שו"ת מהרש"ם חלק ג של״חTeshuvot Maharsham Volume III 338
א׳להרב החריף מו"ה צבי הירש בראנפעלד נ"י בקראקא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בשני שותפים בעסק א' והתנדבו שאם יגמרו עסק פ' בטוב יתנו לביהכ"נ כתר על ס"ת בשיווי מאה ר"כ ונגמר העסק עצהיו"ט ולא הזדמן לקנות כתר בסך כזה תיכף וביני ביני נתחרט א' מהם והתירו לו ב"ד של ג' ועתה בא השני ושאל אם הוא מחויב ליתן חלקו סך חמשים ר"כ על כתר קטן או לא והנה רו"מ הביא ראי' מתשו' בי"ע סי' קי"א שנשאל בשנים שנשבעו לאכול ככר א' יחד ואכל א' מהם חציו והלך לו והשני לא אכל החצי תשני' ורצה לדייק מתשו' הרא"ש שביו"ד סי' רכ"ח סמ"ד בשנים שנדרו לילך יחד לא"י וחזר בו אחד ומעכב דהשני פטור אך דשא"ה דהליכתם תלוים זה בזה אבל הכא דכל אחד נשבע לאכול חצי אין תלוים זב"ז ע"ש ומזה הוכיח דבנ"ד שנדרו ליתן שניהם יחד כתר א' אם האחד חזר בו גם השני פטור אלא שחזר ודחה דבנדרי צדקה כיון דהמתיר ע"י שאלה מנדין אותו הוי מילתא דל"ש א"כ גם לגבי שני אמל"ג כמסלה"ד אפי' ע"י שאלה עכ"ד וזה תמוה דודאי אם יבוא גם השני להתיר לו ועברו והתירו לו יהי' מותר וגם ב' שנדרו לילך לא"י הרי מבואר בש"ך שם דאם השני מעכב שלא כדין חבירו פטור ומכ"ש בעבר ונשאל בפני ב"ד וגם הליכה לא"י הוי מצוה ושייך לומר אמל"ג כמ"ש ברש"י ורא"מ פ' מטות והיוצא מפיכם תעשו ואף דבמהרי"ק וש"ך ח"מ רסי' רמ"ג כתבו דבטרחא דגופא ל"ש אמל"ג יעוי' בשו"ת ג"פ סי' ס"ה דהתם ל"ה מצוה בהטרחא עצמה אבל באמת אין לו דמיון דדוקא בהליכה לא"י שכל הדרכים בחזקת סכנה וטובים השנים מן האחד לכן אמדינן דעתי' שלא נדר אלא אדעתא אם ילכו שניהם יחד אבל הכא אטו לא נמצא כתר קטן בשיווי חמשים ר"כ ואין נדרו של א' תלוי בחבירו א"כ אף שנשאל הא' על נדרו אמאי נפטר השני מסך חמשים ר"כ שנדר וכבר הביא רו"מ בעצמו מהא דסי' רכ"ט ס"א ותשו' הרא"ש כלל ז' סי' ה' דבכה"ג ל"ש לומר נדר שהותר מקצתו ע"י שנשאל הא' על נדרו וכ"ה בתשו' מהרמ"פ סי' ס"ו.
2
ג׳ומ"ש מדברי הירושלמי פ"ה דנזיר ה"ג ומד"ר פ' מקץ דא"ל שמעון ב"ש לינאי אית ג' מאה נזירין הב את פלגא קרבנות ואנא יהיב פלגא והוא מצא להם פתח וא"ל את ממונך ואנא אורייתא וק' הא הי' ביד ינאי לטעון אנא נדרנא רק אדעתא שתתן גם אתה כדין שנים שנדרו לילך לא"י והוי הקדש טעות ג"ז לק"מ הא אמר שמעון ב"ש שגם הוא נתן מחצה באורייתא דילי' ולא הטעהו כלל וליכא הקדש טעות – ומ"ש מתשו' הרשב"א ח"ד סי' קכ"ד דרבים שקבלו עליהם נדרי תענית וצדקה ונמלכו קצתן שלא ליתן דהשאר לא נפטרו ול"ש בזה לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ג"ז אינו ראי' כלל דשא"ה דכל אחד נדר ליתן משלו לצדקה ואין תלוי זב"ז כלל כמ"ש רו"מ בעצמו – ומה שתמה ע"ד מהרמ"פ סי' ס"ו שהביא ראי' ממשנה רפ"ד דנזיר הרי נזיר ואת מיפר שלה ושלו קיים דמסתמא אין תלוי נזירותו בנזירותה ותמה דהא בירוש' שם ה"ב איתא דשלו בטל ולא אדע מהו שהרי הפוסקים תמהו על הרמב"ם שפסק כירושלמי נגד בבלי וע' בנקה"כ סי' רל"ד ובשיו"ק על הירו' שם ועוד שהרי מהרמ"פ עצמו הביא מהש"ס שם דמחלק בין אמר ואת בלשון שאלה או לא אלא שהוכיח מדלא דייק מהמשנה עצמה ש"מ דבסתם כשהסכימו שניהם אין תלוים זב"ז וגם בירו' שם מבואר דדוקא באמר על מנת ואת אז שלו בטל משא"כ בסתם.
