שו"ת מהרש"ם חלק ג ד׳Teshuvot Maharsham Volume III 4
א׳ב"ה ג' ויצא תרס"ב
1
ב׳להרב וכו' מו"ה אברהם דאנצקיר נ"י אבד"ק ווינקאוויל
2
ג׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק הקידושין שנתהוו בין איש בליעל מדלת העם ובין בתולה ממשפחה נכבדת ובתחבולה לקח ב' עדים בוגדים ומפורסמים לעידי שקר לכל מי שצריך עדים בדא"ה וע"א העיד שהי' בביתו וגם המקדש הי' שם ושלחו לקרוא אותה ונתנו לה אשת הבעה"ב כתונת של ערל לתפור והוא ישבה על הזאפע בחדר האלקער והמקדש לחש לה באזנה איזה דבר והיא השיבה לו תיבת הן והוצא מטבע של 20 קאפ' ונתן לידה ואמר לה האמ"ל כדמו"י במטבע זו ביסט דיא דאמיט צי מיער מקודש גיווארען והיא ישבה עוד על הזאפע ערך עשרה מינוט ויותר ובערך ששה מיניט אחר מעשה הקידושין זרקה המטבע לארץ וחזר המקדש והגביהה ונתן לידה ושאלתו מה זאת והשיב לה מיט דעם פערציקער האב איך דיך מקדש גיוועזין והרי לפניך ב' עדים פ' ופ' והיא ישבה ושתקה ואח"כ תלכה לביתה
3
ד׳עוד העיד עד ב' שהמקדש קראו לבית עד הראשון ואמר שיקדש שם בתולה פלונית ונכנסתי שם וישבתי על הזאפע והמקדש עמד אצל השלחן והבתולה עמדה אצלו שם ולחש באזנה איזו דבר ולא שמעתי מאומה ואח"כ שאל אותה בקול תיבות הן (יוא) והשיבה הן והוצא מכיסו המטבע ונתן ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י מיט דעם ביסטו צי מיער מקודש גיווארען ואני אמרתי בזה"ל זיא איז שוין אסיר צי איין אנדרין והיא עמדה ואחזה בידה המטבע לערך ששה מיניט וזרקתה המטבע לארץ והלכתי לביתי ולא ידעתי מה נעשה שם להלאה עכת"ד הגב"ע והבתולה אמרה שלחש באזנה אם תרצה לתפור גם עבורי כתונת ואם יספיק עבור הפשתן שתקנה עבורו עשרים קאפ' והשיבה הן ואז נתן לה המטבע ואמר איזה תיבות שלא ידעה מה ולא הבינה ואחר שסיים דבריו ואמר שבזה קידשה מיד זרקה המטבע לארץ ולא חזר ונתן לה המטבע כלל
4
ה׳והנה רו"מ פתח בהצלה וכתב שאם נאמין לה ששאלה על עסק תפירת כתונת וע"ז נתן לה המטבע א"כ דמי לאמר כנסי סלע זו לפקדון וחזר ואמר התקדשי לי דהשתיקה אינה כלים כמ"ש הב"ש סי' כ"ח ס"ק ט"ז וה"נ כיון שנתן לה לקנות הפשתן סברה שתתחייב באחריות ואף דלבסוף זרקתו ולא חששתה הרי היא מכחשת העדים ואמרה שזרקתו מיד ואם נאמין להעדים ששהתה ששה מינוטין אין להוכיח מזה למפרע כיון שעבר זמן הרבה יותר מתוכ"ד ודמי כאלו זרקתו אחר יום ויומים וגם פקפק בדברי הח"ץ סי' קט"ו שפסק דדוקא בהשליכה תוכ"ד מהני ובאמת י"ל דכ"ז שעסוקין באותו ענין מהני חזרה כמ"ש התוס' בכתובות ל"ג ס"א בד"ה וניתרו בהו וכו' והביאו ראי' מש"ס דמכות והח"ץ חילק שם מהא דמכות דשא"ה דכולהו לקיים דבר קאתו משא"כ בנ"ד אבל מהתוס' הנ"ל לא נראה כן דא"כ אין משם ראי' להתראה שבא לבטל עדותו והביא מהתב"ש סי' ד' סק"ה בדין חשב אחר שחיטה דכ"ז שהחלב ודם קיים אמרינן הוסע"ת א"כ מהראוי שיועיל כ"ז שעסוקין באותו ענין עכת"ד
5
