שו"ת מהרש"ם חלק ג של״זTeshuvot Maharsham Volume III 337
א׳להרה"מ או"ה צבי יהודא הלוי מאסעלאן נ"י מקאליש מחוז ווארשא ברוסיש פולין
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שנרדם וישן כמה שעות במלבושים בלילה מיסב על מטתו וחזר וניעור ורוצה לקרות ק"ש או ללמוד אם צריך לברך בה"ת או דכיון שיחזור לישן דרך קבע על מטתו כדרכו אינו מחויב עוד לברך ברה"ת אחר שינת עראי (והביא מדברי הפ"ח סי' מ"ו סק"ח שכתב דאם קם בחצות ללמוד אף שדעתו לחזור ולישן יברך בה"ת ויחזור ויברך בבקר וה"נ אף שישן במלבושיו מיסב על מטה אחרת ולא במטה שישן בה תמיד אפי"ה מיקרי שינת קבע דהא מבואר בטור סי' מ"ז דשינת עראי היינו כשישן על אצילי ידיו וכ"ה בטו"ז רסי' מ"ד סק"א א"כ בנ"ד מיקרי שינת קבע וצריך לברך ברה"ת אך לפימ"ש המג"א סקי"ב י"ל דא"צ לברך בכה"ג כיון שדעתו לישן שנית ואף דלפי מ"ש הפמ"ג בא"א שם יש לפקפק בזה אבל במג"א סי' תצ"ד מבואר דטעמא דאם קם קודם ע"ה יברך דהוי כיום שאחריו ולא משום ברי' חדשה וכ"ה בחי' הרא"ה ברכות י"א דמטעם הפסק הוא כדעת פר"ח וגם מלשון המג"א סי' מ"ז נראה כן והביא גם מתשו' מהר"ח א"ז סי' ק"א ונש"א כלל ט' אות ג' ותשו' הש"מ חא"ח סי' ב' והנה מ"ש מדברי הנש"א כלל ט' שתמה ע"ד המג"א שכתב דבניעור כל הלילה צריך לברך שחרית בה"ת כי אין דעתו לפטור רק יום אחד דהא בסי' תרל"ט כתב דל"מ מה שיכוין שלא לפטור הסוכה רק עד אמצע היום ויפה כתב רו"מ דהכא כך היתה תקנת חז"ל לברך בכל יום דהא לדידן שינה ל"ה הפסק והרי רב הי' מברך בכל יום ברה"ת כדאיתא בברכות י"א אבל גם בלא"ה מבואר בא"ר סי' תרל"ט דגם בסוכה י"ל דתלי' בדעתו ואם כיון שלא לפטור רק חצי היום י"ל דצריך לברך שנית ומצאתי בתשו' רמ"ע מפאנו סי' נ"ט שהעלה דגבי ברכות חיובים שלא נתקנו מפני כבוד הציבור לבד אם מברך ומכוין שלא ליפטר כגון ששותה ב' כוסות ויודע שישתה שניהם ונתכוין לפטור בברכתו רק כוס א' מהם אינו בכלל ברכה שאינה צריכה וצריך לברך שנית ולכן בבירך על תפלין ש"י ומכוין שלא לפטור הש"ר גם אם הם מצוה א' אינה ברכה לבטלה ע"ש וכ"ה בתשו' ח"צ סי' כ"ב ליישב מנהג הש"צ שמברכים קודם הבקר בה"ת וחוזרים ומברכים בבקר ועי' בשו"ת אמרי א"ש חא"ח סי' ה' שנשאל על דברי הרמ"ע מש"ס דברכות ל"ג וביאר ליישבו ורמז לדברי מג"א סי' רט"ו וסיים דרוב הפוסקים ל"ס כהרמ"ע וגם בכה"ג הוי ברכה שא"צ ע"ש אבל היינו משום שגורם ברכה שא"צ אבל מ"מ מהני מחשבתו שלא לפטור רק חציו וה"נ בזה.