3
ד׳ומצאתי בתשו' רמ"א סוסי' פ"ג בדין שנתקשרו קהל אשכנזים עם קהל הגריים בשבועה בעסק גמ"ח עם החיים והמתים ורבים מהם נתחרטו ושאלו על שבועתם והעלה דדוקא אם קהל הגריים שאלו על שבועתם בטל ממילא גם שבועת האשכנזים אבל אם רק קצת מהאשכנזים וקצת מההגרים נתחרטו ושאלו לא נתבטלה שבועת הנשארים שלא נתחרטו ולא שאלו על שבועתם ויתנהגו הם כפי שנשבעו והאריך מאד ע"ש וע' תשו' שמש צדקה חיו"ד סי' כ"ג ובפרט בסי' כ"ד שהביא מכמה שו"ת בענין זה וזאת תורת העולה כי הכל לפי ענין האומדנא אם יתכן לומר שלא נשבע אדעתא דהכי ומעתה לפי"ז יש לעיין בנ"ד שנדרו שניהם ליתן כתר שוה מאה ר"כ וכשהוא יחידי לא יתן אלא כתר קטן שוה נ' ר"כ אם זה נקרא שינוי גדול והנה בש"ס דכתובות צ"ט ע"א ומעילה כ"א בנתן לו דינר זהב וא"ל הבא לי חלוק והביא בשלש חלוק ובשלש טלית וכו' אימא סיפא ר"י אומר אף בזה בעה"ב לא מעל מפני שיכול לומר חלוק גדול הייתי מבקש וכו' אי אייתית בשית כ"ש דהוה שוה תרתי סרי ופירש"י ותוס' שהלוקח הרבה ביחד מוזלי לי' טפי ע"ש ולפ"ז י"ל דה"נ בנ"ד אם הי' לוקח כתר בשוה מאה ר"כ הי' מוכרים לו בזול יותר אך דבאמת בזה"ז ידוע שיש מקח קצוב במכירת כלי כסף כפי ערך המשקל א"כ אין הבדל בזה ובפרט שהוא לא לצורך עצמו אלא לצורך מצוה ואדרבא י"ל דניחא לי' טפי שתהי' כל המצוה נקראת על שמו לבד ולא יהי' לשום אחר חלק שותפות בזה ולא דמי להא דנדר להביא שור במנה דבהביא קטן לא יצא ואפי' שנים במנה לא יצא כדאי' במנחות ק"ז ע"ב ודוקא באמר שור זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו שנים קטנים כדאי' שם דף ק"ח ומפרש טעמא דנסתאב שאני ופירש"י דכיון דאמר זה אקריב עולה ונסתאב אזיל לי' נדרי' דזו לא מצי להקריבה ולמיקיימה ע"ש ובנ"ד הרי לא נתקיים עוד נדרו דז"א דדוקא התם שנדר בעצמו להביא שור שוה מנה ולא קיים עוד נדרו אבל הכא הרי מתחלה לא נדר אלא ליתן חמשים ולא הי' נותן אלא חצי כתר ועתה יתן כתר שלם משלו בשוה חמשים לכן לענ"ד מחויב לקיים נדרו ולקנות כתר בשיווי חמשים ר"כ.
4
ה׳ומה שהקשה בהא דתמורה י"א ע"ב דבעי אביי למ"ד ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים ושחט להאם בפנים והולד חולין אי הוה חב"ע או לא וע"ז הקשה לפמ"ש בתשו' ספ"י סי' ל"ט דגם למ"ד בהוייתן הם קדושים מ"מ קדוש קד"ד והרי לשי' תוס' מנחות פ' ומל"מ פ"ב מה"ש ליכא בקד"ד משום חב"ע ומאי בעי והנה דברי הספ"י באמת תמוהים ונעלם ממנו דברי התוס' זבחים צ"ח ע"א ד"ה אף כל ושם קי"ד ע"א ד"ה וקסבר וכו' וכבר ראיתי למי שהשיג עליו בזה אבל אי משום קו' רו"מ י"ל דגם התוס' לא כתבו דבקד"ד ליכא משום חב"ע אלא בקד"ד דאית בי' משום מעילה ומצטרפין עם קדשי מזבח למעילה כדאי' במעילה ט"ו וחמירי כקה"ג אבל במאי שהקדושה נתפס מאליו כהא דולדות קדשים שא"א להקדישן דהוו דשלב"ל אלא דקדושת הבהמה נתפסת על הולד שבתוכה בקד"ד לבד א"כ אין בו מעילה, כמ"ש הרמב"ן ב"ב ע"ט ועקצה"ח סי' ר' בכה"ג לכ"ע איכא משום חב"ע ובזה י"ל מה דקשה לשי' הספ"י דנימא מגו דנחתא לה קד"ד נחתא לה נמי קדה"ג כדאי' בתמורה י"ט ע"ב ולפמ"ש י"ל דזה דוקא היכי דבקד"ד נמי איכא מעילה משא"כ בזה וע"ע בקרן אורה לזבחים ע"ו ב',
5