שו"ת מהרש"ם חלק ג נ״בTeshuvot Maharsham Volume III 52
א׳להרב הגאון מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבא לידו באשת ת"ח א' שהיתה חולה ובעלה עני ושלח כת"ר קול קורא במכתב עתי שיתנדבו עבורה מעות והגיעו הנדבות לידו בסך מאה ר"כ וטרם שיכלה לעסוק בצרכי רפואה של"ח האשה הנ"ל ועתה הבעל מבקש שיתנו לו המעות לאשר הוא היורש וכן יש לה בנים ובנות והם יבקשו ירושתה והנה כבר הביא הגאבד"ק באניהאד מו"ה אליעזר דייטש נ"י דברי הפוסקים שביו"ד סי' רנ"ג ס"ו ומדברי הח"ס יו"ד סי' רל"ח שהביא כל דברי הפוסקים בזה והנה מ"ש הח"ס מדברי גליון מרדכי פ' אעפ"י בשם א"ז ונסתפק בדעתו במה שחילק בין הא דמותר המת ליורשי' ובין נדר ליתומה להשיאה הנה כעת זכינו לא"ז הגדול ושם בה' צדקה ס' ז' הביא דברי הר"ח וראבי' באורך והא"ז כתב ע"ז בתחלה כמ"ש הש"ג בשמו וסיים וז"ל וההוא דנגמר הדין דמותר המת ליורשי' לא ראי' הוא דשא"ה דנעשית המצוה במעותיהם שכשגובין לצורך מת זה ונתן כל אחד נדבתו נעשו שותפין וכשנקבר במעותיהן נעשו בהם מצוה וגמרו ומקני לי' לגמרי הכל וזכה בכולם וזכו נמי יורשים בהם מכח המת אבל הכא שהקצה לצורך היתומה להשיאה בהם ומתה היתומה ולא נעשה מצוה כלל ודאי לא נדר ע"ד שיאכלום היורשים ואין להם כלום ומיהו הא מספקא לי אי מצי לעכב אותם לעצמו או שמא חייב להשיא בהם יתומה אחרת ומסתברא לי דהואיל דלשם מצוה הפרישם ולכבוד שמים אינו רשאי לעכב לעצמו וגם אינו רשאי לעשות בהם מצוה פחותה אלא ישיא בהם יתומה אחרת או יעשה מצוה שלמעלה הימנו והביא שם דברי הר"ש שחילק בין אמר ליתומה זו אז אין ליורשים כלום. ואם אמר סתם יתן ליתומה אחרת והביא ראי' מתוספתא סופ"ק דשקלים דבאמר לעני זה המותר שלו והוא דחה דיש לחלק בין אם כבר נעשה איזו מצוה בממון זה י"ל דהמותר של נודר אבל בלא נעשה מצוה חייב להשיא ליתומה אחרת אלא דלפי"ז קשה מההוא דנגמר הדין שהובא לעיל לכן צ"ל דהא דקתני בשקלים המותר שלו ר"ל של העני והשבוי כדפרישית לעיל דהואיל ונעשה מצוה בממונו גמר והקנה לו הכל עכת"ד וד"ז לא הובא במחברים כלל ולכאורה הי' נ"ל לחלק בין אם המעות עוד ביד הנודר דאז מהני אומדנא לבטל הנדר משא"כ היכי דגבוהו אחרים כבר זכו בו עבור העני כדין בא ליד גבאי דל"מ שאלה אבל מדברי כל הראשונים הנ"ל מבואר דאין חילוק וגם בכה"ג מהני האומדנא דדוקא בנודר סתם לעניים זכה הגבאי משא"כ בכה"ג לא זכי אלא אדעתא להשיאה או לפדיון ולא לצורך אחר וכיון שמת יחזיר לבעליו אלא שדעת הא"ז דמ"מ צריך שיתן לשם אותה מצוה בעני אחר וא"כ בנ"ד דבלא"ה א"א להחזיר לכל א' את נדבתו שיהי' ההוצאה יתירה על השבח דבלא"ה כ' בתשו' הרא"ש ובב"י שיעשו בהמעות צרכי רבים או פ"ש אחרת כמ"ש הגאב"ד באניהאד מזה א"כ כיון שהבאתי מהא"ז שפסק כן לדינא בודאי כיון שבתה של הנעדרת היא ג"כ חולנית מהראוי שיתנו לה המעות ובפרט דלבעל בודאי אין ליתן המעות שהרי כבר כ' בתה"ד סי' ש"נ בדין מי שצוה ליתן מנכסי' לבת בנו שתקנה לה חגורה ואח"כ מתה ורצה הבעל ליורשה והשיב דכיון דעדיין לא בא המעות ליד הבת לעולם ומחוסר גוביינא חשוב ראוי וגרע ממלוה בשטר דלא ירית הבעל דהתם כבר בא המעות לידה משא"כ כאן ע"ש א"כ גם בנ"ד כיון שכבר נתבאר דהגבאי לא זכה עבורה עוד בהמעות כיון דלא נתנו אלא אדעתא לרפאותה א"כ הוי המעות ראוי ואין הבעל יורשה כלל לכן הנני מסכים הולך לדברי הגאבד"ק באניהאד נ"י שיתנו המעות לבת האשה הנעדרת אשר גם הוא חולנית.
2
ג׳אבל מ"ש הג' הנ"ל מתשו' מ"ב סי' ט"ו דהיכי דהנותנים קרובים אומדין דעתם שקרובין יותר להאשה ויורשיה מלגבי בעלה יש לפקפק דל"ד לנ"ד שהרי המתנדבים הם זרים ויש סברא דכיון שמעכ"ת פרסם שהיא אשת ת"ח רצו יותר להנות ת"ח מנכסיהם שמקיימים בזה מ"ש ולדבקה בו כדאיתא בכתובות קי"א ע"ב ובמד"ר ר"פ מטות ומ"מ לדינא כבר כתבתי כי יפה הורה.
3