2
ג׳אכן עוד נ"ל דכיון דחיוב ת"ת הוא בכל יום בפ"ע וחייב אדם לשלש וכו' לא צריכא ליומי ועתוס' קידושין ל' ע"א ואפי' לר"ש דמצי פטיר נפשי' בק"ש שחרית וערבית מ"מ כל יום בפ"ע יש בו חיוב ועי' נדרים ח' ע"א ור"ן שם וראבי' יזוף ופרע בלילה כדאי' בעירובין ס"ה הרי שהלילה שייכה ליום שלפניו לכן גם בה"ת חייב לברך בכל יום בפ"ע וצדקו דברי המג"א דבניעור כל הלילה צריך לברך שחרית – וכה ראיתי בברכ"י שהביא מהירושלמי פ"ג דברכות ה"ג ראי' לר"ת דשינה ל"ה הפסק ובמחכ"ת לא עיין היטב דאדרבא משם יש ראי' כהחולקים ע"ד ר"ת וז"ל הירושלמי מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילה א' בלבד לולב טעון ברכה כל ז' ר"י ור"א הוו יתבין אמרין מה בין סוכה מה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום התיב ר"י דרומיא הרי ת"ת נוהג בלילה כבימים מהו כדין סוכה אפשר לה לבטל ת"ת אפשר לו שלא יבטל ומזה הוכיח הברכ"י דשינה ל"ה הפסק דאל"כ מה פריך מת"ת הרי כשישן בלילה הוי הפסק ובע"כ דל"ה הפסק ובאמת שבפי' בעל חרדים ובפ"מ פי' שזהו באמת תי' הירושלמי דבסוכה ליכא הפסק דגם כשישן בסוכה מקיים מצותה אבל ת"ת אפשר לו שלא יבטל בתמי' והא כשישן מתבטל בע"כ מת"ת לכן צריך לברך כל יום וע"ש בגה"ש בזה אך מזה יש סתירה לדעת מג"א וא"ר שפסקו דבניעור כל הלילה צריך לברך בה"ת גם כשידע מקודם שיהי' ניעור ומהירושלמי מוכח דלולא שיש הפסק בנתים אין צריך לברך שנית גם ביום אחר וצ"ע.
3
ד׳והנה רו"מ הביא מהצל"ח ברכות י"א שנסתפק לשי' ר"ת דא"צ לברך בה"ת עד שחרית אם יוכל לברך קודם אור היום ולכוין לפטור את היום של אחריו ותמה עליו מדברי מרדכי, פ"ב דמגלה בדין סומא אם פוטר ב"ב אליבא דר"י והביא ראי' ממקדש בע"ש מפלג המנחה וזה כמה שנים כתבתי ד"ז בגליון ועפמ"ג במש"ז סוסי' רע"ג שהביא דברי המרדכי וכתב שכמה הלכתא גבורתא שמעינן מינה, והבאתי מדברי רמב"ם פ"ה מק"פ ה"ז בגר שנתגייר בין פ"ר לפ"ש וכן קטן שהגדיל בינתים דחייבים לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור הרי דנפטר במה שעשה בזמן פיטורו וע"ש בכ"מ בשם מהרי"ק ומצאתי בט"א לר"ה כ"ח ע"א בהא דפריך כפאו מאי אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים וכו' ופי' דקושי' ש"ס הוא דאמאי יצא כיון דבאותה שעה הי' שוטה ופטור ממצות אכילה דבשעת פטור אינה פוטרתו מחיובו כי הדר חלים והקשה מהא דהי"ל בנים בגיותו ונתגייר דקיים פו"ר ותי' דשא"ה דקיים מיהו לשבת יצרה והביא עוד ראי' מהא דחציו עבד וחב"ח דאף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומוציא צד חירות ומכ"ש דשעת פטור לא מפיק שעת חיובו וע"ש באב"מ לדף הנ"ל שרמז לדברי רמב"ם והניחו בצ"ע וא"כ ה"נ בנ"ד – אך דיש לדון לשי' רש"י רפ"ק דמגלה דבני העיר מוציאין בני הכפרים בי"א וי"ב וכו' דכיון דעכ"פ יש עליהם חיוב קריאה בזמנם הוי בני חיובא וזהו דלא כהירושלמי שהובא בר"ן שם ובתוס' יבמות י"ד א"כ ה"נ בנ"ד הרי הוי בר חיובא בשעתו ושפיר יוכל להוציא א"ע גם בשעת פיטורו ולשי' זו יש מקום לספיקו של הצל"ח (ובגוף דברי מרדכי ומג"א רס"ז עי' תשו' מהרי"א אסאד חא"ח סי' ס"ד באורך).
