שו"ת מהרש"ם חלק ג שס״אTeshuvot Maharsham Volume III 361
א׳להרב מו"ה בן ציון אליווענטשטיין נ"י מו"צ דק"ק טשענסטחאוו רוסיש פולען.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שבא לפניו בעש"ק סמוך לערב שהאופה רדה מהתנור פת הנילוש בחמאה ובעודו רותח נפל על ב' בר אווזות רותחים העומדים שם בכלי בתנור ונגע בכנפיהם וגם חלק מעט מהגוף והורה לאסור הלחם ולמכרו לעכו"ם כיון שנגע בבשר עוף שמן והתיר הבר אווזות ורק ליטול מהם כ"נ כיון דהוי רק איסור בלוע בפת דהיינו החמאה וגם תכף לקחו הפת משם ורק נגע כרגע ועתה קם מערער עליו עפ"ד הפמ"ג בהנהגת או"ה לא"ח דחמאה הוי שמן ומפעפע ובמש"ז ס' ק"ה סקט"ו פסק דאין לחשבו לספק דרבנן דלדידן ודאי שמן מפעפע ור"מ כתב דכיון שדעת מהר"ם דאין שמן מפעפע כמ"ש הט"ז סקכ"ב והקשה סתירה בשו"ע ובנה"ך תי' דלחומרא חיישינן דמפעפע א"כ י"ל דבדרבנן מקילין וכמ"ש בפליתי רסי' צ"ח סק"א ובדג"מ סי' צ"ב ודלא כהמש"ז הנ"ל ובפרט שהוא ג"כ חם בחם בלא רוטב ולא שהה כמאב"ד דלשי' פר"ח הוא רק מדרבנן ובכה"ג שהוא תלתא דרבנן י"ל דגם המש"ז מודה עכת"ד – והנה כדברי בה"ך מבואר באו"ה כלל כ"ט דין ג' בסופו וז"ל ועוד דלא אמרי' חילוק דפעפ"ע גבי חלב יותר מבשאר איסורים אלא לחומרא מדלא מצטרפין כל החתיכות יחד לבטל וכו' עכ"ל אך דיש לדין בזה עפ"ד הש"ך סי' ק"ד סק"ד דהספק אם משביח או פוגם דמי לספק חסי"ד א"כ ה"ה הכא לענין אם מפעפע בכולו או לא וגדולה מזו מבואר במנ"י כלל א' סק"ו לענין ספק אם קרקע הוי כלי מנוקב דאפי' בדרבנן מחמירים משום דהוי סחסי"ד והביא מכמ"ק דבבעיא דלא איפשטא הוי ספק חסי"ד ומכ"ש בדבר המסופקים בטבע ועי' בב"ש א"ע סי' י"ז ס"ק מ"ו ובתשו' ח"ס ח"מ סי' ר"ו מ"ש בישוב דברי הש"ך סי' צ"ז שלא יסתרו לסי' ק"ד ובשו"ת שם ארי' בהוספות י' מ"ש בזה ומה"ט נראה הא דמחמירין בבעיא דסי' צ"ב ס"ה אי מפעפע בכל הכלי גם בב"ח של עוף כמ"ש בפמ"ג א"ח בא"א סי' תס"ז סקל"ו משום דהוי ספק בטבע והוי סחסי"ד
2
ג׳והנה מ"ש רו"מ דבפחות מכמאב"ד ל"ה אלא מדרבנן הגם שכ"ה בפר"ח ובשו"ת ב"א חיו"ד סי' ל' הביא שכ"ה בריטב"א חולין ק"ח וע"ע בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קמ"ד אבל בב"מ ליו"ד תמה דמ"מ אסור מה"ת כדין ח"ש.
