שו"ת מהרש"ם חלק ג שמ״חTeshuvot Maharsham Volume III 348
א׳להרב הגאון מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קושץ גיב ראדום (רום פאלען)
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר מה שהקשה בדין מורדת שאין מתירין לישא אחרת או לגרש בע"כ עד אחר יב"ח והבעל נתרצה מעצמו לגרשה שנהגו להכשיר הגט והא הבעל אנוס דמה לי אם גוזלין ממנו ממון ומה לי אם האשה גוזלת את שיעבודו שיש לו עלי' ואינה רוצה לדור עמו והניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ חדא דכל זמן שלא נתברר אונסו בב"ד דשמא הצדק עמה והוא מבטל כל מודעי ומודה בפני ב"ד בשעת הגט שעושה ברצון בלא אונס ה"ז כהודה שהצדק עמה לנגדו וליכא שום אונס ועוד דכיון שהוא מגרשה כדי שלא יתעגן ויבא לידי הרהור עבירה או כדי לקיים מצות פו"ר או לשבת יצרה ג"ז בכלל מצוה לשמוע דברי חכמים דניחא לי' ברצון הלב דחזקת כשרותו מעיד כהא דב"ב מ"ח וסברת רמב"ם פ"ב מגירושין לבאר הא דכופין עד שיאמר רוצה אני כנודע ומ"ש רו"מ מדברי ריטב"א בהא דמודעה רבה לאורייתא דאף שנתרצו אח"כ מ"מ כיון דהרצון בא ע"י האונס מיקרי אונס הנה שם קודם שקבלו התורה ל"ש סברת הרמב"ם על ענין קבלת התורה עצמה אבל אחר שקבלו התורה נפש כל ישראל רצונה לקיים מצות התורה ולשמוע דברי חכמים.
2
ג׳ומ"ש רו"מ מהא דהנשבע לגרש דלשי' כמ"פ מיקרי אונס אף דעביד מצוה לקיים שבועתו וגם המתירים כתבו רק דכיון דבעצמו סיבב האונס בשבועתו לא מיקרי אונס אבל בבא האונס מאליו לכ"ע מיקרי אונס הנה בב"י סי' קנ"ד הביא מתשו' רי"ן הרא"ש בדין נשבע שאם ישחוק יגרש אשתו ועבר ושחק והשיב וז"ל הרי הוא מושבע ועומד לגרשה וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו והגט הניתן בכפיי' זו גט הוא שכל דבר המוטל על האדם לעשות כופין אותו לעשותו והמעשה קיים עכ"ל הרי מבואר כדברי שאין זה אונס והמחמירים כתבו רק שדומה לאונס לכן יש להתיר שבועתו ומצאתי בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' קע"ז דאם נשבע שבועה שאין לה התרה יתן גט בלא התרה דאין בזה חומרא אלא לכתחלה ע"ש והן אמת דהמל"מ פ"ב מה"ג רמז להריטב"א שבב"י סי' קס"ה שחולק ע"ד הר"ן הרא"ש ושם מיירי בנשבע לחלוץ וב"ד כפאוהו לקיים שבועתו וכתב דגם אם מצות חלוצה קודמת מ"מ הוי גט מעושה ואני מצאתי בריטב"א קידושין נ' ע"א שכתב דאם יש אונס ממון או נידוי וחרם או שבועה הוי גט מעושה ואולי מיירי ג"כ בהשביעוהו ב"ד אבל היכי שרצה בעצמו לקיים שבועתו י"ל דגם הריטב"א מודה דלא מיקרי אונס ותדע שהרי אם אינו רוצה הרי בידו למיתשל על שבועתו.