4
ה׳ונחזור לעניננו דודאי בישן שינת קבע אפי' ביום שי' רוב הפוסקים דהוי הפסק וצריך לברך שנית ובב"י הביא בשם האגור שהעיד על אביו שהי' מברך וכתב עלה דהוי ספק ברכות להקל וכבר תמה הב"י שהרי כל הפוסקים מודים דצריך לברך שנית ומה ספק ברכה יש כאן ובפמ"ג א"א סקי"א הוסיף לתמוה דדוקא בשאר ברכות דרבנן ס"ב להקל אבל בה"ת הוא דאורייתא וספיקו להחמיר וכבר פסק השאג"א סי' כ"ה דעכ"פ יברך מספק אשר בחר בנו ומ"ש הב"י דכיון שדעת ר"ת דשינה ל"ה הפסק אף דבלילה לא קיי"ל כן מ"מ בשינה ביום יש לסמוך ע"ז אין לחילוק הזה שום יסוד וכבר הביא המג"א בשם הל"ח בשם רבו שנהג לברך גם אחר שינה ביום ובא"ר סק"ט הביא מהגהת ח"ש לברכות שהביא בפשיטות דעת מהרא"י בכתביו (שהובא גם בב"י) שהוא ורבו נהגו לברך והוא כ' שכ"ה בש"ל ורי"ו וס' זכרון לר"י הכהן ואף דבתשו' רא"מ סי' ו' לא כ"כ אין דבריו נכונים ע"ש ועכ"פ בישן בלילה לכ"ע צריך לברך בה"ת ויפה כתב רו"מ דמ"ש בשע"ת דתלוי בדעת האדם הוא תמוה דאם השינה הפסק מה מועיל דעת האדם ואני מוסיף שהרי בדברים שא"צ ברכה במקומן אם יצא ממקומו וחזר בודאי צריך לברך אף שהי' בדעתו והרי מבואר ברסי' רע"ג דמבית לבית ל"מ דעתו ודוקא מחדר לחדר מהני דעתו וכ"ה בסי' קע"ח ס"א בהג"ה וכ"ה להדיא שם ס"ב בהג"ה ושם ס"ג בש"ע דמגן לגן אפי' הי' דעתו לכך ל"מ כלל וה"נ בזה.
5
ו׳ומ"ש רו"מ דמ"מ יהי' ספק ברכה אחר שישן שנית בקבע אם יצטרך לברך שנית כבר כתבתי לעיל דגבי בה"ת גם מספק צריך לברך אשר בחר בנו ועוד דכבר הבאתי לעיל דעת הרמ"ע דאם מכוין שלא לצאת ליכא ברכה לבטלה א"כ יוכל לכוין ולהתנות כשיברך אחר שינה א' בה"ת שמכוין לפטור רק עד זמן שישן שנית ויוכל לברך שנית בלא חשש ואף שהבאתי בשם הא"א דשאר פוסקים לא ס"ל כהרמ"ע הנה בבה"ת שהוא דאורייתא אין לחוש מזה ובפרט שכן נראה עיקר לשי' רוב הפוסקים דשינה הוי הפסק וגם הבאתי לעיל ראי' מהירושלמי דשינה הוי הפסק והרי בתפלין וד' כוסות סמכי' על דברי רו"פ ומכ"ש בברה"ת לכן נראה עיקר כמ"ש ובפעם א' יברך רק אשר בחר בנו ופעם ב' יברך שניהם או להיפוך כנלפע"ד.
6
ז׳ומה שהקשה בהא דברכות נ"ג ע"א מחצה על מחצה מברך דהא הוי ספק ברכות ולהקל כבר העיר בזה הא"ר באו"ח סי' תצ"ח וע"ש מ"ש ליישבו ורמז אליו גם בפמ"ג א"א סקי"ג ובראש יוסף לברכות שם ע"ש בזה.
7
ח׳ומה שהקשה בתוס' ברכות ל"ח ע"ב ד"ה משכח"ל וכו' ומטעם זה מברכין נמי על היין מבושל בפה"ג שכ"כ הוא טוב אחר הבישול כמו קודם שהוא נגד משנה פ"ב דתרומות מ"ו דשאינו מבושל יותר טוב זה כמה העירותי בזה ופרשתי דכונת תוס' דעכ"פ אינו בגדר מקולקל שלא יהא ראוי' לשתיי' אחר הבישול והוא טוב לשתיי' ר"ל שהוא ראוי לשתותו כמו החי אף שהחי משובח יותר מ"מ גם זה בכלל טוב.
