שו"ת מהרש"ם חלק ג שס״גTeshuvot Maharsham Volume III 363
א׳להרב המופלג מו"ה דוד דוב פינקעלשטיין נ"י מנאשעלסק ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בט"ב שחל בשבת ונדחה ליום א' והי' א' קטן והגדיל ביום א' שנעשה אז בן יג"ש ויום א' אם חייב להתענות ביום א' או נימא כיון דהוא רק תשלומין לט"ב והוא הי' אז פטור א"כ גם ביום א' פטור והביא מחגיגה ט' ע"א בחיגר ונתפשט דפליגי ר"י ור"ש והביא מתשו' רשב"א ח"א סי' תק"כ שכ' דבשבת שחל ט"ב אינו נוהג בדברים שבצינעה דלגמרי עקרוהו וגם מתחלה הי' ראוי לקבעו בעשירי אך כמ"פ חולקים וי"ל דס"ל דשא"ה דרק היום גורם כמ"ש תוס' חגיגה ב' ע"א אבל בנ"ד שפיר י"ל דנדחה עכת"ד, והנה ד"ז נלמד מדין קטן ביום א' דאבילות ואח"ז נעשה בן י"ג שנחלקו מהר"מ מרוטינבורק והרא"ש סוף מ"ק שכתב הרא"ש לחלק בין היכא דיומא קא גרים ובין קטן שנדחה מחמת קטנו והביא מפסחים צ"ג בגר שנתגייר וקטן שהגדיל בין ב' פסחים דתלי' אם תשלומין דראשון הוא וגם נכדי החניף כמר יוסף א"ב שי' העיר תכף מדברי הרא"ש הנ"ל, וע"ע בט"ז סי' שצ"ו באורך והנה בתשו' שאג"א סי' י"ז דחה דברי הרא"ש דגבי אדם ל"ש דיחוי שהרי אפי' בע"ח אינם נדחים לשי' כמה פוסקים ומכ"ש באדם וע"ע בט"א לר"ה באב"מ דף כ"ח ובמק"א הבאתי ראיות להרא"ש מש"ס דברכות נ"א ע"א דמוכח דגם גבי אדם שייך דיחוי וגם הבאתי מהוריות ט' ע"א גבי נשיא שנצטרע מהו מידחא דחי וכו' וגם מכריתות ז' ע"א נהי דאידחי קרבן גברא בר כפרה הוא ועי' בירושלמי פ"ב דמגלה ה"ג מעתה גר שמל אחר שהאיר וכו' ובהגהת צו"ר שם והעירני ח"א מתוס' ורשב"א יבמות ל"ד רע"ב דשופעת לאו דוקא דה"ה לא טבלה ומוכח דל"ש דיחוי והשבתי דמלבד די"ל דהתם הא קאי אליבא דנ"ש ורב דס"ל דאין בע"ח נדחים גם י"ל דהתם לא נדחה עכ"פ לגבי גדול אחר כשיבא עלי' גם בקטנותה יתחייב משום נדה כדאיתא בנדה מ"ד ולכן בנ"ד י"ל דשפיר נדחה ופטור מדינא אך כיון דגם קודם שנתמלא ונעשה בן יג"ש הרי חייב משום חינוך א"כ לא נדחה לגמרי ומבואר ברש"י סנהדרין מ"ז ב' ד"ה הואיל ונדחו דהיכא דלא נדחה לגמרי ל"ש לומר הואיל ואידחי אידחי וה"נ בזה ובגוף הדבר אם יום הנדחה הוא רק תשלומין לט"ב נראה דגם להקל קיי"ל דהוי רק תשלומין שהרי בסי' תקנ"ט מבואר דבעל ברית אינו מתענה ביום הנדחה משא"כ בט"ב עצמו.
2
ג׳ומה שחקר רו"מ לפי המבואר בכתובות ל"ב ע"ב דהא דבדאיכא מלקות וממון מילקא לקי ממונא לא משלם אליבא דר' יוחנן משום דכתיב כדי רשעתו וכו' וסמך לי' ארבעים יכנו א"כ לר"י דלא דרש סמוכין גם במ"ת אלא היכא דמופנה ומוכח והכא אינו מופנה ומוכח דקרא דכדי רשעתו אצטריך לשתי ידות מאחריו וכו' כדאיתא במכות כ"ב א"כ י"ל דלר"י י"ל דלוקה ומשלם ובאמת שבאס"ז שם הביא בשם הרמב"ן דהא דפריך ור"י מ"ט לא אמר כעולא היינו משום דלא דריש סמוכין אלא במופנה ומוכח אבל אי הך ג"ש לא אתי להכי גם בלא סמוכין ממילא דינא הכי ותדע שהרי במכות ד' ע"ב מפרש טעמא דר"י דאמר לאו שאב"מ לוקין ואמר עולא דגמר ממוציא ש"ר ודחי מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם ומשני דיליף מזוממים ומבואר דגם לר"י בעלמא אינו לוקה ומשלם והן אמת די"ל דלר"י בעלמא ממונא משלם ולא מלקות ועולא לטעמי' אזיל דס"ל כן בעלמא אבל כיון דעכ"פ ליכא למימר דלר"י לוקה ומשלם ממילא לוקה ואין משלם דגם לעולא לא אמרי' כן אלא בהנך תלת דגלי בהו קרא כמ"ש התוס' בכתובות שם ד"ה אלא עולא וכו' ובעלמא מודה דלוקה ואינו משלם ועי' תשו' פמ"א ח"א סי' פ"ו מ"ש בזה.
3
ד׳והנה התוס' ביומא י"ב ע"א ד"ה הא דכרכים וכו' כתבו דסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר"י א"כ בע"כ דלא ס"ל לוקה ומשלם וגם מצינו בפסחים י"ט ע"א דדייק דר"ע לא ס"ל רביעי בתרומה וחמישי בקדש מדלא אישתמיט תנא וכו' ועי' יבמות ע"ב ז' לא לישתמיט תנא וכו' ובנדה נ"ב ע"א ועתוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה לפי ותוס' קידושין ל"ד ע"א ותוס' מנחות נ"ו ב' וה"נ לא לישתמיט להביא דגם ר"י סובר כר"מ ועי' ירושלמי רפ"ז דתרומות דמפרש נמי טעמי' דר"מ דאמר לוקה ומשלם דגמר ממוציא ש"ר ורבנן דחי ופריך נהי דכל הנך מתני' כר"מ אבל קראי אטו כר"מ אתיין ומוכח דלר"י אינו כן ובפרט דכיון דלר"מ הוצרך למילוף ממוציא ש"ר ולרבנן ליכא למילוף ממילא הוי בכלל כדי רשעתו וכו' ולכן יפה הקשיתי בדע"ת סי' בהא דכהנים שפגלו אמאי משלמין כיון דלוקה אליבא דר"י
4