ו׳והנה מ"ש ע"ד הח"צ כבר קדמוהו רבנן הג' מליסא בס' קה"י והג' מסניטין וע' שו"ת ארדב"ע חא"ע סי' ט"ז וגם מ"ש שאם נאמין לה שדברו בלחש שנתנו לה לצורך תפירת כתונת והוא דרכה בכך וכל ביאתה לשם הי' לשם תפירה עבור איזו ערל וי"ל דבכה"ג הוי כשתקה לאחר מ"מ שאינו כלום כבר העליתי כעין זה בתשו' ופלפלתי שם מכמ"ק בזה ומ"ש רו"מ מהא דאחר איזו מינוטין זרקתו ולא חששה להפסד המעות וגרע טפי הנה כבר העיר כעין זה בתשו' נודע בשערים מ"ת סי' נ' ודחה שאין זה הוכחה כלל דכיון דעכ"פ ליכא הוכחה משתיקתה בתחילה אף שחזרה ונתרצת אח"כ הוי רק דברים שבלב ועוד דכיון שאינו דבר ברור אפשר דלכך לא השליכה מידה בתחלה לפי שהוצרכה להתיישב בדבר וע"ש עוד שכ' דבכה"ג נאמנת לומר שלא הבינה לשון הקידושין גם באמר האמ"ל כיון שתחלת הנתינה לא לשם קידושין היו ע"ש היטב וע"ע בתשו' רע"א מ"ת סי' נ"ג ותשו' מהרא"ל צונץ חא"ע סי' י"ט דלפעמים נאמנת לומר שלא הבינה גם באמר האמ"ל וכו' אך דבנ"ד שאל תיכף בלשון אשכנז שבמטבע זו נתקדשה לו והיא לא השליכתו מיד קשה לצרף ד"ז לומר שלא הבינה אבל עכ"פ י"ל דמשום שהנתינה הי' לשם שכר תפירה לא השליכתו ובפרט דכיון שהי' נחוץ לשמוע מה שדברו ביניהם מקודם והעדים לא שמעו וי"ל דהוי כמקדש בלא עדים כמ"ש בהג"א והובא בב"ש סי' ל' וע"ש בפת"ש ס"ק ב' בשם קה"י ובנה"מ דיני תפיסה אות ז' דהיכי שהי' יכולים לראות ולא ראו הוי כמקדש בלא עדים אך לפמ"ש המקנה שם יש לפקפק בזה
6
ז׳אך בעיקר הדבר שכ' רו"מ שהוא נאמנת בזה והביא מדברי הנו"ב סי' נ"ט דכיון דלא איתחזק איסורא והיא בחזקת פנוי' נאמנת ורמז לדברי החולקים שהובאו בפת"ש סי' מ"ב ס"ק ג' דגבי דבשב"ע גם בלא איתחזק איסורא אין ע"א נאמן וכתב דבנ"ד שאומרת שדברו קודם מעשה הקידושין לכ"ע נאמנת וכהא דהאומר קדשתני והיא אומרת לא קדשתני ורמז לדברי שעה"מ פ"ז מה"א ה"י בדין אם נאמנת בקידשה לאחר ל' יום לומר שחזרה בה תוך ל' לענ"ד יש לפקפק דבאומרת לא קדשתני מכחשת שלא הי' שום מעשה קידושין וכן במקדש לאחר ל' הרי הי' תנאי מפורש בקידושין אבל הכא שנעשה מעשה קידושין כדין והוא אומרת אחר המעשה שהי' מקודם דיבור המבטל י"ל דאינה נאמנת שהרי איתרע חזקתה כיון שהקידושין בפני עדים נעשו בסתם ולכאורה היו נ"ל דיש לקיים דברי הנו"ב חדא דגם להסוברים דבדבר שבערוה גם בלא איתחזיק איסורא אין ע"א נאמן היינו בלא אתחזיק התירא אבל בסיוע חזה"ת י"ל דלכ"ע נאמן ועוד דבנ"ד שנוגע גם לעצמה ועל עצמה נאמנת דכל אדם נאמן על עצמו מתוך שנאמנת לעצמה נאמנת גם לאחרים כמ"ש כה"ג הרמב"ן לגיטין ב' ליישב קו' התוס' דיליף מנדה דע"א נאמן נגד חזקה ותי' דשא"ה שנוגע גם לעצמה וכה"ג כתבו התוס' בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' ושמא כאן שאף הוא בכלל האיסור וכו' נאמנת וכו' וכ"ה בהג"א פ"א דחולין סי' י"ד ע"ש אך דבאמת בר"ן פ' התקבל בהא דקרובות מיירי ג"כ בדאיכא חזה"ת וגם נוגע להם ואפ"ה ס"ל דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן ומ"מ י"ל דבנ"ד ששמעו העדים שא"ל איזו דבר בלחש והיא דרכה בתפירה וכל ביאתה לשם הי' עבור תפירת כתונת לעכו"ם א"כ יש רגל"ד וי"ל דלכ"ע נאמנת לפרש מה הי' הדיבור שבלחש.
