שו"ת מהרש"ם חלק ג שמ״הTeshuvot Maharsham Volume III 345
א׳לכבוד ידידי הרב הה"ג וכו' מו"ה יהושע נ"י האבד"ק טוריסק ברוסיא
1
ב׳ע"ד שאלתו בפנוי' שנשתדכה לכהן ונודע כי מאז הרתה לזנונים ובתחלה אמרה בפני אמה חורגתה שבהיותה חוץ לעיר אנסה עכו"ם וא"ח הבינה ששקר הדבר כי היא והשכנים נודע להם שהי"ל קצת קירוב עם בחור א' שדר עמה באותו בית שהי' בו אבי' ואבי הבחור והבחור ושכינה א' נצרכה פ"א לכנוס לבית הבתולה והי' סגור ודפקה כמ"פ ושמעה ריצת א' משם וכשפתחו לה הבית שכבה הבתולה במטתה. והבחור שכב בחדרו במטתו וכפי חשבון ט' ירחי הריון התחילו כמעט במכוון מאותו זמן. ואח"כ הודית הבתולה בפני איזו נשים כי הבחור פיתה אותה וממנה הרה והעיר רובה יהודים כשרים והגם שסיעה העוברת רובה עכו"ם מ"מ יש רוב בעיר נגדם ורק בימי ירידים רוב עכו"ם גם יש מרחוק קצת חצר של אדון א' ויהודי מחזיק שם החלב ויש גם פערשטאט ונהר מפסיק ורחוק ווערסט וכשיקרש רחוק חצר וויערסט והשכנות אמרו שאין דרך הבתולה לילך לשם ורק אם לפעמים הולכת אזי לא תלך יחידה ועם הפערשטאט אולי רובן עכו"ם ויש ספק בדבר עכת"ד השאלה.
2
ג׳והנה רו"מ האריך מאד בדברים נכונים דלשי' רוב פוסקים בטוענת ברי דלכשר נבעלה מהני גם בחד רוב ולשי' נו"ב בבית בפ"ע יש להקל דהוי כשכונה בפ"ע אבל מ"ש דגם בימי הירידים שיש רוב עכו"ם אין לחוש שאין לה היכרות עמהם, יש לפקפק לפמ"ש התוס' בכתובות דהא דאונס לא שכיח הוא רק מדרבנן א"כ הרי מה"ת יש לחוש שמא נאנסה מעכו"ם דזה אינו תלוי בהיכרות כלל אבל נראה לקיים דבריו לפמ"ש הריטב"א לע"ז כ"ו בשם קצת פוסקים בהא בלא יתייחד ישראל עם העכו"ם דבזה"ז דאיכא אימת מלכות שרי להתייחד א"כ אף דהתם ש"פ לא ס"ל כן וע' תשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' פ"ב שאין לסמוך להקל היינו מחשש סכ"נ דחיישי' למיעוטא וגם דוקא ביחוד במסתרים אבל בעיר שרבים מצוים ואם תצעק הנערה יש מושיעים ועונש בדא"ה בודאי אונס לא שכיח כלל ואין לחוש לכך.
3
ד׳גם נראה דהתוס' מודים דבעיר בדשכיחי רבים ביום אונס לא שכיח מה"ת ומקרא מלא על דבר אשר לא צעקה וכו' והגם דלפמ"ש הנו"ב מ"ח סי' כ"א יש לפקפק בזה אבל כבר השיג עליו בפת"ש לעיל סקי"א והביא בשם ר"מ אלשקר להיפך ועתוס' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל וכו' במ"ש בהא דנדרים צ"א דמסתמא ברצון הוה דבביתה הי' ועוד שלא צווחה וכו' ע"ש דמוכח כמ"ש וע' מהרי"ק שרש קכ"ט שכתב בפשי' דבעיר חזקתה ברצון א"כ אונס לא שכיח ואיכא רובא להיפך וגם יפה הביא רו"מ מהח"ס ח"א סי' ט' וסי' י"ח בזה.
4
ה׳ומ"ש בדין אם לתלות ברוב ימים עמ"ש בפתיחה שבגילוי דעת אות ל"ד שהבאתי מתשו' מהרי"ק שרש קכ"ט דאם לא נודע אימת בא עלי' תלינן ברוב ימים וגם מס' האשכול ה' מקוואות סוסי' נ"ט דבנהרות שאין זמן קבוע לחסרונם אם רוב השנה זוחלין עיקר יש לסמוך ארובא ועוד הבאתי מכמ"ק וגם דחיתי שם דברי הבר"א שהביא רו"מ וגם ביארתי הא דריש כתובות והבאתי מתוס' עירובין ל"ט רע"ב במ"ש דתולין ברוב שנים שא"ב עיבור ומדברי תב"ש סי' ט"ז סקט"ז. ועתוס' נדה נ"ז ע"ב ד"ה הרואה וכו' יעי"ש בסוה"ד בח"ש כיון דרוב ימים טמאים יש לחוש ואכמ"ל, וא"כ צדקו דברי רו"מ ובפרט שהביא מהח"ס סי' ט' שכתב דאין לחוש לעוברים ושבים וכדאי הוא לסמוך עליו.
