסור ולפימ"ש האהעו"ז סי' שס"ו אם הביא מחוץ לעירוב ממקום שי"ב דיורין ישראל אסור לטלטלו בביתו חוץ מד"א ע"ש אך מ"מ כיון שחושבין ד"ז לצרכי רבים בימי החום אין למחות ביד המקילים כמ"ש הרמ"א ואף די"ל דהכא ל"ש טעמו של ר"ת דהא א"א להשתמש בהקרח לצורך המי זארע במקום שהקרח מונח חוץ לתחום מ"מ הא בזה"ז ליכא רה"ר וע"י עכו"ם הוי שבות דשבות ועי' תשו' נטע שעשועים סי' ד' ותשו' שו"מ מ"ת ח"א סי' צ"ג שו"ר בנש"א כלל ט' קצת מדברינו הנ"ל, אכן מ"ש רו"מ דהוי כעובדין דחול ודאי דיש לעשות ע"י שינוי כמ"ש בסי' תק"ד וגם יש לעשותו בצנעה כשאין אדם רואה ועי' ביצה כ"ח ע"ב ד"ה מהו להראות וכו' מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מילתא שדרכו למכור באטליז וכו' ובד"ה רואה לעצמו בביתו סכין שלו דלא אוושא מילתא ע"ש ויש להחמיר ג"כ לעשות ע"י עכו"ם ולא ע"י ישראל.
4