שו"ת מהרש"ם חלק ג ה׳Teshuvot Maharsham Volume III 5
א׳עש"ק פ' ויגש תרמ"ח ברעזן
1
ב׳להרב הה"ג וכו' מו"ה חיים משה ריינהאלד נ"י בק"ק בראדי בעהמח"ס טל חיים
2
ג׳מכתבו מיום ו' וישב העבר הגיעני ואני לא הייתי בביתי קרוב לשלשה שבועות ובבואי אתמול לביתי מצאתי המון מכתבים שונים ובתוכם מכתב כת"ה אמרתי להשיבו במוקדם בדבר השאלה מעיר דובנא באשה שנתקדשה בשנת תרל"ז בעיר יאססי בפני הפרעדיגער דשם לדאקטר אפיצר ואחר איזו שבועות הלך למלחמה ואח"ז נחלה ומת בלא בנים והי להד"ר אח שהי' ג"כ בחיל הצבא משנת תרל"ז עד תר"מ ובשנת תרמ"א נסע לאמעריקא וכמה ירחים הי' מריץ אגרותי' לאביו ומשפחתו בכל חודש ואח"ז העלים פריסתו ונמנע אגרותו זה ד' שנים והגם אשר אביו שלח לשם כמה כמה מכתבים ופיזר מוהר ומתן לחקור אחריו במדינה ההוא בכ"ז לא נמצא שמו וזכרו ועקבותיו לא נודעו עד היום הזה וכפי שנתברר בגב"ע שהאח הנ"ל הי' מחלל שבת בפרהסיא דדינו כמומר והאריך רו"מ לצדד להתיר האשה בלא חליצה עפ"ד הפוסקי' המתירים באח מימר ובפרט עפ"ד הא"ז ה' יבום וחליצה סי' תר"ה שעשה מעשה להתיר וכ"ה דעת הגר"א בביאורו ובפרט דכיון דאם נשאת בדיעבד לא תצא כמ"ש בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתרכ"ב ובא"ז שם צדד להקל מכח עיגון נראה דלכ"ע הוי רק איסור דרבנן וא"כ יש לצרף דברי הרד"ך שהביא הבאה"ט סי' קנ"ז סק"ג דלכ"ע בדאיכא עיגון שאין המומר בעירה וא"י לבא לעירו יש להקל וכ"ש בנ"ד שנאבד שלא נודע מקומו איה ורמז לדברי הח"ס א"ע סי' מ"ח עכת"ד בקצרה.
3
ד׳והנה בגוף הדין דאח מומר שעלה בדעת כת"ר שלא ראו הפוסקים דברי הא"ז תמהני שהרי בהגמ"ר עצמו רמז לדברי הא"ז ובפרט בתה"ד סי' רכ"ג העתיקו באורך ובנה דיק לסתור ד' המקילים ומסיק להחמיר וגם מ"ש בדין דיעבד בשם מהר"ם ב"ב תמהני שהרי הדבר מפורש ברמ"א שם במקומו ומקורו בב"י סי' קנ"ט בשם מהרי"ו ומהר"י בי רב וגם מ"ש דהוי רק איסור דרבנן כבר העיר בזה בתשו' כנסי"ח ומדמה לה לדין משאל"ס אבל בא אחריו בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ל' וסי' ל"ב והביא מתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' י"ח דמסיק דהוי איסור תורה וע"ש במהרי"ט גם בדין דיעבד בנשאת בלא חליצה דמסיק להחמיר וע"ש בשאילת יעב"ץ סי' ל"ב שהעלה דלכ"ע אין להקל רק במומר ועע"ז אחר התראה אבל בעע"ז לתאבון למיטעם טעמא דאיסורא וכדומה אף שדינו כמומר היינו להחמיר ולא להקל ע"ש באורך
4
ה׳ובנ"ד שנתברר רק שחילל שבת בפרהסיא הנה בתשו' יד אליהו וס' מגן אבות לה"ג מהר"ם בנעט בסוגי' דחולין י"ד דשוחט בשבת העלו דהא דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת זהו רק מדרבנן כמ"ש בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סוס"י נ' בשמם וא"כ פשי' דאין להקל עפ"ז לענין חליצה ואף שדעת ר"ב אשכנזי סי' ג' אינו כן מ"מ מספיקא אין להקל ובפרט דאיכא ס"ס לאיסורא ועי' רש"י יבמות מ"ח ע"ב ד"ה גר תושב ותוס' ד"ה זה גר תושב וכו' דמוכח דהא דמחלל שבת כעע"ז הוי מה"ת ונ"ל להביא ראי' מש"ס דשבועות י"ג סוע"א דפריך ורמי סתם סיפרא דלעיל אמר דיו"כ אינו מכפר אלא על השבים והתניא יכול לא יהא יה"כ מכפר אא"כ וכו' ולא עשה מלאכה וכו' ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יה"כ הוא מ"מ אמר אביי ל"ק הא רבי וכו', וק' הרי לעיל מייתי מברייתא דבפורק עול מודה רבי דאין יו"כ מכפר בלא תשובה ופרש"י דהיינו כופר בעיקר והרי מחלל שבת