5
ו׳והנה מ"ש רו"מ מדברי האחרונים דקרובים אינן בכלל מיעוט פסול ובש"ש הביא מהנמוק"י יבמות סו"פ אלמנה שכתב להיפוך יש לי לדון ע"ד פלפול למאי דאי' ביומא ס"ט ב' דאהני תפלת אנשי כנה"ג דלא ליברי יצה"ר בקרובים (ואף דאין למדין מאגדה כבר כתב בתשו' ח"צ דמעובדא ומעשה שהובא באגדה למדין) לכן אינן בכלל ואף דלפעמים מזדמן גם בקרובים הוי רק מיעוטא ובדאיכא רוב כשרים הוי תרי רובי ובזה יש ליישב מה שהקשה הג' מהרמ"ז מלבים והובא בת' כ"ס סי' ב' מהא דקידושין ע"ג דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר דרוב כשרים ופירש"י דמיעוט פסולין היינו ממזר וקרובים הרי דגם קרובים בכלל ולפמ"ש ניחא דכיון דכל טעמא משום דבקרובים לא מיגרי יצה"ר א"כ התינח משבאו אנשי כנה"ג ובטלוהו אבל בזמן התורה גם קרובים בכלל וז"ש דבר תורה שתוקי כשר פרש"י שפיר דגם מיעוט קרובים בכלל.
6
ז׳ובזה י"ל דברי נימוק"י הנ"ל דכבר העיר הכ"ס שם מדוע נקט הנימוק"י דוקא קרובים ונראה דהתוס' בכתובות הקשו הלכתא אהלכתא דשמואל אמר דברוב א' סגי והש"ס מסיק דבעי' ב' רובי ולזה תירץ הנימוק"י דשמואל מיירי שהמיעוט הוא קרובים דאיכא נמי ב' רובי וכמ"ש, יש להוסיף טעם למ"ש הח"ס דקרובים הם בחז"כ ולכאורה אמאי ממזרים ונתינים אף שפסולין לקהל מצד תולדותן אמאי אין להם חז"כ לזנות. אבל הנה הבכ"ש בברכ"ש לכריתות ט"ו א' כתב שביאר במק"א בראיות דהא דאמרינן כל ישראל בחז"כ היינו בישראלים כשרים מיוחסים אבל ממזרים ונתינים וכדומה לאו חזקתן בכשרות ע"ש וא"כ יש לתלות הזנות באותן שאיתרע חזקת כשרותן ולא בישראלים כשרים מיוחסין.
7
ח׳וגם יפה כ' רו"מ דכיון דאיכא רגל"ד דזינתה מהבחור ע"י עדות האשה השכינה וגם חשבון ט' ירחים מכוונים לזמן ההיא אין לחוש יותר ואני מוסיף ראי' מש"ס דמכות כ"ג ב' כיון דחשיב ירחי ויומי ואתרמי דחזינן מחזקינין דלא חזינן לא מחזקינן ואף דהתם הי' ביאה גמורה והכא רק דיומא כבר הביא רו"מ מהב"ש סי' ד' סקמ"ח בשם הב"ח דדמי להדדי והן אמת דהב"ש חולק עליו מ"מ הוא סניף גדול גם יש לדון מטעם קורבה דאף דרוב וקרוב רובא עדיף מ"מ הבא הוי קורבה דמוכח ובמקומו דעדיף מרובא כנודע מדברי הרמב"ן ב"ב ובתו"ח לב"ב כ"ג שם ועיין במרה"פ על הירושלמי בפ"ב דב"ב ה"ו ורפ"ז דשקלים ה"א והכא דהוי באותו בית וגם רגל"ד י'. דמהני הקורבה כמו רוב ואיכא תרי רובי ועמ"ש בדע"ת סי' מ"ח סקל"ט שו"ר בח' ח"ס סי' ט' שהעיר בענין קורבה אלא שלא הביא מהת"ח ומרה"פ הנ"ל.