7
ח׳אך דמ"מ לפ"ד ע"י הראשון שראה שאחר שהשליכה לארץ חזר והגביהה ונתן לה ואמר כי במטבע זו קדשתיך והוי ע"א בהכחשה דא"נ לכ"ע ועוד שהרי אמר לשון דלשעבר דל"מ כלל בקידושין ורו"מ הביא מהא דסי' כ"ז ס"ה וב"ש ס"ק י"ח שהחמיר גם בלשון לשעבר ולענ"ד דוקא באמר ככר זה הקדש או שאמר הן קידושין מהני אף דמשמע לשון לשעבר אבל באמר קדשתיך לכ"ע ל"מ דהא דבכתב נתתי או מכרתי לפלוני מהני כדאיתא בגיטין מ' היינו מטעם הודאה דמהני בממון משא"כ בקידושין ל"מ ההודאה כלום וא"כ אם אמר בפירוש לשון הסובל על לשעבר ודברי הרמ"א בסי' כ"ז בשם הר"י דוראן הם רק באמר הן קידושין והוא דומיא דככר זה הקדש דמהני וגם בזה פקפק האב"מ ס"ק ט"ז דשאני בהקדש דחייל על גוף הככר אבל החפץ שמקדש בו אין בחפצים שום קדושה וההקדש דאסר לה אכ"ע הוא על האשה ע"ש אך בלשון קדשתיך דקאי באמת על האשה ע"ש ל"ש סברת הא"מ אבל מ"מ נראה דדוקא באמר הרי הן קידושין ס"ל להחמיר וכדא' כה"ג בגיטין ל"ב ע"א דבאמר בטל הוא לישנא דליבטל משמע ופריך מהא דמתנה זו בטלה הוא דבריו קיימין אלמא מעיקרא משמע ומשני אביי בטל ב' לשונות משמע דבטל ויבטל גבי גט לישנא דמהני בי' קאמר וכן במתנה לישנא דמהני בה קאמר ושם באמר הרי היא הקדש דלהבא משמע ובתוס' ד"ה מ"ש מהרי היא הקדש הביאו מנדרים ל"ד דככר זה הקדש מועיל ובע"כ דגט לא דמי להקדש וע"ש במהרש"א בזה ועכ"פ מבואר דלשון ככר זה הקדש מתפרש להבא אע"ג דסתמא משמע לשעבר ולכן גם בקידושין פקפקו הח"מ וב"ש שיועיל ואם דברו מקודם מעסק קידושין בוודאי יש להחמיר כמ"ש הב"ש אבל בנ"ד שאמר הלא בזה קדשתיך דודאי א"א לפרשו אלא על מעשה הקדושין הקודמים וכיון שאין בקידושין ממש גם דיבור זה ל"מ כלל.
8
ט׳ומלבד זה הנה בתשו' תשב"ץ שממנו מקור דבר הרמ"א והוא בח"א סי' כ"ג כתב מתחלה דבאמר טול טבעת זה קידושין על בתך ל"מ כלל מפני שלא אמר בשעת קדושין דברים שהאשה מתקדשת בהן ודומה למי שנתן דינר לחבירו לקנות קרקע וא"ל המקבל כסף זה קנין על קרקע דודאי לא קנה וכו' וכ"ש באשה שאפילו א"ל דברים המוכיחים קנין הקפידה תורה וכו' ועוד דבעינן שיאמר לשון המוכיח להבא כדמוכח בפ' השולח גבי ביטול גט ואיבע"ל התם הרי היא חרס מהו ואסיקנא דלהבא משמע כדאמר התם ומ"ש מהרי הוא הקדש ולכן נהגו לקדש בלשון הרי את מקודשת לי דלהבא משמע אבל בלא הרי ל"מ להבא ודמי לחרס הוא דלא אמר כלום וה"נ בזה שאמר קידושין לא אמר כלום כיון שלא אמר הרי הן קידושין ובהג"ה הביא בשם רז"ה דבכסף גם באמר ה"ז לקידושך לא אמר כלום וריא"ז שבש"ג חולק שהרי גי"ד דלשם קידושין נותן וכבר ביארנו שאם הי' מדבר עמה על עסקי קדושיה אע"פ שנתן לה סתם ה"ז מקודשת עכ"ל א"כ לפי טעם א' בוודאי ל"מ דיבורו שאמר הלא קדשתיך שהיתה כוונתו על הקידושין הקודמים וגם לפי טעם ב' י"ל דבנ"ד שעשה מקודם מעשה הקידושין לא נתכוין עתה לקדשה שנית בדיבורו זה אלא על מעשה הקודמת נתכוין שהרי לפי דעתו כבר נתקדשה לו בדיבורו הקדים ולכ"ע ל"מ כלל מה שאמר קדשתיך בזה ודמי לעודר בנכסי הגר וקסבר שהן שלו דקיי"ל דלא קנה.
9