הוי כופר בעיקר כמ"ש רש"י בחולין ה' וגם יוה"כ דינו כשבת כמבואר באה"ע סי' קכ"ג ותב"ש סי' ב' ועפמ"ג בפתיחה לה"ש שחוכך בזה אבל כבר הבאתי במק"א מתשו' הר"ש שבנקה"כ סי' קנ"ד דאפי' יו"ט דינו כשבת בזה וכ"ה בא"ז פ"ל הל' שחיטה סי' שס"ג בשם הגאונים ובתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו שנדפסה בתחלת הספר ומכ"ש ביוה"כ וא"כ הרי בעשה מלאכה ביוה"כ גם לרבי מהראוי שלא יכפר וא"ל דנהי דמחלל שבת ככופר בעיקר מ"מ הרי זה דוקא בפרהסיא א"כ י"ל דכאן מיירי בעשה מלאכה בצנעה דז"א דאכתי תיקשו לשי' מרדכי פ"ק דחולין דס"ל דגם בע"ז דהוי מומר לכה"ת הוא דוקא בפרהסיא ואיך יפרנס ש"ס הנ"ל ועוד דכלפי שמיא לענין שיכפר עליו יה"כ מסתבר דאין לחלק בין צנעה לפרהסיא ובע"כ דהא דמחלל שבת ככופר בעיקר הוי רק חומרא דרבנן – אבל מהתוס' ב"ב קי"ט ע"א ד"ה שנאמ' וסנהדרין ע"ח ע"ב ד"ה לא שכתבו דמרע"ה דן מסברא דמקושש בסקילה משום דדמי לעע"ז מוכח דהוי מה"ת אמנם בלא"ה אין להקל שהרי דעת העיטור שהובא בב"י אה"ע סי' מ"ד ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג בשם הגאונים דהא דמחלל שבת כמומר דוקא בעבודת קרקע ונהי דלהקל אין לסמוך ע"ז מ"מ בנ"ד להחמיר יש לחוש לדעתם ומכ"ש בנ"ד לענין חליצת מומר מצרפין דעת העיטור גופי' והרי הוא סובר כמ"ש – ועוד דלפמ"ש הא"ר באו"ח סי' שפ"ה בשם התו"ח דהא דמחלל שבת בפרהסיא א דינו כמומר היינו היכי דעשה הדבר בפני אדם גדול ולא בוש בפניו כלל אבל היכי דמתבייש בפני אדם דינו כבצנעה ע"ש א"כ דלמא בנ"ד הי' כן ומנ"ל להקל מספק ועוד דהא דעת כמ"פ דטעמא דהמקילים הוא ע"פ ראיית מהר"מ מש"ס דב"ק ק"י דהוי אומדנא דאדעתא דהכי שתיזקק למומר לא קדשה נפשה כדי שלא יכשילנה באיסורים אותה ואת בני' א"כ בנ"ד דמעיקרא נתקדשה לדאקטר אפיצר דקרוב לודאי שגם הוא חילל שבת בפרהסיא וגם הוא מסתמא פרוצה בכל מעשי' ולא טבלה בנדתה א"כ בכה"ג ודאי דליכא אומדנא כזו כלל וא"כ פשי' דאין להקל וז"ב ואמת.
5
ו׳וע' תשו' רד"ק בית ט' שבנה כל יסוד ההיתר על טעם הנ"ל מכח אומדנא ועוד ע' בתשו' מהר"ח א"ז סי' קט"ז האריך לחזק הוראת אביו ז"ל בשם הגאונים מטעם דמומר לא מיקרי אחיו ומה"ט מותר להלוותו בריבית וחזר ודחה דלענין אחוה ממש גם מומר מיקרי אח וכמ"ש הלא אח עשיו ליעקב ובתה"ד סי' רכ"ג העיר מעצמו בזה ולא ראה שכבר קדמו מהר"ח א"ז הנ"ל וסיים דעיקר טעם הגאונים משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואין זה דעת רבנן שתיזקק למשומד אבל משומד שקידש כיון שהוא יודעת בו שהוא משומד ומתקדש לו יודעים שניהם שאין דעת חז"ל כן ואעפ"כ מתקדשה ע"ש וזהו כעין מ"ש המרדכי רפ"ג דקדושין בענין מקדש ח"ל ע"ש ותבין וא"כ בנ"ד שגם המקדש הוא מחלל שבת כמוהו ונתקדשה לו ליבעל בנדתה וכדומה הרי לא אדעתא דרבנן נתקדשה ולכ"ע אין להקל – וגם לפי הטעם שכתבו הגאונים דמומר לאו אחיו הוא היינו אם הבעל הי' מתנהג ביהודית ולאו אחיו הוא בתורה ומצות אבל היכי דגם הבעל הי' כמוהו שפיר אחים נינהו וכן מצאתי מפורש בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ז באמצע התשו' שכ' להדיא דהיכי דשניהם משומדים גם הגאונים מודים דאחיו הוא וזקיקה לחלוצה ע"ש וזהו כדברינו – ובנ"ד גם אם אולי לא נתברר על הבעל בגב"ע שחילל שבת כבר נודע שהג' ר"מ בנעט והג' ר"א מפרעמישלא ז"ל פסלו כל בעלי מלחמה לעדות מפני שרובם מחללי שבת נינהו ומכ"ש דאקטר אפיציר ואת"ל שהוא רק ספיקא א"א להקל בזה.