3
ד׳אבל בעיקר השאלה יש לדון כיון דנגע רק כרגע וסלקוהו מיד והוא עפמ"ש החמ"ד והובא בפת"ש סי' ק"ה סק"ח דבכה"ג אינו אוסר כלל ואף דהפמ"ג בפתיחה לבב"ח כתב בפשי' דאפי' סלקו מיד אסור היינו אם תחבו לחלב או לרוטב משא"כ בחם בחם בלא רוטב ועי' תשו' נפש חי' סי' מ' שהביא ג"כ ד' החמ"ד ופסק להקל מה"ט בנר דולק שנפל לקערה ונכבה מיד ע"ש ואני מצאתי ברדב"ז ח"א סי' רכ"ג בדין נפל חלב על קדירה נגד האש דקיי"ל דבמעט אינו נאסר דהאש שורפו ובהרבה אסור ופסק דאם קנחו מיד החלב ולא שהה כלל אף שנשאר מעט הרי המעט האש שורפו ויש להקל ע"ש ואף שבפ"ת סי' צ"ח סוסק"ט מבואר ג"כ דאפי' סלקו מיד אסור היינו ג"כ בתחבוהו ברוטב שבקדירה ובפרט בנ"ד שהוא רק בלוע אף שהוא שמן מ"מ י"ל דכו"ע מודו דבסלקו מיד שרי ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקכ"ז באמצע התשו' בדין טפילת בשר וטפילת חלב שבתנור שכתב וז"ל דאפי' נוגעת הטפילות זל"ז אין כאן איסור תורה דהא טעמו ולא ממשו הוא שהרי אינם פולטות מזל"ז כשיעור כזית בכא"פ ואע"ג דבב"ח טכ"ע דאורייתא מ"מ אינך רואה שבטפלות הנוגעות זב"ז יהי' בהם טעם חלב בשל בשר ולא להיפוך שהרי דבר מועט מה שבולע כל אחד מחברתה במקום מגען ומכ"ש אם הם עגולות ואפי' במה שזב למטה מכל אחת ומתפשט חוץ ממנה הרי הוא נבלע וכו' וכ"ש אם הם מכוסות בבצק הרי הבצק בולע כל מה שמפליט הבשר וכן הבצק של הגבינה אעפ"י שחוזר הבצק ופולטות כל מה שבולעות דבר מיעוט הוא ואינו נותן טעם כלל וכו' והלכה למעשה אני אומר שאם הי' בתנור פשטיד"א של בשר ושל גבינה או מולייתא וכו' שהבצק חופה אותו מכל סביביו אפי' שנגעו זב"ז חותך מזו ומזו הבצק שבמקום הנגיעה והשאר מותר דודאי לא בלעי טפי מן הבצק ואת"ל בלעי הוי דבר מועט ובטל בששים דהא ליכא הכא טעמא ולא ריחא ומותר בדיעבד וכו'. עכ"ל הרדב"ז וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד ואף שבנ"ד רק הפת של חלב החמאה בתוכו אבל הבשר הוא בעין מ"מ כבר כתבתי בדע"ת סי' כ"ב סק"ו דבתרי דרבנן י"ל דלא אמרי' חנ"נ בהפ"מ א"כ לא נ"נ הכ"נ של הבשר ואינו אוסר להלאה ורק מה שנבלע בתוכו וכבר העיד הרדב"ז דהוי דבר מועט והעיקר נראה מטעם הקדום דכיון דלא שהה בנגיעה אינו אוסר כלל ועכ"פ אין לאסור יותר מכ"נ.
4
ה׳והנה לפימ"ש באו"ה כלל כ"ט דין ד' דהא דפסק הרשב"א דשומן אוסר גם בבליעה מ"מ אם יש בחתיכה שהוא בלוע בו בצירוף החתיכות שנגע בהן ס' כנגד השומן הכל מצטרף לששים ובנ"ד שהחמאה בלוע בפת בהיתר פשי' דיש לצרף הלחם א"כ אפשר שהי' ס' בלחם ובשני בר אווזות שנגעה הלחם בהם נגד החמאה הבלוע בהלחם ועכ"פ לדינא יפה הורה רו"מ להתיר בהפ"מ ולצ"ש את העופות אחר שיטלו מהם כ"נ ואין מקום לערער על הוראתו.
5