3
ד׳ומה שהקשה רו"מ בהא דהנשבע לגרש דלשי' כמ"פ הוי אונס הרי כיון דהגט אינו מועיל מדינא משום דהוי גט מעושה א"כ הוי שבועתו שבועת שוא שהרי א"א לקיים שבועתו א"כ אין ממש בשבועתו ולוקה משום שבועת שוא הנה בדברי הריטב"א שבב"י סי' קס"ה כתב דבעובר על השבועה יש להענישו אי משום שבועת ביטוי אי משום שבועת שוא אבל במקיים השבועה לא יעלה עה"ד לדין משום שבועת שוא לא מיבעי' לשי' רי"ן הרא"ש הנ"ל בודאי אין בזה משום שבועת שוא שהרי בדיעבד הגט כשר וגם לשי' הריטב"א כבר כתבתי די"ל דבמקיים בעצמו השבועה החלוצה כשרה וגם אם לא נימא כן הרי כבר כתב הה"מ פ"ח מגירושין הי"ב בהא דה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני וכו' שהקשו דא"כ אפי' הלכה ונשאת וכו' היאך גיטה בטל הרי הנישואין אינן נישואין ותי' הרמב"ן דכל שעשתה מעשה נישואין אף שאין מועילים מ"מ הגט בטל דהכי אתני שאם תעשה מעשה הנישואין יתבטל הגט וע"ש עוד דמכח ממ"נ מהני ועמל"מ פ"ג מזכי' ומתנה ה"ג וה"נ בזה אם יעשה מעשה הגירושין אף שלא יועיל מ"מ קיים שבועתו ועוד שהרי אם נאמר דשבועתו בטלה שוב יועילו הגירושין ושוב תחול השבועה והגט בטל כמ"ש כה"ג התוס' גבי עלה עלי' זכר.
4
ה׳ומ"ש רו"מ בדין הדביק פת בתנור בשבת סמוך לחשיכה ונגמר אפייתו במוצאי שבת אם חייב וכן בזורע בשבת וחזר ולקט התבואה קודם קליטה הנה כבר האריך בזה המנ"ח מצוה רצ"ח ובקונ' מוסך השבת והעלה דכיון דהתירו לרדות הפת קודם שתאפה לא יגמר החיוב עד שתאפה כמאב"ד ובנגמר במוצ"ש פטור וע"ש בדין הזריעה שרמז לתשו' הלק"ט מ"א סי' רס"ו אבל בהגהת רש"ש לשבת ע"ג העלה דאף דבהוציא לחם קודם גמר אפי' וכן בלקט הזרעים קודם קליטה חייב מ"מ בלא הוציא אף שהאפיי' נגמרת במוצ"ש חייב ואני הבאתי מהירושלמי רפ"ב דשבת בדין הצית האור בע"ש דפליגי אמוראי וביארתי שנחלקו בסברת הנימוק"י פ"ב דב"ק דאי אמרי' אשו משום חציו המדליק נר בע"ש ודולק בשבת הוי כדולק כולו מע"ש וא"כ ה"נ אם נתן לתנור בשבת גם מה שנאפה ע"י האש במוצ"ש הוי כאלו נאפה הכל בשבת וחייב וע' ס' תרומת הכרי לח"מ סי' שצ"ב שדחה דברי נימוק"י והביא כמה ראיות להיפוך ואינו לפני כעת
5
ו׳אבל ראיית רו"מ מירושלמי פ"א דשבת ה"ו דב"ה ילפי מלאכת היתר ממלאכת איסור מה בשבת חייב בנותן אונין של פשתן לתנור גם אם יהבילו במו"ש ה"נ בנותן בע"ש גם אם יהבילו בשבת שרי ע"ש ומוכח כמ"ש ויפה הביא.
6
ז׳ומ"ש בדין מורדת אם אחר התראה וחזרה בה ונתרצית אם בערמה כשיעברו איזו ימים חשיב למרוד בו והבעל טרח בהוצאת ע"י רבנים ובפרט אם כבר התירו לו לישא אחרת הנה בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סי' ק"ד מבואר דל"מ חזרתה אא"כ יהי' בתוקף ובטחון שלא יהי' בערמה ע"ש דעת ב"ד וגם הרי מבואר ברמ"א סי' ע"ז דאחר יב"ח אין בידה לחזור בה ואבדה כתובתה ואף די"ל דדוקא לענין כתובה ולא לענין חדר"ג אבל הרי בת' אבן השהם סי' א' ב' העלה דלענין חדר"ג א"צ להמתין יב"ח ורק לענין הכתובה צריך יב"ח וכ"ה בח"ס ח"ב סי' קס"ז ותי ברכת יוסף סי' ח' וכתבו דא"צ הברכות לענין חדר"ג ורק לענין הכתובה ע"ש א"כ מוכח דלענין חדר"ג קיל טפי וא"כ אם כבר התרו בה כמה התראות והתירו ק"ר להבעל אין בידה לחזור בה וההיתר בתקפו.
7