6
ז׳וגם בגוף דין מומר יעוין בשו"ת בשמים ראש סי' שפ"ד שדחה ד' המתירים והוכיח דגם אח מומר זוקק לחליצה דאל"כ גם מסור דמורידין ולא מעלין נימא דאינו זקוק לחליצה וגם לא נמצא איסור מפורש להנשא למימר ואפי' מדרבנן לא נמצא איסור ברור רק מסברא נראה דהוי בכלל כי יסור את בנך וכל המסירין במשמע יעו"ש עוד בזה וע"ע בתשו' מהרי"ל סי' ר"ה בשם כמה גדולים בזה ויעוין בס' האשכול ה' שחיטה סי' ב' ודבריו נעלמו מהאחרונים וע"ש בנח"א שהביא בשם נוע"מ שכ' ג"כ דהא דמחלל שבת דינו כמומר הוא רק מדרבנן ודוקא בזביחה פסול מה"ת ומד' האשכול עצמו שם נראה להיפוך.
7
ח׳ומ"ש רו"מ מדברי הרד"ק שרמז בבאה"ט כבר כ' בתשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' פ"ח דהתם מיירי שלא הי' ישראל רשאי לדור במדינת היבם והי' ברור שלא יחזור בתשובה ושהיא לא תבא אליו וסיים הח"ס שהבאה"ט נתן מכשול למעיינים וע"ע בתשו' השיב משה סי' ע"ז באורך בזה לדחות צדדי היתר הנ"ל אפי' במקום עיגון ע"ש ועכ"פ בנ"ד שאיננו מומר ממש רק שמחלל שבתות לכ"ע אין מקום להקל כלל וכן מצאתי בשו"ת ח"ס ח"ו סי' נ"ו שכ' בפשי' דאם לא נדבק לגמרי לאומה אחרת רק שעע"ז או מחלל שבתות בפרהסיא גם המרדכי מודה דקידושי מומר מזקיקים אשתו ליבם וא"כ ה"ה באח יבם כזה וגם מצאתי בתשו' באר עשק סי' ע"ו שכתב בפשי' כדברי הח"ס וע' ת' ח"ס א"ע ח"ב סי' כ"ג שצידד דבנטמע בין העכו"ם וכופר בדת אף שלא נזרק עליו מי הכומר דינו כמומר אבל בנ"ד צ"ע–
8
ט׳וע"ד מ"ש רו"מ דיש לצדד על גוף הקדושין שלא הי' כדין יעוין בתשו' תשב"ץ הנ"ל דגם היתר זה ליתא כיון שנתייחדו אח"כ ע"פ הקידושין ההם והי' ידוע לכל העולם ע"ש ועי' בשו"ת ד"ח א"ע סי' ק"ע שהביא מתשו' ב"ז סי' ע"ב שהי' עדות שמת האח המומר והותרה ואח"כ באו עדים אחרים שלא מת המומר והוא אינו בפנינו ואסרוה הב"ד אף דיש ספק שמא מת וגם בת' רש"ק ח"ג סי' ק"ב בדין לא נודע כלל בשעת נשואין שי"ל אח ואח"כ יצא קול שהי"ל אח ורצו להתיר משום ס"ס והוא דחה דמקמי' בחזקת חי ואין מקום להתיר כלל ובת' מהרז"ץ ששון שהי' ספק בהעדות שמת וכ' דיש עוד סניף שהי' מומר בעת קידושין ומוכח דבהמיר אח"כ אין להקל כלל ע"ש היטב
9
י׳ולכן לפענ"ד כל ההיתרים פורחים באויר ואין להם ע"מ שיסמכו ולא ירד בני עמכם (ע' מד"ר מקץ פצ"א) בהיתר זה מכל הלין טעמי שכתבנו.
10