8
ט׳ומה שהקשה בתוס' מ"ק י"ד ע"ב ד"ה עשה דיחיד וכו' דאבילות איכא עשה דאורייתא מדלא קאמר ודחי עשה דרבנן ותמה שהוא נגד הש"ס פסחים צ"ב ע"א לא אדע מהו דאם נתכוין להא דאיתא התם דלגבי עשה העמידו דבריהם ודוקא במקום כרת לא העמידו כבר העיר בזה הרא"ש במ"ק שם וכתב דלא בכ"מ העמידו דבריהם אף דלגבי שופר העמידו דבריהם ע"ש ועי' תשו' רע"א מ"ת סי' ק"ו שביאר היטב דהכא דגם בשל תורה דחי העשה דרבים לעשה דיחיד וגם חכמז"ל לא העמידו דבריהם ע"ש עוד בזה ועתוס' ביצה ה' ע"א ד"ה ונתקלקלו וכו' שכתבו דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד כמו דעשה דכרת דוחה עשה שא"ב כרת ועי' מרה"פ על הירושלמי פ"ד דר"ה ה"ד בזה.
9
י׳ומה שהקשה ע"ד תוס' גיטין כ"ד ב' ד"ה לאיזו שארצה וכו' דגבי גיטין דכתיב וכתב לה לשמה בעינן שיהא מבורר בשעת כתיבה דא"כ איך דייק בזבחים ג' רע"א מהא דיתר ע"כ כתב לגרש אשתו ונמלך וכו' פסול לגרש בו ובתוס' שם פי' דכיון דנמלך מסתמא כתבו מתחלה ע"ד כן שאם יחזיר בו יגרש מי שירצה ולשי' תוס' הנ"ל הרי לא הי' מבורר בשעת מעשה לק"מ דסברת התוס' בגיטין היינו למסקנא דסתמא בגיטין פסול דבעינן וכתב לה לשמה ממש אזי בעינן שיהא מבורר ולכן דייק התם דסתמא פסול דאי נימא דסתמא כשר פשיטא דא"צ שיהא מבורר ואמאי פסול לגרש בו בנמלך
10
י״אומה שהקשה ע"ד תוס' גיטין מ"ו ע"ב ד"ה כיון וכו' שדעתם דגם בז' אומות אם רוצים להשלים א"צ להרגם דהא מהנך קראי ודרשת ספרי שם מוכח להיפוך יעוין ברמב"ם וראב"ד ולח"מ פ"ו ממלכים באורך בזה וימצא ביאור שי' התוס'.
11
י״בומה שהקשה ע"ד תוס' ביצה ז' ע"ב ד"ה לומר לך וכו' שהקשו מנ"ל דשיעור חמץ בכותבות אימא כביצה ותמה רו"מ דהא ביומא ע"ט ב' מסקינן דאפי' כותבות גסה קטנה מכביצה והתם פריך באמת הגמ' קושית התוס' ומשני לה שפיר ומזה תמה עמ"ש הח"ס חא"ח סי' קכ"ז בשם חכם א' קושיא מסוגי' דהואיל דאר"א לא תקרא לה שם עד שתאפה דהא ר"א מתלמידי ב"ש וס"ל דחמץ בכותבות והוא יתר מכביצה ובפסח אין אופין שיעור חלה וכשכל העיסה מ"ג ביצים שיעור החלה פחות מכביצה ואינו עובר בב"י והרי מבואר שם דכותבת קטן מכביצה עכ"ד והדבר פשוט דהקושי' הוא אליבא דהנך מ"ד דסברי ביומא דכותבת הגסה יתירה מכביצה וסתמא כביצה כדאי' ביומא שם ובהכי מיתבי' דעתא איך יפרנסו מתני' דהואיל דלהנך מ"ד יהי' שיעור חלה. הפחות מכביצה כדין ח"ש וכן קושי' התוס' בביצה להנך מ"ד ותדע שהרי רש"י ותוס' רמזו להא דיומא ואיך יתכן שלא ראו הסוגי' שם.
12