שו"ת מהרש"ם חלק ג שמ״זTeshuvot Maharsham Volume III 347
א׳לחכם אחד
1
ב׳בדין הבערת הטאבאק (טוטין), מנר של חלב ובגליון רש"א ליו"ד סי' צ"ב ס"ט לענין החזיק סכין ע"ג שלהבת של נר חלב עד שהוחם הסכין שהקילו ובעקרי הד"ט חא"ח סי' ח"י אות ס"ה ויו"ד סי' ז' אות כ"ד בשם כמה מחברים לאסור בזה אך דבנ"ד נראה שהוא דבר הפוגם וכתב ששמע בשם הגה"צ אבד"ק שיניווא שאם נטף מנר של מילער לעכט על קערה אין לאסור משום דקודם שנעשה הנר נשרף החלב בפיטריאל ואין בו טעם חלב כלל ואפי' העכברים אין אוכלין ממנו ובפרט שמערבין גם ברענשפירטוס ולויגא בודאי אין בו שום טעם חלב כלל לכן דעתו נוטה להקל עכ"ד והנה גם אני חקרתי אצל איש אומן שהי' עוסק זמן רב במלאכת עשיית מילער נרות ואמר לי שמערבין החלב עם אליעם עד שמתרכך הרבה כמו חלב שנימס ואח"ז נותנים אותו תוך שקים קטנים ודוחקים אותו היטב עד שחוזר ומתקשה ומזה נעשים הנרות ואינו ראוי אפי' לאכילת כלבים ואפי' עכברים אין אוכלים ממנו וא"כ צדקו דברי הגה"צ משיניווא להתיר אם נטף מהנרות הנ"ל על כלי וגם אם נפל בעין יש להתיר ועכ"פ בדאיכא רובא דהיתרא בודאי יש להקל אך דבנ"ד עושין כן לכתחלה וי"ל דהלוא אם בדבר הפוגם מותר להשתמש לכתחלה וע' תשו' ח"צ סי' ק"א באמצע התשובה ובמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קי"א מכמה מקומות בזה ובנ"ד שהאיסור כבר נפגם ואינו ראוי אפי' לאכילת כלב לכ"ע שרי וע' תשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' כ"ו ומ"ש שם לחלק לענין נתייבש העור בין איסור בב"ח לאיסור נבלות וטריפות יעוין במחב"ר להחיד"א ליו"ד סי' פ"ז שהעתיק לשון שיבולי לקט שממנו מקור דברי רמ"א שם שסיים דהא דאין מעמידין בעור קיבת נבילה היינו בלחה דוקא ולא בנתייבש ומפורש להיפוך וע' תשו' רדב"ז ח"ד סי' ע"ד מ"ש בזה ומ"ש הנו"ב אם יש לחלק בזה בין איסור לטומאה והאריך בזה במחכת"ה נעלם ממנו דברי הרשב"א לחולין דף ע"א שביאר דבאיסורין סגי באינו ראוי לגר ודוקא בטומאה בעינן שיופסל לכלב אליבא דר"ש ומ"ש הנו"ב שם בשם הר"ש עתוס' מנחות ס"ט ע"א ד"ה דבלע וכו' וממה שכתבו שם ראי' מחלב דכפרים משמע דלקי מה"ת ולא רק מדרבנן אבל מהש"ס דע"ז ס"ח ב' דפריך למ"ד נט"ל אסור אלא מעתה תיטמא לח ויבש וכו' ומה קושיא מאיסור לטומאה ובע"כ כדעת נו"ב דטעמא דאפושי טומאה לא מפסינין הוא רק בדרבנן ולא בשל תורה וגם מהש"ס דביצה ז' ע"א מוכח דדוקא בדרבנן אמרי' הכי וע' רשב"א יבמות קי"ט ע"א.
2
ג׳ובגוף דין נתייבש מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש סי' י"ג שנשאל בדין ישראל שלקח יין מחביות שלו בכד ונתן בנאד של עכו"ם יבש וחזר ולקח מהנאד ונתן בחביות והשיב דאם לא שהה בהנאד מעל"ע לא נאסר ע"ש ומוכח דאם שהה מעל"ע אסור אף שהנאד יבש ואולי מיירי בלא נתייבש הרבה וע' תשו' מים חיים יו"ד סי' כ"ה באורך בענין זה ולא הביא מכל הנ"ל – אבל אין בכ"ז נ"מ בנ"ד שהחלב נפגם עד שנפסל מאכילת כלב א"כ הדבר פשוט להתיר ובפרט בנ"ד שאין הכלי נוגע אלא בהשלהבת אשר רבו בו המתירים יוכל רו"מ להתיר גם לכתחלה.
3