8
ט׳ומ"ש רו"מ מהא דענ"ב הגם שהאמת כן דאין לחוש לענ"ב בעלמא וע"ע תשו' מהר"ם שיק א"ע סי' ט"ו בביאור ד' הח"ס שלא יסתרו זא"ז. מ"מ הכא הרי אמרה בתחלה שהוא באונס מעכו"ם ושאחד"א ואף שלא אמרה בב"ד כבר הוכיח בתשו' צ"צ סי' צ' מתשו' מהרי"ן דגם בכה"ג מהני ושם סי' ק"ד ביאר דגם באמתלא אם יש לחוש דאלפוה לשקר ל"מ גם אמתלא א"כ הכא י"ל דמה שחזרה בה כדי שלא תיפסל לכהן למדוה כן ול"מ האמתלא כלל ובכה"ג לגרע האמתלא ולהחזיק דיבורה הקדום דשאחד"א י"ל דלכ"ע אמרינן ענ"ב דעכ"פ האמתלא שלה נגרעה ע"י חשש זה, ומ"ש רו"מ דבנ"ד תורה בה עוד קודם שנשתדכה לכהן אכתי י"ל דלמדוה לשקר כדי שלא תפסל לכהן ועתוס' כ"ב קל"ד ותומים סוסי' פ"ב בכ"מ אות ל"א ל"ב. אבל נראה דכיון דלאו כ"ע ד"ג אין לחוש לכך ולכן כיון שחזרה בה קודם השידוך מהני שפיר אמתלאתה דכיון שכל דברי' הי' רק עם הנשים והם בודאי לאו דינא גמירי ולא עלה בדעתם כלל שתשתדך לכהן ושאסורה לכהן אם נאנסה ע"י עכו"ם טפי מע"י ישראל ורו"מ הביא מהחמ"ח סי' קט"ו ס"ק כ"ב וב"ש סקכ"ד דאין לחוש באיסורין שמא למדוה לומר כן.
9
י׳גם י"ל דכיון שמה שאמרה תחלה שע"י עכו"ם נאנסה הי' רק בפני אמה חורגתה שהיא מנשים השונאות זא"ז ואינה נאמנת לנגדה ועתה אחר שחזרה בה גם אם היא תודה שאמרה כן הרי תאמר גם אמתלא שלה והפה שאסר וכו' אך בזה יש מקום עיון אם מהני מגו במקום שאחד"א ועקצה"ח סי' ל"ד וסי' פ' ובשו"ת ב"א חא"ע סי' א' הביא כמה סתירות והעלה דהיכי שהדבר נוגע גם לאחר ל"מ מגו כלל נגד שאחד"א ע"ש וה"נ בנ"ד.
10
י״אולפמ"ש בתשו' שב יעקב דהיכי שלא ידע אם יש איסור עי"ד לא אמרינן שאחד"א יש לצדד גם בנ"ד אך בקצה"ח סי' פ' סק"ב חולק עליו.
11
י״בעוד יש לדון דליכא בזה משום שאחד"א לפמ"ש הט"ז בא"ע סי' קנ"ב סק"ח דל"ש דין שאחד"א אלא היכי שיש בשעת דיבורה איסור מחמת דיבורה אבל אם בשעת דיבורה ליכא איסור עי"ז ל"ש לומר שאחד"א ע"ש וכדבריו נראה מהראב"ד פ"ח מלי"ב ה"ט ע"ש כמ"ש ולא נתקבלו דברי' כלל ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקע"א א"כ י"ל דהכא שהיתה מעוברת ואסורה בלא"ה להנשא עד אחר ימי עיבור והנקה א"כ לא הי' אז נ"מ לדין משום זונה לכהן ולכן ל"ש שאחד"א אבל י"ל דנ"מ שיהי' ב' איסורים וגם היכי דאאחע"א הרי נ"מ לקברו בין רשעים גמורים ובפרט דכל דין מעוברת רק מדרבנן ומשום זונה איכא איסור תורה וגם יש דיעות דגבי עכו"ם ליכא דין מעוברת חבירו כנודע ובצירוף כל הטעמים שכתב רו"מ והוא צורך שעה הנני מסכים עם רו"מ להתירה לכהן ויושיב רו"מ ב"ד של ג' וישאלו הבתולה שתאמר האמת אחר האיום וגם תאמר האמתלא בפיה כמ"ש התב"ש סי' א' ואז יתירוה.
12
י״גובמ"ש מדברי הט"ז סי' קנ"ב שו"ר שמדברי הב"ש סי' מ"ח סק"ד מוכח להיפוך אך לפמ"ש בת' תו"ח למהרח"ש ח"ג סי' נ"ב דבאמרה בפני ע"א אפי' הוא חכם העיר אם חזרה בה ליכא משום שאחד"א והביא שכ"ה בת' מהריב"ל ח"א דף כ"ב וכ"ה בתשו' פ"י חא"ע סי' א' וה"נ בנ"ד שאמרה כן רק בפני חורגתה.
13